תוספת חינוך מיוחד גמלאי משרד החינוך

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תוספת חינוך מיוחד גמלאי משרד החינוך: התובעת היא גמלאית של משרד החינוך. בתביעה זו דורשת התובעת לשלם לה בגמלתה "תוספת חינוך מיוחד" בשיעור 5.5% בגין היותה "מורת שילוב", וכן לפסוק לה הפרשי שכר וגמלה בגין אי תשלום "תוספת חינוך מיוחד" בשכרה (החל משנת 2003 עד לפרישתה) ובגמלתה (מאז פרישתה). העובדות התובעת הועסקה על ידי הנתבעת כמורה משנת 1982 עד לפרישתה מטעמי בריאות ביום 31.8.06. לתובעת משולמת גמלה בשיעור 41.76% ממשכורתה הקובעת לפי חלקיות משרה ממוצעת בשיעור 87.8%. החל בשנת 1994, הועסקה התובעת כמורה מחנכת בבית הספר לשפות ותרבויות ע"ש יונתן נתניהו בפסגת זאב (להלן: "בית הספר"). ברוב שנות עבודתה בבית הספר הועסקה התובעת כמחנכת בכיתות א' או ב'. לתובעת אין הכשרה או הסמכה בתחום החינוך המיוחד. ביום 21.11.02 חוקק חוק חינוך מיוחד (תיקון מס. 7), התשס"ג (ס"ח 1876, ט"ז בכסלו התשס"ג, 21.11.02). בתיקון לחוק נעשו, בין היתר, התיקונים הבאים בחוק חינוך מיוחד: הוסף לחוק פרק ד1 שעניינו "שילוב ילד בעל צרכים מיוחדים בחינוך הרגיל". במסגרת פרק זה הוגדר "תלמיד משולב" כ"ילד בעל צרכים מיוחדים, הזכאי לחינוך חינם לפי סעיף 6(א) לחוק לימוד חובה, התש"ט-1949, אשר ועדת שילוב, כאמור בסעיף 20ד, החליטה על זכאותו לתוספת של הוראה ולימוד ולשירותים מיוחדים לפי פרק זה במוסד חינוך רגיל". שר החינוך הוסמך (בהסכמת שר האוצר) לקבוע "תכנית שילוב" לשילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים במוסדות החינוך הרגילים. נקבעה בסעיף 20ד לחוק הוראה בדבר כינון "ועדות שילוב" במוסדות חינוך רגילים שתפקידן "לקבוע את הזכאות של תלמיד במוסד החינוך הרגיל שהוא ילד בעל צרכים מיוחדים בהתאם ל"תכנית השילוב". כאמור, התיקון לחוק קבע כי בכל מוסד חינוך רגיל תכונן "ועדת השילוב" המורכבת מגורמים בית ספריים, בהם מנהל המוסד, מחנך הכיתה, עובד הוראה בתחום החינוך המיוחד, פסיכולוג חינוכי או יועץ חינוכי (סעיף 20ד(ב) לחוק חינוך מיוחד). תכנית השילוב לפי החוק יושמה החל משנת הלימודים תשס"ה. בגין תלמיד שוועדת שילוב בית ספרית אישרה את זכאותו לתמיכה מ"תכנית השילוב", הוקצו על ידי משרד החינוך שעות סיוע מ"תכנית השילוב" באמצעות סיוע של מורת מת"י (מטה תמיכה יישובי) ונקבעה תכנית עבודה פרטנית לתלמיד המשולב בשיתוף המנהלת, התובעת ומורת מת"י. התובעת העידה בתצהירה כי לפי זיכרונה למדו בכיתות שהיא חינכה, בשנים הרלוונטיות לכתב התביעה, בממוצע לפחות שלושה תלמידים מיוחדים ו/או ליקויי חושים בכל שנת לימודים (סעיף 23 לתצהיר התובעת). מנהלת בית הספר, גב' מרים נילי, העידה בתצהירה מטעם הנתבעת כי בשנות הלימודים תשס"ב (שאין מחלוקת כי תביעה לגביה התיישנה) ותשס"ג - בהן חינכה התובעת כיתות א' - לא הופנו תלמידים מכיתתה של התובעת לוועדת שילוב. לעומת זאת, בשנות הלימודים תשס"ד ותשס"ה, בהן חינכה התובעת כיתות ב', הופנו תלמידים מכיתת התובעת תלמידים כמפורט להלן: בשנת תשס"ד הופנו מכיתת התובעת שישה תלמידים לוועדת שילוב וזו אישרה זכאות להטבות מתכנית השילוב לשלושה מהם ואילו בשנת הלימודים תשס"ה הופנו מכיתת התובעת שלושה תלמידים לוועדת שילוב. כפי שיפורט להלן, למספר התלמידים שלמדו בכיתת התובעת שאושרה על ידי וועדת שילוב זכאותם לסיוע מתכנית השילוב, יש חשיבות בקביעת זכאותה של התובעת לגמול חינוך מיוחד. לעניין זה, גרסת הנתבעת, כפי שהוצגה בתצהיריה של גב' נילי, מקובלת על בית הדין. גב' נילי העידה כי בית הספר היפנה תלמידים לוועדות שילוב רק החל מכיתה ב' שכן בכיתה א' "בית הספר צריך לתת לילד זמן להכיר את המערכת" (פרוטוקול מיום 11.12.11, עמ' 21, שורות 4-6). עדות זו הגיונית ובית הדין מקבל אותה, ועל כן מקובלת על בית הדין עדותה של גב' נילי לפיה בשנות הלימודים תשס"ב ותשס"ג, בהן חינכה התובעת כיתות א', לא הופנו תלמידים מכיתת התובעת לוועדת שילוב. התלמידים שלמדו בכיתת התובעת בשנים תשס"ד ותשס"ה אשר וועדת השילוב הבית ספרית אישרה את זכאותם לסיוע במסגרת תכנית השילוב, לא היו ילדים שוועדת השמה אישרה את זכאותם ל"חינוך מיוחד". בהסכם הקיבוצי בין הנתבעת לבין הסתדרות המורים מיום 18.12.01 (להלן: "ההסכם הקיבוצי") נקבעו בסעיף 8 הוראות בדבר זכאות לתוספת חינוך מיוחד. להלן לשון סעיף 8 להסכם הקיבוצי: "8.1 עובדי הוראה בחינוך המיוחד, כהגדרתם בחוזר מנכ"ל מיוחד ה' וחוזר מנכ"ל לג/1 או כפי שיוגדרו מעת לעת על ידי משרד החינוך בהתייעצות עם הסתדרות המורים וארגון המורים, ובעלי הסמכה לחינוך מיוחד כהגדרתם בחוזר מנכ"ל לב/8, חוזר מנכ"ל מיוחד ד' וחוזר אגף כוח אדם בהוראה מיום 1.1.92, או כפי שיוגדרו מעת לעת על ידי משרד החינוך, בהתייעצות עם הסתדרות המורים וארגון המורים יהיו זכאים החל מיום 1.1.2001 ל"תוספת חינוך מיוחד" בשיעורים כדלקמן: אם הם מלמדים בגן לחינוך מיוחד, בבית ספר או במוסד לחינוך מיוחד, במפת"נים או בכיתוב לחינוך מיוחד בבתי ספר רגילים, יהיו זכאים ל-14% מהשכר המשולב במקום 10% מהשכר המשולב. אם הם מלמדים במסגרות אחרות המוכרות בחינוך הרגיל כמורה שילוב או כגננת שילוב, יהיו זכאים ל-9% מהשכר המשולב במקום 7% מהשכר המשולב. 8.2. עובדי הוראה בחינוך מיוחד, שאינם בעלי הסמכה לחינוך מיוחד, יהיו זכאים ל"תוספת חינוך מיוחד" בשיעורים כדלקמן: אם הם מלמדים בגן לחינוך מיוחד, בבית ספר או במוסד לחינוך מיוחד, במפת"נים, או בכיתות לחינוך מיוחד בבתי ספר רגילים, יהיו זכאים ל-8.5% מהשכר המשולב במקום 6.5% מהשכר המשולב. אם הם מלמדים במסגרות אחרות של החינוך הרגיל כמורה שילוב או כגננת שילוב, יהיו זכאים ל-5.5% מהשכר המשולב במקום 3.5% מהשכר המשולב. 8.3 מובהר בזה כי השיעורים האמורים, על פי קבוצות הזכאים המפורטות לעיל, באים במקום ההסכמים ו/או ההסדרים ו/או החלטות ועדות פריטטיות, ו/או חוזרי מנכ"ל הקיימים לעניין תוספת חינוך מיוחד. 8.4 במקרה בו יימצא עובד הוראה בחינוך מיוחד אשר הנו זכאי לתוספת חינוך מיוחד ואשר אינו נכלל באחת הקבוצות המפורטות בסעיפים 8.1 ו-8.2 לעיל, תכריע ועדת המעקב לגבי גובה התוספת לה הוא זכאי". המחלוקת השאלה הטעונה הכרעה בתיק היא האם התובעת הייתה זכאית ל"תוספת חינוך מיוחד" בשכרה החל משנת הלימודים תשס"ג עד לפרישתה והאם היא זכאית ל"תוספת חינוך מיוחד" במסגרת ה"משכורת הקובעת" של גמלתה? לטענת התובעת, שילובם של ילדים בעלי צרכים מיוחדים בכיתות אותן חינכה במסגרת תכנית השילוב הקנה לה מעמד של כ"מורה שילוב", כאמור בסעיף 8.2 להסכם הקיבוצי. בהתאם לכך היא זכאית לתוספת חינוך מיוחד בשיעור 5.5%. לטענת הנתבעת, התובעת לא הייתה "מורה שילוב". עמדת הנתבעת היא כי "מורה שילוב" היא מורה אשר מלמדת בכיתה בה משולבים לפחות 8 תלמידים שוועדת השמה לפי חוק חינוך מיוחד קבעה את זכאותם לחינוך מיוחד, אך הוחלט לשלבם בכיתה במסגרת החינוך המיוחד. דיון והכרעה כאמור בסעיף 2 לחוק חינוך מיוחד, מטרת החינוך המיוחד היא "לקדם ולפתח את כישוריו של הילד בעל הצרכים המיוחדים, לתקן ולשפר את תפקודו הגופני, השכלי, הנפשי וההתנהגותי, להקנות ידע, מיומנות והרגלים ולסגל לו התנהגות מקובלת בחברה, במטרה להקל על שילובו בה ובמעגל העבודה". המדינה אחראית למתן חינוך מיוחד לפי החוק. האחריות לקיום מוסדות חינוך מיוחד בשיפוטה של רשות מקומית פלונית, מוטלת על המדינה ועל רשות החינוך המקומית במשותף (סעיף 4 לחוק). על פי סעיף 7 לחוק, קביעת זכאותו של ילד בעל צרכים מיוחדים לחינוך מיוחד והשמתו במוסד לחינוך מיוחד נעשית על ידי ועדת השמה הממונה בידי שר החינוך ואשר הרכבה נקבע בסעיף 6 לחוק. בבג"צ 2599/00 ית"ד - עמותת הורים לילדי תסמונת דאון ואח' נ. משרד החינוך, פ"ד נו (5) 834, נפסק שחובת המדינה לתת חינוך מיוחד לבעלי צרכים מיוחדים משתרעת גם על ילדים בעלי צרכים מיוחדים אשר לומדים במוסדות חינוך רגילים שאינם מוסדות חינוך מיוחד. חקיקת תיקון מס. 7 לחוק חינוך מיוחד, מספר חודשים לאחר מתן פסק הדין בבג"צ 2599/00, הסדירה את האופן בו יוענק חינוך מיוחד לילדים בעלי צרכים מיוחדים אשר לומדים במוסדות חינוך רגילים. מתצהירי עדי המדינה אנו למדים כי הסדרי שילוב התקיימו אף לפני תיקון מס. 7 לחוק חינוך מיוחד, שלא מכוח החוק. טענה זו מקובלת עלינו שכן היא עולה בקנה אחד עם הוראות בתקנון שירות עובדי הוראה שנקבעו עוד בתחילת שנות ה-90. לעניין זה הופנינו לפרק 4.10 לתקנון שירות עובדי הוראה (כפי שפורסם באתר האינטרנט של משרד החינוך), אשר קובע: "עובדי הוראה במסגרת החינוך המיוחד 4.10 מתי"א (חוזר מנכ"ל נח/9 (ב), עמ' 50, סעיף 16.3) א. הגדרה כיתה בבית ספר יסוד תיקרא "כיתה משלבת יישובית" אם משתלבים בה תלמידים בעלי בעיות תפקודיות מורכבות בתחום הלמידה מבתי ספר שונים ביישוב או באזור. מספר התלמידים המשולבים בכיתות משולבות יהיה 8-10, ובכיתוב משולבות של ילדים לקויי חושים 6-8 תלמידים. ב. איוש כיתות ותנאי שירות בכיתה משלבת יפעלו מורה משלב ומורה משתלב. להלן טבלה המסכמת את תנאי השירות שלהם: סוג המורה גמול חינוך שעות חינוך גמול חינוך מיוחד מורה משלב 10% 3 ש"ש 5.5 % או 9% מורה משתלב 10% 2 ש"ש 8.5% או 14% ג. אם יתעורר הצורך לשלב תלמידים בודדים שהוגדרו כדין תלמידי "חינוך מיוחד" בכיתות חינוך רגיל, יהיו תנאי ההעסקה כדלקמן: כל ילד שהוגדר על ידי ועדת ההשמה כ"תלמיד חינוך מיוחד", בית הספר יקבל 3 ש"ש בעבורו. המורה המחנכת המשלבת תקבל 5.5% גמול חינוך מיוחד. המורה הניידת המסייעת בהוראה המשתלבת של תלמידים חריגים תקבל: (א) 2 ש"ש כ"שעות חינוך", אם היא עובדת 19 ש"ש ומעלה. (ב) 1 ש"ש כ"שעת חינוך", אם היא עובדת 11-18 ש"ש. בכל מקרה תקבל מורה זו תוספת גמול חינוך מיוחד בשיעור 5.5% או 9% בהתאם לכישוריה". פרק 4.10 לתקנון שירות הוראה, כפי שצוטט לעיל, מבוסס, כמצויין בו, על חוזרי מנכ"ל משנות הלימודים תשנ"ב ותשנ"ח. בכך יש כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי הסדרי שילוב התקיימו אף לפני חקיקת פרק ד1 לחוק חינוך מיוחד בשנת 2002, וכי ההסדרים בדבר תגמולם של מורים "משלבים" בגמול חינוך מיוחד, התקיימו אף הם לפני חקיקת פרק ד1 לחוק. מסקנה זו אף עולה מכך שהנתבעת אישרה כי עוד בשנת הלימודים תשס"ד, שנה לפני הפעלת תכנית השילוב מכוח תיקון מס. 7 לחוק חינוך מיוחד, הובאו לוועדת השילוב הבית ספרית עניינם של שישה תלמידים מכיתתה של התובעת. כאמור לעיל, המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה אם התובעת הייתה בגדר "מורה שילוב" כהגדרת מונח זה בסעיף 8.2 להסכם הקיבוצי מיום 18.2.01. לטענת המדינה, "מורה שילוב" היא מורה אשר מלמדת בכיתה בה משולבים לפחות 8 תלמידים שוועדת השמה לפי חוק חינוך מיוחד קבעה את זכאותם לחינוך מיוחד, אך הוחלט לשלבם בכיתה במסגרת החינוך המיוחד. לטענת המדינה התובעת אינה עומדת בתנאי הגדרה זו מאחר שלגבי התלמידים בעלי הצרכים המיוחדים שלמדו בכיתת התובעת, לא נקבעה זכאות לחינוך מיוחד על ידי ועדת השמה. בהתחקות אחר כוונת הצדדים להסכם הקיבוצי במונח "מורה שילוב", יש להיעזר בהגדרת מונח זה בתקנון שירות עובדי הוראה. מסקנה זו מבוססת על כך שההסכם הקיבוצי עצמו מפנה, בסעיף 8.1 להסכם, להגדרות של "עובדי הוראה בחינוך המיוחד" המופיעות בחוזר מנכ"ל, ואילו פרק 4.10 לתקנון שירות עובדי הוראה מבוסס על חוזרי מנכ"ל. בהתאם לכך, יש לקבוע כי כוונת הצדדים בסעיף 8.2 להסכם הקיבוצי במונח "מורה שילוב" היא כעולה, בין היתר, מהוראות פרק 4.10 לתקנון שירות עובדי הוראה. כאמור לעיל, על פי פרק 4.10 לתקנות שירות עובדי הוראה, מורה משלב נחשב למורה שבכיתתו משולבים 8-10 תלמידים בעלי בעיות תפקודיות מורכבות בתחום הלמידה. אין צורך להכריע בטענת המדינה לפיה נדרש ש 8-10 התלמידים, בעלי בעיות תפקודיות מורכבות, יהיו כאלה שוועדת השמה אישרה זכאותם לחינוך מיוחד, אם לאו, שכן אף אם די בכך שמדובר אך בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים שאינם זכאים לחינוך מיוחד אך וועדת שילוב אישרה זכאותם לתמיכה מתכנית השילוב, התובעת אינה בגדר "מורה שילוב" שכן מספר התלמידים שלמדו בכיתתה בשנים תשס"ד ותשס"ה, שעברו ועדות שילוב, היה נמוך בהרבה מן הסף הנדרש בהגדרת "מורה שילוב". לאור האמור, התובעת אינה בגדר "מורה שילוב" לפי סעיף 8.2 להסכם הקיבוצי. התובעת טוענת כי הנתבעת סיכלה, בחוסר תום לב, את יכולתה להוכיח את תביעתה, בכך שלא גילתה לה את מלוא המסמכים הנוגעים לתלמידי השילוב בכיתתה. לטענת התובעת, תצהיר גילוי מסמכים שניתן בהליך על ידי גב' נילי, בו הצהירה כי לא נמצאו נתונים על תלמידים שנוהל לגביהם תיק מעקב מיוחד, נסתר בעדותה של גב' נילי, כאשר גב' נילי העידה לגבי תיעוד ההליכים בוועדת השילוב שלכל תלמיד שעולה לוועדה כזאת או אחרת יש תיק שכולל חוות דעת ראשונית של המורה, טפסים, פרוטוקול ישיבת ועדת שילוב והחלטה, וכי מזכירתה של גב' נילי שמרה את החומר הזה 10 שנים אחורה (עמ' 20, שורות 25-31). הנתבעת טענה כי עדותה של גב' נילי לא סתרה את האמור בתצהיר גילוי המסמכים שניתן על ידה, שכן האמור בתצהיר גילוי המסמכים לפיו לא נמצאו נתונים על תלמידים שנוהל לגביהם תיק מעקב מיוחד, התייחס לתלמידים שהופנו לוועדת השמה לצורך בדיקת זכאותם לחינוך מיוחד. לדעתנו, היה באופן ניסוח תצהירה של גב' נילי כדי לגרום לתובעת ולב"כ לחשוב שהמסמכים הנוגעים לוועדות השילוב שהתקיימו לגבי תלמידי כיתתה של התובעת בשנים הרלוונטיות, אינם בנמצא, בניגוד למה שהתברר בדיון ההוכחות. יחד עם זאת, איננו סבורים כי קופחה זכותה של התובעת להוכיח את תביעתה ואף איננו מקבלים את טענת התובעת כי גב' נילי הודתה בתצהירה בקיומם של תלמידי שילוב בכיתת התובעת רק בהתאם למסמכים האקראיים שהיו בידי התובעת ואשר צורפו לתצהירה. קביעתנו מבוססת על כך שגב' נילי הביאה עמה לדיון את כל החומר הנוגע לוועדות השילוב אשר לטענתה תמך בנתונים שהיא מסרה בעניין זה בתצהיריה (תצהיר גילוי המסמכים ותצהיר עדותה הראשית), והתובעת יכלה לאמת את גרסת הנתבעת בעניין זה, אף אם היה ראוי שתוכל לעשות כן בשלב מוקדם יותר. מעבר לכך, כבר ציינו לעיל שטענת גב' נילי כי לא היו תלמידי שילוב בכיתת התובעת בשנות הלימודים תשס"ב ותשס"ג נבעה מכך שהתובעת חינכה כיתות א' באותן שנים, ולכן אין בסיס לטענת התובעת כי הכחשת קיומם של תלמידי שילוב בשנים אלה נבעה מכך שלתובעת לא היו מסמכים מאותן שנים. להיפך, היעדרם של מסמכים בידי התובעת מאותן שנים מתיישב עם גרסת הנתבעת כי אין מפנים תלמידי כיתה א' לוועדת שילוב, וזו הסיבה להעדרם של מסמכים משנים אלו בידי התובעת. סיכומו של דבר הוא, שהואיל והתובעת לא הייתה "מורה שילוב" לפי סעיף 8.2 להסכם הקיבוצי, אין היא זכאית לגמול חינוך מיוחד. משכך, דין התביעה להידחות. סוף דבר התביעה נדחית. החלטנו שלא לעשות צו להוצאות מאחר שעמידת התובעת על תביעתה לאחר שלב גילוי המסמכים נבעה, לפחות בחלקה, מן הניסוח המעורפל של תצהיר גילוי המסמכים של הנתבעת. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לצדדים. חינוך מיוחדתוספות שכרדיני חינוךמשרד החינוךגמלאים