שינוי סיווג ארנונה מחסן לעסק

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא שינוי סיווג ארנונה מחסן לעסק (מחסן עסקי): 1. ערעור על החלטת ועדת הערר שניתנה ביום 27.7.03 בענינה של המערערת. המערערת מפעילה עסק במצפה מנות. העסק נותן שירותי גניזה למסמכים, במבנה בו היא מחזיקה. תמורת שירות זה גובה המערערת שכר מן הגופים המפקידים אצלה מסמכים. 2. בהחלטתה של ועדת הערר, שנחתמה בידי יו"ר הועדה בלבד, נדחה ערר שהגישה המערערת על חיובה בתשלום ארנונה בגין המבנה שבו היא מחזיקה את המסמכים. 3. עד שנת 2000 הופיע ברשימת סוגי הנכסים בתחומה של המשיבה עסק שסיווגו "מחסן עסקי". בשנת 2001 חל שינוי ברשימת העסקים המסווגים, והושמט הסיווג של "מחסן עסקי". אלה פני הדברים גם בשנת 2002. 4. המערערת הגישה השגה על חיובה לשנת 2001, כאשר החיוב לשנה זו היה על בסיס סיווג של "משרדים, שירותים ומסחר". התוצאה, כפי שפורטה בהשגה, היתה שחיוב הארנונה עלה מסכום של 6 ש"ח למטר רבוע לסכום של 49.99 ש"ח למטר רבוע. ההשגה נדחתה על ידי מנהלת הארנונה ולכן הוגש ערר על ההחלטה. 5. ועדת הערר התכנסה ביום 28.5.03, ושמעה את טעוני ב"כ הצדדים. הועדה הציבה לצדדים דרישות, ובכללן דרשה מן המשיבה "אישור שהליך החלפת סיווג מ'מחסן עסקי' ל'משרדים, שירותים ומסחר' אכן נעשה כחוק". כן החליטו חברי הועדה לבקר בנכס כדי להתרשם ממנו, וקבעו שהחלטה סופית תתקבל לאחר הביקור בנכס ולאחר קבלת החומר הרלבנטי. 6. כאמור, ביום 27.7.03 חתם יו"ר הועדה על ההחלטה, המנוסחת כמכתב המופנה אל המערערת. במסמך תיאר ביקור שנערך בנכס לאחר הישיבה שבה נשמעו הטעונים. הביקור נערך במעמד חברי הועדה ונציג המערערת. עוד נכתב: "התרשמות חברי הועדה היא שאכן הנכס משמש כעסק לכל דבר ועניין, ונותן שירותי ארכיב ללקוחות בתשלום". בהמשך המסמך כתב יו"ר הועדה כי קיים ביקור שני בנכס ביום 2.6.03, בנוכחות מזכיר המועצה האזורית ומנהל רשוי העסקים במועצה. המבקרים מצאו במקום עובד שעסק בארכיב. כן גילו משרדים בקרבת מקום השייכים לעסק, עליהם לא דווח לרשות ולא שולמה עליהם ארנונה. 7. יו"ר הועדה ממשיך וכותב כי הועדה אינה יכולה לסווג את העסק בסיווג שאינו קיים בצו הארנונה של המועצה האזורית (הכוונה לסיווג של מחסן) והוסיף: "כמו כן אינה רשאית [הועדה] לקבוע אם הליך שינוי הסיווג חוקי או לא". ועוד הוא כותב "לאחר קבלת כל החומר הרלבנטי הגיעו חברי הועדה למסקנה שהמשיבה אכן פעלה כחוק". על החלטה זו הוגש הערעור. 8. ב"כ המערערת העלתה מספר נימוקים מדוע ראוי לקבל את הערעור. בין השאר טענה שהחלטת הועדה התקבלה שלא כדין, שכן נחתמה רק על ידי יו"ר הועדה ולא על ידי חבריה; כי הביקור השני ביום 2.6.03, התקיים רק במעמד נציגי המועצה ולא נכחו בו כל חברי הועדה אלא רק היושב ראש; כי ביטולו של הסיווג "מחסן עסקי" בשנת 2001, נעשה שלא כדין, שכן בשינוי כזה יש משום חריגה מן התקנות שהותקנו על פי חוק ההסדרים במשק המדינה, שקבעו הקפאה של החיובים בארנונות. 9. עוד טוענת ב"כ המערערת שאין מקום לכרוך מחסן בסיווג "משרדים, שירותים ומסחר", ויש להבחין ביניהם. בהקשר זה היא מוסיפה כי לא זו בלבד שהחריגה מן ההקפאה נעשתה בהשמטת הסיווג "מחסן עסקי", אלא גם בשינוי הסיווג של עסקה של המערערת. לטענתה, יש בכך משום פעולה המנוגדת לסעיף 4(א) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ורשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס-2000, לפיה נאסר על מועצה לשנות סוג, סיווג או תת-סיווג של נכס באופן המשפיע על סכום הארנונה המוטל על הנכס. ב"כ המערערת מפנה לתקנה 9(ב) לתקנות אלה, לפיהן רשאית מועצה לעשות זאת באישור השר, אולם לטענתה אישור כזה לא התקבל. 10. עוד טוענת ב"כ המערערת לחוסר סבירות של ההחלטה ולכך שהועדה בחרה שלא לדון בטענות בדבר אי חוקיות, אף שראוי היה שתעשה כן. היא מסיימת את הערעור בטעון בדבר התנהגותה בנקיון הכפיים של המערערת, מול חוסר נקיון כפיים של הרשות במהלך שמיעת הערר. 11. ב"כ המשיבה הגישה עיקרי טעון, בהם העלתה מספר טענות ואביא כאן את העיקריות. נפל פגם בערעור, שכן הערר הוגש באיחור; לא היה פגם בביקור הנוסף של יו"ר הועדה במקום; בית-המשפט לענינים מנהליים הדן בערעור על החלטת ועדת ערר, אינו מוסמך לדון בשאלות הנוגעות לחוקיות הסיווגים ולחוסר הסבירות בקביעת תעריף הארנונה. ההליך הנכון הוא עתירה מנהלית נגד הרשות. בהליך זה שבפנינו, שהוא הליך של ערעור, המשיבה אינה המשיבה הנכונה, שכן לא היא הקובעת את הסיווגים ולא היא המטילה את הארנונה. 12. לגוף הענין טוענת ב"כ המשיבה, שהמערערת אינה עוסקת באחסנה אלא במתן שירותי גניזה בשכר, ולכן לא ניתן להגדיר את העסק כמחסן. טענה נוספת היא כי העסק לא סווג כלל לפני שנת 2001 אלא רק לאחריה, וכן נטענות טענות נוספות. 13. מיקדתי את הדיון בעל פה בשאלה הנראית לי עיקרית, והיא האם יש מקום לסווג עסק מסוג עסקה של המערערת כמחסן, שעה שהשימוש בו אינו משני לעיסוק העיקרי, כמקובל לגבי מחסנים, אלא עיקרי. 14. לאחר ששמעתי טענות ב"כ הצדדים, שוכנעתי שדין הערעור להדחות. אינני רואה צורך לדון בכל השאלות שהועלו בהרחבה בדיון. אני סבור שלא ניתן לראות בעסקה של המערערת כראוי להיות מסווג כמחסן, אפילו היה סיווג כזה בין סוגי העסקים שבצו. 15. לא בכדי נקבע למחסנים שעור ארנונה נמוך למטר רבוע ביחס לעסקים אחרים. נקודת המוצא היא ששטחו של מחסן משמש שטח עזר לעסק, והוא נועד לאחסן סחורות. הארנונה לעסק נקבעת על פי מיקומו ועל פי מהותו, ואילו הארנונה למחסן נקבעת רק על פי שטחו, בשיעור מופחת אחיד לגבי כל סוגי העסקים. כאשר, כמו בעניננו, המחסן הוא העסק, אין הצדקה להעניק לעסק זה הקלה גורפת בארנונה רק משום שכל העסק מתנהל במחסן, שבו נותנת המערערת שירותי גניזה ואחסנה. נזכיר כי השירות אינו כולל אך ורק שמירת המסמכים, אלא הוצאתם על פי הצורך. 16. משל למה הדבר דומה, לחיוב נפרד על מטבח. מאליו יובן שאם העסק הוא הכנת ארוחות במטבח, אין הצדקה להכיר בחיוב מופחת של ארנונה (או בפטור) מסכום הארנונה לעסק שזה עיסוקו, רק משום שכל העסק, או עיקרו, מתאים להגדרה הטכנית של מטבח. 17. משאלה פני הדברים, אינני רואה צורך לדון בשאלות האחרות שהתעוררו, ודין הערעור להדחות. יחד עם זאת, ולאור העובדה שהחלטת ועדת הערר ניתנה כפי שניתנה, איני מוצא לנכון לעשות צו להוצאות. ארנונה (סיווג)מחסן (ארנונה)מחסןארנונה