קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הגשת ראיות לאחר סיכומים לפני הכרעת דין / הגשת ראיות לאחר סיכומים בהליך פלילי: 1. החלטה זו דנה בשאלה, האם יש להעתר לבקשת הסניגוריה ולהתיר הבאת ראיות נוספות בשלב הדיוני שלאחר סיכומי הצדדים, ובטרם מתן הכרעת הדין. יאמר מיד, כי בקשת הסניגוריה הוגשה ע"י עו"ד ש' מצא, אשר לא ייצג את הנאשם במהלך המשפט. 2. אלה העובדות הצריכות לענין: א. כתב האישום שהוגש נגד הנאשם מייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין") בנסיבות האמורות בסעיף 382(ג) לחוק העונשין. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 11.1.97 תקף הנאשם בביתו את בת זוגו ורדה חליל (להלן: "המתלוננת"), במהלך ויכוח ביניהם, בכך שהיכה אותה בגופה, בפניה ובראשה וגרם לה להימאטומות ונפיחויות. ב. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום ולפיכך, נקבע התיק לשמיעת ראיות. ג. בפתח המשפט הסכימה הסניגוריה (עו"ד ה' אברהם) להגשת הודעת הנאשם במשטרה [ת1/], התעודה הרפואית [ת2/], דו"ח פעולה [ת3/] ודו"ח מעצר [ת4/], בהסתייגות לגבי עדות שמיעה. ד. מטעם התביעה העידה המתלוננת, אשר נחקרה חקירה נגדית, והנאשם בחר להעיד, לאחר שהובהרו לו זכויותיו, ונחקר אף הוא בחקירה נגדית, לאחריה הכריזה הסניגוריה "אלה עדיי" וב"כ הצדדים סיכמו מיד טענותיהם לפני. ה. המשפט הסתיים ביום 25.6.98, ונדחה לעיון לצורך מתן הכרעת הדין. עד כאן העובדות הנוגעות למהלך המשפט. 3. בטרם הוזמנו הצדדים למתן הכרעת דין, נתקבלה ביום 28.6.98, במזכירות בית המשפט, בקשה לעיון בתיק מטעם הנאשם, אשר החליף סניגור בשלב זה, ושכר את שירותיו של עו"ד ש' מצא. 4. בעקבות הבקשה הנ"ל הוגשה ביום 30.6.98 בקשת הסניגוריה וזו כותרתה: "בקשה להרשות לנאשם להעיד עדים מטעמו ולהעיד את המתלוננת מחדש עפ"י סעיף 167 ו/או סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב- 1982 להבאת ראיות נוספות מטעם בית המשפט לבקשת הנאשם". בנימוקי הבקשה מציין הסניגור, בין השאר, כדלקמן: "לעניות דעתי, ובכל הכבוד לפרקליט דאז של הנאשם, ההגנה של הנאשם לא נעשתה כדבעי, נעשתה באופן חפוז, והנאשם לא צריך לסבול ולהיפגע מכך". לטענת הנאשם, יש לו 4 עדים אשר לאחר שמיעת עדותם, סביר שהנאשם יזוכה לחלוטין. בנוסף לכך, המתלוננת חזרה בה מעדותה, "וברצונה להעיד עכשיו את האמת" כאמור בתצהיריה בערבית ובעברית, עליהם חתמה לפני עו"ד שוויקי ביום 29.6.98, בהם היא מצהירה שלא הנאשם היכה אותה ביום 11.1.97 אלא ערבים לא מוכרים ביום 10.1.97. בהמשך הבקשה מפרט הסניגור את רשימת העדים ותוכן עדותם ובכלל זה נהג מונית, אשר הסיע את המתלוננת ביום 10.1.97 וראה סימני חבלות על פניה, ובעל מכולת הנמצאת בשכנות לדירת הנאשם אשר ראה אף הוא יום קודם למועד הנזכר בכתב האישום, חבלות על פניה של המתלוננת. 5. התביעה יצאה נחרצות נגד בקשת הסניגוריה וביקשה לדחותה. נימוקיה בתמצית הם, כי לא ייגרם לנאשם עיוות דין אם תדחה הבקשה, מכיוון שהנאשם היה מיוצג בכל מהלך המשפט, אין כל הגיון בטענות הנאשם כלפי הסניגור, חזקה על עו"ד ה' אברהם כי ווידא עם הנאשם קיומם של עדים לתמיכה בגירסתו, וכי נענה בשלילה, דבר המתיישב עם הודעתו של הנאשם במשטרה ועם עדותו בבית המשפט, לפיהן לא טען שיש לו עדים, ולא טען כי אלו חבלות ישנות ואף העיד "לא היה לה שום חבלות". גירסת הנאשם היתה ידועה וגלויה ונמסרה כאמור כבר במשטרה. הוא ידע במה הוא נחשד ועל כן יכול היה לדאוג להבאת ראיות ההגנה. אם לא עשה כן, סביר להניח שלא היו לו עדים כאלה בשעתו. כמו כן, העדים אותם מבקש הנאשם להעיד לא נכחו באירוע ולכן אין בעדותם לתרום לענין עצמו. 6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים זה מול זה, ובהתחשב בכלל המשפטי לענין הבאת ראיות בשלב מאוחר, החלטתי להיעתר לבקשה. הנימוקים ינתנו בהכרעת הדין הסופית. 7. אשר על כן, אני קובעת מועד נוסף להשלמת ראיות ההגנה, ליום 24.12.98 בשעה 10: 00. נוכח תצהירה של המתלוננת, כפי שצורף לבקשת הסניגוריה, אני מורה על הזמנת המתלוננת לעדות, פעם נוספת, ועדותה תשמע במועד הנ"ל. הגשת ראיותסיכומיםמסמכיםראיותהכרעת דין