תקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956, קובעת: "15. סטיות (א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים ... בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משנוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20% ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. (ג) בוטל. (ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה 15 רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר איתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה. 16.א. לא תקטין הועדה דרגת נכות על פי תקנה 15, לא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה ולא תגדיל דרגת נכות לפי תקנה 16, אלא לאחר התיעצות עם הרשות האמורה בתקנה 18 א. 18 א (א) בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) תשט"ז - 1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה ...". קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי: 1. המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 28/10/03, שקבעה: "בהמשך לדיון בועדה קודמת, הועדה שמעה את התובע עיינה בדו"ח ועדת הרשות מ- 13/9/03 וקובעת שאין מקום להפעיל את תקנה 15 - התובע ממשיך בעבודתו ומסוגל לעבודתו". לטענת התובע, נפגע ביום 13/3/02 בתאונת עבודה. לפניה עבד כמכונאי ובעל מוסך עצמאי. לדבריו, ביום 31/3/03 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון נכות בשעור 5% ובהתחשב בתקנה 15, העמידה את נכותו על 7.5%. המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה מדרג ראשון, אך ורק לעניין תקנה 15 שכן - לטענתו - לא נבדק נושא הירידה בהכנסה. פורטו ההליכים שהתקימו לאחר הגשת הערעור, מסקנת נציג המל"ל לפיה חלה עליה בהכנסותיו של המערער, הופעתו של המערער בפני הועדה והצגת אישורים על ירידה בהכנסות בשנים 2000, 2001 ו- 2002, העובדה שועדת הרשות קיבלה את טענות פקיד המל"ל בעניין הכנסות המערער, על פי מקדמות שחוייב בגינן לשנת 2003 וכן מן הטעם שנקבע שהמערער יכול לשוב לעבודתו, ע"פ דו"ח חוקר של המל"ל שנשלח אליו. טענות המערער הן אלה: א. שגתה ועדת הערר בכך שלא הכריעה בעניין על סמך שיקול דעתה אלא הפנתה לועדת הרשות לפי תקנה 15. ב. שגתה בכך שלא החילה את תקנה 15 במלואה, אלא הפנתה לדיון חוזר בועדת הערר בנושא מסוגלות לעבודה וירידה בהכנסה, שעה שהערר הוגש רק לגבי ירידה בהכנסה. ג. שגתה בכך שקבעה מסקנותיה לעניין העדר ירידה בהכנסה, על סמך נתונים סטטיסטיים שהציג המל"ל ולא על סמך שומות מס שהציג המערער. ד. נטען כי ועדת הרשות לפי תקנה 15 מיום 17/6/03 אימצה את המלצותיו של פקיד התביעות, אשר היה חבר בועדת הרשות, ובכך יש פגיעה בעיקרי הצדק. ה. נטען כי לא היה מקום להעביר לבדיקה מחודשת את נושא המסוגלות לעבודה שכן לא נטענה כל טענה על כך וכי לא היה מקום לשלוח לתובע חוקר והסתמכה על ממצאיו מבלי שניתנה למערער הזכות להתעמת אם הממצאים, ובכך שהתעלמה מדברי המערער בפניה בעניין זה. ו. עוד טען המערער כי התקימו בו התנאים המגולמים בתקנה 15 הן לעניין יכולת העבודה כמכונאי רכב והן לעניין ירידה בהכנסות. 2. בישיבת יום 19/5/04 בפני כב' הרשמת ויסמן, נשמעה תשובת המל"ל: א. תקנה 15 קובעת שני תנאים מצטברים, מסוגלות לחזרה לעבודה וירידה ניכרת בהכנסה. ב. הועדה מחוייבת להתייעץ עם הרשות, מכח תקנה 16 (א) אולם דעתה של הועדה היא המכריעה. ג. הועדה פעלה כנדרש. הועדה שבה והתכנסה על פי בקשת המערער וב"כ ומצאה כי ההכנסות לשנת 2003 היו גבוהות מהשנה הקודמת וכן כי המערער עבד ללא הגבלה גופנית. ד. לא מתמלאים תנאי תקנה 15 ולא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה. 3. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, להלן החלטתי: 4. תקנות הבטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז - 1956, קובעת: "15. סטיות (א) הועדה רשאית לקבוע דרגת נכות יציבה גדולה על מחצית מזו שנקבעה לצד המבחנים ... בשים לב למקצועו ולגילו של הנפגע, ובלבד שדרגת הנכות היציבה כתוצאה משנוי זה לא תעלה על 19% אם דרגת הנכות פחותה מ- 20% ובכל מקרה אחר לא תעלה על 100%. (ב) הועדה תתחשב במקצועו של הנפגע כאשר לדעתה הוא אינו מסוגל לחזור לעבודתו או לעיסוקו והנכות הביאה לירידה ניכרת ולא לזמן מוגבל בהכנסותיו. (ג) בוטל. (ד) הועדה תקבע את דרגת הנכות לפי תקנה 15 רק לגבי אותן הפגימות הנובעות מהפגיעה בעבודה שבקשר איתה נקבעה דרגת הנכות, ולאחר שנוכו פגימות שאינן קשורות באותה פגיעה בעבודה. 16.א. לא תקטין הועדה דרגת נכות על פי תקנה 15, לא תגדיל דרגת נכות של 20% ומעלה לפי אותה תקנה ולא תגדיל דרגת נכות לפי תקנה 16, אלא לאחר התיעצות עם הרשות האמורה בתקנה 18 א. 18 א (א) בתקנה זו - "הרשות" - ועדה המורכבת מפקיד השיקום כמשמעו בחוק הביטוח הלאומי (שיקום מקצועי) תשט"ז - 1956, מרופא מוסמך ומעובד המוסד שנקבע לכך על ידי מנהל ביטוח נפגעי עבודה ...". 5. עיון במסמכים שצורפו מעלה: א. החלטה מיום 31/3/03 - "הועדה בדיעה שיש להפעיל את התקנה ב- 50% (תקנה 15, ה.י.) יש הגבלה בעבודה". נקבעה 5% דרגת נכות בתוספת 25% בגין תקנה 15, סה"כ 7.5% נכות. ב. פרוטוקול ועדת הרשות לפי תקנה 15 מחודש 6/03 שקבעה: "אין מקום להפעלת תקנה 15 שכן שב לעבודתו ואין ירידה בשכרו", וזאת על סמך הדיון בו נאמר שיש עליה של 13% בשכרו. ג. פרוטוקול ועדת הרשות לתקנה 15 מיום 10/9/03 שבו נקבע שאין להגדיל את דרגת הנכות והנימוקים - "... התובע חזר לעבודה ולטענתו ישנה ירידה של 60% בהכנסות (יצויין כי על פי הרישום במח' הגביה בשנת 2003 חוייב במקדמות גבוהות מאלו של שנת 2002). התובע עובד בעסק יחד עם שותף ועם פועל אחר. חוקר המוסד מצא את התובע עובד כמכונאי. לטענתו עוסק בעבודות קלות. לדעת הועדה המגבלה הקלה בזרת שמאל אינה מגבילה אותו בעבודתו והירידה בהכנסות (אם ישנה כזו) אינה קשורה בתאונה הנדונה". ד. פרוטוקול הועדה הרפואית לעררים מיום 28/10/03 בו נאמר: "בהמשך לדיון בועדה קודמת הועדה שמעה את התובע, עינה בדו"ח ועדת הרשות מ- 10/9/03 וקובעת שאין מקום להפעיל תקנה 15, התובע ממשיך בעבודתו ומסוגל לעבודתו". 6. שעה שהמערער ביקש לערער על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 31/3/03, רשאית היתה הועדה לשוב ולדון בהפעלת תקנה 15 על המקרה הנדון, על כל היבטיה. אין הועדה מוגבלת לדיון רק בנשוא הערעור, כשם שבהגשת ערעור לערכאת ערעור משפטית, רשאית היא לשוב ולבחון את תוצאת פסק הדין וההנמקה שניתנה, ולהגיע למסקנה אחרת או להנמקה אחרת מזו שניתנה. 7. משהובהר כי החלטה לעניין העדר הירידה בהיקף ההכנסות ניתנה על סמך מקדמות שבהן חוייב המבקש לשנת 2003 ולא על סמך שומה לשנת 2003, הרי שהיה מקום לערוך בחינה מדוקדקת יותר באשר לשאלת הירידה בהיקף ההכנסות. משהציג המערער שומות לשנים 2000 עד 2002, היה מקום לבחון את הכנסותיו בפועל לשנת 2003, על מנת לוודא האם חלה ירידה בהכנסותיו, כטענתו, או שמא עליה בהכנסות, כטענת פקיד התביעות. 8. לא הובאו ראיות לכך שפקיד התביעות שהמציא נתונים אודות מקדמות לשנת 2003, הוא פקיד התביעות שהיה חבר בועדה. אף אם כך הדבר, הרי שאין בכך כל פסול. משקבע מתקין התקנות כי בועדת הרשות לעניין תקנה 15 ישב נציג נציג המוסד, הרי שאין זה משנה אם מדובר בפקיד התביעות המטפל בעניינו של המערער או כל פקיד תביעות אחר. שניהם נציגי המוסד לביטוח לאומי ועליהם לבצע את תפקידם עפ"י חוק. 9. לעניין החוקר שנשלח לעסקו של התובע, כאמור לעיל הובהר שמשהובא הנושא לדיון נוסף בפני הועדה, רשאית היא לשוב ולבחון את המצב העובדתי ובכלל זאת לשלוח חוקר לבדיקת כושר ההשתכרות. יחד עם זאת, היה מקום לעדכן את התובע בדבר דו"ח החוקר ולאפשר לו להגיב על כך. משלא עשו כן, הרי שנפל פגם גם בהיבט זה. 10. סוף דבר, העניין מוחזר לועדה על מנת שתוועץ ברשות עפ"י תקנה 15, תוך שזו בוחנת את הכנסותיו בפועל של המערער לשנת 2003. תקנה 15 (ביטוח לאומי)ביטוח לאומי