קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת חוות דעת משלימה בתביעת רשלנות רפואית: התובעים, קטין והוריו, הגישו כנגד הנתבעים תביעה בה נטען לרשלנות רפואית בלידת התובע 1 שנולד ביום 12.12.82. לפניי התנגדות התובעים להגשת חוות דעת משלימה נוספת מטעם הנתבעים (בסך הכל חוות דעת שלישית במספר של פרופ' דרוגן), לאחר שהסתיימו חקירותיהם של עדי התובעים והמומחים הרפואיים מטעמם, והחלה חקירתם של מומחי הנתבעים. התובעים תמכו את תביעתם בחוות דעתו של פרופ' שנפלד, בתחום הגניקולוגי. חוות הדעת צורפה לכתב התביעה שהוגש ביום 10.12.07. הנתבעים גם כן הגישו חוות דעת בתחום הגניקולוגי, ביום 7.10.08, של פרופ' דרוגן. לאחר מכן הגישו שני הצדדים חוות דעת משלימות מטעמם - התובעים הגישו חוות דעת משלימה של פרופ' שנפלד ביום 19.5.09, וביום 8.7.09 הגישו הנתבעים חוות דעת משלימה של פרופ' דרוגן. כאמור לעיל, בימים 19.9.11, 20.9.11 ו-16.1.12 נחקרו עדי התובעים והמומחים מטעמם - פרופ' לינדר, פרופ' עורי ופרופ' שנפלד. ביום 17.1.12 נחקר אחד המומחים מטעם הנתבעים, פרופ' קוינט. ליום 28.2.12 נקבע דיון לחקירתו של פרופ' דרוגן, (דיון שנדחה עקב נסיבות אישיות של המותב). ביום 22.2.12, הגישו הנתבעים "הודעה על הגשת חוות דעת רפואית משלימה נוספת" של פרופ' דרוגן, "וזאת בהתייחס לעדותו של פרופ' שנפלד, המומחה הרפואי מטעם התובעים, ביום 16.1.12" (להלן: "חוות דעת משלימה נוספת"). ביום 28.2.12 הגישו התובעים התנגדות להגשת חוות הדעת המשלימה הנוספת של פרופ' דרוגן, ואלה בתמצית טענותיהם: פרופ' דרוגן הגיש חוות דעת וחוות דעת משלימה, לפני מספר שנים, בתגובה לחוות דעת ולחוות דעת משלימה של פרופ' שנפל; התרת הגשת חוות דעת נוספת לאחר חקירתו של פרופ' שנפלד תיתן יתרון דיוני בלתי מוצדק לנתבעים; חקירת מומחה אינה מהווה עילה להגשת חוות דעת כמענה לחקירה. הנתבעים הם ששלטו בחקירת מומחי התובעים ובתכניה. לא היה דבר מפתיע או יוצא דופן בחקירתו של פרופ' שנפלד; התובעים זכאים לבסס את חקירתו של פרופ' דרוגן על שתי חוות הדעת שנתן במנותק מחקירת פרופ' שנפלד; עיון שטחי בחוות הדעת הנוספת של פרופ' דרוגן מעלה כי אין בה התייחסות אמיתית לחקירתו של פרופ' שנפלד ותכניה חוזרים על חוות הדעת הקודמות; חקירתו של פרופ' שנפלד הסתיימה ולכן אין באפשרותו להתייחס לחוות הדעת הנוספת של פרופ' דרוגן. הנתבעים בתגובתם טענו בתמצית כדלקמן: אין בדין הוראה המונעת הגשת חוות דעת משלימה בהתייחס לעדותו של המומחה הרפואי מטעם הצד שכנגד; בית המשפט ציין בדיון כי הנתבעים יכולים להתייחס לחוות הדעת של פרופ' לינדר באמצעות הגשת חוות דעת משלימה ולא בדרך של חקירה ראשית של המומחה מטעמם, פרופ' קוינט. הנתבעים פעלו על פי דרישות התובעים והנחיות בית המשפט, מייד עם קבלת פרוטוקול החקירה של פרופ' שנפלד, והכינו חוות הדעת של פרופ' דרוגן; לתובעים לא ייגרם נזק; חוות הדעת הנוספת הוגשה לפני כחודש ימים, לפני חקירת פרופ' דרוגן; הגשת חוות הדעת מתחייבת כמענה לחקירת פרופ' שנפלד; נוכח העובדה שעדות פרופ' לינדר התבררה בחלקה כלא אמת, יש להגיש את חוות הדעת המשלימה למען גילוי האמת; אין בחוות הדעת המשלימה טענות חדשות וגם התובעים מודים כי היא חוזרת על האמור בחוות הדעת הקודמות. על כן לא ייגרם לתובעים כל נזק והתנגדותם אינה מובנת; בתי המשפט נוהגים לא פעם לאפשר השלמת חקירה ראשית של עד מומחה בפתח עדותו במענה לעדות מומחה מטעם הצד שכנגד. חוות דעת משלימה היא אפשרותו של המומחה להתייחס לעדות המומחה מטעם הצד שכנגד ואפשרית רק לאחר שנשמעה עדות המומחה האחר וקיבלה ביטויה בפרוטוקול. התובעים בתשובתם מוסיפים כי החקירה הנגדית נועדה למתן תשובות לשאלות הנתבעים. לא ניתן לעשות השלמה לדברים שנשמטו מהחקירה הנגדית על ידי הגשת חוות דעת נוספת; בניגוד לטענת הנתבעים, בית המשפט לא התיר הגשת חוות דעת משלימה; חוות הדעת הנוספת הגיעה אל התובעים ימים בודדים לפני המועד המקורי לחקירת פרופ' דרוגן (שנדחה בינתיים); מהלך סדרי הדין הרגיל הוא הגשת חוות דעת ולאחריהן חקירות הצדדים; פרופ' דרוגן שרבב לחוות דעתו טיעונים מפורטים (טיעון גנטי וחישוב הסתברות מפורט) שהתובעים אינם יכולים להתייחס אליהם, גם לא בחקירה נגדית. דיון תקנות 127 ו-128 בתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 שעניינן חוות דעת שברפואה קובעות: "127. רצה בעל דין להוכיח ענין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, יצרף לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, לפי הענין, שנערכה לפי סעיף 24 לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971 (להלן — חוות דעת); אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מצירוף חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו. 128. (א) הגיש בעל דין חוות דעת בענין שברפואה, רשאי בעל דין אחר לשלוח לו, תוך שלושים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, דרישה בכתב להעמיד את נושא חוות הדעת לבדיקה בידי רופא או מומחה רפואי מטעמו, ובלבד שהודיע לבעל הדין שהגיש את חוות הדעת שימציא לו, לפי דרישתו, העתק חוות דעת של הרופא או המומחה הרפואי מטעמו תוך זמן סביר לאחר הבדיקה. (ב) רצה בעל דין לחלוק על טענת בעל דינו, יגיש לבית המשפט, תוך ששים ימים מהיום שהומצאה לו חוות הדעת, או תוך זמן ארוך יותר שקבע בית המשפט או הרשם, חוות דעת מטעמו, במספר עתקים כמספר עתקי כתב טענותיו; אולם רשאי בית המשפט או הרשם לפטור בעל דין מהגשת חוות דעת מטעמים מיוחדים שיירשמו". עינינו הרואות כי "חוות דעת משלימה" אינה "מוכרת" בתקנות. אולם בפרקטיקה הנוהגת, בתיקים מהסוג שבנדון, הכירו בתי המשפט באפשרות הגשתן של חוות דעת משלימות מטעם הצדדים. כך לאחר שהנתבע מגיש את חוות דעתו, התובע, שהגיש את חוות דעתו עם כתב תביעתו, עותר להגשת חוות דעת משלימה בתגובה לה, והנתבע לרוב נותן הסכמתו בכפוף לזכותו להגיש חוות דעת משלימה בתגובה לחוות הדעת המשלימה מטעם התובע. השאלה בעניין שלפניי היא האם לפרקטיקה הנוהגת יש סוף בחוות דעת משלימה מכל צד, או שמא זכאים הצדדים להמשיך ולהגיש תגובות חוזרות לחוות הדעת המשלימות, ללא סוף. אינני מוצאת לקבוע מסמרות באשר למספר חוות הדעת המשלימות שניתן להגיש, שכן שיש לבחון כל מקרה לגופו בהתאם לנסיבותיו. עם זאת נראה לי, שהכלל הוא שכל צד רשאי להגיש חוות דעת משלימה אחת, על מנת להגיב לעניינים שהועלו בחוות הדעת של הצד שכנגד, ואשר לא צפה אותם. אני סבורה כי ככלל, חקירתו של מומחה שנתן חוות הדעת אינה עילה להגשת חוות דעת משלימה נוספת. שהרי, אם עקב החקירה הנגדית העיד המומחה בעניינים שלא עלו בחוות הדעת, בשל חקירתו על ידי הצד שכנגד (שמבקש להגיש את חוות הדעת המשלימה), היה על הצד שכנגד, שיזם את החקירה בעניין לבקש מהמומחה מטעמו שיתייחס לאותו עניין שהועלה, ושהוא סבר שהוא רלבנטי, בחוות הדעת מטעמו. כמו כן מתן היתר לצד להגיש חוות דעת בתגובה לחקירתו של מומחה הצד שכנגד, לאחר שכבר הגיש חוות דעת משלימה, תביא לכך שהצד שכנגד יבקש גם הוא להגיש חוות דעת כמענה לחוות הדעת המשלימה הנוספת ואז לא מן הנמנע שהמומחה שנחקר יתבקש לחזור לדוכן העדים על מנת להחקר על ההשלמה לחוות דעתו, ולא יהיה לדבר סוף. מצב כזה עלול לגרום להליך להתמשך ללא גבול, ואין ליתן לכך יד. בשולי הדברים אציין עוד זאת. הנתבעים טענו בתגובתם כי כאשר ביקשו לחקור בחקירה ראשית את המומחה מטעמם, פרופ' קוינט, ביחס לעדותה של המומחית מטעם התובעים, פרופ' לינדר, התובעים התנגדו לכך ובית המשפט ציין בדיון כי הדרך הנכונה להתייחס לעדותה של פרופ' לינדר הינה בהגשת חוות דעת משלימה של פרופ' קוינט. על כן הם הגישו את חוות דעתו המשלימה הנוספת של פרופ' דרוגן בתגובה לחקירתו של פרופ' שנפלד על פי הנחיות בית המשפט ודרישות התובעים. טענה זו מוטב שלא הייתה נטענת. מעיון בדברים שנאמרו במהלך הדיון מיום 17.1.12 (שהתנהל בהקלטה), עובר לחקירתו של פרופ' קוינט, עולה כי לא אלו הם פני הדברים. ב"כ הנתבעים ביקשה לפני חקירתו של פרופ' קוינט לאפשר לה לחקור אותו בחקירה ראשית. בית המשפט סבר כי הדרך לעשות זאת היא בחוות דעת משלימה. משנשאלה על ידי בית המשפט מדוע לא הוגשה חוות דעת משלימה מטעם פרופ' קוינט השיבה ב"כ הנתבעים כי "חוו"ד משלימה הסתיימה לפני העדויות. ולא היתה אפשרות לבוא ולהתייחס לדברים ואין אפשרות אחרת מאשר במהלך העדות. ולכן אני מבקשת ואני חושבת שזה נהוג ומקובל לשאול מספר שאלות" (פר' 17.1.12 עמ' 1 ש' 22-20). בכך העמידה ב"כ הנתבעים את בית המשפט על כך שהוגשה חוות דעת משלימה, כפי הפרקטיקה הנוהגת כאמור. מהפרוטוקול לא משתמע כי לנתבעים זכות לחזור ולהגיש חוות דעת משלימה ומוטב שטענה זו לא הייתה נטענת. חרף התנגדות התובעים, ולמרות שהוגשה חוות דעת משלימה של פרופ' קוינט (שנערכה ביום 7.11.09), התיר בית המשפט לב"כ הנתבעים לחקור את פרופ' קוינט בחקירה ראשית. משהחלה ב"כ הנתבעים להציג שאלותיה לפרופ' קוינט התברר כי השאלות עוסקות בנושאים שעלו כבר בחוות הדעת של פרופ' לינדר ולא בעניינים שעלו רק בשלב מאוחר יותר-בעדותה. על כן לא התיר בית המשפט לחקור את פרופ' קוינט בחקירה ראשית על דברים שעלו כבר בחוות הדעת של פרופ' לינדר כאשר פרופ' קוינט יכול היה להתייחס אליהם בחוות דעתו. יצויין כי בסיומו של הדיון, נחקר פרופ' קוינט נ על ידי ב"כ הנתבעים בחקירה חוזרת. סוף דבר המקרה הנדון אינו מצדיק חריגה מן הכלל, ואינני מתירה הגשת חוות הדעת המשלימה הנוספת. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון ההוצאות בסיום ההליך.רפואהתביעות רשלנות רפואיתרשלנותחוות דעת