קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ביטול הסכם פשרה אחרי 5 שנים: 1. המבקשים לוו כספים מבנק לאומי למשכנתאות בע"מ [להלן: "הבנק"]. יתרת החוב לבנק נכון ל- 9.3.99 עמדה ע"ס 268,849 דולר. להבטחת התשלום לבנק נרשמה משכנתא על בית מגורי המבקשים. המבקשים לא עמדו בתשלומי המשכנתא לבנק, ומונתה כונסת נכסים למימוש המשכנתא. לצורך סילוק החוב לבנק פנו המבקשים למשיבה בבקשה לקבלת הלוואה בסך 229,814 ₪. ב- 4.6.99 נחתם הסכם ההלוואה בין המבקשים לבין המשיבה. להבטחת החזר ההלוואה למשיבה ניתנה הסכמה של הבנק לרשום משכנתא מדרגה שניה לטובת המשיבה. על פי הסכם ההלוואה, כבטוחות להחזר ההלוואה למשיבה ניתנו שטר חוב ומשכנתא מדרגה שניה. 2. המשיבים לא עמדו בלוח הסילוקין של החזר ההלוואה למשיבה. ב- 2.10.00 המשיבה החלה בהליכי הוצאה לפועל כנגד המבקשים. ב- 17.2.02 הגישו המבקשים המרצת פתיחה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 292/02 - מוצג ת/2), ובה עתרו להצהיר כי הסכם ההלוואה מ- 4.6.99 שנחתם בין המבקשים לבין המשיבה, ושטר המשכנתא שנחתם ע"י המבקשים ב- 4.8.99 להבטחת החזר ההלוואה- בטלים. בהמרצת הפתיחה נטען שלא היה גילוי נאות בחוזה ההלוואה, שהמשיבה הטעתה את המבקשים, והריבית שנקבעה בהסכם ההלוואה היא ריבית נשך בניגוד לחוק. ב-13.1.03 הוגש לתיק ה"פ 292/02 הסכם פשרה עליו חתמו ב"כ המבקשים וב"כ המשיבה. להסכם הפשרה, שנועד בעיקרו להסדיר את תשלום יתרת החוב למשיבה, ניתן תוקף פסק דין בבית המשפט המחוזי בתל אביב ע"י כב' השופטת הילה גרסטל. 3. ב- 24.11.08, כ- 5.5 שנים לאחר מתן פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה, עתרו המבקשים בתביעה דנן לביטול ההסכם שקיבל תוקף פסק דין. עיקר טענתם של המבקשים, שהסכם הפשרה לא נחתם על ידי ב"כ המשיבה, ואם ב"כ המבקשים היה יודע ששטר משכנתא לטובת המשיבה לא אומת במועד החתימה של המבקשים ע"י עו"ד ולא הוסבר למבקשים מהות העסקה - לא היה מסכים להסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין (עמ' 4-5 לפרוטוקול). בסיכומים, למרות הפלוגתאות שהוגדרו בעמ' 4-5 לפרוטוקול, הוסיפו המבקשים וטענו טענות נוספות. נדון בכל אחת מהטענות שהעלו המבקשים. 4. בהסכם הפשרה מ- 13.1.03 היו המבקשים מיוצגים על ידי פרקליט. להסכם ניתן תוקף פסק דין בתובענה שהגישו המבקשים, שבה עתרו להצהיר על בטלות הסכם ההלוואה והמשכנתא שניתנה כבטוחה להחזר ההלוואה -בעילה של פגמים בהסכם ההלוואה. ראו גם עדות עו"ד יוסף אשד בעמ' 82 לפרוטוקול. קדמה לחתימת הסכם הפשרה על ידי ב"כ המבקשים, הסכמה שהוכתבה לפרוטוקול ע"י בית המשפט המחוזי (כב' השופט יהודה זפט) וקיבלה תוקף החלטה ב- 10.3.02 (ראו מוצג ה'1 לתביעה). עוד נציין שעוד ב- 18.6.02 פנה המבקש 1 מיוזמתו בהצעת פשרה בכתב (ראו נספח 19 לתשובת המשיבה). הסכם הפשרה נחתם כדת וכדין על ידי ב"כ המבקשים. לא הוכח בתובענה שהסכם הפשרה לא נחתם ע"י ב"כ המשיבה עו"ד עדי אבידן. המבקשים מבקשים להיבנות, כ- 5.5 שנים לאחר מתן פסק דין להסכם הפשרה, מטענה שהסכם הפשרה לא נחתם ע"י ב"כ המשיבה עו"ד אבידן, אולם עו"ד אבידן העיד בחקירתו הנגדית: "ב- 2003 זו חתימה שלי. אין בכלל מחלוקת. זה אני רואה ומזהה" (עמ' 68, שורות 18-19); "הסכם הפשרה חתמתי. זאת חתימתי" (עמ' 72 שורה 17). חשדות והשערות בלבד אין בהן די כדי לערער את עדות עו"ד אבידן, שהעיד שחתם בשם המשיבה על הסכם הפשרה. לעניין חקירת עו"ד אבידן במשטרה הצהירה ב"כ המבקשים בעמ' 107 לפרוטוקול, שורות 11-14, שהיא אינה יודעת אם במקבץ המסמכים שהוצגו לעו"ד אבידן במשטרה היה מצוי הסכם הפשרה. בית המשפט בהחלטה מ- 18.4.10 קבע שגם מהודעת עו"ד אבידן במשטרה מ- 26.6.2008 לא נלמד שהסכם הפשרה מ- 2003 היה בין המסמכים שהוצגו לו במשטרה. זאת ועוד, המבקשים מנועים מלהעלות טענה כנגד פגם בחתימת המשיבה על הסכם הפשרה. ראשית, המשיבה לא התכחשה ואינה מתכחשת להסכם הפשרה. שנית, שני הצדדים פעלו לאחר מתן פסק הדין להסכם עפ"י הסכם הפשרה, ועתרו ב- 15.7.03 לראש ההוצאה לפועל למינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים מכוח ההסכמה בהסכם הפשרה [הבקשה צורפה להמרצת הפתיחה. ההחלטה בבקשה - ת/3]. 5. גם הטענה שב"כ המבקשים לא היה חותם על הסכם הפשרה, אם היה מודע לכך ששטר המשכנתא שנחתם ע"י המבקשים להבטחת החזר ההלוואה למשיבה לא אומת במועד החתימה ע"י עו"ד ולא הוסבר במועד החתימה למבקשים מהות העסקה - דינה להידחות. א. כאמור ההלוואה נלקחה מהמשיבה לאחר שהמבקשים לא עמדו בפירעון הלוואה שניתנה ע"י הבנק, ולאחר שהבנק נקט בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא מדרגה ראשונה שנרשמה לטובתו על בית המגורים של המבקשים. בהליך זה גם מונתה כונסת נכסים מטעם הבנק. בגין ההלוואה נשוא הדיון נרשמה משכנתא שניה לטובת המשיבה, לאחר שהמבקשים קיבלו את הסכמת בנק לאומי - בעלי המשכנתא מדרגה ראשונה. המבקשים ידעו והבינו את מהות העסקה בגינה נרשמה משכנתא מדרגה שניה לטובת המשיבה, והכספים שניתנו כנגד רישומה נועדו לפרוע את המשכנתא מדרגה ראשונה, שהייתה רשומה לטובת הבנק, בעת שהבנק פעל בהליכי הוצאה לפועל למימושה עקב אי פירעון ההלוואה. המבקש 1 העיד בחקירתו בעמ' 12 שורות 9-11: "ש. האם נכון כאשר פנית לפיננשל [המשיבה -י.ג.] כדי לקבל משכנתא ידעת שאם לא תשלם את הפיגורים במשכנתא ואת שכר טרחת כונסת הנכסים עו"ד סלונים, היא תממש לך את המשכנתא? ת. נכון". עוד העיד המבקש 1 בעמ' 27 שורות 1-3: "ש. זוכר שפנית אל בנק לאומי למשכנתאות לצורך קבלת משכנתא מדרגה שניה לטובת פיננשל? [קבלת הסכמת הבנק לנטילת משכנתא מדרגה שניה לטובת המשיבה - י.ג.] ת. יכול להיות. כן". ב. אין טענה כנגד תקפות הסכם ההלוואה מ- 4.6.99. לביצוע ההסכם ניתנו ע"י המבקשים מספר בטוחות: שטר חוב, ומשכנתא מדרגה שניה. טענות כנגד אחת הבטוחות [משכנתא] אינן מאיינות את הסכם ההלוואה. הסכם הפשרה מינואר 2003 גם כלל הסדר להחזרת חובות לחברה נוספת בשם החברה העממית לאשראי בע"מ. המבקשים הגישו בשנת 2008 תובענה נוספת (ה"פ 954/08) ובה ביקשו להצהיר על בטלות המשכנתא. תובענה זו נדונה בפני כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל וטרם הוכרעה. ג. הטענות ששטר המשכנתא שנחתם ע"י המבקשים לא אומת במועד החתימה בידי עו"ד ולא הוסבר למבקשים במועד החתימה מהות העסקה - היו בידיעת המבקשים עוד במועד חתימת המשכנתא ב- 4.8.99. המבקש 1 העיד בעמ' 24 שורות 17-19: "ש... אתה זכרת שהוא [עו"ד אבידן - י.ג.] לא היה בפגישה [בה נחתם שטר המשכנתא ע"י המבקשים- י.ג.] ת. אני זכרתי שמעולם לא ראיתי את עדי אבידן [עו"ד אבידן שאימת את שטר המשכנתא - י.ג.]... נכון". הטענות הנ"ל לא הועלו ע"י המבקשים, לא במועד הגשת המרצת הפתיחה 292/02 ב- 17.2.02, ולא במועד אישור הסכם הפשרה ב- 13.1.03. טענות אלה הועלו לראשונה בחלוף 5.5 שנים ממועד אישור הסכם הפשרה. לעניין טענת מרמה, שהיא טענה החותרת תחת יסודות הסכם, כבר נפסק שיש להוכיח שהראיות או הטענות התגלו רק לאחר מתן פסק הדין ולא ניתן היה להשיגן במהלך ההתדיינות הראשונה (ראו סעיף 15 לפסק הדין של כב' השופטת ארבל בע"א 6019/07 טורגמן נ' האחים עופר בע"מ, וסעיף 18 לפסק הדין של כב' השופט ברק בע"א 3441/01 פלוני נ' פלונית פ"ד נ"ח(3), 1), ועל אחת כמה וכמה יפה הרציו גם לענייננו. זאת ועוד, בעל דין מנוע מלהעלות טענה שיכול היה להעלותה בפני בית המשפט במסגרת הליך משפטי ולא עשה כן. גישה זו עולה בקנה אחד עם השיקולים העומדים בבסיס דוקטרינת "מעשה בית דין". על צד להליך לדאוג להביא בפני בית המשפט את כל טענותיו הרלוונטיות במועד [ראו סעיף 9 לפסק הדין של כב' השופטת עדנה ארבל בע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, ]. המבקשים נכחו במועד חתימת שטר המשכנתא. המבקשים ידעו אם חתימתם אומתה במעמד החתימה ע"י פרקליט, והאם הוסברה להם מהות העסקה, וחרף כך לא טענו בעניין במשך כל השנים שחלפו מאז אישור הסכם הפשרה בינואר 03. להסכם הפשרה עליו חתם ב"כ המבקשים ניתן תוקף פסק דין בתביעה בה עתרו המבקשים לביטול המשכנתא. בנסיבות אלה אין להידרש לטענה זו שמועלת בשיהוי רבתי, ויש לדחותה. 6. עוד טוענים המבקשים, כ- 5.5 שנים לאחר אישור הסכם הפשרה, טענות של עושק, כפייה, הפעלת לחץ והטעייה. טענות אלה לא הוכחו בשלב ההוכחות ודינן להידחות. כפי שהוסבר לעיל, הסכם הפשרה נחתם ע"י פרקליט מטעם המבקשים. המבקשים היו מיוצגים בהליך. המבקשים הם שחפצו בהסכם הפשרה. הליך של הוצאת מטלטלין לצורך גביית חוב בהליכי הוצאה לפועל, שנעשה עפ"י צווים שיפוטיים של ראש ההוצאה לפועל- אינו מעמיד עילה לטענות פגם בכריתת הסכם הפשרה. המבקש טען בסעיף 13 להמרצת הפתיחה שמחלת הסרטן בה חלה התגלתה במרץ 2003, כ- 3 חודשים לאחר חתימת הסכם הפשרה ע"י פרקליט המבקשים. לא הוכח מצבו הרפואי של המבקש בינואר 2003 - מועד החתימה על הסכם הפשרה, ולא הוכח שמצבו הרפואי של המבקש גרם לפגם בכריתת הסכם הפשרה. הטענות בעניין התחשיב בהוצאה לפועל נטענו עוד בסעיף 22 לה"פ 292/02, במסגרתה אושר הסכם הפשרה ב- 13.1.03. הטענות הנ"ל גם הועלו בפני ראש ההוצל"פ ונדחו. 7. התביעה לביטול ההסכם הוגשה בשיהוי רבתי ואינה עומדת גם בדרישה של מתן הודעת ביטול תוך זמן סביר ככל שהיא נדרשת. 8. הטענה שלא קויים תנאי בהסכם הפשרה, על פיו היה על הכונסים לממש תחילה נכסי מקרקעין אחרים בטרם ימומש בית המגורים, נטענה ע"י המבקשים בהליך של בקשת רשות ערעור על החלטת ראש ההוצל"פ, ונדחתה ע"י בית המשפט המחוזי בהחלטתו מ- 3.7.07 (בר"ע 1734/07). בית המשפט המחוזי [ כב' השופטת יהודית שטופמן] קבעה בפסק הדין: "במהלך 5 שנים ניתנו למערערים [המבקשים - י.ג.] אורכות חוזרות ונשנות למימוש נכסי המקרקעין, אולם נכסי המקרקעין לא מומשו. לפיכך סבורה אני כי מתקיימים במקרה זה התנאים שנקבעו ע"י הצדדים בהסכם מ- 13.1.03, לפיהם: "במידה ולא ניתן יהיה לגבות ממימושם... בתוך פרק הזמן של עד חלוף 6 חודשים מיום מתן תוקף של פסק דין להסדר... תהיה המשיבה רשאית לגבות הכספים מכל מקור אחר... לרבות המשך הליכי מימוש המשכנתא". עוד העיד לענין זה עו"ד ניתאי נדר בעמ' 100 שורה 27: "אבידן [עו"ד אבידן ששימש כונס נכסים מטעם המשיבה- י.ג.] נאלץ לרדוף אחרי לייבוביץ [הכונס הנוסף מטעם המבקשים - י.ג.] כל שני וחמישי והוא לא חזר אליו". כן הוסיף והבהיר בעדותו בעמ' 102: "הזכויות האלו [במקרקעין נוספים שהוסכם שימומשו קודם למימוש בית המגורים של המבקשים - י.ג]... הוא [המבקש 1 - י.ג.] נמנע מלהעביר אותן על שמו והשאיר אותן ע"ש אביו המנוח למרות ששנים רבות חלפו מאז פטירת אביו... הוא שלח לי את אח שלו כדי שאני אשכנע אותו להסכים למכור את הדירה שהוא שותף בה עם אותו אח כביכול במסגרת הירושה... אבל האח לא רצה איתו שום ענין". הכונסים נתקלו בקשיים לממש את נכסי המקרקעין האחרים שירש המבקש יחד עם אחיו. בנסיבות אלו קבעה ערכאת הערעור שניתן להמשיך בהליכי מימוש בית המגורים של המבקשים. 9. לענין הטענה בדבר אי חתימה של ב"כ המשיבה על מסמכי תיק ההוצאה לפועל - טענה זו הובאה בפני ראש ההוצאה לפועל ונדחתה. ראש ההוצאה לפועל בהחלטתה מ- 17.1.07 [נספח 5 לתגובת המשיבה - י.ג] קבעה: "נוכח עבור הזמן [הזמן הרב שעבר מאז נפתחו הליכי ההוצאה לפועל ומתנהלים ההליכים - י.ג.] מושתקים החייבים מלהעלות טענה זו כיום". הליכי ההוצאה לפועל נפתחו ע"י המשיבה ב- 2.10.00, והטענה שמסמכי פתיחת תיק ההוצאה לפועל לא נחתמו ע"י ב"כ המשיבה נטענה בתובענה דנן שהוגשה ב- 24.11.08, כ- 8 שנים לאחר פתיחת הליכי ההוצאה לפועל. גם טענה זו אין בה כדי להועיל למבקשים. 10. עוד טוענים המבקשים שהמשיבה כחברה אינה פעילה. עד המשיבה מר רז פישמן העיד בעמ' 33 שורות 22-23: "אני חושב שהחברה רשומה ברשם החברות", ובעמ' 34 שורות 6-7: "פיננשל לוורג' [המשיבה - י.ג.] עדיין גובה כספים, גבתה כספים ב- 2005, 2006, 2007, 2009 אפילו יש גביה". גם טענה זו של המבקשים לא הוכחה. 11. כן טוענים המבקשים שבסעיף 1.1 להסכם הפשרה מינואר 2003 הופרה חובת גילוי הקבועה בחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות [ראו סעיף 89 לסיכומי המבקשים]. בסעיף 1.1 להסכם הפשרה נקבע: "יתרת הסכום שלא שולם [70,909 ₪], כאמור בהחלטת כב' השופט זפט מיום 10.3.02... שהסכום הנ"ל נושא ריבית של 3% לחודש בצירוף מע"מ מ- 15.3.02 ועד למועד התשלום בפועל". חוק הלוואות חוץ בנקאיות דן בחובת גילוי בחוזה הלוואה שנחתם ולא בהסכם פשרה לתשלום חוב פיגורים [שנחתם כ- 4 שנים לאחר חתימת הסכם ההלוואה] שאושר ע"י בית המשפט. בהסכם הפשרה מינואר 2003 נקבעו: סכום יתרת החוב, שיעור הריבית החודשית, ומועדי תחשיב ההצמדה. ההסדר בסעיף 1.1 להסכם הפשרה מינואר 2003 אימץ את ההסכמה שנרשמה בפרוטוקול ע"י בית המשפט המחוזי [כב' השופט יהודה זפט] בדיון מ- 10.3.02 [נספח 17 לתשובת המשיבים - י.ג.]. גם הסכמה זו אושרה ע"י בית המשפט ב- 10.3.02. ראו גם בקשה נוספת שהגיש המבקש בהסכמה להוצאה לפועל- נספח 20 לתשובת המשיבה. בנסיבות אלו לא ניתן לייחס הפרת חובת גילוי להסכם הפשרה מינואר 2003 - טענה שמועלה בשיהוי רבתי של 5.5 שנים. 12. סוף דבר א. התביעה להצהיר על בטלות הסכם פשרה מ- 13.1.03 שניתן לו תוקף פסק דין - נדחית. ב. המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 15,000 ₪ + מע"מ. ביטול הסכם פשרהחוזהביטול חוזההסכם פשרהפשרה