תביעה לדמי תיווך בבית משפט לתביעות קטנות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לדמי תיווך בבית משפט לתביעות קטנות: 1. החלטתי לקבל תביעה זו, ולהורות לנתבעת 1 לשלם לתובעת את שכר עבודתה כמי ששימשה "הגורם היעיל" - לשונו של סעיף 14(א)(3) לחוק המתווכים המקרקעין, תשנ"ו-1996 - בהתקשרות שבין הנתבעת לבין חברה (להלן: "השוכרת"), אשר שכרה ממנה נכס מסחרי בהרצליה. טעמֵי הדבר הם פשוטים: כך מתחייב מהסכם להזמנת שירותי תיווך מן התובעת, שעליו חתם מנהלה של הנתבעת, בשמה, ביום 12.10.10; כך מתחייב מן החלק שמילאה התובעת בחיבור שבין הנתבעת לבין השוכרת ובמגעים שהתקיימו ביניהם. 2. תחילה באשר להסכם התיווך. בדיון בפני טען מנהלה של הנתבעת, מר אריק אקון, כי אותו הסכם לא נחתם אלא לצורך השכרתו של הנכס לגורם פלוני, שנמלך לבסוף בדעתו וּויתר על העיסקה (פרוטוקול מיום 22.8.11, בעמ' 3, ש' 14-12; 19-18). לכך אינני רואה כל תימוכין, לא בלשונו של ההסכם, אף לא בהגיונו. ההסכם איננו נוקב בשמו של שוכר כלשהו. אדרבה, דומה כי לו היה שוכר כזה בנמצא, ממילא לא נזקקת הייתה הנתבעת לשירותי תיווך - שעיקרם באיתורו של שוכר. האמור בהסכם, והנסיבות בהן נקשר - לאחריו הוסיפה התובעת וחיפשה עבור הנתבעת שוכרים פוטנציאליים - מתיישב עם המסקנה כי שני הצדדים התכוונו לכך שהתובעת תאתר עבור הנתבעת גורם, שיהיה מעוניין לשכור את הנכס שהתפנה, תהא זהותו אשר תהא ובלבד שיסכים לתנאים שדרשה הנתבעת. 3. מעת שנחתם ההסכם, פעלה התובעת במרץ למילוי משימתה זו. גם אם יש ממש בטענות הנתבעת, כי מנהלה מר אקון הכיר את מר חיים עזר - מנהל השוכרת - עוד קודם לתחילת עבודתה של התובעת, אין בכך כדי להאפיל על מאמציה של התובעת בהוצאת ההתקשרות אל הפועל. ואפילו תתקבל, כלשונה, גרסתו של נתבע 2 - בעליה של הנתבעת - כי הסכם השכירות נקשר לבסוף בשעה שהתובעת הייתה בחופשה, ולאחר שנדמה היה כי המגעים כשלו ורק נכונותו להתגמש הולידה הסכמה - אין הדבר גורע מחלקה של התובעת כמתווכת. ראש וראשונה, ערכה התובעת למנהלה של השוכרת סיור בנכס, והעמידה אותו על יתרונותיו. היה זה ימים מספר לאחר חתימתו של הסכם התיווך. בהמשך היא העבירה למר עזר, מידי מנהל הנתבעת, תשריטים של המקום. נדבך עיקרי במגעים בין הצדדים הונח ביום 31.10.10, עם קיומה של פגישה בהשתתפותם, בין היתר, של נתבע 2, של מר אקון, מר עזר והתובעת. נתבע 2 הודה, כי הייתה לו זו הפעם הראשונה בחייו שבה פגש במר עזר (בעמ' 4, ש' 30-29 לפרוטוקול). ואין חולק, כי אותה פגישה סימנה את ראשיתו, וכמעט את סופו בהצלחה גמורה, של משא ומתן ממשי על תנאי השכירות. לבית-המשפט הוצג מסמך בכתב ידו של מנהל הנתבעת, ואין הוא מתכחש לו, שבו פורטו בפירוט רב התנאים שהציבה הנתבעת לשוכרת באותה ישיבה. לגרסת התובעת, לסופה של הפגישה יושבו הפערים בדבר המחיר, והצדדים לחצו ידיים "באווירה מצוינת" ומתוך הבנה כי גובשה הסכמה (עמ' 4, בש' 27-25). בגרסה זו תומכות פעולות שנקטה התובעת בשעות ובימים שלאחר הפגישה. בהודעת דוא"ל, ששלחה התובעת למנהל הנתבעת בשעות הערב של יום 31.10.10, היא רשמה, בהתייחס לתנאים שהציבה הנתבעת לשוכרת כי: "חיים [עזר] מסכים לתנאים אילו וממתין לטיוטת החוזה כדי שיוכל לבצע את החתימה על ההסכם עוד השבוע". הודעת דוא"ל נוספת נשלחה מן התובעת, הפעם לשוכרת, ביום 1.11.10. להודעה צורפה טיוטה של חוזה שכירות, שהעביר לתובעת מר אקון בהודעת דוא"ל מאותו היום, בהנחיה להעבירה להתייחסותו של מר עזר. אלא שאז, מוסיפה התובעת ומתארת, נמלך נתבע 2 - שלכתחילה כיוון למחיר גבוה יותר - בדעתו, בעקבות אפשרות שהסתמנה, כי שוכר אחר ישלם יותר עבור הנכס. את חוסר הנעימות שחש נתבע 2 בעקבות כוונתו לחזור בו מן ההסכמה עם השוכרת, תיארה התובעת בפירוט, המקנה יסוד של אמינות לדבריה. "תשמעי, לא נעים לי מחיים" - היא תיארה את דבריו של נתבע 2 - "לחצתי לו יד, הוא אדם טוב" (עמ' 5, ש' 15-14). לפיכך, ארגנה התובעת פגישה נוספת בין הצדדים, והיה זה בשבוע השני של נובמבר לערך, אך הדבר לא צלח ונתבע 2 נותר בעמידתו על מחיר גבוה מזה שעליו הוסכם לכתחילה. 4. המשכם של דברים היה, שהמשא ומתן עם השוכר החלופי לא צלח. בהמשך נסעה התובעת לחו"ל, ולגרסתו של נתבע 2 זמן רב לאחר שהסתיימה מעורבותה בתיווך הוא פגש, בדרך מקרה ברחוב, את מנהלה של השוכרת. אז הבזיק במוחו רעיון, לנסות ולעניין את השוכרת בנכס אחר לחלוטין, המצוי בירושלים. בדרך אל הבירה, חודשה ההידברות בין הצדדים, אשר סופה שחזרה והובילה להרצליה ולסגירתה - הפעם בחתימה - של העיסקה לשכירתו של הנכס שם. אציין תחילה, כי התובעת חולקת על גרסה זו. בהודעת הדוא"ל שכבר הוזכרה, מיום 1.11.10, היא הזכירה "נסיעה שלכם מחר" - נסיעה שלדבריה עלתה גם בפגישה. בבית-המשפט היא הסבירה, כי כוונתה הייתה לאותה נסיעה לירושלים, שלא התרחשה לפיכך במועד מאוחר כלל ועיקר, כי אם ביום 2.11.10. נתבע 2 שלל זאת נמרצות, אך לשאלה מהי, אם כן, הנסיעה שנזכרה בהודעה הנ"ל לא נמצא לו כל מענה. 5. אני מעדיף את גרסתה של התובעת, שנראית לי אמינה ומבוססת. זאת ועוד, ההתקשרות נחתמה, לבסוף, בחודש ינואר 2011 לערך, ללמדך כי - שלא כדבריו של נתבע 2 -פרק הזמן שחלף לא היה ארוך כלל וכלל. ברם, וכפי שכבר צוין, אפילו אימצתי את דבריו של נתבע 2, כמות שהם, לא היה בדבר כדי לשנות מן העובדה, כי הפעולות שנקטה התובעת מראשיתה של הפרשה השיתו בסיס מוצק, שאין לטעות בו, לעסקה שנקשרה לבסוף. באותן פעולות נזרעו זרעיה של ההיכרות בין נתבע 2 למנהל השוכרת. מהן נבט משא ומתן ממשי, שכמעט והושלם בהצלחה. הן שהצמיחו את הענף, שנשא אחר כך את הפרי המקווה. ואם זכתה הנתבעת לטעום מפרי זה, הרי שלתובעת חלק ונחלה ממשיים בדבר, בקיימה את חלקה בהסכם התיווך. על תרומתה זו של התובעת מלמד גם מכתב, ששלח לא אחר מעורך-דינה של הנתבעת לתובעת ביום 14.2.11 ובו נכתב, בין השאר, כך: "בשלב מאוחר יותר פנית [הכוונה לתובעת] אל מר אריק אקון ואמרת כי הינך מעוניינת להביא את פנטהאוס [השוכרת] למושכר. מר אקון ציין בפנייך כי דיבר איתם וכי הם אינם מעוניינים אך את הודעת שכעת הם מעוניינים ולפיכך הסכים מר אקון ליתן למו"מ צ'אנס באמצעותך..." (בפסקה הרביעית למכתב. ההדגשה הוספה). ולכל אלה יש להוסיף עוד שני נתונים המחזקים, להשקפתי, את עמדת התובעת. האחד הוא העובדה כי מנהל השוכרת, מר עזר, שילם לה את חלקו בדמי התיווך. אמנם, הסכום ששולם היה נמוך מעט ממה שהוסכם לכתחילה, אך אני מאמין לתובעת כי הדבר לא נבע מאי-הכרה בחלקה המכריע של התובעת ביצירת ההתקשרות, אלא מהתמקחות של הרגע האחרון, שהתובעת נאלצה להסכים לה. הנתון השני מתייחס לכך, שהנתבעת עצמה הסכימה לשלם לתובעת מחצית מדמי התיווך שבהם התחייבה, ואף למעלה מכך. מדוע נכונה הייתה לעשות כן, אם היא עמדה בתוקף על הטענה כי לא מאמצי התיווך של התובעת הם שהובילו בסופו של יום לגיבוש השכירות? לכך לא סיפקה הנתבעת הסבר משכנע. 6. על יסוד כל האמור, ומאחר שהנכס הושכר לבסוף תמורת 42,500 ש"ח לחודש, והנתבעת התחייבה בהסכם התיווך לשלם לתובעת את שווים של שבועיים דמי-שכירות בתוספת מע"מ, אני פוסק לזכוּת התובעת סך של 24,650 ש"ח בגין מרכיב זה. עוד תשלם לידיה הנתבעת את שכר טרחתו של עורך-הדין, אשר שלח בשמה מכתב התראה לנתבעת, בסך של 1,160 ש"ח, על-פי אסמכתא שצורפה. את שכר טרחתו של עורך-הדין בגין סיוע בהכנת תובענה זו לא אוכל לפסוק לזכותה של הנתבעת, שהלא היטב ידוע כי בהליך של תביעה קטנה אין הצדדים מורשים, דרך כלל, בייצוג בידי עורכי-דין. בגין הטרחה, עוגמת הנפש, וההוצאות שנגרמו לתובעת בהבאתה של התביעה בפני בית-המשפט, ישולמו לה 500 ש"ח נוספים. בסך הכל, תשלם הנתבעת לתובעת סך של 26,310 ש"ח. היא תעשה כן בתוך 30 ימים מהיום, ולא - יישא סכום זה הפרשי הצמדה ורבית מהיום שהוגשה התביעה ועד למועד התשלום בפועל. המזכירות תמציא את פסק-הדין לידי כל אחד מן הצדדים, אשר יוכל לבקש מבית-המשפט המחוזי, בתוך 15 ימים מהיום שבו הומצא פסק-הדין לידיו, רשות לערער עליו. דמי תיווךתיווךתביעות קטנות