נטען כי הזכות לחשמל היא זכות בסיסית בעולם המודרני וסירובם של המשיבים לספק לו חשמל לצרכים חקלאיים והתעלמותם מפניותיו החוזרות ונשנות מהווה הענשה של אזרח שומר חוק, אינה עולה בקנה אחד עם סדרי מנהל תקין ומשדרת ריח של אפליה. קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לחיבור חשמל לחקלאות: א. המסגרת הנורמטיבית והעובדות 1. סעיף 145 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה - 1965 (להלן: "החוק") קובע מהן העבודות הטעונות היתר מטעם הועדה המקומית או רשות רישוי מקומית. ס"ק (ו) לסעיף 145 לחוק דן ברישוי עבודות ומתקנים הדרושים להולכה חלוקה והספקה של חשמל ועל פי הקבוע בו חברת החשמל אינה רשאית להקים רשת להולכת חשמל ללא קבלת הרשאה בדרך הקבועה בתקנות. מתקן שהותקן ללא הרשאה או שלא בהתאם להרשאה רואים אותו כבניה ללא היתר או בסטיה מהיתר. 2. מתוקף סמכותו על פי סעיף 145 (ו) לחוק התקין שר הפנים את תקנות התכנון והבניה (הסדרת הולכה חלוקה והספקה של חשמל) תשנ"ח- 1998 (להלן: "התקנות"). תקנה 2(ב) לתקנות קובעת כי עבודה בקרקע ועל פני הקרקע להקמת רשת חשמל עילית, בשטח פתוח, והשימוש בה יעשה לפי תקנה 6 הקובעת כי תכנית עבודה להתקנת רשת חשמל עילית בשטח פתוח תוגש למנהל משק החשמל ועותק ממנה יוגש למהנדס הרשות המקומית שבתחומה מתוכננת להתבצע העבודה ולמתכנן אותו מחוז (תקנה 6א'). מהנדס הרשות המקומית רשאי להגיש את הערותיו למיקום רשת החשמל או מתקן ממתקניה או לצורתו של המתקן תוך 14 יום מיום שקיבל את תכנית העבודה. העתקים מהערותיו של מהנדס הרשות המקומית יועברו לבעל הרשיון ולמנהל משק החשמל (תקנה 6ב'). מתכנן המחוז רשאי, תוך 21 יום, להודיע בכתב לבעל הרשיון ולמנהל משק החשמל, על התנגדותו למיקום רשת החשמל העילית או מיתקן ממיתקניה לפי תכנית העבודה, או לצורתו של מיתקן ממיתקני הרשת העילית אשר אינה מתאימה לדוגמאות שבתוספת השניה (תקנה 6ג'). הודיע מתכנן המחוז על התנגדותו, תועבר תכנית העבודה להכרעתם המשותפת של מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל שתינתן תוך 14 ימים מהיום שבו הודיע מתכנן המחוז על התנגדותו. אישרו מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל את תכנית העבודה או אישרו אותה בתנאים, ייתן מתכנן המחוז את הרשאתן תוך שבעה ימים מיום האישור או מיום שנתמלאו התנאים. לא ניתנה הרשאה במועד, יראו את תכנית העבודה כהרשאה לפי התקנות. לא הגיעו מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל לידי הכרעה משותפת, יודיעו על כך לבעל הרשיון תוך 21 ימים מיום שהודיע מתכנן המחוז על התנגדותו (תקנה 6ד'). 3. העותר בעל מטע עצי הדר על קרקע שיעודה חקלאי בגוש 7510 חלקה 3 בג'לג'וליה (להלן: "המקרקעין"). העותר הקים על המקרקעין מספר מבנים שלטענתו, משמשים בחלקם למחסן ובחלקם לחממה. לטענת העותר המבנים נבנו על פי היתר ואף הוצאו לו בגינם טופסי 4. לטענת העותר הוא פנה בשנת 2007 אל המשיב 2, מתכנן מחוז המרכז, בבקשה לקבל אישור לחיבור המטע לקו מתח גבוה לו הוא נזקק לצורך ביצוע הפעולות הבאות: א. להפעיל משאבות לחץ מים לצורך השקיית המטע. ב. להפעיל מכונות המשמשות למיון ולאריזת פרי הדר. ג. להתקין מערכת תאורה במטע כדי שלא יהיה תלוי בזריחת השמש ובשקיעתה. ד. כדי לקבל היתרים לבנית חווה סולארית לייצור חשמל. מתכנן המחוז דחה את הבקשה מהטעם שהעותר "מפעיל מבנים ללא היתר". בתגובה העביר העותר למתכנן המחוז העתק מפת חשמל מפורטת וטפסי 4 המעידים, לטענתו, כי כל המבנים במטע הוקמו בהיתר כדין. הבקשה נדחתה פעם נוספת בהתבסס על דו"ח יחידת הפיקוח ממנה עלה כי על פי התרשמותם המבנים הבנויים במטע משמשים כמגורי בני אדם ולא כמבנים המשמשים לחקלאות. לטענת העותר, הוא הצהיר בפני מתכנן המחוז כי, המבנים אינם משמשים למגורים ואיש אינו נותר ללון שם. המבנים הוקמו "לצורך קיום תנאים מינימליים לפועלים במטע לצורך מנוחה, שירותים ורחצה לאחר העבודה והשימוש בחומרי הדברה מסוכנים" (סעיף 11 לעתירה). עוד מציין העותר (למען הגילוי הנאות) כי כחלק מהמסורת המשפחתית משתתפים בני המשפחה בעבודה במטע ולצורך נוחיות בני משפחתו "הציב העותר במקום את האמצעים" (סעיף 12 לעתירה). 4. העותר פנה פעם נוספת למתכנן המחוז ביום 28.12.10 וביקש ממנו לפעול בהתאם לסעיפים 6(ג) ו-6(ד) לתקנות ההולכה ולהעביר עותק מהבקשה ותכנית העבודה בצרוף עמדתו של מתכנן המחוז, למשיב 3, מנהל משק החשמל לצורך הכרעה בועדת השניים (העתק המכתב צורף לכתב העתירה). העותר גם פנה אל מנהל משק החשמל, העביר לעיונו את כל המסמכים וביקש ממנו לזמן ועדת שניים, אך לא נענה. העתירה 5. בעתירה שבפני מבקש העותר להורות למשיבים לפעול על פי הוראות 6(ג) ו-6 (ד) לתקנות ולהעביר את הדיון בבקשה להכרעה משותפת של המשיבים 2 ו-3. לחלופין הוא מבקש להורות על חיבור המטע שבבעלותו לרשת החשמל. טענות העותר 6. הזכות לשימוש בחשמל היא זכות בסיסית בעולם המודרני וסירובם של המשיבים לספק לו חשמל לצרכים חקלאיים והתעלמותם מפניותיו החוזרות ונשנות מהווה הענשה של אזרח שומר חוק, אינה עולה בקנה אחד עם סדרי מנהל תקין ומשדרת ריח של אפליה. 7. אי קיום הוראות הדין ואי מתן החלטה בועדת השניים מהווה פגם מינהלי בשל אי עמידה בלוחות הזמנים שקבעו התקנות. על אף שלוחות הזמנים הקבועים בתקנות ההולכה הם בעלי אופי מנחה הרי שהאיחור במקרה דנן הוא מהותי ובלתי סביר. טענות המשיבים 8. לטענת המשיבים, מדו"ח פיקוח עדכני מיום 20.12.11 (נספח ב' לכתב התשובה) עולה כי, המבנים נשוא העתירה נבנו ללא היתרי בניה או בסטייה מהיתרי בניה שניתנו ע"י הוועדה המקומית והשימוש אשר נעשה בהם בפועל אינו למטרות חקלאות, שכן בין השאר הוקם מבנה עץ בעל סממני מגורים מובהקים כגון: רצפת פרקט, ספוטים, ויטרינת יציאה לחדר, נקודות גז וחשמל ובריכת שחיה וכן מחסן בו מאוחסן ציוד חשמלי ולא ציוד חקלאי. משכך, אין כל נפקות לקיומו של טופס 4 ואין לאשר את תוכנית העבודה. 9. למתכנן המחוז סמכות לקבוע כי לא תינתן הרשאה לתכנית העבודה, מבלי להיזקק להכרעתה המשותפת של ועדת השניים, מהנימוקים הבאים: א. הליך מתן ההרשאה לתכנית עבודה עפ"י תקנה 6 לתקנות ההולכה, מקביל למעשה להליך מתן היתר בניה לפי חוק התכנון והבניה, התשכ"ה - 1965 אשר קובע כי לא יינתן היתר בניה בניגוד לחוק או בניגוד לתכנית מאושרת. לשיטת מתכנן המחוז, כשם שלא יינתן היתר בניה כאשר הוא מנוגד לחוק או לתכנית מאושרת, כך גם אין ליתן הרשאה לתוכנית עבודה עפ"י תקנות ההולכה, הנוגדת את הוראות החוק או תוכנית. ב. המלצתו של מתכנן המחוז מהווה את הבסיס למתן ההרשאה לתכנית עבודה. עפ"י תקנות ההולכה, מתכנן המחוז מוסמך להפעיל שיקול דעת, אם להמליץ או שלא להמליץ על חיבור לחשמל, סמכות זו כוללת גם את הסמכות שלא להמליץ על תוכנית עבודה, זאת כאשר מונחת בפני מתכנן המחוז תשתית עובדתית לגבי שימוש שלא כדין במבנה או חריגה מהיתר, כבענייננו. ג. סעיף 157 לחוק התכנון והבניה, קובע כי לא יסופק חשמל לצורך עבודות בניה, למקום בו קיימת בניה לא חוקית. בענייננו, כשמדובר בחיבור ראשוני למערכת חשמל בבניה בלתי חוקית, הרי שמתוך קל וחומר אין לאשר את תוכנית העבודה. ד. הנחת היסוד הינה כי פקיד או גוף ציבורי לא יעשה פעולה במסגרת תפקידו הנוגדת את הוראות החוק. ה. שאלת "מיקום" רשת החשמל, כאמור בסעיף 6(ג) לתקנות ההולכה, קשורה בטבורה לשאלת החוקיות, כך שלא ייתכן שיקבע כי מיקום החיבור מתאים מקום בו מדובר בבניה בלתי חוקית או בחריגה מהיתר. 10. אין להיעתר לבקשת העותר להעביר את הדיון לועדת השניים, שכן בנסיבות העניין לא התקיים הבסיס לפנייה לועדת השניים, זאת לאור עמדתם הזהה של שני הגופים, מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל, לפיה אין לאשר את החיבור לחשמל. זאת ועוד, לא ניתן ליתן את הסעד המבוקש גם מאחר שהגורם המוסמך לפנות בבקשה למתן הרשאה הינו חברת החשמל ולא העותר. דיון והכרעה 11. אפתח ואומר כי לאחר שעיינתי בכתב הטענות ובצרופות ושמעתי את טענות הצדדים דעתי היא כי דין העתירה להתקבל. 12. המחוקק ביקש להסדיר במסגרת תיקון 36 לחוק התכנון והבניה, בסעיף 145(ו), "דרך רישוי מיוחדת למתקני חשמל שלא בדרך היתר בניה רגיל..." לפיה "...מוצע להסמיך את שר הפנים להתקין תקנות שיפרטו את סוגי העבודות והמיתקנים שבהם תוסדר דרך רישוי שונה, כפי שיקבע השר בתקנות" [הצעת חוק התכנון והבניה (תיקון מס' 36) (רשת החשמל), התשנ"ג - 1992, ה"ח 2147]. לפיכך, הותקנו מכוח סעיף 145(ו) לחוק התכנון והבניה, תקנות ההולכה, כאשר תקנה 6 לתקנות ההולכה מסדירה את הליך מתן ההרשאה לתוכנית עבודה להקמת רשת חשמל עילית בשטח פתוח, כבענייננו. הוראות תקנה 6 לתקנות ההולכה קובעות דרך ספציפית, ייחודית ומוגדרת למתן הרשאה לתוכנית עבודה להקמת רשת חשמל עילית בשטח פתוח, הליך אשר דורש, בין היתר, עיון, בחינה ובדיקה מדוקדקת של גופי מינהל שונים, טרם מתן הכרעה בבקשה לאישור תוכנית עבודה. אחת החוליות בשרשת האישור, עפ"י תקנה 6(ג) לתקנות ההולכה, הינה מתכנן המחוז. התקנה מגדירה את סמכותו של מתכנן המחוז באופן מפורש וקובעת כי הוא רשאי להתנגד למתן ההרשאה. ככל שמתכנן המחוז הודיע על התנגדותו, הרי שאז, לפי תקנה 6(ד) לתקנות ההולכה, יש לפנות לחוליה הבאה והסופית בשרשרת הליך ההרשאה, במסגרתה מועברת תוכנית העבודה להכרעתם המשותפת של ועדת השניים, קרי - מתכנן המחוז ומנהל משק החשמל. חוליה קודמת בשרשרת האישור הוא מהנדס הועדה המקומית בתחומה מתוכננת להתבצע העבודה שרשאי להגיש את הערותיו למתכנן המחוז (תקנה 6ב'). מהמפורט לעיל עולות שתי מסקנות עיקריות: כאשר מוגשת תוכנית עבודה לאישור עפ"י תקנה 6 לתקנות ההולכה, הסמכות הבלעדית והיחידה אשר מוקנית למתכנן המחוז, כגוף עצמאי, הינה להתנגד להליך ההרשאה של תוכנית העבודה. מקום בו מתכנן המחוז הודיע על התנגדותו הנ"ל, אזי רק ועדת השניים מוסמכת להכריע ולהחליט בדבר מתן הרשאה או אי מתן הרשאה לתוכנית העבודה. 14. כידוע, "כלל יסוד במשפט המנהלי ובשיטתנו המשפטית הינו כי הרשות המנהלית רשאית לפעול רק בתוך דל"ת אמות הסמכות שהוקנתה לה בחוק, והיא אינה מורשית לבצע פעולה שהיא לא הוסמכה במפורש לעשותה" [ראה בג"צ 6824/07 ד"ר עאדל מנאע נ' רשות המסים , ניתן ביום 20.12.2010 וכן את ההפניות שם]. בענייננו, משמתכנן המחוז, החליט שלא להעביר את ההכרעה בדבר מתן ההרשאה לתכנית העבודה לועדת השניים, והכריע בעניין בעצמו פעל הוא בניגוד לתקנות 6(ג) ו- 6(ד) לתקנות ההולכה, תוך חריגה מסמכותו, באופן היורד לשרשו של עניין. זאת ועוד, בכך שמתכנן המחוז לא העביר את ההכרעה לועדת שניים, נטל מהעותר את זכות הערר המוקנית לו מכח תקנה 6(ה) לתקנות ההולכה. כפי שנאמר לעיל, תקנות ההולכה הותקנו לשם קביעת דרך רישוי ספציפית ומיוחדת למיתקני חשמל. אילו המחוקק היה מעוניין להקנות למתכנן המחוז סמכות בלעדית לדחות אישורה של תוכנית, היה עושה זאת באופן מפורש. כאמור, סמכות זו הוקנתה ויוחדה באופן מפורש לועדת השניים בלבד, ואילו סמכותו של מתכנן המחוז מצומצמת למתן התנגדות בלבד והעברת ההכרעה בתוכנית העבודה לועדת השניים. 15. לטענת מתכנן המחוז, די בכך שעמדתו של מנהל משק החשמל זהה לעמדתו כדי לדחות את הבקשה לאישור תכנית העבודה. מעבר לעובדה כי לא הונחה תשתית עובדתית המלמדת כי עמדתו של מנהל משק החשמל זהה לעמדת מתכנן המחוז, הרי שקבלת טענתו (בהנחה שעמדתו היא כעמדת מתכנן המחוז), תרוקן מכל תוכן את תקנות 6(ג) ו- 6(ד) לתקנות ההולכה, באופן בו יתייתר הצורך לכנס את ועדת השניים לשם מתן החלטתה בעניין מתן או אי מתן הרשאה לתוכנית העבודה, ואף תסוכל זכות הערר. 16. יצוין, כי נימוקי התנגדותו של מתכנן המחוז, שלטענתו מקנים לו סמכות להכריע בבקשה לאישור תוכנית העבודה, אינם רלוונטיים לשאלת עצם הסמכות נימוקים אלה, יכולים להוות בסיס לשאלה האם ליתן הרשאה לתוכנית העבודה, שאלה שכאמור הסמכות לדון ולהחליט בה הינה של ועדת השניים בלבד. 17. בעת"מ 1146/05 שלבי ח'אלד נ' מדינת ישראל, נדונה בדומה לענייננו שאלת סרובה של ועדת שנים לאשר לעותר חיבור לרשת החשמל בשל בניה בלתי חוקית בחלקת העותר. אלא שבאותו עניין הסרוב היה של וועדת השניים. בהציגו את טענות הצדדים וההליכים שקדמו להגשת העתירה ציין בית המשפט "תקנה 6(ג) לתקנות מאפשרת למתכנן המחוז, בין היתר להודיע למנהל משק החשמל ולבעל הרשיון על התנגדותו למיקום רשת החשמל העילית לפי תכנית העבודה. כך נהג בענייננו מתכנן המחוז, על כן, ומכח תקנה 6(ד') לתקנות הספקת חשמל (תקנות ההולכה - ז.ב.) הועברה ההכרעה ל"ועדת השניים" אשר כאמור החליטה שלא לאשר את הבקשה" בין הנימוקים שהביאו לדחיית העתירה היה הנימוק של אי מיצוי הליכים בכך שהעותר לא פנה לועדת הערר המחוזית להרשאות בהתאם לסעיף 6(ה) לתקנות ההולכה, זכות שבענייננו נמנעה מהעותר. 18. מכל האמור לעיל, אני מקבלת את העתירה ומורה למשיבים 2 ו- 3 לפעול בהתאם לתקנות 6 (ג) ו- 6(ד) לתקנות התכנון והבניה (הסדרת הולכה, חלוקה והספקת חשמל) התשנ"ח - 1988 ולקבל הכרעה משותפת בבקשה שהגיש העותר. המשיבים ישלמו לעותר שכ"ט עו"ד בסך של 20,000 ₪. חשמל