תביעה לתשלום שכר עבודות מסגרות

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעה לתשלום שכר עבודות מסגרות: תביעה כספית מיום 12/7/00, שעניינה דרישת התובע לתשלום תמורת עבודות מסגרות (מדרגות מתכת מסביב לעמוד בטון קיים, מעקות ודלת סורגים) שביצע באתר בנייה בנשר. במתכונתה המקורית, הוגשה התביעה על סך 67,871 ₪, ואולם במתכונתה העדכנית, ולאחר שהוגשה לתיק ביהמ"ש חוות דעת של מומחה, דורש התובע סך 29,560 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 10/2/99, ועד ליום התשלום בפועל, ובצירוף מע"מ. המחלוקת שבין הצדדים נטושה לכל הדעות סביב שלוש שאלות: - מי מהנתבעות הזמין את ביצוע העבודות, והאם לנתבעת 1 יריבות כלשהי עם התובע. - האם תוכן ההסכם שבין הצדדים היה לביצוע העבודה כעבודה פאושלית, או כתשלום לפי מידות, כמויות ויחידות. - מהו הסכום לתשלום. אשר לשאלה הראשונה שבמחלוקת - הנתבעת 2 מאשרת כי היא זו אשר הזמינה את ביצוע העבודה, ואולם, לדעת התובע, יש לקבוע כי שתי הנתבעות נושאות באחריות כלפי התובע, וזאת מכיוון שהכל מסכימים כי מר חוסין אבו שנדה, מנהל עבודה מטעם הנתבעות, הוא זה אשר הזמין את ביצוע העבודה בשם הנתבעות. מר אבו שנדה אישר במהלך עדותו בביהמ"ש, כי בזמן ההזמנה לביצוע העבודות נשוא המחלוקת, ובזמן ביצוע העבודות, הוא עסק במקביל אצל שתי הנתבעות שבשליטת מר מיקי גיא, ובמסגרת חברה נוספת שבשליטת מר גיא, בשם "להב בע"מ". הזמנת העבודה, שהעתקה הצילומי צורף כנספח לכתב התביעה, ומספרה 0243 מיום 10/2/99 רשומה על שם המזמין: "מיקי גאי וייזום", כאשר כתובת המזמין רשומה: "לאתר לב נשר". עפ"י גרסת התובע, אשר יש לאמצה, נרשם שם המזמין בכתב ידו של מר חוסין אבו שנדה עצמו. הנתבעות מחזיקות בתיעוד המתאים, על מנת להוכיח באיזו מסגרת במדויק הועסק מר חוסין אבו שנדה בכל אחת מתקופות עבודתו אצל החברות השונות. המנעות הנתבעות מלהציג את התיעוד הרלוונטי, על מנת להוכיח ברחל בתך הקטנה כי מר אבו שנדה הועסק באתר נשר ע"י הנתבעת 2 בלבד, נזקפת לחובת הנתבעות, אשר התחמקו מחובתן להציג ראיות שברשותן. הנתבעת מאידך, מבקשת לדחות מכל וכל את התביעה כנגד הנתבעת 1, בהעדר יריבות בין הצדדים וזאת מכיוון שהשוואה של כתב היד המופיע על ההזמנה, מול הכיתוב בתעודות המשלוח: 420 ו-422, אשר לכל הדעות נכתבו ע"י אבי התובע, ומול כתב היד של מר חוסין אבו שנדה, אשר נתבקש במהלך הדיון בביהמ"ש לרשום בכתב ידו את שם הנתבעת 1, מעלה מעל לכל ספק כי שם המזמין בהזמנה אשר צורפה כנספח לכתב התביעה הינו של אבי התובע ולא של מר חוסין אבו שנדה. ניתן להסיק מתוכן עדותו של התובע על שום מה ולמה סבר בטעות כי העבודה מבוצעת עבור הנתבעת 1. התובע הסביר כי את ההכרות עם אנשי הנתבעות ערך באמצעות קבלן אחר בשם חטיב איוב, אשר הועסק כ"קבלן מפתח" באתר בנייה של הנתבעת 1 בקרית אתא. הקישור האסוציאטיבי שערך התובע בשגגה, הביאו למסקנה מוטעית כי הנתבעת 1 היא זו המזמינה את העבודות נשוא המחלוקת, בעוד שבפועל בוצעו העבודות באתר של הנתבעת 2, אשר מסכימה ומאשרת כי היא בעלת הדין הנכונה מול התובע. אשר לשאלת תוכן ההסכם - טוען התובע כי המסמך הבסיסי שבין הצדדים, דהיינו, הזמנת העבודה מס' 243 מיום 10/2/99 נוקבת במפורש מחירים לפי משקל ולפי מידה, להבדיל ממחיר גלובאלי. בעניין זה מסר העד, מר אבו שנדה, גרסאות סותרות. בעוד שבסעיף 13 בתצהיר עדות ראשית הסביר כי חתימתו על ההזמנה לא באה אלא כאישור למידות המופיעות בתחתית ההזמנה, הרי בעדותו בביהמ"ש טען שבהזמנה בוצעו שינויים ותוספות שלא היו במקור, וציין כדוגמה לשינוי שכזה את תוספת המידות, אשר לטענתו בעדותו בביהמ"ש, לא נרשמה במקור. סתירה מהותית זו מן הדין שתביא למסקנה כי אין ליתן אמון בגרסת העד, ויש להעדיף את גרסת התובע, על פיה לא בוצעו תוספות ושינויים כלשהם בהזמנה, ומדובר בהזמנה מקורית, כפי שנרשמה בזמן אמת. ממילא קורסת גרסת הנתבעות לפיה מדובר היה בהסכם לעבודה פאושלית. מנגד, טוענות הנתבעות כי עיון בהזמנה מעלה בעליל שבמסמך המקורי בוצעו תוספות ושינויים, וזאת ללא סמכות וללא הרשאה. התובע, איננו מספק הסבר כלשהו לתוספות ולשינויים אשר נעשו במסמך. מטעם זה יש לדחות את גרסת התובע בגזרה זו. מעבר לכך, מפנות הנתבעות את תשומת הלב לכך שבניגוד לסכום התביעה המקורי, הרי עלות העבודות כפי שנקבעה בחוות דעת המומחה קרובה יותר לסכום שבו נקבה הנתבעת 2 כסכום החוזה הפאושלי. לפיכך, יש לאמץ את גרסת העד, מר חוסין אבו שנדה, בגזרה זו. בעניין שווי העבודות - התובע מבקש לאמץ את חוות דעת המומחה לנוכח גרסת התובע, שאין מדובר בחוזה פאושלי, ואילו הנתבע חוזר על טענתו בעניין תוכן ההסכם, ולחילופין מפנה את תשומת הלב לכך שהמומחה עצמו התייחס בחוות דעתו לצורך בפיקוח קונסטרוקטור, ופיקוח זה, להערכת הנתבעת 2, כרוך בעלות של כ-10,000 ₪. סכום שאף אותו יש להפחית מסכום חוות הדעת. עוד מפנה הנתבעת 2 לכך שהתובע אחר במסירת העבודה תקופה של 40 ימים, ולדעתה יש להעריך שוווי הפיצוי בגין כל יום של איחור בסכום השווה בשקלים ל-100$. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים אני מקבל עמדת הנתבעות בעניין השאלה הראשונה שבמחלוקת. אכן ניתן לקבוע על סמך השוואת אופן הכיתוב במסמכים השונים אליהם מפנות הנתבעות כי שם המזמין בהזמנה 243 נרשם על ידי אבי התובע ולא על ידי העד מר חוסיין אבו שנדה והעבודה אכן בוצעה בפרוייקט של הנתבעת 2 כעולה מן הנתונים המוצגים על ידי הנתבעות. ממילא הגירסה אשר מוסר התובע בעניין זהות מזמינת העבודה איננה סבירה ובוודאי שאין לקבל הטענה בדבר החיוב ההדדי של שתי הנתבעות כלפי התובע. נראה שהתובע עצמו איננו מתכוון לתוצאה שכזו זאת ניתן ללמוד מאופן ניסוח כתב התביעה. לכן יש לדחות מכל וכל התביעה ככל שהיא נוגעת לנתבעת 1. מאידך אני מקבל גירסת התובע בעניין תוכן ההסכם שבין הצדדים על פיה ההסכם לא היה הסכם פאושלי. בגירסת מנהל העבודה מר חוסיין אבו שנדה החתום על הזמנה מס' 243 נתגלו בקיעים של ממש. על פי גירסה זו התנהל המו"מ שבינו ובין אבי התובע מלכתחילה על בסיס פאושלי שכן לדידו לא היה כל טעם להיכנס למו"מ על בסיס מידות ומחירים מן הטעם שבסיס כזה לא היה מקובל על מנהל הנתבעת 2 והיה נדחה על הסף. לפיכך הדגיש מר אבו שנדה בעדותו כי בהזמנה 243 אשר הוצגה לתיק בית המשפט מצויות תוספות אשר לא היו במסמך המקורי עליו הוא חתם ועל פי בקשה סימן בעיגול את התוספות אשר לדבריו הוספו בשלב מאוחר יותר. תוספות אלו כוללות את המחיר 8000 ₪ שהוא מחיר לטון ברזל כמו גם את הכיתוב שבצידו "המחיר לפי טונה" וכן סומן המספר 200 שהוא המחיר למטר אורך מעקה. (משום מה לא סימן העד את הכיתוב שבצד המספר 200 "לפי מטר אורך"). מאידך סומנו בעיגול כל המידות שבשולי ההזמנה ומכאן שעל פי עדותו של מר אבו שנדה מדובר בתוספות מאוחרות, זאת בניגוד לגירסתו בתצהיר עדות ראשית. לא למותר לציין כי על פי תצהירי מר אבו שנדה ומר גיא הרי סוכם מראש כי עבודות המסגרות יכללו גם ביצוע דלת סורגים כולל עבודת צבע והגבהת מעקה. עבודות אלה על פי גירסת התובע הן תוספות שנתבקשו לאחר כריתת ההסכם במקורו. אופן רישום הזמנת העבודה 243 תומכת בגירסת התובע שכן גם העד מר אבו שנדה מאשר כי הדלת ועבודת המעקה הרשומה בסיפא להזמנה לא נרשמו במסמך במתכונתו הראשונית. הפירכות העולות מגירסת העד חוסיין אבו שנדה על רקע הפער הניכר שבין המחיר הפאושלי שבו נוקבת הנתבעת כמחיר המוסכם לבין עלות העבודה כפי שנקבעה על ידי המומחה מטעם בית המשפט, מטות את הכף כנגד הגירסה אשר מוסרת הנתבעת בדבר היותו של ההסכם אשר הושג הסכם פאושלי. בעניין שווי העבודות שבוצעו מעמיד כאמור התובע את תביעתו על הסכום אשר נקבע על ידי המומחה מטעם בית המשפט מר אליעזר לכמן, 29,560 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.2.99 ועד ליום התשלום בפועל ובתוספת מע"מ ואילו הנתבעות מבקשות, למקרה שייקבע כגירסת התובע שלא היה מדובר בחוזה פאושלי, לנכות מסכום זה עוד סכום הדרוש לצורך שכירת שירותי קונסטרוקטור או מהנדס בטיחות כפי שקבע המומחה. הנתבעות מבקשות להעמיד סכום זה ע"ס שלא יפחת מ- 10,000 ₪ וכן יש לנכות סכום נוסף בגין איחור של 40 ימים לביצוע העבודה. אמנם דרישת הנתבעות להביא בחשבון צורך בפיקוח של קונסטרוקטור איננה משוללת יסוד אולם סכום הניכוי של 10,000 ₪ הינו בלתי סביר שכן הוא מהווה שליש מעלות העבודה הכוללת בעוד שעלויות הפיקוח אינן חורגות משיעור של 5-10%. לפיכך אני מעמיד את הסכום לו זכאי התובע ע"ס 27,000 ₪ נכון ל- 10.2.99 ובצירוף מע"מ. אינני מקבל טענת הנתבעות לניכוי נוסף בגין איחור במסירת העבודה שכן לא הוכח כי ההסכם שבין הצדדים כלל לוח זמנים נוקשה אשר סנקציה בצידו. התובע זכאי בנוסף לכך לפסיקת הוצאות - אגרת בית משפט בשיעור המתאים לחוב הפסוק והחזר הוצאות המומחה מטעם בית המשפט. בפסיקת שכר הטירחה יש להביא בחשבון את החוב הפסוק לעומת התביעה כפי שהוגשה במקורה. סוף דבר התביעה כנגד הנתבעת 1 נדחית. אני מחייב הנתבעת 2 לשלם לתובע על ידי ב"כ 27,000 ₪ בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 10.2.99 ועד ליום התשלום בפועל וכן את הוצאות המשפט כאמור לעיל משוערכות כדין ושכ"ט עו"ד בסך 5000 ₪ בצירוף מע"מ והפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.מסגרות