אלימות במשפחה - שחרור ממעצר

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא אלימות במשפחה - שחרור ממעצר: המדינה מערערת על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט א. בן דור) אשר החליט על שחרורו בתנאים מגבילים של המשיב, המואשם בעבירות של תקיפת בן זוג, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, תקיפת בן משפחה קטין וכן איומים והדחה בחקירה. המדינה ביקשה את מעצרו של המשיב עד תום ההליכים והשופט קמא קבע כי: " איני שותף לדעתה של התביעה כי לא ניתן לנקוט במקרה זה בחלופת מעצר אשר יהיה בה די כדי להבטיח את האשה והילדה מפני המשיב." לאחר מכן קבע השופט, כי חלופת המעצר של מגורים בבית חברו של המשיב בבנימינה נראית לו והורה על מעצר בית, הפקדה במזומן של 5,000 ש"ח, ערבות עצמית וצד ג', מניעת המשיב מלהיכנס לעיר לוד בה גרה אשתו והתייצבות במשטרה. לטענת המדינה, בית המשפט קמא לא נתן משקל מספיק לסיכון הטמון במשיב, התעלם מכך שהמשיב איים על אשתו ועל בתו הקטינה בפגיעה פיסית קשה על מנת שתחזורנה בהן מהתלונות שהגישו, ולא נתן משקל לעובדת התחמקות המשיב מן המשטרה למשך כחודשיים, וחזר והתייצב רק לאחר שנאמר לו כי התלונות בוטלו. הסניגור מסכים לכך שיש ראיות לכאורה נגד המשיב אולם לטענתו התנאים המגבילים ובעיקר מעצר הבית (שהמדינה משום מה התעלמה ממנו וטענה שלא הוחלט על מעצר בית - ס' 7 לנימוקי הערר מספקים חלופה נאותה. הגעתי למסקנה כי ערר זה בדין יסודו ויש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. להלן נימוקי ושיקולי: המעשים בהם מואשם המשיב הנם חמורים. המדובר בשני אירועי תקיפה. באירוע השני תקף המשיב את אשתו, הטיח את ראשה בקיר הכה בה באמצעות מקל בכל חלקי גופה וזאת שעה שהיתה בחודש הרביעי להריונה. גם בבתו בת ה- 9 הפליא מכותיו והטיח ראשה בקיר. לאחר מכן איים על אשתו בפגיעה שלא כדין בה ובבתה באומרו כי אם לא תבטל את תלונותיה במשטרה, ישפוך על שתיהן מי חומצה ויכניס לאישה סכין בבטן. מן הראוי לציין כי, בתחילה בגין האירוע הראשון בפברואר 1999 סגרה המשטרה את התיק מאחר והאישה חזרה בה מתלונתה. בשל האירוע הנוסף לחץ המשיב על אישתו כי תבטל את התלונה, ורק בתחבולה, לאחר שנאמר לו כי התלונה בוטלה, הגיע למשטרה. קודם לכן לא התייצב במשטרה בתואנות שונות. מקרי האלימות במשפחה, לצערנו, רבו בשנים האחרונות. המקרה הנדון הוא מקרה חמור ועל בית המשפט להירתם להגנת בנות המשפחה חסרות הישע. נראה לי לנכון לצטט את דברי כב' השופטת שטרסברג-כהן בבש"פ 7972/95 חיים בן יוסף נגד מדינת ישראל דינים עליון כרך מ"א 397. "אלימות מהסוג הנדון נגד חלש וחסר ישע בתוך המשפחה, מעמידה את קורבנות האלימות במצב המצריך הגנה עליהם עוד בטרם הורשע הנאשם בדין ועל אף חזקת החפות. הגנה כזו לא תושג ולא תהיה אפקטיבית בענייננו על ידי חלופה כלשהי גם לא החלופה שהציע הסניגור המלומד. אין בכוחה של חלופה כזו - בנסיבות הנדונות בטיב העבירות, בקורבן העבירה ובהרשעות הקודמות של העורר - להשיג את תכלית המעצר". התנהגות המשיב באשר לאיומים על אשתו כי תבטל את התלונה מהווים אינדיקציה לכך שאין אפשרות להאמין במשיב ולבטוח בו והרי האמון במשיב הוא יסוד החלופה למעצר שכן אין אפשרות מעשית לפקח יום יום על מעשיו. אכן למשיב אין הרשעות בשנים האחרונות ואולם מכלול הנסיבות והאיומים שאיים על אשתו נותנים פתח למסקנה כי אין חלופת מעצר נאותה בעניינו. לאור האמור לעיל אני מקבלת את הערר ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. שחרור ממעצראלימות במשפחהאלימותמעצר