הוראה דיונית

סעיף 526 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשר לבית המשפט להשתמש בסמכותו למניעת עוול לצד אשר זכותו המהותית תיחסם מחמת אי קיום הוראה דיונית. אי קיום התקנות 526. אי קיום תקנות אלה או כל נוהג הקיים אותה שעה אינו פוסל שום הליך, אלא אם כן הורה כך בית המשפט; אך מותר לבטל הליך, כולו או מקצתו, כהליך שאינו ראוי, או לתקנו, או לנהוג בו בדרך אחרת, כפי שיראה בית המשפט; והוא הדין לגבי הרשם בהליכים שלפניו. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא סעיף 526 לתקנות סדר הדין האזרחי: החלטה זו מתייחסת לעתירות בתיקי המרצה 8415/84 ו-8417/84, שהדיון בהם אוחד. דנה אנוכי בראשונה בעתירת סילוק התובענה על הסף, עלפי התקנה 101 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[9], מחמת מעשה בית-דין, או העדר רשות לפיצול סעדים (תקנה 45[8]). מספר מלים של רקע: בין בעלי הדין נכרת ב- 14.12.82חוזה הלוואה (נספח א' לתובענה) לסכום השווה ל-000,18$. להבטחת הפרעון הוסכם לרשום משכנתא על חלקו של הלווה במגרש שבבעלות שני בעלי הדין. כמו כן נקבע, כי תשלום ההלוואה יהא בעת מכירת המגרש, "מתוך התמורה של חלקו של הלווה במגרש...". המועד לביצוע המכר נקבע לששה חודשים מיום חתימת החוזה. הואיל והלווה לא היה מוכן, לטענת המלווה, לכבד חיוביו על-פי החוזה נספח א', (סעיף 3לכתב התביעה ב-ת"א 729/83, נספח 1 לבקשה 8417/84), עתר המלווה לבית-משפט השלום בפתח תקוה, לפירוק השיתוף במגרש, על דרך של "מכירת הנכס וחלוקת הפדיון בין בעלי-הדין" (סעיף 7לכתב התביעה). החזר כספי ההלוואה לא נתבקש, על אף שחוזה ההלוואה צורף לכתב התביעה והיווה חלק בלתי נפרד הימנו (ע"א 539/77 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' אסידרו (יואל) מלצר [1] בעמ' 439). ב- 11.6.84ניתן פסק-דין בתובענה, המורה על פירוק השיתוף במקרקעין. בית-המשפט פירט דרכי ביצוע הפירוק (סעיף 7לפסק-הדין נספח ב' לתובענה) והתייחס לסילוק ההלוואה בנסיבות שבהן ירכש המגרש על-ידי ששון פראג' (סעיף 7(ב)). מאידך לא הורה על החזר ההלוואה בנסיבות בהן ירכוש שמעון את חלקו של ששון. (סעיף 7(א) לפסק-הדין). בפועל רכש שמעון את חלקו של ששון, כאמור בסעיף 7(א). אך לא פרע חובו על-פי חוזה ההלוואה. בכך אילץ את ששון לפתוח בהליך משפטי נוסף, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, לתשלום סכום ההלוואה. שמעון פראג', שהוא המבקש בבקשות המאוחדות, עותר לדחיית התובענה על הסף משני טעמים: האחד - מעשה בית דין, והכוונה לפסק-הדין שניתן בבית-משפט השלום בעניינם של הצדדים, והשני - העדר רשות לפיצול סעדים הנובעים מאותה עילה (תקנות 44, 45לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984). צודק המבקש בטענות שהעלה בבהירות ראויה לשבח, בכתב סיכומיו. המבחן לזהות העילה לצורך התקנה 44, ולצורך התקנה 101(א)(1) (ע"א 247 /66, 246קלוזנר נ' שמעוני; שמעוני נ' קלוזנר [2]; הינו: "אם יכול היה וחייב היה התובע לרכז את כל טענותיו הנוגעות למעשה בתובענה אחת...." (ע"א 167/63 ג'ראח נ' ג'ראח [3] וכן ע"א 527/80 שטורק-רגב מפעלי בניה ופיתוח בע"מ נ' מדינת ישראל, פסק דינה של הנשיא הגב' אבנור, טרם פורסם). עילת התביעה לפירוק השיתוף קמה מכוח החוזה נספח א' לתובענה והפירוק לא נועד אלא לשמש כמקור לפרעון ההלוואה. הנה כי כן, המדובר בסעדים שונים על-פי עילה אחת (ע"א 734/83; ר"ע 449/83 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' שפיר דוידוביץ (שותפות רשומה) [4] בעמ' 620) מה עוד שהסעד הכספי היה בסמכות בית-משפט השלום בעת הגשת התובענה לפירוק השיתוף במקרקעין, (ע"א 89/64, 115האז ואח' נ' מני [5] בעמ' .441אך לא נתבע. דברים אלה, יש בהם כדי להביא לידי סילוק התובענה על הסף, תוצאה שיהא עמה עשיית אי-צדק למשיב, שהלווה כספו למבקש ולא הצליח להיפרע ימנו, הן על-פי החוזה והן בערכאות. יתרה מזאת; המבקש, שהיה ער לפגם בהליך בבית-משפט השלום, (הבקשה למתן פסק-דין, נספח 3לבקשה), לא התריע בפני אותה ערכאה על כך, ועתה הוא בא לקצור פרי התנהגותו על-ידי חסימת דרכו של המשיב להיפרע. כיבוד זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין מוליך לעשיית הצדק ואילו הסטיה מהן מרחיקה מטרה נעלה זו. (ע"א 430/74 בסמן ואח' נ' גזית תכנון שירותי אדריכלים והנדסה בע"מ [6] בעמ' 231ומראי המקום שם). בנסיבות מיוחדות נוצר הצורך למצוא את שביל הזהב מתוך שאיפה להגיע להכרעה צודקת בזכויותיהם המהותיות של הצדדים לצורך זה נועדה התקנה 526, שהשימוש בה נעשה במשורה. תקנה זו דומה לרעותה באנגליה אשר הורחבה בשנת 1965והיא חלה שם על כך הליך. (ר' , 8/1/2 2/1/3rule . R.s.cוכן [1967] . Engineering ltd& harkness v. Bell's asbestos [7] 735, . 729Q.b2). לאחרונה, עשה בית-המשפט העליון שימוש בתקנה 526לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984[9], בנסיבות שבהן התעורר הצורך לנתץ "מחסום בלתי מוצדק, המונע מיצוי זכויותיהם המהותיות של הצדדים" (ע"א 734/83 שם, בעמ' 623סיפא 4]). בפסק-דין זה הציב כבוד הנשיא שמגר אמות-מידה מחמירות להתנהגות בעל-דין, המחריש שלא בתום לב בהליך בין אותם צדדים, שאין בו כדי לסיים ההתדינות ביניהם, "על צד למשפט, המודע לחלקיות הגלויה לעין שבהליך, להפנות את תשומת לב בית המשפט ולבקש בירור משפטי של המצב לאשורו"... חיזוק לגישה זו, שמאמצת אנוכי בכל הכבוד, מצוי בסעיף 39לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973[10], אשר יושם מכוח הסעיף 61(ב) לחוק (בר"ע 305/80 שילה ואח' נ' רצ'קובסקי ואח’, [7] בעמ' 461) בתחום הדיוני. על-מנת למנוע עשיית עוול למשיב, אשר זכותו המהותית להשבת הכספים שהלווה, תחסם מחמת אי קיום הוראה דיונית, אפעיל את תקנה 526על נסיבות המקרה. משום כך תהא התוצאה כי התובענה תידון על אף שלא נתבקש פיצול סעדים, כיאות. המבקש יפוצה בהוצאות, על הצד הגבוה של 000,200 שקלים, צמוד כדין. נותר לדון בבקשת הרשות להתגונן; על יסוד הסכמת ב"כ בעלי הדין, יטול המשיב פסק דין על הקרן ותינתן רשות להתגונן על הריבית. התצהיר יהווה הגנה. הוראה דיונית