קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא קיזוז עלות קורס הכשרה מהמשכורת: 1. התובע הגיש תביעה להשבת כספים שנוכו משכרו בטענת קיזוז דמי תשלום עבור קורס הכשרה בסך של 1,500 ₪. לטענת התובע, הועסק על ידי הנתבעת כמאבטח במוסדות חינוך במשך 10.5 ימים במהלך חודש ספטמבר 2003. לטענתו, עבר קורס הכשרה למאבטחי מוסדות חינוך בחודש 8/03 במשך 3 ימים. 2. הנתבעת טענה, כי התובע פוטר עקב בעיות משמעת וליקויי תפקוד והועבר מבית ספר אחד למשנהו, כאשר בשלב מסויים סירב התובע להשתבץ ולהופיע לעבודה בפועל. הנתבעת טוענת, כי התובע חתם על הסכם עבודה בו הסכים שהנתבעת תהא רשאית לקזז סך של 1,500 ₪ בגין עלות הכשרתו וזאת גם אם פוטר על ידי הנתבעת. 3. בפני בית הדין הוצג מכתב אשר הוצא על ידי סמנכ"ל הנתבעת, מר אפוטה אשר, שם נקבע במפורש כי: "עבודתו של מר פנחסוב הופסקה". בנסיבות אלה, הננו מקבלים את טענת התובע כי עבודתו הופסקה על ידי הנתבעת והטענה כי זנח את עבודתו - נדחית. 4. הצדדים לא חלקו כאמור על העובדה שהתובע חתם על הסכם עבודה. הוראות סעיף 9 להסכם קובעות כלדקמן: "העובד מצהיר בזאת כי ידוע לו שלצורך הכשרתו האישית לעבודה, משקיע המעביד משאבים כספיים העולים כדי סך של 1500 ₪. העובד מסכים כי היה ויחליט לעזוב את העבודה מכל סיבה שהיא לפני תום תקופת ההעסקה ו/או יפוטר על ידי המעביד, עקב הפרת הסכם זה ו/או בנסיבות שאינן מזכות בפיצוי פיטורין ו/או בהודעה מוקדמת, יפצה העובד את המעביד בסך של 1500 ₪ בגין הוצאות הכשרתו. העובד מסכים כי היה בנסיבות כאמור בס"ק יקוזזו סכום זה מכל סכום אותו יהיה חייב לו המעביד בעת סיום העסקתו. הצדדים מסכימים כי התשלום הנ"ל הינו בגדר פיצוי מוסכם ומוערך מראש של הנזק אשר יגרם למעביד עקב הוצאות הכשרתו של העובד, וכי הסכום הנ"ל איננו בגדר קנס. אין באמור בסעיף זה למנוע מהמעביד את הזכות לתבוע מהעובד כל נזק אחר שיגרם לו, בגין הפסקת עבודת העובד, הקנויה לו עפ"י כל דין ו/או עפ"י הסכם זה" (הדגשה שלי - י.א.ש). מעדותו של מנהל הנתבעת עולה, כי אין הסך של 1,500 ₪ מהוות הוצאות רק בגין קורס ההכשרה אלא כוללות הוצאות הנוגעות לפרסום, לגיוס עובדים ולזמן המשרד שהקדישה הנתבעת לגיוסו והעסקתו של התובע. 5. הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958 קובעות: "(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:- (1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על-פי חיקוק; (2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו; (3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר, על-פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל; (3א) תוספת לדמי חבר, שמותר לנכותם על-פי פסקה (3) המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת; (3ב) דמי טיפול מקצועי-ארגוני לטובת הארגון היציג, כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, שיש לנכותם על-פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה, משכרו של עובד, שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פיסקה זו; (4) סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק. (5) תשלומים שוטפים לקופת גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלומם. (6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה; (7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים - חלות על היתרה הוראות פסקה (6). (ב) "על אף האמור בסעיף (א), חדל עובד לעבוד אצל המעביד, רשאי המעביד לנכות משכרו האחרון של העובד כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות". הוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובעות מהם הניכויים המותרים משכר עבודה והתנאים הם, כי על הסכום להיות קצוב ומוכח או בלתי שנוי במחלוקת (דב"ע נד/ 201-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל בע"מ, פד"ע כח 241; דב"ע שנ/119-3 חב' עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן-עמי, פד"ע כב' 303). יתרה מזו, סעיף 25 לחוק, אוסר על ניכויים פרט לאלה המנויים בו במפורש ואין בין הניכויים המותרים, פיצויים או תשלום נזקים בשל הפרת חוזה עבודה או נזקים שגרם עובד ברשלנותו, שאינם בגדר סכום קצוב ומוכח ושהעובד לא נתן הסכמתו לקיזוזים (המ' 213/61 גוסטב פשייר נ' מפעלי טקסטיל נצרת בע"מ, פד"י ט"ו (1) 844). סעיף 25 (ב) אמנם מתיר קיזוז חוב שעובד חייב למעביד, אך פסיקת בתי-הדין לעבודה, גורסת כי גם חוב זה עניינו חוב קצוב בלבד אשר עובד התחייב לשלמו למעביד ולא חוב בלתי קצוב אשר המעביד תובעו והעובד מכחישו (דב"ע שנ/ 119-3 חב' עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן-עמי, פד"ע כב' 303) שהרי לא יעלה על הדעת, כי המחוקק יאפשר למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב ומדוע ולנכות כל סכום משכרו כישר בעיניו (דב"ע נד/ 101-3 יעקב עמנואל נ' שופרסל, פד"ע כח' 241). מהוראות אלה עולה, כי קיזוז משכר עבודה יותר רק אימת שהעובד הסכים לכך במפורש וכאשר מדובר בסכום קצוב. 6. על פניו, הסכים העובד לקיזוז סכום קצוב ואולם הקיזוז הותנה בכך שהעובד יפוטר עקב הפרת ההסכם ו/או בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים. מהעדויות שהובאו בפנינו לא שוכנענו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שהתובע הפר את הוראות ההסכם. כל שטענה הנתבעת היה שנתגלו בעיות משמעת ותפקוד. אך מנהל הנתבעת שהעיד בפנינו, אשר לא היה המפקח הישיר על עבודת התובע, לא יכול היה לפרט מה היו בעיות המשמעת ו/או התפקוד של התובע. התובע טען, כי קומם עליו את הנהלת בית הספר היות והקפיד על ביצוע הנהלים "לפי הספר" ולא היה מוכן "לעגל פינות" גם בעת שנערך ביקור ראש העיר והוא נדרש לפתוח את בית הספר בטרם סיים את ביצוע סריקת השטח, לו הוא מחוייב במסגרת עבודתו. גירסתו זו לא נסתרה כאמור. הנתבעת לא טרחה להביא מפקח או מאן דהוא אחר הבקי בעובדות ואשר יכול היה להעיד על הפרות המשמעת הנטענות על ידה. הנתבעת גם לא הוכיחה כל נסיבות אשר יש בהן כדי לשלול את זכאות התובע לפיצויי פיטורין, אשר בהתקיים נסיבות כאלה זכאית היתה על-פי ההסכם לקזז את עלות הכשרת התובע. לעניין זה יש לפנות להוראות ההסכם הקיבוצי בענף השמירה (וזאת מכוח הוראות ס' 16 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963) שם נקבע, כי ניתן לשלול זכות עובד לפיצויי פיטורין במקרה של עובד המואשם בגניבה, מעילה בתפקיד או באמון, בחבלה במזיד, בהפרה חמורה של הוראות המעסיק ובמקרים אלה בלבד. הנתבעת, כאמור, לא הוכיחה כי בתובע נתקיימו אחת מהנסיבות השוללות זכאותו לפיצויי פיטורין ומשכך, כעולה מהוראות ס' 9 להסכם בין הצדדים, לא נעשו פיטוריו על ידי הנתבעת בנסיבות בהן הוסכם כי יהא חייב בפיצוי בסך של 1,500 ₪ והנתבעת לא היתה רשאית לקזז הסך הנ"ל משכרו של התובע. 7. לאור כל האמור, חייבת הנתבעת בתשלום הסך של 1,500 ₪ אשר קיזזה משכר התובע. הסכום בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.9.03 ישולם על ידי הנתבעת לא יאוחר מיום 30.10.04. היה ולא ישולם הסכום במועד ישא הסך הנ"ל פיצויי הלנה כחוק מיום 30.9.03 ועד לתשלום המלא בפועל. 8. התובע הלין על כך, כי הפרש השכר בסך של 163 ₪ שולם לו באיחור. עיון בתלוש השכר מעלה, כי אכן צודק התובע בטענתו זו. עם זאת, משלא הוגשה כל תביעה לעניין זה, איננו נדרשים לכך. 9. הנתבעת תשא בהוצאות התובע בסך של 750 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום. כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 15 יום מיום קבלת פסק הדין.קורס הכשרהקיזוזמשכורת