מהי טענת אין מקום להשיב לאשמה ? נאשם רשאי, בתום פרשת התביעה, לטעון כי אין לחייבו להשיב לאשמה וכי יש לזכותו מכל אשמה, בנימוק כי אין בראיות התביעה שהוגשו לבית המשפט כדי "הוכחה לכאורה " לעבירה המיוחסת לו בכתב האישום. עתירה זו של הנאשם מעוגנת בהוראת סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי ( נוסח משולב ), תשמ"ב - 1982, הקובעת כי: " נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמתו - לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בענין...". העולה מהוראת סעיף 158 הנ"ל הוא, כי המבחן להכרעה בבקשה לפי סעיף 158 הינו קיומן או העדרן של ראיות לכאורה, להוכיח את אשמתו של הנאשם. משמעות המושג "ראיות לכאורה", לעניין ההוראה בסעיף 158 הנ"ל שונה ממשמעותו של מושג זה לפי הוראת סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי ( סמכויות אכיפה ומעצרים ), תשנ"ו - 1996, היינו, המעצר עד תום ההליכים. משמעותן של "ראיות לכאורה", לצורך הכרעה בבקשה למעצרו של נאשם עד תום ההליכים, הינה, ראיות המקימות סיכוי סביר כי הנאשם יורשע, בסופו של יום, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וראיות כאלה שטמון בהן פוטנציאל סביר להרשעה, כאמור. לעומת זאת, די בקיומן של ראיות בסיסיות ודלות, כדי לקיים אחר הדרישה של "ראיות לכאורה", לצורך הוראת סעיף 158, ולדחיית הבקשה של נאשם, שלא לחייבו להשיב לאשמה. כך, שעוצמתן של הראיות לכאורה, לצורך הוראת סעיף 158 הנ"ל, נמוכה משמעותית מזו הנדרשת לצורך ההליך לפי סעיף 21 הנ"ל. הפסיקה מורה כי, לצורך הכרעה בבקשת נאשם לפי סעיף 158 הנ"ל, יבחן בית המשפט את ראיות התביעה, אשר הוגשו במסגרת פרשת התביעה, בהתעלם משאלת מהימנותן של ראיות אלה, ותוך הנחה כי יינתן להן מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, כך, שמשקלן של ראיות אלה, בשלב זה של המשפט, אינו רלבנטי, והן לא מאבדות ממשקלן זה גם אם הוגשו לבית המשפט, במסגרת פרשת התביעה, ראיות המחלישות או סותרות את ראיות התביעה, המפלילות, לכאורה, את הנאשם. בית המשפט, לצורך הכרעה בבקשה לפי הוראת סעיף 158, מתעלם, ככלל, מהראיות שלטובתו של הנאשם, ותביעה אף לא נדרשת, לצורך ההליך הנ"ל, להצביע על תוספת ראייתית של סיוע, חיזוק או דבר מה, שעה שתוספת ראייתית זו נדרשת לשם הוכחת האשמה. בקשת הנאשם לזיכוי, לפי סעיף 158, תידחה שעה שקיימות ראיות לכאורה דלות ובסיסיות להוכחת אשמתו, גם בהעדר תוספת ראייתית, כאמור, להבדיל משלב הכרעת הדין, בו תבחנה ראיות הצדדים במכלול המבחנים הדרושים, הן לעניין קבילותן של ראיות אלה, הן לעניין משקלן ומהימנותן, והן לעניין קיומה של תוספת ראיה, במידה ונדרשת כזו לעניין האישום המסוים המיוחס.אין להשיב לאשמה