בית המשפט ציין כי התביעה לעניין הטנטון - דינה להדחות, בשים לב לקביעת המומחה, כי התובע אינו סובל מטנטון (צפצופים באוזניים)תמידי , תנאי בלעדיו אין להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, עפ"י הוראות החוק. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא טינטון לא תמידי: 1. זוהי תביעה להכיר באירוע תאונתי מיום 17.6.07 , במהלכו נפגע התובע באוזן ימין, כ"פגיעה בעבודה" ובנוסף - להכיר בטנטון ממנו סובל התובע כ"פגיעה בעבודה" משלקה בטנטון, לטענתו, כתוצאה מעבודתו בחשיפה לרעש מזיק. 2. בהסכמת ב"כ הצדדים ולבקשתם מינה ביה"ד מומחה רפואי מטעמו למתן חוו"ד בשאלת הקשר הסיבתי בין האירוע התאונתי לפגימה אשר אובחנה באוזנו הימנית, כמו גם בין תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לרעש מזיק לבין הטנטון לו הוא טוען, הכל - על בסיס תשתית עובדתית מוסכמת אף היא. אל המומחה הופנו השאלות המקובלות בהתייחס לשני ראשי התביעה הנ"ל, הכל כמפורט בהחלטת המינוי מתאריך 22.11.10, המצורפת לפס"ד זה ומהווה חלק בלתי נפרד הימנו. 3. בחוות דעתו ובמענה לשאלות הבהרה אשר הופנו אליו, הכיר המומחה בקשר הסיבתי לעניין התביעה ככל שהיא מתייחסת לאירוע התאונתי. משכך, בהודעתה לביה"ד מיום 10.4.11 הודיעה ב"כ המל"ל, כי לאור חווה"ד "הנתבע מכיר באירוע מיום 17.6.07, בו נכנסה לתובע חתיכת ברזל חמה לאוזנו הימנית בעת עבודתו כרתך - כפגיעה בעבודה". מנגד, ביקש המל"ל לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לטנטון. תביעה זאת נותרה, אפוא, להכרעת ביה"ד והיא מושא פס"ד זה. 4. בחוות דעתו קבע המומחה תחילה, כי תובע סובל מטנטון תמידי. את קביעתו ביסס על "רישומים בתיקו הרפואי המעידים על תלונה זאת", כמו גם על בדיקת מאפייני טנטון אשר בוצעה במכון הולדשטיין ביום 10.12.08 ה"מחזקת את אמינות תלונת הטנטון" ובשים לב לכך כי לתובע ליקוי שמיעה שהוכר בעבר כפגיעה מרעש ו"ליקוי כזה מלווה לעתים קרובות בתחושת טנטון". במענה לשאלה , האם - בחומר הרפואי - קיים תיעוד לכך שהתובע התלונן על טנטון/רעש תמידי השיב המומחה: "קיימת תלונה של טנטון, אך לא מוזכרת המילה 'תמידי', פרט להערות הנלוות לבדיקת שמיעה אצל אילנה הולדשטיין ב - 10.12.08. בתיעוד הראשון של תלונת הטנטון , ב 22.4.07, כותב רופא המשפחה ש"מזה מספר חודשים סובל טנטון באוזניים דו"צ שמתגבר בשעות הלילה לפני השינה. גם מעצם תלונות הטנטון החוזרות אני מסיק שהטנטון מפריע לתובע לפחות פרק זמן מספיק כדי להטריד אותו ובמונחים של הפרעה לאיכות חיים הייתי מגדיר זאת 'תמידי'." 5. לבקשת ב"כ המל"ל הועברה אל המומחה שאלת ההבהרה דלקמן: ש. האם נכון, כי לאור הרישום בבדיקת השמיעה שערך התובע ביום 8.1.08 (מכון "גל"), בפרק מבחן מאפייני טנטון - "כעת לא קיים עם אוזניות (בתא אטום) , לאחרונה היה אתמול בלילה", לא ניתן לקבוע כי התובע סובל מטנטון תמידי? תשובת המומחה: "בחוות דעתי המקורית התרשמתי ממספר ניכר של פניות מתועדות בגין טנטון ובהשוואה לתיעוד אחד של היעדר טנטון נתתי משקל יתר לתלונות החוזרות. במחשבה מחודשת ולאחר שתשומת לבי הופנתה לעובדה, אני מסכים ש"העלמות הטנטון" דווקא ברגע הקריטי של בדיקתו מעוררת חשדות כבדים לגבי עצם קיומו ובוודאי לגבי קיומו ללא הפסקה. לכן אני משנה את דעתי וקובע שהטנטון של התובע אינו תמידי". בהמשך חזר המומחה והבהיר, כי חל אפוא שינוי בחוות דעתו בהתייחס לטנטון, מש "אין לי אלא להסכים שהטנטון של התובע אינו תמידי." (ההדגשות - במקור, ע.ק). 6. בסיכומיו ביקש ב"כ התובע לקבל את התביעה לעניין הטנטון , חרף מסקנתו הסופית של המומחה, מאחר וזו נשענת, לשיטתו, על הרישום כמתועד בבדיקה האחת ממכון גל, שם צוין: "לאחרונה היו מאתמול לפני השינה". אליבא דב"כ התובע, "התובע מכחיש מכל וכל כי אמר את הדברים". עוד טוען הוא, כי יש להתעלם מבדיקה זאת מאחר ו"היא חסרה ולא משקפת,לא ברור איזה שאלות נשאל התובע", בעוד שהבדיקה ממכון הולדשטיין , "בוצעה במכון רשמי ומוכר ולא במכון פרטי וע"כ היא אובייקטיבית ומשקפת את מצבו". בנוסף, "כאשר יש שתי בדיקות סותרות , יש להעדיף את הבדיקה המיטיבה עם התובע". 7. ב"כ המל"ל ביקשה, כאמור, לדחות את התביעה ככל שהיא מתייחסת לטנטון, לאור חוות דעתו הסופית של המומחה, שהיא ברורה וחד משמעית. הכרעה 8. אקדים אחרית לראשית ואומר כבר עתה, כי התביעה לעניין הטנטון - דינה להדחות, בשים לב לקביעת המומחה, כי התובע אינו סובל מטנטון תמידי , תנאי בלעדיו אין להכרה בטנטון כפגיעה בעבודה, עפ"י הוראות החוק. המומחה הבהיר, כי הרישום המתועד בבדיקה במכון גל, לפיו ציין התובע: "כעת לא קיים (הטנטון - ע.ק) עם אוזניות (בתא אטום)" , מעורר חשדות כבדים לא רק לגבי קיומו של טנטון תמידי, אלא - אף לגבי עצם קיומו, מש"נעלם" הטנטון דווקא ברגע הקריטי של בדיקתו. קביעת המומחה לעניין זה היא חד משמעית, ברורה ומנומקת כדבעי, מה גם במצטבר לרישום הנוסף המתועד בבדיקה זו, לפיו מסר התובע לבודק, כי "לאחרונה היה (הטנטון - ע.ק) אתמול בלילה". ודוק, לא נעלמה ממני טענת ב"כ התובע בסיכומיו , לפיה "התובע מכחיש מכל וכל כי אמר את הדברים הנ"ל" ("לאחרונה היה אתמול בלילה"), אולם - אין בידי לקבלה משמדובר בטענה עובדתית , אשר לא הוכחה, אף לא הובאו ראיות לגביה, מה גם נוכח העלאתה לראשונה סתמית וכללית בשלב הסיכומים, מפי ב"כ התובע (לא מפי התובע עצמו) , מבלי שצורף תצהיר בתמיכה (ולו בשלב זה) ולמעשה, ללא ביסוס כלשהו. הרישום מנגד , מדבר בעד עצמו. זאת ועוד. בניגוד לטענת ב"כ התובע, המומחה כלל לא ביסס את קביעתו על דבריו הנ"ל של התובע או עליהם בלבד, אלא - מסקנתו הסופית מבוססת רובה ככולה על דבריו האחרים של התובע לבודק, לפיהם - בתא האטום , "נעלם" הטנטון ("כעת לא קיים טנטון ..."), דברים המתיישבים היטיב עם דבריו הנוספים בפני הבודק, כמצוטט לעיל. לכך מתווספת קביעת המומחה בחווה"ד מתאריך 11.12.10 , לפיה - בכל הרישומים המתיחסים לטנטון - מתועדת תלונה לגבי טנטון גרידא , להבדיל מטנטון תמידי , למעט הרישום האחד בלבד, מממכון הולדשטיין. 9. באשר לטענה, כי הבדיקה ממכון גל "אינה משקפת" - אף זו אינה מקובלת עלי, משהועלתה סתמית וכללית, מפי ב"כ התובע, מבלי שצורפה חוו"ד של רופא, לביסוסה ולהבהרתה. מתשובת התובע לבודק ניתן גם ניתן לעמוד על השאלה עליה התבקש להשיב, אף זאת בניגוד לטענת ב"כ התובע. המומחה מנגד מצא לנכון להתבסס על בדיקה זאת בקביעתו הסופית והדברים מדברים בעד עצמם, מה גם בהינתן, כי עת סבר שבדיקה זו או אחרת אינה משקפת דברים כהווייתם וכי אין להתבסס עליה, קבע כך במפורש. ר' קביעתו לעניין בדיקת השמיעה אשר בוצעה במכון הולדשטיין , מנתוניה בחר המומחה להתעלם (הנתונים לגבי ההפחתה בכושר השמיעה בתדירויות הגבוהות) משהתרשם כי ממצאיה מוטעים (ר' לעיל). 10. באשר לטענה ככל שהיא מתייחסת להעדפת הבדיקה"הטובה ביותר" תוך הפנייה לפסיקה (בהתייחס לבדיקות שמיעה) - זו אינה רלבנטית, משמדובר בענייננו בבדיקת מאפייני טנטון, המבוססת רובה ככולה על אמינות תשובותיו של הנבדק ומהימנותו וכאמור, הבדיקה ממכון גל מערערת כליל את מהימנותו לעניין היות הטנטון "תמידי", מה גם במצטבר לרישומים הרפואיים, בהם מתועדות תלונות התובע לגבי הטנטון (ודוק, טנטון גרידא להבדיל מטנטון תמידי), הכל כמובהר לעיל. בפסה"ד אליו מפנה ב"כ התובע בסיכומיו מובהר במפורש, כי תינתן העדפה לבדיקת השמיעה הטובה ביותר "בנסיבות בהן קיימות בדיקות שמיעה סותרות בעלות מהימנות דומה" (ר' בקטע המצוטט ע"י ב"כ התובע עצמו) וכאמור, לא כך בעניינו של התובע. יוזכר ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי המומחה העדיף להתעלם גם מבדיקת השמיעה אשר בוצעה במכון זה (ר' לעיל). בטרם סיום יובהר, כי מכון הולדשטיין הוא מכון פרטי, אף זאת - בניגוד לנטען בסיכומי התובע. 11. לסיכום ועל יסוד כל האמור לעיל במצטבר, התביעה ככל שהיא מתייחסת לטנטון - נדחית. 12. אשר על כן, בהסכמת הצדדים ונוכח חוות דעתו של המומחה הנני קובעת, כי האירוע מיום 17.6.07, בו נכנסה לתובע חתיכת ברזל חמה לאוזנו הימנית בעת עבודתו כרתך - הוא בגדר פגיעה בעבודה, כמשמעה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995. ככל והתובע יפנה לוועדה רפואית תקבע הוועדה האם נותרה לתובע נכות כתוצאה מן הפגיעה וככל וכך - תקבע הוועדה את שיעורה. התביעה ככל שהיא מתייחסת לטנטון - נדחית. 13. משהתקבלה התביעה האחת (לגבי האירוע התאונתי) , המל"ל ישלם לתובע הוצאות בגין שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪. 14. לצדדים הזכות לערער על פס"ד זה לביה"ד הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים ממועד קבלת פסה"ד. אוזנייםשמיעה