קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא רכישת מוצרים בתחנת דלק: זוהי תביעה כספית שהוגשה בגין יתרת חוב שלפי טענת התובע, הנתבע חייב לו עבור רכישת מוצרי דלק בתחנת דלק שבניהול התובע. התביעה הוגשה בגין 4 חשבוניות, כאשר הראשונה היא מתאריך 30/11/93 והאחרונה מ - 28/2/94 סכום הקרן של החשבוניות הנ"ל, הינו 19,186.90 ₪. הנתבע אם בכתב ההגנה, אם בהצהרות באי כוחו לפרוטוקול ואם בתצהיר העדות הראשית מטעמו, לא הכחיש את סכומי החשבוניות וטענתו היתה שהחוב סולק על ידי תשלום הסך של 15,000 ₪. יצוין כי, בכתב ההגנה ציין התובע בסעיף 9 כי הוא מודה בחשבוניות שפורטו בכתב התביעה ושעל חשבון הדלקים שהוא רכש אצל התובע, הוא שילם את הסך של 15,000 ₪. במהלך הדיון נרשמו מפי ב"כ הנתבע מספר הצהרות, כאשר הצהרה אחת היתה שהסכום של 15,000 ₪ שולם על ידי הנתבע לסילוק כל החוב ובהתאם לאותה הצהרה המופיעה בפרוטוקול הדיון מיום 9/7/01 בפני כב' השופט צרפתי, הושגה הסכמה דיונית לפיה, ההכרעה תועמד על השאלה שאם הנתבע יביא ראיות לענין תשלום הסך של 15,000 ₪ המתייחסים לחשבונות המפורטים בתביעה ומי מהם, תידחה התביעה. בהמשך לאותה הסכמה דיונית, הודיע ב"כ נתבע, כי הוא חוזר בו מההסכמה ובהתאם ניתנה החלטה על ידי כב' השופט צרפתי בתאריך 8/8/01 במסגרתה אף חוייבו הצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. לאחר אותה החלטה, בישיבת קדם משפט נוספת שהתקיימה בפני כב' השופט צרפתי בתאריך 5/11/01, הודיע ב"כ הנתבע כי לאחר בירור שנערך, הם חוזרים בהם מהטענה שהסך של 15,000 ₪ שולם לסילוק החוב לתובע ושתשלומים אלו שולמו על חשבון חשבוניות קודמות שאינן קשורות לתביעה. לאחר טלאות רבות, הוגש תצהיר הנתבע שאף בו לא היתה הכחשה של אותם חשבוניות בגינן הוגשה התביעה. בפתח הדיון לפני, ציין ב"כ הנתבע שוב, כי אין הנתבע מכחיש את החשבוניות עליהן מבוססת התביעה ושטענתו היא שבין הצדדים הוסכם, שעם תשלום הסך של 15,000 ₪ בגין אותן חשבוניות יראה חובו של הנתבע כמסולק ושסכום זה אכן שולם על פי טענת הנתבע ומכאן שדין התביעה להדחות. בנסיבות המקרה דנן, מדובר אם כן, בהודאה והדחה ונטל הראיה על הנתבע להוכיח, כי אכן הוא סילק את חובו לתובע. העדויות שנשמעו כאמור, היו של התובע ושל הנתבע ואף צורפו מסמכים ובכללם שני שיקים על סך 6,772.5 ₪ כל אחד שז.פ 20/12/93 ו - 5/1/94. בנוסף הוגשה כרטסת הלקוח שהתנהלה על שם הנתבע אצל התובע , בה מופיעים שני השיקים הנ"ל. יצויין כי, הנתבע צירף לתצהירו העתקי שיקים שהוא שילם לתובע בעבר בגין חשבונות קודמים, שיקים אלו ברובם הם לשנת 92 ושיק אחד על סך 6,150.50 ₪ לשנת 93. עיון בשיקים שצירף הנתבע לתצהירו, תומך דווקא בגרסת התובע שלפיה, הנתבע היה משלם מדי פעם כספים לפי חודשי אספקת הדלק שהוא רכש אצל התובע, דבר זה אף מוצא ביטויו בכרטסת הלקוח - מוצג ת/2, לפיה בסוף כל חודש מוציא התובע חשבונית לנתבע בגין דלק שנרכש באותו חודש ואחת לכמה זמן הנתבע היה משלם על חשבון חובות אלו לפי חודשי האספקה. כפי שציינתי, בשיקים שהנתבע צירף לתצהירו משנת 92, מופיע על גבי הספח יחוס התשלום לפי חודשי אספקה. כך הדבר גם לגבי שיק מס' 499 שצורף לתצהירו של הנתבע מיום 1/4/93 שז.פ 6/4/93 סכומו 6,150.50 ₪. על גבי אותו ספח רשום כי מדובר בתשלום עבור החודשים 1/93 ו - 2/93. עיון בכרטסת מוצג ת/2, מראה כי אכן עם תשלום הסך הנ"ל, נפרע החשבון המתייחס לחודשים הנ"ל ויתרת החובה שנותרה, הינה בגין חשבונית מיום 31/3/93 על סך 1,020 ₪. מכאן, שברור על פי אותו כרטיס, שאחת לכמה חודשים יתרת החוב היתה מאופסת והנתבע המשיך לרכוש דלק אצל התובע. הנתבע כאמור הצליח להוכיח תשלום הסך של 13,445 ₪ ואין בתצהירו או בעדותו, כל תימוכין או אסמכתא בדבר תשלום היתרה עד לסך של 15,000 ₪. גם הטענה לפיה, סוכם בין הצדדים כי על ידי תשלום הסך של 15,000 ₪ יראה חובו של הנתבע כמסולק, איננה הגיונית ואיננה מתקבלת על הדעת. שני השיקים כאמור שסכומם הכולל 13,445 ₪, מועדי פירעונם כפי שצויין לעיל, הם לחודשים 12/93 ו - 1/94, בעוד שלאחר מועד זה המשיך הנתבע לרכוש דלק אצל התובע והוא המשיך לצבור חוב אצל התובע כאמור. על גבי ספחי השיקים הנ"ל נרשם כי, מדובר בתשלום לחודשים 93 / 11-10, כאשר החשבוניות הרלוונטיות לחודשים הנ"ל על פי הכרטסת, הגיעו לסך של 15,445 ₪, קרי - 2,000 ₪ מעל סכום שני השיקים יחדיו. החשבונית שהונפקה לתובע לאחר מכן, הוצאה בסוף חודש 12/93, כך שמצטבר מרבית החוב בתיק דנן, נוצר בחודש 12/93 ואילך, דבר הסותר את טענת הנתבע לפיה על ידי תשלום השיקים הנ"ל הוא סילק את כל חובו לתובע. התובע לאחר המצאת המסמכים הנ"ל והכרטסת, הודה כי בגין החשבונית הראשונה הכלולה בכתב התביעה, שולמו כספים על ידי שני השיקים להם טען התובע ושיתרת החוב על פי אותה חשבונית, הינו סך של 2,000 ₪ כך שיתרת חובו של הנתבע נכון ליום 28/2/94 עם הוצאת החשבונית האחרונה הגיע ל - 12,989.40 ₪ ובגין כך הוא זכאי לקבל פסק דין. טענת הנתבע אם כן לפיה התשלום על סך 15,000 ₪ נועד לסילוק כל חובו, לא הוכחה כלל. הוסף לכך, שלא הוכח תשלום הסך של 15,000 ₪ אלא הסכומים הנקובים בשני השיקים בלבד. יתרה מכך, הרי שעל פי הצהרת בא כוחו הקודם של הנתבע כפי שצוטט לעיל, הרי שכספים אלו שולמו על חשבון חובות קודמים ולא לסילוק החוב, הצהרה התואמת את הפירוט המופיעה בכרטסת ת/2. מכאן, שדין טענות הנתבע להדחות ובהינתן הודעת התובע והקטנת הסכום הנתבע על פי החשבונית הראשונה, הרי שדין התביעה להתקבל, כך שעל הנתבע לשלם לתובע את הסך של 12,989.4 ₪ כשסכום זה נכון ליום 28/2/94. באשר לפסיקת ריבית והצמדה, הרי שפסיקת הריבית הינה פיצוי לתובע על מחיר השימוש בכסף שנמנע ממנו, כסף שעל הנתבע היה לשלם לו עוד בשנת 94. לא ראיתי בנימוקי הנתבע, משום נימוקים המצדיקים שלילת זכותו של התובע לפסיקת הפרשי הצמדה וריבית מלאים בגין החוב נשוא התביעה. לאור כל האמור לעיל, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע את הסך של 12,989.4 ₪ כשסכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מתאריך 28/2/94 ועד לתשלום המלא בפועל. בנוסף, ישא הנתבע בהוצאות התובע בגין הליך זה, בהתחשב במספר הישיבות שהתנהלו, אם לפני ואם לפני קודמיי וכן לאור הקביעות לעיל בדבר דחיית טענותיו של הנתבע, על הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 4,000 ₪ וכן שכ"ט עו"ד על סך 6,000 ש+ מע"מ הנושאים הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.תחנת דלקמוצרדלק