קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שימוש חורג במחסן חקלאי: 1. בפני ערעור על קולת העונשים שהוטלו על המשיבים, על ידי בית המשפט קמא, לאחר שהורשעו, על פי הודאתם בעבירות של ביצוע עבודות ושימוש במקרקעין ללא קבלת היתר כדין, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו- 204(א) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן: "חוק התכנון והבנייה"), וביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בסטייה מתוכנית, עבירה לפי סעיפים 145(א) ו-204(ב) לחוק התכנון והבניה. 2. המשיבים תושבי כפר יהושע, הודו כי שיפצו מחסן חקלאי קיים בשטח של כ-200 מ"ר על ידי החלפת קירות וגג המחסן בקירות אסכורית חדשים, ובשימוש חורג במבנה לשם ניהול עסק לממכר מוצרי מזון, טקסטיל, כלי בית וכיוצ"ב. 3. כל אחד מן המשיבים נדון בעקבות הרשעתם במעשים אלו, לתשלום קנס בסך 3,000 ₪ וחתימה על התחייבות כספית בסך 15,000 ₪; כמו כן, ניתן צו להפסקת השימוש החורג באופן מיידי. 4. לטענת המערערת, הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים, עסקינן בעבודות בניה שבוצעו במבנה מחסן חקלאי ישן, הבנוי בחצר משקו של המשיב 1, בחלק מהמקרקעין אשר ייעודם הינו מגורים בלבד. בשנת 2008 הגיש המשיב 1 תוכנית מפורטת לתוספת אחוזי בנייה למטרת פל"ח (פעילות לא חקלאית) בנחלתו, וזאת על מנת להתיר שימוש לתעסוקה ותיירות במקרקעין בכלל, ובמחסן החקלאי בפרט, וביום 12/08/08 המליצה המערערת על הפקדת תוכנית זו בתנאים. ביום 16/02/10, בטרם הופקדה או אושרה התוכנית המפורטת, ובטרם ניתן כל היתר לבנייה ו/או לשימוש, ביצעו המשיבים את העבירות, בהן הורשעו. עוד נטען בערעור, כי היתר לביצוע עבודות הבנייה, ניתן בדיעבד רק ביום 02/11/10. לעומת זאת, לא ניתן היתר לשימוש החורג ובסטייה מהתוכנית. 5. לאור הנסיבות דלעיל, סבורה המערערת, כי בית המשפט קמא שגה שעה שגזר את דינם של המשיבים, ללא כל התייחסות למספר העבירות בהם הורשעו, להיקפן ולנסיבות ביצוען, והטיל עליהם קנס סמלי וזעום. כמו כן, לעמדתה, לא ניתן משקל ראוי לעובדה, כי המשיבים ידעו עובר למועד ביצוע העבירות, כי ייעוד הקרקע מכוח התוכנית התקיפה, אינו מתיר שימוש מסחרי במחסן החקלאי, ולמרות זאת בחרו לא להמתין לאישור התוכנית אשר הוגשה על ידם קודם לכן ולקבלת היתרי בנייה ושימוש כדין, כל זאת בשל רצונם להפיק רווח מן השימוש במחסן. 6. בטיעוניו בפני, חזר ב"כ המערערת והדגיש, כי כשמדובר בעבירה שמטרתה כלכלית, יש להטיל קנס אשר יש בו כדי לאיין את כדאיות ביצוע העבירה וכי העונשים שהוטלו על המשיבים, אינם משרתים מטרה זו ויש בהם סטייה ניכרת וקיצונית, בלתי סבירה ובלתי ראויה, מהמדיניות המקובלת, לפיה בעבירות כלכליות, גובר משקלו של השיקול ההרתעתי על משקלן של נסיבותיו האישיות של העבריין. ב"כ המערערת מבקש לייחס חומרה יתירה, לכך שהמשיבים המשיכו בשימוש החורג גם לאחר שקיבלו מכתב מהוועדה, נחקרו בחשד לביצוע העבירה והוגש כנגדם כתב אישום, והפסיקו את השימוש רק באוקטובר 2010, זמן קצר לפני הדיון המשפטי. ב"כ המערערת איננו מבקש למצות את הדין עם המשיבים, אך לעמדתו, גם אם לא ממצים עימם את הדין, העונשים שהוטלו עליהם הינם נמוכים במידה ניכרת מרף הענישה הנהוג. 7. ב"כ המשיבים עתר לדחיית הערעור. לטענתו, לא מדובר בבניית מחסן, אלא בעבודות שיפוץ של מחסן חקלאי ישן, שבגינן נתקבל בסופו של דבר היתר. המשיבים הודו מייד בפני בית המשפט, הביעו חרטה אמיתית וכנה והפסיקו את השימוש עוד לפני הכרעת הדין. ב"כ המשיבים הפנה עוד לכך, שנעשה שימוש במחסן החקלאי לפרק זמן של מס' חודשים ספורים, לצרכי ממכר מוצרים לבית, עסק שנשא הפסדים במהלך התקופה הקצרה בה הופעל. לטענת ב"כ המשיבים, מדובר באנשים נעדרי עבר פלילי, התורמים לחברה ולקהילה, שבית המשפט קמא בחר שלא למצות את הדין עימם, בשל הנימוקים שפורטו בגזר הדין, אליהם הפנה ב"כ המשיבים וביקש לאמצם. 8. כל צד הפנה לפסיקה, שניתנה על ידי בית המשפט קמא (אותו מותב), במקרים דומים, כתומכת בטענתו, באשר לרף הענישה הנוהג. 9. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, שוכנעתי כי דין הערעור להדחות. 10. הלכה ידועה היא, כי ערכאת הערעור איננה נוהגת להתערב בגזר הדין שנתנה הערכאה הדיונית, אלא במקרים בהם נפלה בו טעות בולטת או שהוא חורג במידה ניכרת מן הרף הנוהג והראוי, בשים לב לנסיבות הספציפיות בהן ניתן. 11. העונשים שהוטלו על המשיבים אכן מצויים ברף הנמוך של הענישה, גם בהתחשב בשיקולים לקולא שהוזכרו על ידי הצדדים בטיעוניהם, למרות זאת, לא מצאתי כי הוא חורג לקולא במידה המחייבת התערבותה של ערכאת הערעור. 12. המשיבים הגישו עוד בשנת 2008 בקשה לאישור תוכנית נקודתית במטרה לאפשר פעילות לא חקלאית בתחום המשק וכן בקשה להתיר את עבודות השיפוץ שביצעו במחסן. לאחר שהמערערת המליצה על הפקדת התוכנית, אך בטרם נתקבלו האישורים כנדרש, ביצעו המשיבים את עבודות השיפוץ, שההיתר לביצוען ניתן חודשים ספורים לאחר מכן. 13. המשיבים החלו בהפעלת העסק תוך שימוש חורג, בהיותם מודעים למצב התכנוני, בכך ראה בית המשפט קמא, ובצדק, שיקול לחומרא. מאידך, נשקלה לטובת המשיבים העובדה שהמשיכו לקדם את ההליך התכנוני בכל אותה עת, וכן העובדה שהפסיקו את השימוש החורג טרם מתן הכרעת הדין. 14. אין חולק, כי בעבירות מסוג זה, שבהן השיקול הכלכלי הוא השיקול המרכזי העומד לנגד עיניו של מבצע העבירה, נדרשת סנקציה כספית הולמת, במטרה לאיין כדאיותן, יחד עם זאת, הענישה הינה אינדיבידואלית ובמקרה זה שוכנע בית המשפט קמא, כי המשיבים שבפניו הפיקו את הלקח מהסתבכותם, ובעונשים שנגזרו עליהם גלומה הרתעה מספקת. 15. לזכות המשיבים עומדת גם העובדה, כי מדובר באנשים חיוביים, התורמים לחברה, שהפרת החוק איננה דרכם, ככלל. 16. ב"כ המערערת הפנה לגזר דין שניתן על ידי בית המשפט קמא בתו"ב 35387-04-10 וועדה מקומית לתכנון ובניה יזרעאלים נ. מסגרית הפיסטוס בע"מ ואח', שם הוטלו קנסות של 20,000 ₪ על כל אחד מן הנאשמים, כראיה לכך שהעונשים שהוטלו כאן הם קלים במידה משמעותית מן העונשים הנהוגים. בית המשפט קמא, שנתן את שני גזרי הדין הללו באותו יום, היה ער להבדלים בין שני המקרים, וראה לנכון להקל עם המשיבים כאן לעומת הנאשמים באותו הליך. בתיק הנ"ל מדובר היה בנאשמים שהפעילו מסגריה בתחום המשק החקלאי וניצלו פרק זמן שניתן להם לבקשתם, כביכול בכדי להפסיק את השימוש החורג, לשם המשך הפעלתה של המסגריה. בנוסף, שם דובר בשימוש חורג שנמשך 4 שנים (אף שכתב האישום התייחס לתקופה מצומצמת יותר), תוך התעקשות להמשיך בהפעלת העסק, למרות טענות להיותו בלתי רווחי. בנסיבות אלו, סבר בית המשפט קמא, כי נדרשת ענישה מרתיעה וגזר קנסות כבדים יותר. 17. לעומת זאת, בפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ המשיבים (תו"ב 12956-11-09, הוועדה המקומית לתכנון ובניה יזרעאלים נ. שמחוני ועמ"א 12929-11-09), הוטלו עונשים דומים ואף קלים יותר מאלו שהוטלו על המשיבים שבפני. בתו"ב 12956-11-09, בגין עבירות שבוצעו בנסיבות דומות, הצבת מכולה על קרקע שיעודה חקלאי ושימוש במבנה שיעודו חקלאי לצרכי מסחר וממכר, הוטל קנס בסך 2,000 ₪ בלבד. אמנם מדובר היה במבנה בשטח של 60 מ"ר בלבד, שנעשה בו שימוש חורג למשך חודשיים, אך בהשוואה לעונשים שנגזרו על המשיבים, ניתן לראות כי העונשים שהוטלו על המשיבים, הינם הולמים ומחמירים יותר, למרות שגם הנאשם שם הורשע בעבירות של בנייה ללא היתר ושימוש חורג, וכל זאת ביצע על קרקע שיעודה חקלאי. בעמ"א 12929-11-09, נעשה שימוש חורג במבנה כפול בגודלו מזה הנדון בענייננו, לא למטרות מסחר, אלא כנגריה. גם במקרה זה הופסק השימוש החורג טרם נגזר דינו של הנאשם ולכן קבע בית המשפט קמא, כי הנאשם הפיק את לקחו והסתפק בקנס בשיעור של 6,000 ₪ בלבד. 18. על שני גזרי הדין הללו שניתנו בעת האחרונה לא הוגש ערעור. אף שלטענת ב"כ המערערת המקרה שלפני נבדל מהם באופן שהצדיק הגשת הערעור, לא מצאתי טעם ממשי לערוך הבחנה בין המקרים, או טעם שיצדיק את הקביעה כי העבירות שבוצעו על ידי המשיבים הינן חמורות יותר מהעבירות שבצעו הנאשמים במקרים המוזכרים ולכן מצדיקות ענישה מחמירה מזו שהוטלה על הנאשמים האחרים. 19. לאור המפורט, הערעור נדחה. חקלאותשימוש חורגמחסן