כאשר חלה אמנת ניו-יורק, לא יעוכבו הליכי בוררות אלא אם כן מתקיימים החריגים המנויים באמנה. עם זאת, קיים לבית משפט שיקול דעת שלא לעכב את ההליכים בנסיבות חריגות ונדירות כגון במקרה של פגיעה בתקנת הציבור; במקרה של מהלך דיוני הגובל בחוסר תום לב; בפגיעה ממשית של בעל הדין שכנגד או בסטייה מהותית בכללי דיון בסיסיים. ברע"א 4716/04 hotels.com נ' זוז תיירות בע"מ הבהיר כב' השופט גרוניס בהרחבה את הוראות החוק הרלוונטיות. באותו מקרה הוגשה תביעה על ידי המשיבה כנגד המבקשת והמשיבה 2, חברה בשם הוטלס אונליין בע"מ. המבקשת הגישה בקשה לעיכוב הליכים בגין תנאי הבוררות בהסכם שבינה לבין המשיבה 1. בית המשפט דחה את הבקשה מן הטעם שהמשיבה 2 איננה צד לתניית הבוררות. בית המשפט העליון קיבל את הערעור. בית המשפט העליון הבהיר כי הכלל הוא כי בהסכמה למסור סוגיה לבוררות אין כדי לשלול את סמכותו העניינית של בית המשפט לדון בעניין. עם זאת, כאשר מוגשת לבית משפט תובענה בעניין אשר נכרת לגביו הסכם בוררות, מוסמך בית משפט לעכב את ההליכים ובדרך זו נמנעת הפרתו של הסכם הבוררות. בית המשפט היפנה להוראות סעיף 5 (א) לחוק הבוררות תשכ"ח - 1968 (להלן: "החוק") וכן להוראת סעיף 5 (ג) לחוק, אשר קובעת כי בית משפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא ידון בבוררות. הוראה נוספת אליה הפנה בית המשפט היא ההוראה הקבועה בסעיף 6 לחוק הבוררות, אשר קובע "הוגשה תובענה לבית המשפט בסכסוך שהוסכם למוסרו לבוררות וחלה על הבוררות אמנה בינלאומית שישראל צד לה והאמנה קובעת הוראות בעניין עיכוב הליכים, ישתמש בית משפט בסמכותו לפי סעיף 5 בהתאם לאותן הוראות ובכפוף להן". בית המשפט קבע בסעיף 5 לפסק הדין כי "סעיף 6 לחוק מפנה להוראות האמנה שעניינה עיכוב הליכים, ואף מקנה להן עדיפות על פני ההוראה שבסעיף 5 לחוק הבוררות." באותו מקרה, לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי אמנת ניו-יורק בדבר הכרתם ואכיפתם של פסקי חוץ, 1958 חלה על תניית הבוררות. סעיף (2) 3 קובע "בית המשפט של מדינה מתקשרת, שעה שהובאה לפניו תובענה של עניין שלגביו עשו בעלי הדין הסכם במשמעות סעיף זה, יפנה את בעלי הדין לבוררות, לפי בקשת אחת מהם זולת אם הוא מוצא שההסכם האמור בטל ומבוטל, או משולל כח פעולה או איננו בר ביצוע". השאלה העולה היא האם במקרים בהם יש תחולה לסעיף 6 לחוק ולסעיף (2) 3 לאמנת ניו-יורק, מוסמך בית המשפט להימנע מעיכוב הליכים בשל צירופו של נתבע אשר אינו צד להסכם הבוררות, כפי שהיה באותו מקרה. על מנת להכריע בשאלה זו, דן בית משפט בשתי שאלות משנה: - האם שלושת החריגים הכלולים בסעיף (2) 3 מהווים רשימה סגורה? - האם עובדת קיומו של נתבע שאיננו צד להסכם הבוררות נכללת בגדר אחד משלושת החריגים? כב' השופט גרוניס קבע כי מהנוסח שבו מתקיימים הסעיפים המפורטים לעיל, עולה מסקנה כי אם לא מתקיים איזה משלושת החריגים הנזכרים בסעיף (2) 3 לאמנת ניו-יורק הרי שכלל מחוייב בית המשפט להורות על עיכוב ההליכים. עוד קבע בית משפט כי סיטואציה של בעל דין שאינו שייך להסכם הבוררות איננה נכללת בגדר החריגים שבסעיף (2)3 לאמנה. בית המשפט הבהיר כי אחת מתכליותיה המרכזיות של האמנה היא אכיפה יעילה של הסכמי בוררות בינלאומיים, באמצעות קביעת סטנדרטיים אחידים על פיהם יאכפו הסכמים אלו. בית המשפט היפנה לפסקי הדין אשר נתנו בהקשר זה על ידי בתי משפט ברבות מארצות המשפט המקובל, כאשר הכלל שנקבע הוא שסעיף (2) 3 הינו בעל אופי מחייב. עוד נקבע, כי מצב הדברים שאחד או יותר מהנתבעים איננו צד להסכם הבוררות, איננו נכלל בגדר החריגים. לאור זאת הגיע בית המשפט, בסעיף 13 לפסק הדין, למסקנה כי מרחב התמרון של בית המשפט על פי סעיף 6 לחוק בצירוף סעיף (2)3 לאמנה, מצומצם באופן משמעותי לעומת מרחב התמרון על פי סעיף 5 לחוק. תוצאה זו עולה עם לשונו של החוק ולשונה של האמנה ועם אחת מהתכליות המרכזיות של סעיף (2)3 לאמנה: "קידום הוודאות המשפטית ביחס להסכמי בוררות בינלאומיים, על ידי איון החשש לפיו ערכאות שיפוטיות במדינות השונות ייטו להעדיף את האינטרסים של בעלי הדין המקומי ועל כן יימנעו מכיבוד הסכמי בוררות בינלאומיים המורים על התדיינות במדינה זרה." השופט גרוניס ציין כי ייתכנו מקרים יוצאי דופן, בהם יהיה בית משפט רשאי להימנע מעיכוב הליכים, אף אם לא יתקיים אחד משלושת החריגים המפורטים לעיל. "עם זאת, מקרים אלה יהיו נדירים" (סעיף 13 סיפא לפסק הדין). בע"א 2528/08 קוצקי נ' שרון הראל חזר וקבע בית המשפט העליון, כב' השופטת פרוקצ'יה, כי שיקול הדעת השיפוטי להימנע מהפניית צדדים לבוררות - כאשר יש הסכם בוררות עליו חלה אמנה בינלאומית - הוא מצומצם ביותר. כאשר לא מתקיימים חריגי האמנה המאפשרים להימנע מעיכוב הליכים, יש ככלל להורות על עיכוב הליכים ולהפנות את הצדדים לבוררות. ברע"א 630/06 סברילון בע"מ נ' Citrix היפנתה כב' השופטת פרוקצ'יה לפסק דינו של כב' השופט גרוניס בפרשת hotels.com , ולקביעה כי ניתן להניח שייתכנו מקרים יוצאי דופן בהם יהיה בית משפט רשאי להימנע מעיכוב הליכים "אולם נוכח תכליתה של אמנת ניו-יורק, והוראות חוק הבוררות, הדבר ייתכן במקרים נדירים בלבד" (סעיף 23 לפסק הדין). כב' השופטת פרוקצ'יה שבה והעלתה את שאלת היחס בין סעיף 6 לחוק הבוררות - לבין התנאים והחריגים השונים לעיכוב הליכים החלים על בוררות רגילה שחל עליה סעיף 5 לחוק. סעיף 6 מפנה את בית המשפט באופן מפורש לסמכויות הנתונות לו בסעיף 5, גם שהוא דן בבוררות על פי אמנה בינלאומית, תוך שהוא מורה על כפיפותו של בית משפט להוראות האמנה. השאלה העולה, לדבריה, היא האם לצורך סעיף 6 אין כל נפקות לתנאים לעיכוב הליכים המפורטים בסעיף 5 בעניין בוררות רגילה, או שמא יש להם מקום תוך כפיפות להוראות האמנה ואם כך מה משמעות הדבר? לדבריה, לשאלות אלה טרם ניתנה תשובה נחרצת. תוך הפנייה לפסיקה קודמת הודגש כי שיקול הדעת של בית המשפט לעכב הליכים בהם כפופה הבוררות לאמנה בינלאומית - הוא מצומצם ביותר. בין היתר, היפנתה כב' השופטת פרוקצ'יה לפסה"ד ברע"א 1817/08 טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ נ' Pronauron . פסק דין הרוב בעניין טבע תעשיות ניתן על ידי כב' השופט א. רובינשטיין. גם בפסק דינו נעשתה הפנייה לפסק דינו של כב' השופט גרוניס בעניין hotels.com . בית המשפט היפנה לשני פסקי דין נוספים וכן לפסק דין קוצקי אשר פורט על ידי לעיל. לדברי כב' השופט רובינשטיין "המשותף לארבע החלטות הוא הכרה בקיומו של שיקול דעת גם מקום שאין מתקיימים תנאי סעיף 3(2) לאמנה". עם זאת ציין כי מנגד משותפת גם העובדה כי לא נעשה שימוש בתקנת הציבור כחריג לתנאי האמנה. בעניין טבע נקבע כי במישור העקרוני יש להשיב בחיוב לשאלה האם תקנת הציבור מהווה עילה לסטייה מהוראות סעיף 6 לחוק, כאשר יש לבדוק האם במקרה הנתון גובר אינטרס זה על שני אינטרסים שכנגד: מתן ממשות ותוקף לכוונה החוזית של הצדדים ועידוד הפעלתו של מוסד הבוררות. באותו מקרה נטען כי המערערת ניהלה ניסוי רשלני שסיכן חולים אשר הסכימו, ולא דווקא מדעת, ליטול בו חלק. נקבע כי במקרה מעין זה קיים אינטרס ציבורי עליון בבירור הטענות בפני בית משפט וכי בית משפט, ככל שיש לו פתח של סמכות, איננו יכול לפטור את עצמו מעיסוק בנושא ולהותירו "לחדרי חדריה של בוררות". יש לציין כי הוגשה בקשת רשות ערעור נוספת לאחר שטבע הגישה בקשה לעיכוב הליכים לאור שינוי נסיבות. בקשה זו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי. בית המשפט העליון קיבל את בקשת רשות הערעור. אולם, הדיון נסוב בעיקר סביב הבקשה לעיון חוזר, כאשר נקבע כי לא היה מקום לאפשר עיון חוזר בהחלטה שלא לעכב את ההליכים ולהוריד לטמיון שלוש שנות התדיינות. עם זאת, אין בפסק דין זה השלכה על הקביעות הקודמות, בעניין שיקול דעתו של בית משפט באשר לעיכוב הליכים, כמפורט לעיל. באשר לשיקול דעתו המצומצם של בית משפט כאשר חלה אמנת ניו-יורק, והפעלתו במקרים נדירים ויוצאי דופן, ראה גם רע"א 5386/09 הרמן נ' אריאל טכנולוגיות (סעיף 26 לפסק דינו של כב' השופט דנציגר). מכל האמור לעיל עולה כי ככלל, כאשר חלה אמנת ניו-יורק, לא יעוכבו הליכי הבוררות אלא אם כן מתקיימים החריגים המנויים באמנה. עם זאת, קיים לבית משפט שיקול דעת שלא לעכב את ההליכים בנסיבות חריגות ונדירות כגון במקרה של פגיעה בתקנת הציבור; במקרה של מהלך דיוני הגובל בחוסר תום לב; בפגיעה ממשית של בעל הדין שכנגד או בסטייה מהותית בכללי דיון בסיסיים.עיכוב הליכיםיישוב סכסוכיםאמנה בינלאומיתבוררות