בית המשפט ציין כי יש לנהוג מידת זהירות רבה כאשר בודקים את יעוד רכישתו של ציוד רב שימושי דוגמת מכונית בעסק חדש כשל המערער וכאשר המכונית נרכשה 10 ימים לאחר מועד רישום העסק. נראה, שכדי להכיר בניכוי מס התשומות "צריכה להתקיים לפחות הסתברות גבוהה או סיכוי טוב שעסקה עומדת להתבצע בעתיד הנראה לעין ושעסקה זו תהא חייבת במע"מ, הנחה ספקולטיבית על אפשרות קיומה של עיסקה, אין די בה" (ע"ש (חי') 652/85 סניצקי נ. מנהל מע"מ, אוגדני הפסיקה שפט, עמ' 785). קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניכוי תשומות על קניית רכב / קניית רכב בסמוך לאחר פתיחת עסק עצמאי: א. ההליך והעובדות. זהו ערעור מע"מ על החלטת המשיב שנשלחה למערער ביום 13.8.00 בהשגה על שומת תשומות שהוצאה למערער על סך של 20,593 ש"ח (קרן). המערער נרשם כעוסק ביום 1.8.99 בענף סיטונאי לחומרי ניקוי ולתמרוקים. אותה עת הוא היה בן 22 שנה, לאחר שירות צבאי. ביום 11.8.99 קנה המערער רכב איסוזו מסחרי שמספרו 7291417 (להלן: "הרכב"). ביום 1.9.00 הגיש המערער דו"ח למשיב ובו דרש להכיר בניכוי התשומות עבור רכישת הרכב בסך 20,583 ש"ח. המשיב החזיר בזמנו למערער את מס התשומות כנדרש ובעקבות השומה הוא דורש את תשלומו מהמערער בליווי הצמדה וריבית. ביום 23.1.00, אירעה תאונת דרכים למערער ברכב הנזכר. התאונה גרמה לפציעת המערער ואבדן מלא של הרכב. חברת הביטוח פיצתה את המערער על האבדן כשהפיצוי לא כלל את המע"מ ששילם המערער עם רכישתו של הרכב, זאת באשר שני הצדדים הניחו שהמערער זכאי לנכות את מס התשומות על רכישת הרכב. ביום 17.5.00 ביקש המערער לבטל רישומו כעוסק. בתקופה שבין רישומו כעוסק ועד לביטול הרישום, לא דיווח המערער לא על עיסקאות ולא על תשומות נוספות משמעותיות. פרט לתשומה על רכישת הרכב, למעשה המערער לא הגיש דו"חות במשך חמישה חודשים (הדו"ח התקופתי האחרון הוגש ביום 16.1.00). משלא הגיש המערער דו"חות, הוצאה לו על-ידי המשיב ביום 15.3.00 קביעת מס ע"ס 3,146 ש"ח בהתאם לסעיף 76 לחוק מע"מ. המערער לא שילם את המס הנדרש וגם לא השיג עליו ולכן הומצאה למערער ביום 14.5.01 התראה לפני עיקול. ביום 21.5.00 לאחר ביטול הרישום כעוסק, הגיש המערער דו"ח לתקופה שבין 1/00 ועד 5/2/00 שבה שוב דיווח על העדר עסקאות והעדר תשומות. ביום 13.12.99 הקים המערער, יחד עם אחד גוזלן, חברה בשם דקל ישראל שיווק והפצת דלקים בע"מ (ח.פ. 512867912) שנרשמה כעוסק בינואר 2000, בענף מסחר סיטוני בדלק גולמי ובמוצריו, שיווק סולר ודלקים (להלן: "החברה"). החברה לא ביקשה לקבל על עצמה את חבות המס של המערער. כתובת החברה היה בטבריה, דהיינו לא זהה עם הכתובת של עסקו של המערער. ביום 1.8.00 העביר גוזלן את מניותיו בחברה לידי המערער. ב. עמדת המשיב. נטל הוכחה לענין הזכות לניכוי תשומות, הוא על העוסק. המערער לא הוכיח שהתשומה הוצאה לשימוש בעיסקה החייבת במס כאמור בסעיף 41 לחוק מע"מ. אין די בהצבעה על כוונות עתידיות לפעילות עסקית שאין להן עיגון במציאות האוביקטיבית. אין לראות בחברה שהוקמה ממשיכה של עסק המערער, שכן היא לא קיבלה על עצמה את חיוביו וזכויותיו של המערער. נטילת חבות המערער על-ידי החברה, היתה טעונה הסכמת מנהל מע"מ לפי סעיף 20 לחוק מע"מ וכוחה מכאן ולהבא. מה גם שהמערער המשיך לקיים את רישומו כעוסק לאחר ייסוד החברה, תוך הפרדה גמורה בין עיסוקיה של החברה והמערער. ג. טענות המערער. המערער נרשם כעוסק בהיותו בחור צעיר, אשר אך זה השתחרר מהצבא והיה חסר כל נסיון עסקי. למערער היתה כוונה כנה ואמיתית להקים עסק של יצור מוצרי טיפוח וקוסמטיקה, אלא שהוא נכשל במאמציו ליצירת מוצר טוב ואמין העומד בדרישות שניתן יהיה לשווקו והדבר אינו צריך להיות לו לרועץ. המערער דרש תשומות נוספות מעבר לרכישת הרכב הנוגעות לרכישת חומרים כימיים, דלק, מיכלים לאחסון החומרים, מוצרי פלסטיקה ומדבקות. משחש המערער, כי נכשל בעסק ליצור מוצרי קוסמטיקה וטיפוח, עבר כעוסק עצמאי לפעילות של הספקת שירותי שיווק לחברת וייצמן שירותי דלקים בתמורה ל- 50% מהמחזור שהם כ- 5,000 ש"ח לחודש (כולל מע"מ) ורק מפאת חוסר נסיון לא דיווח למע"מ על שינוי פעילות העסק. המשיב השתהה בהעלאת טענותיו כנגד ניכוי מס התשומות, הן הועלו לראשונה כ- 4 חודשים לאחר תאונת הדרכים בה אבד הרכב. עקב כך שינה המערער מצבו לרעה, שכן ביחסיו עם חברת הביטוח הוא יצא מההנחה שברכישת הרכב הוא ניכה את מס התשומות והנזק שנגרם לו הוא ערך הרכב בהנחה שלא שולם עליו מע"מ. ד. הראיות. המערער הגיש תצהיר מטעמו כדי לבסס את טיעוניו ומטעם המשיב הוגש תצהירו של ראש צוות ביקורת חשבונות במחלקת ביקורת חשבונות במע"מ וכן הגישו הצדדים מסמכים שכללו דו"חות תקופתיים שהגיש המערער והודעה על סגירת עסק מיום 17.5.00 (מע1/). כמו כן, נעשה נסיון בשלב הסיכומים להגיש חשבוניות של המערער מתאריך 25.8.99 (ע"ס 550 ש"ח בגין מדבקות צבע ומתאריך 31.8.99 ע"ס 270.27 ש"ח בגין גביע ומכסה מפלסטיק והתכתבויות עם חברת הביטוח שבהם נדרשת חברת הביטוח לשפות את המערער גם על מרכיב המע"מ) נוכח עמדת המשיב שאינו מוכן להכיר בניכוי התשומות ותשובתה השלילית של חברת הביטוח לדרישה זו. לא הרשיתי הגשת מסמכים אלה בשלב שבו הוגשו (בש"א 13029/01). בישיבה מיום 8.7.01 נערכו חקירות של מצהירים. המערער אמר בחקירתו שהוא בוגר כיתת מחוננים (ע' 22), שהשתחרר מהצבא ביוני 98 ואת העסק פתח ב- 8/99 ופעל מבית הוריו (ע' 1-2). בדו"ח התקופתי הראשון דרש תשומות לא רק על המכונית אלא גם על חומרים (ע' 3). לאחר שיצאה לו קביעת מס עקב אי הגשת דו"חות, הוא התייעץ עם רואה החשבון שלו (ע' 6). המערער טען שאמנם חתימתו על טופס ההודעה על סגירת עסק היא שלו אך הפרטים אינם נכונים. בהקשר זה הוצג לו טופס (מש1/) שצורף למכתב לוואי של באת כוחו, עו"ד אלדר. בטופס זה אין מופיעים כל פרטים (לרבות פרטים על הרכב), פרט לשמו ולתעודת הזהות של המערער. התאריך המופיע על טופס זה הוא 18.5.00. קיים טופס אחר מיום 17.5.00 (מע1/) שבו מופיע הרכב ולידו נכתב "אובדן מוחלט". ברובריקה "לא נותרו ברשותי מלאי ונכסים החייבים במע"מ", סומן סימון חיובי ונכתב בו בקטע "לשימוש אגף המכס"; "הרכב שבגינו נדרש ההחזר עבר תאונה (אבדן מוחלט) - - אם יש לסגור התיק ולאפס יתרה". בסופו של הטופס, מופיעה חתימת הממונה האזורי עם החלטתו. בשני הטפסים לא נאמר שיש המשך לעסק שנסגר. בטופס מע1/ מצוין סימון חיובי ליד "לא פתחתי עסק אחר". בטופס מש1/ הושארו הרובריקות "פתחתי או לא פתחתי עסק אחר" - ריקות. בטופס מע1/ נכתב שהעסק נסגר מיום מיום 1.12.99. ה. דיון ומסקנות. 1. מי שמבקש כעקרון ניכוי מס תשומות עליו נטל השכנוע. עם זאת, ניתן אולי לסבור, במקרה הנדון משמעות טענות המשיב היא שלמעשה העסק שהקים המשיב ובמסגרתו נדרשת הכרה בניכוי התשומה בגין רכב, הוא עסק נעדר ממשות. טענה זו כמוה כטענה שהחשבוניות הן פיקטיביות ונטל הוכחתה הוא על המשיב (השוה ע"א 3758/96 סלע חברה למוצרי ביטון נ. מנהל המכס ומע"מ פד"י נ"ג(3) 493). נטייתי היא, שלא לקבל תיזה כזו, שכן מדובר בעניננו (כפי שעוד יוסבר) בכוונות עתידיות שכל כולן בידיעתו המיוחדת של המערער, אך אינני קובע מסמרות בשאלה זו, שכן דעתי היא שגם אם הנטל מוטל על שכם המשיב, דינו של הערעור להדחות. 2. כעקרון, קובע סעיף 41 לחוק מע"מ, כי אין להכיר בתשומה אלא אם הנכס או השירות שבגינו מתבקש ניכוי מס תשומות, מיועדים לשימוש בעסק. עם זאת, אין צורך להראות קשר ישיר בין ההוצאה לבין עסקה ספציפית וניתן להתחשב בתשומות המשמשות את העסק בכללותו (ע"ש (חי') 398/94 שמן תעשיות נגד מנהל מע"מ, מיסים ט6/ ה24-). לאור האמור, נראה, שמכונית יכולה לשמש סוגים רבים של עסקים, שכן היא מקדמת את ניידות ממלאי התפקידים וממריצה את קצב הפעילות בעסק שהוא צורך בכל סוג של עסק. 3. כאשר מדובר בעסק חדש, ברוב המקרים התשומות מקדימות את העסקאות, בעיקר כאשר מדובר ברכישת ציוד בסיסי לעסק וניתן לראות כעקרון במכונית חלק מציוד בסיסי כזה. אך קיים בענין זה קושי מובנה והוא, כיצד להבחין בין מקרה של הקמת עסק "על הנייר" כשכל הכוונה בהקמתו היא לאפשר ניכוי מס תשומות. חשש זה גדול במיוחד, כאשר מדובר בנכס "נויטרלי" כמו מכונית, שיש לה מגוון של שימושים אם פרטיים ואם עסקיים. במקרה הנדון, מדובר ברכב איסוזו מסחרי שלמרות סיווגו כרכב מסחרי יכול בקלות לשמש לצרכים פרטיים ואחרים שאינם קשורים בעסק דוקא. שונה היה המצב לו היה מדובר ברכישת ציוד שאין לו שימושים פרטיים כגון מלגזה. 4. לפיכך, יש לנהוג מידת זהירות רבה כאשר בודקים את יעוד רכישתו של ציוד רב שימושי דוגמת מכונית בעסק חדש כשל המערער וכאשר המכונית נרכשה 10 ימים לאחר מועד רישום העסק. נראה, שכדי להכיר בניכוי מס התשומות "צריכה להתקיים לפחות הסתברות גבוהה או סיכוי טוב שעסקה עומדת להתבצע בעתיד הנראה לעין ושעסקה זו תהא חייבת במע"מ, הנחה ספקולטיבית על אפשרות קיומה של עיסקה, אין די בה" (ע"ש (חי') 652/85 סניצקי נ. מנהל מע"מ, אוגדני הפסיקה שפט, עמ' 785). 5. לעניננו, אין אמנם מדובר בתשומה המיועדת לעסקה ספציפית, אלא לעסק בכללותו, אך מידת ההסתברות הנדרשת היא באותה רמה. ביתר פירוט: בית-המשפט צריך להשתכנע כי אכן כוונותיו של המערער היו כנות וכי הן לא נשארו בגדר כוונות בלבד אלא לוו במעשים של ממש. מאידך, יש לזכור, כי אם נכשל העסק בסופו של דבר ולא הניב עסקאות, אין בכך בלבד כדי לפגוע בזכות לנכות את מס התשומות. אין זה תנאי כי המשיב לעולם לא יפסיד מע"מ ותמיד יוכל לקזז את מס התשומות ממס העיסקאות של אותו עוסק. יחד עם זאת, יש וסוף מעשה מעיד על תחילתו. דהיינו, בנסיבות מסוימות, העדר עסקאות יכול להצביע על העדר כוונה רצינית מלכתחילה לייעד את התשומה לשימוש בעסק. 6. נראה לי במקרה הנוכחי, שלא היתה כוונה רצינית בעלת סיכוי לעשות שימוש ברכב בעסק כפי שסווג, דהיינו בענף הקוסמטיקה. המערער בתצהיר אומר דברים כלליים בלבד על נסיון לפיתוח ג'ל יחודי לשיער. הוא לא הסביר מה מומחיותו בתחום זה, מה החומרים שרכש, אם אילו יועצים התייעץ, מדוע לא דרש ניכוי מע"מ תשומות על ההוצאות שהיו לו בקשר לכך, והרי (בע' 16 לפרוטוקול) הוא אומר ש"כל הדברים האלה עלו לי המון המון כסף". לכאורה, כשם שידע לדרוש החזרת מע"מ התשומות על מכונית, הוא היה אמור לדעת שניתן לדרוש החזר מע"מ תשומות על מוצרים שלדבריו רכש. גם אם נתיחס לחשבוניות שצורפו לבקשתו (שלא נתקבלו בבש"א 13029/01) להמצאת ראיות נוספות, מדובר בחשבונית אחת של חברה העוסקת בשלטים ובהדפסות משי (ד'1) ולא ברור מה הקשר בין חומר הנרכש מחברה כזו לבין ג'ל לשיער. כמו כן, מה הקשר לגביע שנרכש מחברה לפיתוח תכנון ויצור מוצרים פלסטיים (ע' 28) לאותו מוצר. 7. אין להתיחס לטענותיו של המערער, כי במקביל לפעילותו ביצור ג'ל לשיער, עסק בשיווק דלקים, וזאת עוד לפני הקמת החברה. הוא לא הודיע על שינוי הפעילות כמתחייב מתק' 8 לתקנות מע"מ (רישום) תשל"ו1976- ולא דיווח על עסקאותיו מפעילות זו, וגם אם הגיש (כבר לאחר הגשת התצהיר בהליך הנוכחי, (ראה סעיף 6 לתצהיר המערער מיום 27.9.00 בו הוא אומר שהוא "עומד להגיש" דו"ח מתקן "בימים אלה"), אין בכך להועיל למערער ולאפשר לו לנכות תשומה שנועדה לשימוש בעסק מסוג אחד ושלמעשה לפי הנטען שימשה בעסק אחר. התנהגות זו אינה מאפשרת לתת אימון בהצהרות המערער באשר לכוונותיו ברכישת הרכב. לכך יש להוסיף, כי גם בהודעה על סגירת העסק (אם בנוסח של מע1/ או של מש1/) אין כל אמירה בדבר פתיחת עסק אחר. 8. אין לראות בחברה לשיווק דלקים שהקים המערער יחד עם אחר, והמהווה גוף משפטי נפרד, המשכו של עסק לחומרי ניקוי ותמרוקים. סעיף 20 אינו יכול לסייע בנידון בידי המערער, שכן תנאי לכניסת החברה בנעלי המערער הן לענין חבות המס והן לענין קיזוז מע"מ התשומות היא הסכמת המנהל (ראה פוטשיבוצקי, חוק מע"מ מהד' 2001 ע' 210 ה"ש 33; וכן השוה ע"ש 6/89 רהיטי בית הארמון בע"מ נ. מנהל מע"מ מיסים ט1/, ה119- בע' ה121-). 9. אשר לנזק שנגרם למערער עקב ההשתהות היחסית בהוצאת השומה, אינני סבור שיש בו נימוק לבטל את השומה. אין שלטונות מע"מ כענין שבשיגרה בודקים נכונות דיווחיו של כל עוסק ולקח זמן מסוים עד שהתברר כי נדרשת תשומה בעסק שאינו פעיל. בכל מקרה, אם חתם המערער על כתב סילוק לחברת הביטוח וחתימה זו נעשתה מתוך טעות בדבר זכותו לקזז את המע"מ, יתכן והוא יכול להגיש תביעה נגד חברת הביטוח לבטל את ההסכם שבעקבותיו שולם הפיצוי ובעקבות ביטול ההסכם לתבוע את היתרה המגיעה לו. סיכומו של דבר, מאזן ההסתברויות נוטה לכך, כי התשומה לא נועדה לשמש בעסקה החייבת מס או לעיסקו של המערער באופן כללי, ולכן נדחה הערעור. המערער ישלם למשיב הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום. רכבמיסיםניכוי מספתיחת עסקעצמאיםקניית רכב