קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הודעה לאסיר על מועד הדיון בבית משפט: ביום 03/03/10, הגיש העותר עתירה למתן צו על תנאי שיחייב את המשיבים לנמק מדוע, כאשר מגיש אסיר עתירה, הוא נאלץ להופיע בפני בית המשפט שאין ברשותו עותק מכתב תשובת המשיבים, ומדוע רק ביום הדיון עצמו או למצער יממה טרם לכן, מודיעים המשיבים לעותר על מועד הדיון בעתירתו. לטענת העותר, כנשא איידס ולאור העובדה שזכויותיו ככזה נרמסות על ידי שב"ס, הוא נאלץ להגיש עתירות רבות. לטענתו, התנהלות המשיבים באופן המתואר לעיל, פוגעת פגיעה שיטתית בזכויות האסירים ובזכותם לגישה לערכאות. לטענתו, זכות האסיר לקבלת כתב התשובה נגזרת מזכותו לכבוד ולגישה לערכאות. בעתירתו מתייחס העותר לטענות של אסירים רבים (ראה ס' 7 (ב) ו- (ג) לעתירה). כן טוען הוא כי הבין את טרונייתו בפני בית משפט פעמים רבות ועדיין אינו מקבל כתבי תשובה זמן סביר טרם מועד הדיון, וכך גם הוא שומע מאסירים אחרים (ס' 7 (ה) לעתירה). הוא טען כי לעותר זכות להגיע למשפט כשידועות לו טענות המשיבים ומתחייב אף שוויון בין הצדדים לאותו הליך. הוא טען גם, כי הפגיעה הנ"ל אינה מתיישבת עם פיסקת ההגבלה ודרישות המידתיות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. בכתב התשובה ביקשו המשיבים לדחות את טענות העותר, ואף טענו כי בעניין זה הגיש העותר תביעה קטנה בבית משפט לתביעות קטנות במחוז ת"א. הם היפנו לטענות הגנתם בכתב ההגנה כנגד אותה תביעה, וביקשו שתשמשנה גם בהליך זה. בכתב הגנתם טענו כי טענות העותר הן כלליות וכתב תביעתו אינו מגלה עילה או נזק כלשהו שנגרם לו. כן טענו, כי טענות העותר מבוססות על טענות של אסירים אחרים ולא על טענות אישיות שלו אודות אי קבלת מסמכים. עוד טענו, כי העותר עושה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט בהגישו את אותה תביעה קטנה. כן טענו, כי מדובר בתובע סידרתי. באשר לעותר אישית, נטען שם כי מעיון בפרוטוקולים הנוגעים לדיונים שנתקיימו בעניינו של העותר, וכן בכתבי תשובה ובהתחקות אחר מועדי המצאתם לעותר, עולה כי ברוב המקרים קיבל העותר את כתבי התשובה מס' ימים לפני הדיון ורק במקרים בודדים נתקבל כתב התשובה לידיו ביום הדיון וגם במקרים אלה, הוא קיבל זמן מספיק כדי לעיין ולטעון כנדרש. עוד נטען כי מעיון בפרוטוקולים של העתירות הרבות אותן הגיש העותר, נמצא כי באף אחד מהדיונים הוא לא ביקש לדחות את הדיון בעתירתו, עקב אי המצאת כתב התשובה לידיו, אלא העדיף תמיד לקבל את כתב התשובה, לעיין בו ולאחר זמן קצר טען באריכות רבה בדרך כלל. בס' 33 לכתב ההגנה הנ"ל, הובאו דוגמאות ל- 5 מקרים שכאלה. בס' 34 לכתב ההגנה אף פורטה רשימה של 10 עתירות אותן הגיש העותר בשנים 2007-2009 ואשר בכל המקרים הנוגעים להם, הומצא כתב התשובה לידיו מבעוד מועד. נטען כי על פי נוהלי שב"ס ואלה הנוהגים בכלא צלמון, בכל 15 לחודש מונפק תדפיס של האסירים להם קבועים דיונים לבתי משפט לחודש הקרוב ועל פיו מודיעים לאסירים על הזימונים הקבועים להם. כמו כן מונפק בכל יום דיווח תנועה של היום הבא, כך שבמידה וזימונו של אסיר זה או אחר הוקלד לאחר ה- 15 בחודש, ולכן הוא לא קיבל על כך הודעה, עדיין יקבל הודעה על יציאתו לבית המשפט יום לפני יציאתו. עוד נטען שם כי כיום חודדו הנוהלים וכן התדפיס יוצא פעמיים בחודש, פעם אחת ב- 1 לחודש ופעם שנייה ב- 15 לחודש ועל פי תדפיס זה מודיעים לאסירים. לטענתם, לא הוכחו טענות העותר בדבר פגיעה בזכויותיו הדיוניות ובזכות להליך הוגן. במהלך הדיון שהתקיים בפניי היפנה העותר להחלטות של בית המשפט המחוזי בבאר שבע ב- עע"א 5124/08, בעניינו של אסיר אחר ובעניין מחדל במסירת הזמנות לאותו אסיר אחר. כן הגיש העתק מפרוטוקול החלטה של בית המשפט העליון ב- רע"ב 3621/08, שם נאמר כי על שב"ס לוודא שכתב התשובה יועבר לידי המבקש באותה עתירה (גם כן אסיר אחר), בשים לב לטענת אותו אסיר שלא הגיעו אליו במועד תגובות המדינה בתיקים אחרים שהגיש. כן היפנה להחלטת בית המשפט המחוזי בת"א בתיק עע"א 1934/07 (גם כן בעניין אסיר אחר), שם קבע בית המשפט כי אותו אסיר הלין בפניו שהובא לדיון מבלי שהודע לו זמן סביר קודם לכן על העתירות בעניינם התקיים הדיון, ובית המשפט מצא את התמונה המוצדקת וקבע שלא יתכן שאסיר יובא בהפתעה לדיון, מבלי שניתן לו זמן סביר להיערך לדיון ולהיוועץ בעו"ד ונוכח תגובת המשיבים. הוא שב וחזר על טענותיו שבקביעתו הקטנה. מנגד, בפניי שבה והפנתה ב"כ המשיבים לטענות בכתב ההגנה לתביעה הקטנה. ראשית, יש לקבל את טענת המשיבה כי אין העותר מוסמך לטעון בשם אסירים אחרים, אלא בשם עצמו בלבד. בעניין זה ובהקשר אחר בעתירה שהגיש העותר בתיק עע"א 129/09, שעניינה נגע למפזרי חום, בנוגע לאסירים אחרים, קבע כב' הש' צרפתי: "מותר לציין כי לעותר שבפניי אין מעמד לייצג את כלל האסירים בסוגיית מפזרי החום וגם מטעם זה דין עתירתו להידחות ...". כמו שם, גם במקרה דנן יכול העותר להביא את עניינו שלו בלבד בפני בית המשפט. מכאן לטענות בנוגע לעתירה דנן. העותר לא צירף לעתירתו מסמכים או ראיות שיש בהם כדי ללמוד על איחור ספציפי או מקרה ספציפי בו לא קיבל את כתב התשובה במועד. על כך ניתן היה דווקא ללמוד, כי אכן קרה הדבר במס' מקרים, מתוך המסמכים שצורפו לכתב ההגנה שהגישו המשיבים כנגד אותה תביעה קטנה שהגיש העותר בבית המשפט לתביעות קטנות בת"א. באשר למועד ההודעה לעותר על מועד הדיון, נתתי דעתי לנוהל הקיים בשב"ס כפי שפורט בתשובת המשיבים וסבורני כי מדובר בנוהל סביר שנקבע במערכת מורכבת בה יש צורך בשינוע אסירים מידי יום ביומו, בהיקף רחב לצורך הבאתם לדיונים משפטיים והנוהל, בהתחשב בנסיבות ובאילוצים, מהווה נוהל סביר ואין להתערב בו. מכאן לטענות לגבי מועד המצאת כתב התשובה. אין זה סוד, ואף בית משפט זה נתקל לא אחת במהלך יום דיונים בעתירות אסירים, בטרוניה של אסיר כי לא קיבל עדיין את תשובת המשיבים לעתירה. יותר מכך, מרשה אני לעצמי לומר כי לא אחת אף בית המשפט הדן בתיקים, מקבל בקשות מבאי כח המשיבים, חלקן מוצדקות, להארכת המועד להגשת כתב התשובה עד למועד הדיון. ישנם גם מקרים אחרים אשר בהם לא מוגשת בקשה כזו לארכה וכתב התשובה לא מוגש במועד ורק פנייה של בית המשפט או העוזר המשפטי שלו אל המשיבים מאתחלת ומזרזת את הגשת כתב התשובה. בעבר הוער על כך מס' פעמים וכן הוסבר הצורך כי כתב התשובה יוגש מבעוד מועד, הן על מנת לאפשר לעותרים לעמוד על עמדות המשיבים ולהתכונן לדיון, והן על מנת לאפשר לבית המשפט להבין את מסגרת המחלוקת ולנהל את הדיון ביעילות. יש להניח כי ישנם תיקים שבהם קיים קושי לקבל מבעוד מועד, מגורמי הטיפול או כל הגורמים המינהליים האחרים שנצרכת תשובתם המקדימה לצורך עריכת כתב התשובה של המשיבים, תשובה עניינית לטענות העותר, וזאת נוכח מועדי הדיון אותם קובע בית המשפט בתדירות יחסית מהירה לאחר הגשת כתב העתירה. אכן, בבית משפט זה נקבעות עתירות מרגע הגשתן למועד המאוחר בכחודשיים ומדובר בפרק זמן לא ארוך באופן יחסי. קביעת העתירות באופן זה נועדה על מנת שעניינם של האסירים לא "ימרח" על פני תקופה ארוכה וטענותיהם תידונה מוקדם ככל האפשר. נוכח פרקטיקה זו, בצדק נוצר מבחינת גורמי שב"ס והמשטרה אותו קושי לפעול ולרכז מבעוד מועד את התייחסויות הגורמים המינהליים השונים לטענות העותר, על מנת להביאם בכתב התשובה, בחלק מהמקרים שהינם מורכבים יותר ודורשים תגובות של מס' גורמים מינהליים. לקושי זה מצטרף קושי נוסף של עומס עתירות המוגש לבית המשפט בנושאים רבים ומגוונים. בנסיבות אלה, אין לומר כי מדובר באיחור שרירותי מצד המשיבים, אלא באיחור במס' מקרים לא גדול, הנובע מאילוצי מערכת וביניהם הצורך להתחשב בזכויות האסירים ולקבוע את עניינם לדיון מוקדם ככל האפשר. ניתן לפתור עניין זה על ידי קביעת מועדים לדיון במרווחים גדולים יותר של שלושה או ארבעה חודשים, או אז יתאפשר למשיבים לרכז את תגובות הגורמים המינהליים לטענות העותר ולהגיש את כתב תשובתם גם במקרים המעטים יחסית עליהם עמדתי לעיל, מבעוד מועד, אלא שמדיניות זו של קביעת דיונים, תפגע בסופו של דבר באסירים ולכן אין היא רצויה. לטעמי, האיזון הנדרש במקרה זה הינו מציאת פיתרון אד - הוק לאותם מקרים בהם לא קיבל העותר את כתב התשובה מבעוד מועד ופיתרונות שכאלה קיימים ומיושמים בפועל אף על ידי מותב זה. למועד עתירות אסירים נקבעות עתירות רבות ולא אחת כאשר מוכנס אסיר לדיון וטוען שלא קיבל את כתב התשובה, ניתן בנקל להורות למשיבים להמציא לו העתק ולאפשר לו פרק זמן מספיק על מנת לעיין בכתב התשובה ובינתיים לשמוע עתירה אחרת, וכיוצא באלה פיתרונות. יודגש כי מרביתן של העתירות הן בעניינים פשוטים יחסית ולא מורכבים ובחלק גדול מאותם מקרים, ניתן אף להביא בפני העותר בתמצית בתחילת הדיון את טענות המשיבים, אשר בדרך כלל מוגשות בכתבי תשובה קצרים יחסית. עיון במסמכים שצורפו על ידי המשיבים לכתב הגנתם בתביעה הקטנה, מלמד שכך גם קרה באותם מקרים בודדים בהם הומצא כתב התשובה לעותר באיחור, ובאף אחד ממקרים אלה לא ביקש העותר לדחות את הדיון על מנת לאפשר לו ללמוד את הנטען בכתבי התשובה, אלא פרק הזמן הקצר הספיק לו על מנת להסכים לקיים את הדיון באותו יום ואף לטעון לא אחת באריכות רבה. מכל הטעמים שפירטתי לעיל, לא מצאתי כי מתקיימת התנהלות שיטתית מכוונת, פסולה מצד שב"ס או יתר המשיבים בהגשת כתבי תשובה או מניעת המצאתם לעותרים, או לעותר דנן מטעמים פסולים, אלא לכל היותר קורה הדבר בשל הפרקטיקה הנוהגת של קביעת מועדי דיון קרובים ולחץ שנוצר על המשיבים להמציא תוך פרק זמן קצר תשובות לטענות העותרים. בטרם סיום, ועל מנת שהחלטתי זו לא תפורש בצורה לא נכונה, אבהיר כי אין באמור לעיל כדי לפתור את שב"ס מלעשות כל מאמץ על מנת לקצר את זמני קבלת תגובות הגורמים המינהליים הנדרשות לעתירה ולהגיש את כתבי התשובה מוקדם ככל האפשר ובפרק זמן סביר לפני קיום הדיון ואף להמציא העתקיהם תוך פרק זמן סביר לפני הדיון לעותר ולאסירים אחרים. אשר על כן ומן הטעמים שפירטתי לעיל, אינני מוצא ממש בעתירה ואני דוחה אותה. בית סוהר / כלאאסיריםמועד דיוןדיון