בבקשה להלן עותר המבקש למתן צו איסור פירסום של ההליכים המתקיימים בתיק זה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לצו איסור פרסום: 1. המבקש בהמרצה זו הגיש (במסגרת תיק עזבונות 97/202) בקשה לקיום צוואתה של המנוחה ז"ל (להלן: "המנוחה"), אשר נחתמה על ידה ביום 1.5.91. בהמרצה 97/588 הגיש המשיב התנגדות לקיום צוואתה הנ"ל של המנוחה. התנגדות זו נסמכת על הטענה שהמבקש הפעיל לחץ והשפעה בלתי הוגנת ו/או תחבולה ו/או תרמית כנגד המנוחה וכתוצאה מאלה חתמה המנוחה על הצוואה אותה מבקש המבקש לקיים. עוד עתר המשיב במסגרת ההמרצה הנ"ל לקבוע כי צוואה אחרת, אשר נחתמה ע"י המנוחה ביום 14.9.89 ואשר על פיה המשיב הוא אחד הזוכים, היא אשר תקיפה. בבקשה שבפני עותר המבקש למתן צו איסור פירסום של ההליכים המתקיימים בתיק זה, דהיינו, ביחס להתנגדות אותה הגיש המשיב לקיום הצוואה, כאמור לעיל. לענין זה העלה המבקש מספר טענות אשר אחת מהן פורטה בבקשה שבכתב ואילו האחרות עלו במהלך הטיעון של בא כוחו בפני, הכל כפי שיפורט להלן. 2. עיקרון פומביות הדיון נמנה על העקרונות עתיקי היומין המלווים את המשפט. בימי קדם קיימו השופטים וזקני העדה את הדיונים המשפטיים בשער העיר על מנת להודיע בשער בת רבים על הליכי הדיון ועל אשר מתרחש בין כותלי ביהמ"ש. עיקרון פומביות הדיון אינו בא אך לספק את הסקרנות של כלל הציבור ביחס לאשר מתרחש בבית המשפט אלא שהוא אחד הכלים המרכזיים להבטחת תקינות ההליך המשפטי, בירור האמת וכן על מנת שלא רק יעשה צדק אלא שהצדק גם יראה קבל עם ועדה. בענין זה ראה ע.פ. 88/353 וילנר נ' מ"י פד"י מ"ה 2 עמוד 444. עיקרון הפומביות הוכר כעיקרון בעל חשיבות חוקתית והוא מוצא ביטויו בסעיף 3 לחוק יסוד השפיטה, שבו נקבע הכלל לפיו ידון ביהמ"ש בפומבי אלא אם קיימת הוראה אחרת על פי החוק אשר על פיה ניתן לסטות מהכלל הרחב לפיו יש לקיים את הדיון בפומבי. בצד קביעת עיקרון הפומביות כעיקרון חוקתי מרכזי על פי חוק היסוד הנ"ל, קובעת הוראת סעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד - 1984 כי ביהמ"ש ידון בפומבי. בהמשך נקבע באותו סעיף אימתי רשאי ביהמ"ש לסטות מן הכלל והדברים אינם מסורים לשיקול דעת ביהמ"ש הגם שמסורה לשיקול דעתו השאלה האם בא ענין מסויים בגדר היוצאים מן הכלל, אם לאו. אני מקבל את טענת ב"כ המשיב לפיה מדובר ברשימה סגורה של עניינים בהם רשאי ביהמ"ש לסטות מעיקרון פומביות הדיון ואין ביהמ"ש יכול ורשאי להוסיף על רשימה זו אלא שראוי להעיר שהרשימה של סעיף 68 לחוק הנ"ל אינה הרשימה היחידה וקיימות הוראות בחיקוקים אחרים על פיהם ניתן לסטות מהכלל האמור. הנה כי כן, על ביהמ"ש לבחון האם במקרה דנן נכנס הענין בגדר אחד החריגים המוכרים על פי החוק. 3. שלוש טענות בפי ב"כ המבקש לענין איסור הפירסום. הטענה האחת, שהיא היחידה אשר צויינה בבקשה שבכתב, היא שיש במתן פירסום להליכים המתקיימים בתיק זה כדי לפגוע בשמו הטוב של המבקש וזאת בשים לב לטיב הטענות ביחס להפעלת השפעה בלתי הוגנת והטענות האחרות המיוחסות למבקש, כמפורט בבקשה. הטענה השניה היא שהענין נופל בגדר היוצא מן הכלל האמור בסעיף 68 (ה) לחוק בתי המשפט. לפי טענה זו מדובר בסכסוך בתוך המשפחה שכן עסקינן במערכת יחסים שבין המנוחה ובין המשיב שהוא בן משפחתה ועל כן יש מקום לחריג מהעיקרון שנקבע בסעיף 68 (ה) לחוק הנ"ל לפיו לא ידון ביהמ"ש בדלתיים סגורות כל אימת שמדובר בתובענה לפי חוק הירושה, התשכ"ה - 1965. טענתו השלישית של ב"כ המבקש היא שבמתן פומבי לטענות בדבר מצבה הנפשי של המנוחה בעת שהיא חתמה על הצוואה, יש כדי לפגוע בכבודה של המנוחה. על פי טענה זו יש להמנע מפגיעה זו מאחר ומדובר בפגיעה האסורה על פי חוק יסוד : כבוד האדם וחירותו. 4. אשר לטענתו הראשונה של המבקש, לא עלה בידי המבקש להצביע על כל הוראת חוק אשר על פיה יש לסטות מעיקרון פומביות הדיון. פגיעה אפשרית בשמו של אדם אשר ביחס אליו מתקיימים הליכים כאלה או אחרים בביהמ"ש היא ענין של יום יום ואין לסטות מהכלל לפיו יש לקיים את הדיון בפומבי במקום בו אין הוראת חוק המובילה למסקנה זו. בחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965 מצויה הוראה לפיה רשאי ביהמ"ש לסייג פירסום הליכים וזאת בהליך המתקיים במסגרת משפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע. הרציונל שמאחורי הוראה זו הוא הרצון לאזן בין זכות הציבור לדעת והיתרונות האחרים הצומחים מתוך קיום ההליך המשפטי בפומבי ובין הפגיעה האפשרית הנוספת בצד המתדיין בהליכים לפי חוק איסור לשון הרע. במקרה דנן אין מדובר בהליך המתקיים לפי החוק הנ"ל גם אם קיימת אפשרות של פגיעה במבקש. גם ביחס לפגיעה של המבקש, סבורני כי המבקש מרחיק לכת בטיעונו לענין זה. הרי אם בתום הדיון יקבע ביהמ"ש כי אין כל ממש בטענותיו של המשיב, לא תהא פגיעה בשמו הטוב של המבקש ומאידך אם יאמץ ביהמ"ש את טענות המבקש או חלקן, לא ראיתי מדוע יש להגן על שמו של המבקש במקרה כזה. 5. אני דוחה את טענתו השניה של המבקש לפיה נופל הענין בגדר החריג שבסעיף 68 (ה) לחוק בתי המשפט. במסגרת חוק בית המשפט לענייני משפחה התשנ"ה - 1995 (סעיף 10 (4) לחוק זה) הוכנס תיקון בסעיף 68 לחוק בתי המשפט. על פי תיקון זה ידון ביהמ"ש לענייני משפחה בדלתיים סגורות באותם עניינים אשר הוגדרו בחוק בית המשפט לענייני משפחה "למעט תובענות לפי חוק הירושה, התשכ"ה - 1965 שעילתן אינה סכסוך בתוך המשפחה...". לטענת המבקש, מדובר בסכסוך בתוך המשפחה. כפי שצויין לעיל, מפנה המבקש למערכת היחסים המשפחתית שבין המנוחה ובין המשיב. סבורני כי הפרשנות המוצעת ע"י ב"כ המבקש ביחס לסעיף זה אינה נכונה ואינה מדוייקת. מטרת החריג האמור לעיל היא שלא ליתן פומבי לאותם סכסוכים בתוך המשפחה אשר ביחס אליהם מתקיים דיון בביהמ"ש לענייני משפחה וזאת כאשר הצדדים להליך הם בני משפחה. במקרה דנן מדובר בהליך המתקיים בין המבקש ובין המשיב אשר אין ביניהם כל קירבה משפחתית. 6. טענתו האחרונה של המבקש הינה שיש במתן הפומבי להליך המתקיים בתיק זה כדי לפגוע בכבודה של המנוחה. לענין זה ציטט ב"כ המבקש את האמור בע.א. 87/724 (פד"י מ"ח 1 עמ' 22). עיון בפסק הדין הנ"ל מעלה שהוא מתייחס לכבודו של האדם אשר הלך לעולמו בשני עניינים. הענין האחד הוא כיבוד רצונו האחרון של אותו אדם. הענין השני הוא חירות הקניין עליה יש להגן במסגרת החופש שיש ליתן לו בעריכת צוואה. הנה כי כן, את כבודו של אדם אשר הלך לעולמו יש לקיים במסגרת בירור רצונו האמיתי והנכון למי מבקש הוא להוריש את עזבונו. סבורני כי בירור ענין זה יכול להיות מושג דווקא במקום בו ניתן פומבי להליכים שמתקיימים בנוגע לקיום צוואה או התנגדות לקיומה. 7. הפירסום ומתן הפומבי להליכים בנוגע לקיום צוואה וההתנגדות לה, הינו מנשמת אפו של ההליך המשפטי בענין זה. יש לזכור כי מדובר במגמה לברר רצונו של מי שאינו עוד עימנו ובמקרה כזה יש לשאוף לקבל את מירב המידע בנוגע למצבו של אותו אדם וזאת ניתן להשיג דווקא ע"י מתן פומבי לדיון. החשיבות שבמתן פומבי להליכים הנוגעים לקיום צוואה או להתנגדות לקיומה מוצאים ביטויים גם בהוראת סעיף 67 לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965. על פי הוראה זו כל אימת שהוגשה בקשה לצו ירושה או לקיום צוואה, "יודיע על כך ביהמ"ש ברבים ויקבע זמן מתאים שלא יפחת משבועיים להגשת התנגדויות". ביטוי נוסף לחשיבות מתן הפומבי בהליכים הנוגעים לקיום צוואה מוצאים אנו בתקנה 303 לתקנות סדר הדין האזרחי אשר על פיה יש לפרסם את העובדה שהוגשה בקשה לצו ירושה או לקיום צוואה תוך הזמנת אחרים להגשת התנגדויות. ביחס לחשיבות מתן פומבי להליך משפטי כדי להשיג את מירב האינפורמציה הידועה לכלל הציבור ראה ע.א. 90/2907 מיכלמן נ' זיו, פד"י מ"ו 4 עמוד 725. שם מדובר בצורך ליתן פומבי להליכי פירוק חברה לשם קבלת מירב המידע אשר יש בידיו של כל אדם. נראה לי שהדברים הינם בבחינת קל וחומר בנוגע לבקשה לקיום צוואה כאשר עורך הצוואה אינו עוד עימנו. 8. לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה למתן צו איסור פירסום. צו איסור הפירסום הארעי אשר ניתן בתיק זה ביום 5.2.97 (עד אשר ניתנה הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם), מבוטל בזה. המבקש ישלם למשיב הוצאות בסך 1,500.- ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל. צו איסור פרסוםאיסור פרסוםפרסוםצווים