קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רישום עובד ביטוח לאומי: סגן הנשיא (קובובי): .1ערעור על פסק-דין של בית-הדין האזורי בתל-אביב-יפו (השופטת פורת - דן יחיד; תב"ע מה/475-0) שקבע כי המשיב זכאי לגמלאות נפגעי עבודה בגין תאונת דרכים שארעה לו ביום 23.8.1983תוך כדי נסיעה לרגל עיסוקו במשלח ידו. .2המחלוקת נסבה על השאלה, אם המשיב היה רשום במוסד כעובד עצמאי לפני קרות התאונה או שהיה בבחינת מי "שעשה אח המוטל עליו כדי להרשם" (סעיף 33לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשכ"ח-1968; להלן - חוק הביטוח הלאומי) או שמא - לא זה ולא זה. .3בית-הדין האזורי קבע שהמשיב היה בבחינת מי שרשום במוסד כעובד שכיר; ששולמו על-ידו דמי ביטוח בשיעור מירבי "כך שלו נרשם היה גם כעובד עצמאי לא היה חייב בתוספת דמי ביטוח לאומי, כלשהם". משכך הרי שנתקיימה במשיב אחת החלופות לפיהן רואים אותו כמי "שעשה את המוטל עליו", החלופה שבתקנה 2(3) לתקנות הביטוח הלאומי (רישום), התשכ"ג-1963 (להלן - תקנות הרישום), שזו לשונה: ".2(3) שילם בתקופה שקדמה לפגיעה בעבודה כל דמי הביטוח לפי הפרטים 2ו- 6בלוח י' לחוק והתשלום נעשה בציון שמו, מענו ומספר הזהות של המבוטח במרשם התושבים". .4עיקר טענות המוסד בהודעת הערעור היו, כי - א) עובד שכיר אינו משלם דמי ביטוח, המשלם הוא המעביד; ב) שיעור דמי הביטוח ששולם על-ידי המעביד והחלק שנוכה משכרו של המשיב שונה משיעור דמי הביטוח שהיה על המשיב לשלם לו היה עצמאי; ג) תשלום דמי ביטוח על-ידי מעביד נעשה ללא ציון פרטיהם האישיים של עובדיו. .5בטיעונה בעל-פה הוסיפה באת-כוח המוסד, כי במכתבו מיום 10.6.1981(נ/2) הודיע המשיב למוסד כי החל מ- 1.4.1981הפך להיות עובר שכיר, צרף למכתבו טופס של "דין-וחשבון והודעה על שינוי סוג" (נ/1) והחזיר את פנקס המקדמות כעובד עצמאי לשנת .1981/82ועוד טענה הפרקליטה המלומדת, כי אין זה נכון ששכיר "רשום" במוסד וכי המוסד יודע את פרטיו האישיים. המעביד מדווח על המספר הגלובלי של עובדיו ועל הסך הכולל של השכר המשתלם להם. על-פי הוראות סעיף 161(ב) לחוק הביטוח הלאומי המעביד הוא החייב בתשלום דמי הביטוח והסכומים שהוא מנכה משכרו של העובד, מכוח סעיף 161(ג), אינם "דמי ביטוח". זכאותו של שכיר לגמלה אינה נפגעת במקרה שהמעביד לא שילם דמי ביטוח (סעיף 18). הפרקליטה המלומדת הוסיפה וטענה, כי אין המדובר כאן באדם שטעה או הוטעה. המשיב נקט בצעד שהיה, מסתמא, כדאי ורצוי עבורו, הפך מעצמאי לעובד שכיר והודיע על כך למוסד. ואין זה מעלה או מוריד שהמדובר בחברה פרטית-אישית. למוסד אין סיבה "להרים את המסך". .6בא-כוח המשיב סמך על פסק-הדין של בית-הדין קמא מטעמיו, והרחיב את היריעה לעבר סוגיה חלופית: הענקה מטעמי צדק על-פי סעיף 198אא(2) לחוק ("אימילוי חובת רישום לפי סעיף 33") ותקנות הביטוח הלאומי (הענקות מטעמי צדק), התשל"ה-1975 .7על טענה אחרונה זו השיבה באת-כוח המוסד, שהעניין נדון בבית-הדין קמא ומי שייצג את המוסד הסביר בהרחבה בסיכומיו בכתב, מדוע אין להחיל תקנות אלה על המקרה דנן כאשר לא נתמלא הדרוש לפי תקנה 3("הנסיבות למתן הענקה") ולפי תקנה 4("מבחן ההכנסה למתן ההענקה"). .8דין הערעור להתקבל מכל אחד מטעמיו של המוסד כפי שפורטו בהודעת הערעור1והושלמו בעת הדיון לפנינו, שכן נכונות הטענות כי עובד שכיר אינו משלם דמי ביטוח, כי פרטיו האישיים אינם מדווחים למוסד והמוסד אינו יודע עבור מי שולמו דמי הביטוח על-ידי מעביד פלוני. אין ולא היה מקום לראות את המשיב כמי שעשה "את המוטל עליו" על-פי תקנה 2(3) לתקנות הרישום. גם לעניין הענקה מטעמי צדק אין להענות בשים לב למובאה מדב"ע מב/13- 0[1], המכוונת את אלומת האור לקטע הפותח את התקנה (תקנה 3) כולה ואומר "שהענקה תינתן 'במקרה... (ש)נבצר מהמבוטח למלא חובת רישום... מחמת אחד מאלה...'" (שם [1], בע' 395, סעיף 4) (ההדגשה נוספה). .9סוף דבר: הערעור מתקבל.ביטוח לאומי