תביעת לשון הרע נגד סוכני ביטוח

לטענת התובעת הנתבעים מפיצים על התובעת כי היא רמאית, "תקרע במחיר"ודורשים גרירת כלי הרכב למוסך כלמוביל ואף כשלקוחות הכניסו רכבם למוסך התובעת דרשו להוציאו משם. לטענת התובעת לאור הדברים סביר כי גם טפולים רגילים נמנעים מהתובעת והדברים מתפשטים גם לבעלי מוניות אחרות. התובעים דורשים פצוי בגין הפסד רווחים, פגיעה במוניטין ופצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תביעת לשון הרע נגד סוכני ביטוח: כתבי הטענות 1. על פי כתב התביעה התובעת היא חברה המפעילה מוסך וסוכנות לממכר כלי רכב חדשים מזה 22 שנה ובין היתר משמשת כמוסך המורשה של "סקודה" באזור ירושלים. הנתבע 1 בעל סוכנות הבטוח הגדולה ביותר בירושלים המבטחת מוניות - 75% מבעלי המוניות בירושלים מבוטחים באמצעותה בחברת הכשרת הישוב. זאת, כאשר 70% מהמוניות החדשות בירושלים הן מתוצרת סקודה. הנתבעים 3-2 עובדים ו/או שותפים בסוכנות. על פי כתב התביעה, שנתיים קודם להגשת התביעה בעקבות מידע ולפיו מונע הנתבע 1 ממבוטחיו לתקן נזקים כתוצאה מתאונת דרכים במוסך התובעת, יזמה עימו התובעת פגישה והם הגיעו להסדר כי יקבל עמלה עבור הפניות וכן יקבל משרד ללא תשלום בחצריה. לאחר מכן העלה את דרישותיו. כשסירבה התובעת העתיק משרדיו למוסך כלמוביל (מרצדס) והוא מונע ממבוטחיו טפול בנזקי תאונות אצל התובעת ומפנה אותם לטפול מכוניותיהם במוסך מרצדס בו נמצאת מחלקת התביעות של הנתבעים. על פי כתב התביעה שכרם של הנתבעים 3,2 מושפע מהכנסות מוסך כלמוביל מתיקון נזקי התאונות. לטענת התובעת עקב מעמדה של סוכנות הנתבע 1 בשוק חל איסור אפליה על הנתבעים - הן חיובית שעניינה הפנייה למוסך מסויים והן שלילית - איסור להניא מלפנות למוסך פלוני. הנתבעים גם יוצרים מצג שוא - טוענים שהתובעת הוצאה מהסדר המוסכים של חברת הביטוח של הכשרת הישוב ולכן שעור ההשתתפות העצמית כפול במוסך התובעת וכך אף מזהירים לקוחותיהם. בנוסף, המצג גם פוגע במוניטין התובעת כי לכאורה הוצאו מההסדר. בנוסף, הנתבעים מפיצים על התובעת כי היא רמאית, "תקרע במחיר"ודורשים גרירת כלי הרכב למוסך כלמוביל ואף כשלקוחות הכניסו רכבם למוסך התובעת דרשו להוציאו משם. לטענת התובעת לאור הדברים סביר כי גם טפולים רגילים נמנעים מהתובעת והדברים מתפשטים גם לבעלי מוניות אחרות. התובעים דורשים פצוי בגין הפסד רווחים, פגיעה במוניטין ופצוי ללא הוכחת נזק לפי חוק איסור לשון הרע. מלכתחילה גם נתבקשו בכתב התביעה צווי מניעה שונים ואולם לאחר שהועלו טענות בדבר הסמכות העניינית ליתן הסעדים האמורים חזרה בה התובעת מתביעתה לסעדים אלו (ר' פרוטוקול הדיון מיום 20.11.07). בכתב ההגנה נטען כי חברת סאל בע"מ מעניקה לסוכנות הביטוח של הנתבע 1 שרותי כח אדם, הנתבעים 3-2 עובדים שלה ולה משולמות העמלות. כחמישה חודשים לאחר ההסדר אליו הגיעו הצדדים הפסיקה התובעת להעביר לנתבעים עמלות ומידע אודות היקף התיקונים שביצעה ברכבי מבוטחים ולכן לא יכלו הנתבעים לחשב את העמלה המגיעה להם והם שומרים על זכותם לקיזוז. על פי כתב ההגנה אין חובה על הנתבעים להפנות למוסך כלשהוא, הנתבע 1 אינו אוסר על מבוטחיו לתקן אצל התובעת אלא אך מציין באלו מוסכים הם יכולים לבצע טיפולים. הנתבע 2 שהינו סוכן ביטוח מקבל שכר קבוע בתוספת אחוזים מעמלות ואילו לנתבעת 3 משולם שכר קבע. שתוף הפעולה עם כלמוביל מבוסס על השתתפותו בתחזוק מערך התביעות של הנתבעים לרווחת המבוטחים. הנתבעים מציינים שהתובעת הוצאה מההסדר עם הנתבעים ועם שירביט חברה לביטוח בע"מ. לטענת הנתבעים בלא פרוט של דברי הבלע הנטענים והמיוחסים לנתבעים יש למחוק את חלק התביעה המתייחס לכך. על פי כתב ההגנה הנתבעים ממליצים לגרור למוסך כלמוביל שאינו מוסך שרות כדי שלא ייאלצו לשאת בעלות גרירה נוספת. חברות הביטוח מקבלות הנחה ממוסכי ההסדר. בכתב הגנה מוכחש קיומו של נזק כמו גם קיומו של קשר סיבתי. לטענת הנתבעים כתב התביעה אינו מגלה עילה בלשון הרע, התובעים לא הוכיחו לשון הרע וכוונת פגיעה וגם אם כן יש להפחית את הפצוי עד לאיונו. 2. לאחר שהוגשו כתבי הטענות הגישו הן איגוד המוסכים בישראל והן לשכת סוכני הביטוח בישראל בקשה להצטרף להליך כידיד בית משפט וביום 19.4.09 ניתנה החלטה המתירה את צירופם. מטעם התובעת הוגשו תצהיריהם של יואב רבני מנהל התובעת וכן של מוטי פרץ חוקר פרטי במקצועו. מטעם הנתבעים הוגשו תצהיריהם של הנתבעים. ביום 3.6.09 נתגבשה הסכמה דיונית בין הצדדים ולפיה לא יחקרו המצהירים מטעם הצדדים על ידי ידידי בית המשפט. עוד הוסכם "כי לאחר שיוגשו הסיכומים מטעם הצדדים תינתן האפשרות לידידי בית המשפט להשלים טיעוניהם ככל הנוגע לשאלות העקרוניות בלבד, לרבות בנושא היקף חובת האמון של סוכן הביטוח, טיוטת /חוזר המפקח על הביטוח ויידוע המבוטח אודות קבלת העמלה. למען הסר ספק, ידידי בית המשפט לא יתייחסו בהשלמת טיעוניהם לראיות שנשמעו מטעם הצדדים". המצהירים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סכומים בכתב. לאחר שהוגשו סכומי הצדדים הגיש איגוד המוסכים סיכומיו. הטענות בסיכומים 3. לטענת התובעת בסיכומיו הוכח כי בשל אי תשלום של התובעת לנתבע 1 כנדרש על ידו מנע הנתבע 1 מבעלי המוניות מתוצרת "סקודה" לטפל אצל התובעת ושלחם לטפל ברכביהם במוסך מרצדס - הוא המוסך אליו העביר את מחלקת התביעות בעקבות סירובו של מנהל התובעת לשלם לו כנדרש על ידו. הוכח כי גירסת הנתבע 1 ולפיה אינו מפנה לתובעת לקוחות בשל היותה "מקבוצה מתחרה" אינה נכונה - הן מאחר והתובעת אינה משתייכת כאמור לקבוצה מתחרה והן מאחר והנתבעים מודים במפורש כי הם מפנים למוסך שלכאורה שייך לקבוצה המתחרה. הוכח כי הנתבעים מעלילים על התובעת כי הוצאה מהסדר המוסכים וכי ללא תלות בחברת הביטוח בה מבוטח האדם שבפניהם הם אינם מפנים למוסך התובעת ואף מניעים את המעוניינים בכך מלעשות כן. עוד הוכח כי הנתבע 1 משתמש במילים בוטות בנוגע לתובעת וכי הוא מפיק טובת הנאה כלכלית מהעובדה שהוא מונע מהמבוטחים לתקן במוסך התובעת ושולח אותם למוסך אחר. לטענת התובעת עשו הנתבעים שימוש בכוחם המונופוליסטי לקבל טובות הנאה מאת התובעת כתנאי לכך שלא ימנעו ממנה את תיקון המבוטחים בעלי "סקודה". עמדת המפקח על הביטוח היא כי על פי הדין הקיים חל איסור ליטול כל טובת הנאה וזאת על בסיס חובת האמון והזהירות החלות על סוכן ביטוח. חובות אלו חלות כלפי כל מי שעלול להיפגע ממעשיו. הנתבעים הפרו שורת חובות החלה על בעל מונופולין על פי חוק ההגבלים העסקיים ובכך ביצעו עוולה של היפר חובה חקוקה. מעשיהם של הנתבעים גם מהווים עוולה לפי חוק עוולות מסחריות, חוק הגנת הצרכן ופקודת הנזיקין ולשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע. לטענת ב"כ התובעת הוכחה במקרה הנוכחי הכוונה לפגוע בעיסקה של התובעת ועל כן יש לחייב בפצוי מוגבר ללא הוכחת נזק וזאת בגין שני פרסומים, על אף שנעשו הרבה יותר. יש לחייב את הנתבעים גם מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט בשל טובות ההנאה שקיבלו כתוצאה ממעשיהם. לטענת ב"כ הנתבעים בסיכומיו הוכח כי התובעת הפרה את ההסדר עם הנתבע 1 בכך שהפסיקה להעביר לסכונות עמלות ומידע אודות היקף התקונים שביצעה ברכבים של מבוטחי הסוכנות. בנוסף, לסוכנות הגיעו תלונות רבות מלקוחות שהביעו חוסר שביעות רצון מהשירותים שניתנו על ידי התובעת. במועדים הרלוונטיים לתביעה, החל מ-2005 התובעת גם לא היתה מוסך הסדר של שירביט חברה לביטוח שבטחה את מרבית לקוחות הסוכנות. משבוטל ההסדר בין התובעת לסוכנות בשל הפרתו על ידי התובעת, לא חלה על הסוכנות כל חובה להמליץ ללקוחותיה לפנות למוסך התובעת אלא להיפך. חובה היתה עליה לידע את לקוחותיה כי לאור הוצאתה של התובעת מהסדר המוסכים של שירביט, במקרה של תיקון רכבם אצלה הם ישלמי השתתפות עצמית גבוהה יותר. בנוסף הוכח כי התובעת משתפת פעולה עם סוכנות שהינה מתחרה של סוכנות הנתבע ובנסיבות אלו ודאי שאין זה סביר כי הנתבע יפנה לקוחות למתחריו. לטענת ב"כ הנתבעים זכותו וחובתו של הנתבע היתה לפעול כפי שפעל. עם זאת הוכח כי לקוח שבחר כי רכבו יתוקן אצל התובעת, הדבר לא נמנע ממנו. אשר לעילות נשוא כתב התביעה. לא הובאה כל ראיה כי מי מהנתבעים אמר למי מלקוחות הסוכנות, להבדיל מלחוקר הפרטי, את הבטויים שפורטו בכתב התביעה. יתר על כן. גם אמירתם לחוקר הפרטי לא הוכחה. חלק מהאמירות המיוחסות גם כלל אינן מהוות לשון הרע. לטענת ב"כ הנתבעים כלל לא הוכחו בענייננו התנאים לתחולתו של חוק ההגבלים העסקיים. אשר לחוק עוולות מסחריות, הטענות שהועלו בהקשר זה במסגרת סכומי התובעת הן בגדר הרחבת חזית ומכל מקום לא הוכחה התקיימותם של מרכיבי העוולה. גם הטענה בדבר שקר מפגיע אשר הועלתה כללית ובאופן סתמי, לא הוכחה. גם קיומה של הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן לא הוכח. הוא הדין בעילה על פי עשיית עושר. אשר לנזק זה כלל לא הוכח. אשר לטענה בדבר תחולת הפצוי הסטאטוטורי, כלל לא הוכחה הכוונה לפגוע ואפילו היתה מוכחת מדובר בפרסום אחד. התובעת גם לא הוכיחה דבר מטענותיה כנגד הנתבעים 3-2. בסכומים שהוגשו מטעם איגוד המוסכים נטען כי הנזק לצבור מהתופעה של סוכנים שמפנים למוסך מסויים כנגד עמלה הוא ברור שכן הסוכן אינו פועל לטובת לקוחו המבוטח אלא לתועלתו האישית תוך הטעיית המבוטח ומי שמשלם בסופו של דבר את עלות "ההטבה" הוא הלקוח עצמו באמצעות תיקון לקוי או המוסך שפועל בהפסד. בשל כך ותלונת איגוד המוסכים למפקח על הביטוח גם יצא חוזר המפקח על הביטוח האוסר על סוכני הביטוח את עמלות ההפנייה. בסכומים נטען כי יש לשקול האם הפניית לקוח למוסך מסויים כנגד עמלה, כפי שאירע בנסיבותיו של תיק זה, אינה מהווה עוולה מסחרית. דיון 4. אין מחלוקת כי עד שנת 2005 שהתה הנתבעת 3 כנציגה של סוכנות הנתבע 1 במוסך התובעת וכי מבוטחי הנתבע 1, שרכבם נפגע בתאונת דרכים, הופנו לטיפול במוסך התובעת וכנגד שולמה לנתבע 1 עמלה. לגירסת התובעת עלו היחסים על שירטון לאחר שהתובעת סירבה להעביר עמלה אותה דרש הנתבע 1. גם לגירסת הנתבע 1 ההתקשרות בין הצדדים הופסקה לרקע אי תשלום עמלות על ידי התובעת, לגירסתו - במשך מספר חודשים ולאחר שמנהל התובעת הודיע לו כי אין כל "ערך מוסף" לפקידת הסוכנות - הנתבעת 3 היושבת במוסך התובעת (ר' סעיף 19 לתצהירו של הנתבע 1; עדותה של הנתבעת 3 עצמה בעמ' 24, שורות 26-25). לגרסת התובעת לאחר שסירבה ליתן לנתבע 1 עמלה בגין הפניית רכבים לתקון במוסכה, מנעו/הניאו הנתבעים לקוחות מלתקן במוסך התובעת והיא תובעת את הנזק שנגרם לה בעקבות זאת. לגירסת הנתבעים לא מוטלת עליהם החובה להפנות רכבים לטיפול במוסך התובעת אך עומדת להם הזכות והחובה לפרט חסרונות של טיפול כאמור ומכל מקום מעולם לא מנעו לקוחות מלתקן במוסך התובעת. 5. הגם שהן איגוד המוסכים בישראל והן לשכת סוכני הביטוח בישראל ביקשו להצטרף כידידי בית המשפט בנושא השאלה העקרונית של תשלום עמלה כנגד הפנייה למוסך, והגם שכאמור אין מחלוקת כי שולמה עמלה כנגד הפנייה, סוגייה זו אינה בעין המחלוקת בין הצדדים בתיק זה ואף אינה רלוונטית להכרעה בו. הטעם לכך הוא שככל שקיים פגם בהתנהלות הנתבעים שלאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, יש לבחון האם יש מקום להטלת אחריות על הנתבעים ללא קשר לטעמים שביסוד הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. וככל שלא - אין מקום להטלת האחריות גם אם היה פגם בהתנהלות הקודמת שעניינה הפניות כנגד עמלה. הנזקים הנתבעים בתיק זה אינם תולדה של התנהלות הנתבעים בתקופה שבה נגבו עמלות כנגד הפניות, אלא לאחר מכן. המחלוקת הרלוונטית לנזקים אלו היא שאלת האחריות בגין ההתנהלות שגרמה לנזקים הנטענים על ידי התובעת. קרי, לאחר הפסקת ההתקשרות בין הצדדים. 6. על פי תצהירו של מנהל התובעת נודע לו מפי לקוחות קבועים של התובעת אשר תיקנו את נזקי התאונות דוקא במוסך אחר על כך שהנתבעים מפיצים כי "...אנחנו "רמאים" כביכול, או שהוצאנו מהסדר המוסכים של חברת הביטוח "הכשרת הישוב", דבר המשליך על גובה ההשתתפות העצמית, וכן על אופי הטיפול בתשלום חברת הביטוח למבוטח, וזאת מעבר לקונוטציה השלילית הכרוכה במילים "הוציאו אותם מההסדר"" (סעיף 19 לתצהיר). בעקבות זאת פנה מנהל התובעת לחוקר פרטי לתעוד הדברים. "החוקר הפרטי יצר קשר ישיר עם הנתבעים 3-1 ובחלק מן המקרים אף נלווה לבעל מונית המבוטח (ליאור שרביט) בביטוח מקיף בחברת הכשרת הישוב באמצעות סוכנות הנתבעים והקליט באודיו ובוידיאו את שיחותיהם עם הנתבעים 3-1" (סעיף 21 לתצהיר). על פי תצהירו של מוטי פרץ החוקר הפרטי הוא שוחח טלפונית עם הנתבעים 2-1 וכן קיים פגישה עם הנתבע 2 ביחד עם לאור שירביט המבוטח בחברת הביטוח הכשרת הישוב. לתצהיר הוא מצרף קלטת וידאו של הפגישה וקלטות אודיו של השיחות הטלפוניות אשר בהן נאמר לו לטענתו חזור ואמור כי התובעת אינה מוסך הסדר וכי ההשתתפות העצמית תהא שם כפולה. הנתבע 2 הוקלט בשתי שיחות נפרדות עם החוקר בהן הוא אומר כי התובעת כבר אינה מוסך הסדר. אין מחלוקת כי באותה עת לא היתה התובעת מוסך הסדר של חברת שירביט להבדיל מחברת הכשרת הישוב (ר' סעיף 22 לתצהירו של הנתבע 1 על נספחו; סעיףך 24 לתצהירו של התובע). הנתבע 2 העיד כי ככל הנוגע לפגישה בה הוקלט, קדמה לה שיחת טלפון בה הציג עצמו הלקוח כמבוטח של שירביט ובשל כך אמר כי התובעת איננה מוסך הסדר (ר' עמ' 2, שורה 30 - עמ' 3, שורה 4). ככל הנוגע לשיחת הטלפון הנוספת הסביר כי אותה עת מרבית הלקוחות של סוכנות הנתבע היו מבוטחים בחברת הביטוח של שירביט וכיוון שהתובעת לא היתה מוסך הסדר של חברה זו אותה עת, לא ראה לנכון להפנות אליה (ר' עמ' 3, שורות 30-27). הנתבע 2 העיד כי תמיד נהג באופן מקצועי עם לקוחות שפנו לאחר תאונה ורק לאחר שאישר מהי חברת הביטוח בה הם מבוטחים היפנה אותם בהתאם למוסך ההסדר הרלוונטי כאשר נקודת המוצא היא כי במוסכי הסדר דמי ההשתתפות הם נמוכים יותר ולכן באינטרס הלקוח כי רכבו יתוקן במוסך הסדר (ר' עמ' 3, שורות 19-18; עמ' 4, שורות 4-1). אף כשאישר כי הנתבע 1 אמר לו אינו עובד יותר עם מוסך התובעת העיד כי הבין את הדברים כך שאין התובעת יותר בגדר מוסך הסדר של חברת הביטוח שירביט ובשל כך אין עובדים עימה יותר ככל הנוגע למבוטחי אותה חברה (ר' עמ' 6, שורות 14-10). גם הנתבעת 3 העידה כי רק לאחר בירור עם המבוטח באיזו חברת ביטוח הוא מבוטח הציגה בפניו את מוסכי ההסדר הרלוונטיים לבחירתו, כי לא היתה הנחייה שלא לעבוד עם התובעת וכי גם בתקופה שלאחר הפסקת ההתקשרות עם התובעת עדיין היו רכבים שתוקנו באמצעותה. הנתבע 1 עצמו כשנשאל בעדותו "זה נכון שאמרת שהפסקת לעבוד עם נירגד טוטאלית?" השיב "נכון, אני לא חייב לעבוד עם נירגד או כל מוסך אחר" (ר' עמ' 7, שורות 28-27). כשנשאל "אני מפנה אותך להקלטה של שיחה בין מר מוטי פרץ לבינך, שצורפה לתצהירו של מוטי פרץ, גם שם אתה אומר בדק' 40, הוא שואל אותך לא להכניס את האוטו לנירגד ואתה אומר לו, לא לא, אין לי הסדר עם נירגד, והוא שואל, אין לנו הסדר עם נירגד? ואתה עונה לו אין לי הסדר עם נירגד אני הפסקתי לעבוד עם נירגד טוטאלית, זה נכון?" השיב "אני גם היום אומר" (עמ' 13, שורות 16-12). ובהמשך כשנשאל "תסכים איתי שבאותה הקלטה עם מוטי פרץ אתה שולח אותו לאן שאתה שולח אותו מבלי בכלל לבדוק באיזו חברת ביטוח הוא מבוטח?" השיב "אני לא בודק ולא רוצה לבדוק. הוא מבקש ממני שאלה ואני נותן לו תשובה" (שם, שורות 22-20). בנוגע לסרטון פגישה עם לאור שרביט בה מסר לו כי הוא מבוטח בשירביט על אף שהיה מבוטח בהכשרת הישוב העיד כי יתכן וטעה במספר הפוליסה והוסיף "גם אם לא טעיתי וגם אם הייתי רואה את בהכשרת הישוב, הייתי אומר לו לך למרצדס, שם זה מוסך ההסדר שלי, שם מחלקת התביעות שלי, אני לא מטפל בתביעות, ושהלקוח יחליט איפה הוא רוצה לתקן. אם זה מרצדס, אם זה נירגד, אם זה וודאי ג'וז, לא אשלח למתחרה שלי לקוחות. אני אומר את זה שוב ושוב. מיום שעזבתי את נירגד, יצאתי משם עם הפקידה עד 31.5.06, שנה, העברתי לו 67 לקוחות, מתוכם נשארו אצלי 10. הכל אצל עמי זוהר. בשנה הראשונה העברתי 174 לקוחות כשהייתי שם, מתוכם יש לי 20. כולם. 90% מהלקוחות אצל עמי זוהר המתחרה שלי. איך אתה מבקש ממני לשלוח עוד לקוחות למתחרה שלי? גם היום אני לא שולח למתחרים שלי. אין לזה הגיון". וכשנשאל "אני לא מדבר איתך על שאתה לא שולח, גם כשאנשים אומרים לך שהם רוצים ללכת לנירגד, אתה אומר להם לא ללכת" השיב "כן, כי מחר הם לא יהיו שלי. אני ממליץ להם, אני מצ'פר אותם, כי אם הם יהיו שם הפרנסה לא תהיה שלי". וכשנשאל "כשהמבוטח רוצה לתקן אצל מוסך היבואן?" השיב "אני משכנע אותו לא לתקן" (ר' עמ' 11, שורה 19 - עמ' 12, שורה 1). כשנשאל על כך שאמר "שלא כדאי ללכת ושיקרעו אותך במחיר" השיב כי זה לא נכון במובן שהוצג אלא שהברירה באותו מקרה היא בין תיקון בואדי ג'וז בעלות נמוכה מאוד לבין תיקון במסוך התובעת בעלות גבוהה בהרבה ובהתאם עצתו. כשנשאל לגבי ההמשך "שם אתה אומר לאותו אדם, כבר לא יקרעו אותך חבל על הזמן, אלא אתה אומר נירגד יזיינו לך את הצורה" השיב "נכון. במצבים של לחץ צריך לפעמים להסביר, אם לא הבין בפעם הראשונה יבין בפעם השנייה, שיבין שההבדל בין מוסך נירגד לבין וואדי ג'וז אצל וואסף הז הרבה כסף והם מבינים אתה זה לפעמים בשפה הזאת" (עמ' 10, שורות 28-14). 7. עד כאן העדויות. האם הוכיחה התובעת את הנטען על ידה? הנתבע 1 שהינו בעל הסוכנות העיד כאמור כי ראה בתובעת מתחרה שלו עקב קשריה עם סוכנות ביטוח שהינה המתחרה העיקרית שלו ועל כן היה משדל לקוחות על דרך ההמלצה ומתן "צ'ופרים" כי לא יפנו לתובעת. הנתבע 2 שהיה לפחות בחלק מהתקופה הרלוונטית עובד הסוכנות אישר בעדותו כי אמנם נמסר לו על ידי הנתבע 1 כי לא עובדים עוד עם התובעת אך לגירסתו הוא כאמור הבין זאת בהקשר של מוסך הסדר. עם זאת, עדותו ככל הנוגע לשיחת טלפון שקדמה לפגישה עם לאור שרביט ועם החוקר לא היתה משכנעת בשים לב לכך שגירסא זו הועלתה לראשונה בעדות העד, כחמש שנים לאחר ההקלטה, על אף שעובר למתן התצהיר היו בידיו השיחות המוקלטות. הוא הדין ככל הנוגע לשיחת הטלפון הנוספת לגביה הסביר כי אותה עת מרבית הלקוחות של סוכנות הנתבע היו מבוטחים בחברת הביטוח של שירביט וכיוון שהתובעת לא היתה מוסך הסדר של חברה זו אותה עת, לא ראה לנכון להפנות אליה. נראה איפוא כי לכל הפחות הנתבעים 2-1 ניסו להניא לקוחות מתלקן במוסך התובעת. 8. האם מקימה התנהלות הנתבעים עילה משפטית לתובעת? בכתב התביעה ובסיכומים הועלו מספר טענות משפטיות בעטיין זכאית התובעת לטענתה לפצוי מאת הנתבעים. אדון בהן אחת לאחת. 9. לטענת התובעת מהווים מעשי הנתבעים לשון הרע כהגדרתו בסעיף 1 לחוק איסור לשון הרע. בכתב התביעה מייחסים לנתבעים 3 אמירות שהן בבחינת לשון הרע. האחת, כי התובעת הוצאה מהסדר המוסכים של חברת הביטוח הכשרת הישוב בע"מ. השניה, כי התובעת היא "רמאית" והשלישית כי התובעת "תקרע את המבוטח במחיר". אשר לאמירה הראשונה כי התובעת הוצאה מהסדר המוסכים של חברת הביטוח הכשרת הישוב. צודק ב"כ הנתבעים בטענתו כי ב"כ התובעת לא חזר על אמירה זו בסיכומיו תחת הכותרת של לשון הרע ונראה כי נזנחה בהקשר זה. ככל הנוגע לבטוי "רמאית" ביקש ב"כ התובעת להפנות בסיכומיו לחלק מהקלטת בו נשמע לכאורה הנתבע 1 אומר על התובעת "לא אל תכנס לנירגד מה אתה רוצה לעשות, נירגד שיעבדו עליך שמה רמאים אני מפסיר לעבוד איתם". ב"כ הנתבעים התנגד לקבלת אותו חלק מהקלטת כראיה. מאחר והנתבע 1 לא נחקר על הדברים ולא אימת אותם. לטענת ב"כ התובעת די בכך שהנתבע 1 אישר את דמותו שבסירטון כדי להכשיר את הדברים. אין בידי לקבל טענה זו. התובעת ויתרה על העדתו של ליאור שרביט מי שנכח באותה שיחה עם הנתבע 1 (ר' עמ' 11 לפרוטוקול, שורה 3). ניתן היה איפוא להגיש את הקלטת רק באמצעות הנתבע 1. ב"כ הנתבעים הסכים להגשת הקלטת ככל הנוגע לאותם חלקים שיאשר הנתבע 1 בחקירתו כי אמר אותם (ר' עמ' 13 לפרוטוקול, שורות 11-9). הנתבע 1, הגם שהיה נכון בעדותו להרחיב לכאורה לחובתו אף מעבר לאמור בקלטת לא אישר את כל האמור בה (ר' עמ' 10, שורות 13-11; עמ' 11, שורות 13-12). הוא גם לא נחקר על אותן אמירות נוספות לגביהן היפנה ב"כ התובעת בסיכומיו. בנסיבות אלו אין אותן אמירות נוספות קבילות כראייה. ככל הנוגע לאמירה כי התובעת "תקרע את המבוטח במחיר" אכן אישר הנתבע 1 בעדותו כי אמר זאת ללאור שרביט. עם זאת, לעדותו יש לראות את האמירה בקונטקסט בה נאמרה. מדובר היה לכאורה במבוטח שביקש לתקן רכב לאחר תאונה על מנת למכרו. בנסיבות אלו המליץ למבוטח לתקן בואדי ג'וז שכן התיקון אצל התובעת יהיה יקר בהרבה וזהו ההקשר בו יש להבין את המילים "תקרע את המבוטח במחיר". אכן מדובר בסלנג שמשמעותו כי תיקון במוסך התובעת יעלה הרבה כסף. אין המדובר בהטלת דופי במקצועיות התובעת, במיומנות שלה או בשרות אותו היא נותנת. האמירה נאמרה בהקשר של השוואה בין תיקון במוסך התובעת לבין תיקון במוסך אחר בואדי ג'וז. לא מוסך הסדר אחר אליו מקושר הנתבע 1. אינני סבורה לנוכח תוכן האמירה וההקשר בו נאמרה כי הדברים עולים כדי לשון הרע במשמעות החוק. 10. עילות נוספות נוספות אליהן מפנה ב"כ התובעת בסיכומיו הן לפי חוק עוולות מסחריות, שקר מפגיע על פי פקודת הנזיקין ואיסור הטעייה לפי חוק הגנת הצרכן. מוכנה אני לצאת מהנחה ולפיה אמירות הנתבעים 2-1 כי אין המבקשת עוד בגדר "מוסך הסדר" בלא להבהיר כי הכוונה אך לחברת הביטוח שירביט ואולי גם נסיון השכנוע עליו מעיד הנתבע 1 עצמו מהווים עוולה לפי אחד או יותר מהדינים שפורטו. עם זאת, כל אותן עוולות טעונות הוכחת נזק כתנאי לפצוי, והוכחתו של קשר סיבתי בין דברים שנאמרו לנזק הנטען. כמפורט להלן, לא הקשר הסיבתי ולא הנזק הוכחו. הדברים שבהקלטות נאמרו לחוקר פרטי ולמבוטח שכאמור אף לא העיד. לא ברור למי עוד נאמרו הדברים. התובעת לא זימנה לעדות אף מבוטח בסוכנות הנתבע אשר יעיד כי בעקבות דברים שנאמרו לו נמנע מלתקן במוסך התובעת. אף לא את אותו מבוטח שהוקלט, ליאור שרביט. זאת, על אף שניתן היה לאתר מבוטחים כאמור שכן לכאורה מסרו את הדברים למנהל התובעת ובפרט כאשר לעדותו של הנתבע 1 הם כבר אינם לקוחות הסוכנות (ר' עדותו של התובע בעמ' 12, שורות 9-7; עדותו של הנתבע בעמ' 9, שורות 16-12). הנתבע 1 צירף לתצהירו רשימה ארוכה של לקוחות הסוכנות אשר תיקנו בתקופה הרלוונטית בין השנים 2008-2005 במוסך התובעת (ר' סעיף 26 לתצהירו של הנתבע 1 על נספחו). הרשימה לא נסתרה. לא ברור איפוא כי גם אם נאמרו הדברים ללקוחות נוספים היתה לכך השפעה על מי מהם. קרי, כלל לא הוכח קיומו של קשר סיבתי בין הנאמר לבין נזק כלשהוא לתובעת. גם הנזק עצמו לא הוכח. התובעת טוענת להערכת נזק על בסיס היקף הפניות שנעשו אליה בעבר לפני הפסקת ההתקשרות בין הצדדים (ר' סעיף 31 לתצהיר התובע). על פי תצהירו של מנהל התובעת מאחר ובתקופה הרלוונטית לתביעה נעשו מאמצי שיווק נרחבים ומאחר והתובעת אינה מפעילה רק את המוסך אלא עוסקת גם בממכר כלי רכב חדשים ותיקון כלי רכב מתוצרת יצרנים אחרים ומאזנה מושפע מגורמים שונים, כימות הנזק הישיר אינו קל (ר' סעיף 30 לתצהיר). אף על פי כן היה 8מקום להראות כי לכל הפחות קטן מספר הפונים מקבוצת מבוטחי חברת הכשרת הישוב בעקבות תאונות בתקופה הרלוונטית לתביעה לעומת התקופה המקבילה ואת הכנסות התובעת מתיקונים כאמור בתקופות המקבילות. זאת לא נעשה וההערכה המבוססת על בסיס פניות בעבר אין בה כדי לבסס את התשתית הראייתית הנדרשת להוכחת הנזק בפרט כאשר הוכח כי בתקופה הרלוונטית המשיכו לקוחות הסוכנות לפנות לתובעת לצורך תיקונים. אין איפוא מקום לפסיקת פצוי בגין העוולות האמורות. 11. מהטעמים האמורים אין לי צורך להידרש לטענות התובעת ולפיהן הפרו הנתבעים חובות המוטלות עליהם לטענתה על פי חוק ההגבלים העסקיים וביצעו בכך עוולה של היפר חובה חקוקה. 12. התובע טוען גם לפגיעה במוניטין ואולם זו לא הוכחה. לא הובא כאמור לעדות מבוטח אחד אשר יעיד לגבי ההשפעה שהיתה והמשמעות שייחס לדברים שנאמרו לו, ככל שנאמרו, על ידי מי מהנתבעים. לבסוף טוען ב"כ התובעת לעילה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט וזאת בגין שווי טובות ההנאה שהפיקה הסוכנות בתקופה הרלוונטית מאת מוסך כלמוביל אליו היפנתה את מבוטחיה חלף מוסך התובעת. מעבר לכך שהסכום כלל לא הוכח לא ברור מה מקור זכותה של התובעת לקבל את הסכום האמור. על פי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ההתעשרות אותה יש להשיב למזכה היא זו שבאה מאת המזכה. בענייננו לא נתקיימו תנאים אלו. 13. התביעה נדחית. בנסיבות העניין לא ראיתי מקום ליתן צו להוצאות. סוכן ביטוחלשון הרע / הוצאת דיבה