בית המשפט ציין כי בעיית הסחר בנשים תובעת טיפול יעיל ויסודי. יש לשרש תופעה זו מן היסוד ולפתור את הבעיות הקשות שהיא מעוררת, הן לעניין ייצוגן של נשים אלה והן לעניין חקירתם והעמדתם לדין של "הסוחרים" והסרסורים למיניהם. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עתירה לבג''צ בנושא סחר בנשים: הנשיא א' ברק: 1. העותרות 1-4 הינן אזרחיות חבר המדינות. הן הגיעו לישראל, ללא אישור כדין, בתקופה שבין חודש נובמבר 2000 לבין מרץ 2001. ביום 26.3.2001 נעצרה עותרת מס' 1 במכון ליווי בתל-אביב. בחקירתה ביום מעצרה ציינה עותרת מס' 1 כי היא בחרה לעבוד באותו מכון מרצונה, וכי איש לא כפה את עצמו, או את עיסוקה, עליה. למחרת מעצרה הועברה העותרת לכלא נווה-תרצה. באותו יום גם הוצא כנגדה צו גירוש. לאחר מעצרה הופיעה העותרת בפני ערכאת הביקורת המינהלית על החזקת שוהים בלתי חוקיים. העותרת הביעה את רצונה להעיד כנגד מעסיקה. ערכאת הביקורת החליטה כי יש לעכב את גירושה של העותרת וכי יש לשקול את שחרורה במידה ויחלו הליכים משפטיים נגד מעסיקה. ביום 10.5.2001 ביקשה המשטרה לחקור את העותרת. אולם, העותרת הודיעה כי היא מעוניינת להיפגש עם באת כוחה וכי אם תשוחרר מן המעצר היא תמסור תלונה מיידית נגד מעסיקה. 2. עותרות 2-4 נעצרו ביום 22.4.2001 במכון ליווי בבאר-שבע. הן הציגו בפני השוטרים תעודות זהות בדויות. בחקירתן, ציינו עותרות 2 ו3- כי האתנן אותו הן מקבלות מלקוחותיהן נשאר בידיהן ואין הן מעבירות אותו, או חלק ממנו, לאיש. עותרת מס' 4 לא מסרה כל הודעה מעבר להודעות עותרות 2 ו3-. למחרת היום הועברו העותרות לכלא נווה תרצה. למחרת גם הוצא כנגדן צו גירוש. מספר ימים לאחר מעצרן הופיעו העותרות בפני ערכאת הביקורת המנהלית על החזקת שוהים בלתי חוקיים. העותרות לא ביקשו למסור כל עדות. הוחלט כי לאחר זיהוין הוודאי של העותרות ולאחר קבלת מסמכי נסיעה מתאימים מנציגי רשויות מדינות אזרחותן תגורשנה השלוש מן הארץ. 3. ביום 6.5.2000 הוגשה העתירה שבפנינו. בעתירה מבקשת באת כוח העותרות - הפועלת במסגרת מוקד הסיוע לעובדים זרים (העותרת מס' 5) - כי יינתן צו על תנאי המורה למשיבים (משטרת ישראל והשר לביטחון פנים) לבוא וליתן טעם מדוע אין העותרות 1-4 משוחררות לאלתר ממעצרן, מדוע אין המשיבים חוקרים את תלונת העותרות 1-4 ומדוע לא תשנה המשיבה 1 את מדיניות האכיפה הנוגעת לתופעת הסחר בנשים כך שעיקר מאמציה יכוונו נגד סוחרי הנשים ולא נגד קורבנותיהם. בעתירה, מתארת ב"כ העותרות את קורות העותרות בהרחבה. היא מציינת את התנאים הבלתי אנושיים בהם הוחזקו העותרות על ידי מעסיקיהן. היא מציינת את פניותיה למשטרה בהן היא מבקשת כי זו תחקור את תלונותיהן של הנשים ותמצה את ההליכים עם מעסיקי העותרות. לטענתה, יש לאפשר לעותרות 1-4, המעונינות למסור עדות, לשהות מחוץ לכותלי הכלא, שאם לא כן נמצינו שוללים, בשנית, את חירותן של אלה שהיו קורבנות של שלילת חירות על ידי מעסיקיהן. היא טוענת כי תלונותיהן של מספר רב של נשים שנפלו קורבן לסחר בנשים אינן זוכות לחקירה הולמת מצד משיבה 1. היא מציינת את העובדה כי רק חלק מפניותיה נענו על ידי משיבה 1. כמו כן, מציינת ב"כ העותרות את העובדה, שאין היא בבחינת סוד, כי היקף התופעה של הברחת נשים לישראל על מנת שיועסקו בזנות, הוא רחב ממדים וכי, לטענתה, מופנים מרבית מאמצי הרשויות כנגד הנשים, קורבנותיו של הסחר, ולא כלפי הסרסורים והסוחרים האחראים להברחת הנשים ארצה. 4. עמדת המשיבים, כפי שהוגשה ביום 10.5.2001, היא כי אין לשחרר מן המעצר את העותרות. ב"כ המשיבים מציין, כי העותרת 1 נמנעה עד כה מלמסור כל עדות. שאלת שחרורה של העותרת צריכה להישקל, אפוא, רק לאחר שתמסור את עדותה. על בסיס עדותה ניתן יהא להעריך את מידת תרומתה להליכים הננקטים נגד מעסיקיה ואת הצורך בעיכוב יציאתה מן הארץ ובשחרורה. גם ביחס לעותרות 2-4 הודיע ב"כ המשיבים כי אין מקום להורות על שחרורן. העותרות לא מסרו כל עדות לא ביום מעצרן ואף לא בהופעתן בפני ערכאת הביקורת המינהלית על החזקת שוהים בלתי חוקיים. לאור זאת, אין מנוס מלהמתין להנפקת מסמכי נסיעה מנציגי מדינות אזרחותן של העותרות ולגרשן מן הארץ. ב"כ המשיבים הוסיף ודחה גם את טענות העותרות בעניין מדיניות האכיפה של המשיבה 1 ככל שהיא נוגעת לסחר בנשים. 5. ביום 13.5.2001 התקיים דיון בפנינו. הצדדים הגיעו להסדר על פיו, בין היתר, העותרות ישוחררו להוסטל, בכפוף לכך כי עותרות 2-4, שטרם זוהו, תקבלנה מסמכי זיהוי וכי העותרות כולן תמסורנה עדות במשטרה. גירושן מן הארץ ייעשה במהירות האפשרית בכפוף לקבלת מסמכי נסיעה מנציגי מדינותיהן. כן הורינו על קבלת הודעה משלימה מטעם המשיבים בתוך חמישה ימים. 6. המשיבים מסרו שתי הודעות משלימות (ביום 17.5.2001 וביום 24.5.2001). מן ההודעות עולה כי עדותיהן של העותרות כולן אכן נגבו. עדותה של עותרת מס' 1 הועברה לבחינת פרקליטות מחוז תל-אביב וזו החליטה כי יש בה כדי לתרום לביסוס כתב האישום שכבר הוגש נגד אחד מבעלי המכון בו הועסקה העותרת. לאור זאת, הוחלט על עיכוב גירושה של העותרת - השוהה בינתיים בהוסטל כמוסכם - מן הארץ עד לגביית עדות מוקדמת בפני בית משפט. גם עדויותיהן של עותרות 2-4 הועברו לבחינת הפרקליטות. אולם, לאחר בחינה מדוקדקת החליטה הפרקליטות כי אין בהודעות העותרות 2-4 כדי להביא לידי הגשת כתב אישום בפרשתן וממילא אין מקום לגביית עדות מוקדמת בפני בית משפט. לאור זאת ולאור העובדה כי לעותרות 2-4 הונפקו מסמכי מעבר הרי שיש מקום לגירושן המיידי מן הארץ. ב"כ העותרות מסכימה לכך. לאור כל האמור לעיל, טוענים המשיבים, יש מקום להורות על מחיקת העתירה. 7. בתגובת העותרות מבקשת באת-כוחן כי יינתן צו-על-תנאי, כמבוקש בעתירה, באשר למדיניות האכיפה שמנהלת משיבה מס' 1 ביחס לתופעת הסחר בנשים. ב"כ העותרות מציינת כי אמנם זכה עניינן הספציפי של העותרות 1-4 לטיפולן של המשיבה ושל הפרקליטות. בכך, מוצתה העתירה ככל שהיא נוגעת לשחרור העותרות 1-4 מן המעצר ולחקר תלונתן. אולם אין בכך כדי לפתור את הבעיה הכללית של תופעת הסחר בנשים. את בעיה זו ניתן לפתור אך ורק באמצעות שינוי מדיניות האכיפה על ידי משיבה 1. 8. בעיית הסחר בנשים תובעת טיפול יעיל ויסודי. יש לשרש תופעה זו מן היסוד ולפתור את הבעיות הקשות שהיא מעוררת, הן לעניין ייצוגן של נשים אלה והן לעניין חקירתם והעמדתם לדין של "הסוחרים" והסרסורים למיניהם. בבג"ץ 1119/01 אולנה זריצקייה נ' משרד הפנים (לא פורסם), שאף בו נדרש בית משפט זה לבעיות הקשות שמעוררת תופעת הסחר בנשים, אמרתי: "עניינה של העותרת נסתיים, ואין לנו אלא לדחות את העתירה. אך הבעיה שהעתירה מעלה לא נסתיימה, והרי היא מונחת לפתחה של החברה הישראלית ורשויותיה. העותרת אינה יחידה. מהחומר שהוגש לנו אנו למדים, כי נשים רבות מצויות כיום במצב בו היתה העותרת. על המדינה ורשויותיה לעשות מעשה, ובהקדם: יש לאכוף את החוק בכל הנוגע לאיסור על סחר בנשים (ראו בש"פ 7542/00 חנוכוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם)); יש להבטיח ייצוג משפטי הולם לנשים דוגמת העותרת; יש למנוע מצב - עליו מלין המוקד - לפיו לעתים קרובות הסוחרים בנשים קובעים מי ייצג אותן בבתי המשפט; יש להבטיח כי זכויותיהן של הנשים - ושל שאר העובדים הזרים - על פי דיני מדינת ישראל לא ישללו מהן. יש להבטיח תנאי מעצר מתאימים, תוך מחשבה על חלופת מעצר הולמת, אשר תבטיח את שלומן של הנשים ואת שלום הציבור. עניין לנו בבעיה חברתית קשה וחמורה. לפתח חטאת רובץ! יש לעשות מעשה - ובהקדם". ואכן, מהודעת המשיבים עולה כי הדברים לא נפלו על אוזניים ערלות. בהודעה נאמר כי היועץ המשפטי לממשלה קבע מועד לדיון בבעיית יצוגן המשפטי ההולם של נשים שנפלו קרבן לסחר בהן. מפעולות המשטרה בעתירה שלפנינו אנו למדים כי נערכה חקירה וחומר החקירה הועבר לפרקליטות. אנו מניחים ומצפים כי כך ינהגו גם להבא. בנסיבות אלה אנו דוחים את העתירה. ה נ ש י א השופט א' מצא: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' טירקל: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינו של הנשיא א' ברק. בג"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק)