קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא החזרת צ'ק שנשלח בטעות: בפניי תביעה כספית על סך של 60,147 ₪. פתח דבר התובעת, מועצת הצמחים-המועצה לייצור צמחים ושיווקם, תאגיד ממשלתי אשר הוקם על פי חוק מועצת הצמחים (ייצור ושיווק) התשל"ג-1973 (להלן: "חוק מועצת הצמחים"), הגישה תביעה כספית נגד אברהם שלמה (להלן:"הנתבע") לתשלום הסך של 60,147 ₪. טענות התובעת על פי הנטען בכתב התביעה, ביום 23.05.2005 קיבל הנתבע בטעות מהתובעת, שיק על סך של 42,171 ₪, אשר היה מיועד לאברהם שלמה אחר ממושב ירדנה (להלן:"ההמחאה"). לטענת התובעת, מייד משנודע לה על הטעות, הורתה לנתבע להשיב את התשלום אשר הועבר אליו בטעות, ואשר היה מיועד לאדם אחר בשם זהה. הוסיפה התובעת וטענה כי, על אף פניות חוזרות ונשנות מטעמה ומטעם בא כוחה, סירב הנתבע להשיב את הכספים. התובעת מבקשת לחייב את הנתבעת בתשלום הסכום שהועבר אליו בטעות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הכל בסך של 60,147 ₪. טענות הנתבע הנתבע טען כי, הינו חקלאי שבבעלותו משק חקלאי לגידול ירק, אשר פנה במהלך שנת 2004 את התובעת בבקשה לקבלת סיוע, בשל צמצום שטחי מזרע. הוסיף הנתבע וטען כי, ביום 23.05.05 שלחה לו התובעת המחאה לפקודתו, על סך של 42,141.20 ₪, ולבקשת פקידת האחרונה, בשיחה טלפונית עימה, הוציא הנתבע ביום 25.05.05 קבלה וחשבונית על מלוא סכום ההמחאה. לטענת הנתבע, במהלך חודש 05/2010, כחמש שנים לאחר קבלת הכספים, נודע לו כי התובעת טוענת כי הכספים נשלחו בטעות, וזאת לאחר שגילה כי הוגש נגדו כתב תביעה, וכי ניתן כנגדו פסק דין, שבעקבותיו ננקטו הליכי הוצאה לפועל. לטענת הנתבע, התובעת אינה זכאית לקבלת הכספים, אשר מגיעים לו כדין, לאחר פניה שבוצעה על ידו לצורך סיוע. עוד טען הנתבע כי, התובעת התרשלה משך תקופה של שלוש שנים, במהלכם לא עשתה מאומה על מנת להעמיד את הנתבע על מחדלה. הוסיף הנתבע וטען כי, מעבר למחדלה רב השנים של התובעת, אשר יש בו כדי להפחית את סכום ההשבה ו/או לדחות את התביעה, מקום בו שינה הנתבע את מצבו לרעה, לא חלה עליו חובת ההשבה. הנתבע מבקש להורות על דחיית התביעה, תוך חיוב התובעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד. הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר דוד רחמים, אשר משמש כחשב של התובעת (להלן:"החשב"). מטעם הנתבע הוגש תצהירו של הנתבע בעצמו. דיון השאלה העומדת בפנינו היא האם ההמחאה נשוא התביעה אכן נשלחה בטעות אל הנתבע, וכי היתה מיועדת לאדם אחר העונה לאותו שם של האחרון? על אף שבתצהיר עדותו הראשית ציין החשב כי ההמחאה נשלחה בטעות אל הנתבע (סעיפים 2 ו-5 לתצהיר), אלא שבחקירתו הנגדית שלל החשב כי את ההמחאה שלח בעצמו לנתבע, אלא טען שזו נשלחה על ידי פקידים. בעניין זה אציין כי התובעת לא הגישה תצהיר של מי מפקידיה אשר טיפל בשליחת ההמחאה לנתבע, ו/או לחילופין לא דאג להתייצבות מי מהם לדיון בפניי, על מנת לאמת הטענה, כי אכן ההמחאה נשלחה בטעות. העובדה כי בהמחאה נרשם גם מספר תעודת זהות של הנתבע, ולא של ספק אחר מקרסמת בגרסת התובעת בדבר טעות. זאת ועוד, אף שנטען על ידי החשב כי הטעות מקורה במערכת הספקים במשרדי התובעת, בה נרשם מספר ספק אחד לשני המגדלים בעלי אותו שם (סעיף 8 לתצהיר), אלא שטענה זו לא הוכחה, ולא הוצג כל רישום מהמערכת הנ"ל, המאשש את הטענה כי הן לנתבע והן למגדל האחר, קיים מספר ספק אחד, שיש בו כדי להביא לטעות בהפקת ההמחאה ושליחתה. בנוסף, הגם שבעדותו הראשית הצהיר החשב כי התשלום היה מיועד למגדל אחר ממושב ירדנה, אשר נושא את אותו שם של הנתבע (סעיף 7 לתצהיר) (להלן: "המגדל האחר"), אלא שבחקירתו בפניי ענה האחרון כי לא אישר למגדל האחר את המענק, ואף לא הציג כל מסמך שיש בו כדי להצביע כי אותו מגדל אחר הגיש בקשה לקבלת המענק ו/או לחילופין אסמכתא כי למגדל האחר נשלחה המחאה באותו סכום אשר נשלח לנתבע. כל זאת, על אף טענות החשב בחקירתו בפניי, כי קיים טופס מאושר לאחר ביקור שנעשה בשטח, ששם היה צמצום מזרע, סכום שהגיע לסך של 40,000 ₪. טענותיו של החשב בעניין זה נשארו בעלמא, ללא כל תימוכין. עניין זה אף מקבל חיזוק לאור העובדה כי התובעת אף לא הציגה בפניי כל חשבונית זיכוי, אשר היה עליה להוציא למגדל האחר, כפי שנטען על ידי החשב בחקירתו הנגדית. בעניין זה אציין כי, הימנעותה של התובעת מזימונו של אותו מגדל אחר, ששמו ותעודת זהותו ידועים לה (סעיף 7 לתצהיר עדותו הראשית של החשב), ו/או לחילופין זימונו על ידי בית המשפט, לצורך הוכחת הטענה כי בזמנים הרלוונטיים אותו מגדל הגיש בקשה למענק ואכן נשלחה אליו המחאה בסכום הנקוב לעיל, וכן הימנעות התובעת מזימון מי מפקידיה ו/או עובדיה אשר נטען כי ביקרו בשטח של אותו המגדל הנ"ל טרם אישור המענק, כאשר אף בסיכומיה ציינה התובעת כי הגעת נציגים מטעמה לשטח הינו חלק מההליך טרם מתן הפיצוי, פועלות לחובתה של התובעת, אשר נטל ההוכחה בדבר תשלום המענק מוטל עליה. מנגד העיד בפניי הנתבע בעצמו. בעדותו הראשית טען הנתבע כי, בעקבות פנייתו לתובעת בשנת 2004, בבקשה לקבלת סיוע (סעיף 1 לתצהיר), נשלחה אליו בחודש 05/2005 המחאה ע"ס 42,171.2 ₪, אשר בעקבותיה הוצאו קבלה וחשבונית לפקודת התובעת (נספח א' לתצהיר). הוסיף הנתבע וטען כי התובעת מעולם לא פנתה אליו בדרישה להחזרת סכום ההמחאה הנ"ל, כאשר רק עם נקיטת ההליכים המשפטיים נגדו נוע לו לראשונה כי ההמחאה נשלחה אליו בטעות (סעיפים 8 ו- 10 לתצהיר). חקירתו הנגדית של הנתבע בפניי לא הצביעה על סתירות שיש בהן כדי לפגום בגרסתו. בחקירתו הנגדית ציין הנתבע, בין היתר, כי לא סירב לחתום על שום אישור מסירה, וכן לא ביקר מי מטעם התובעת בשטח שבבעלותו, טרם קבלת הכסף או לאחריו. אציין כי על אף שהתובעת טענה כי לנתבע נשלחו התראות לגביית החוב, אך לא הוצג על ידה כל מסמך ו/או אישור שיש בו כדי להעיד כי מכתבים בדבר התראות כאלו אכן נשלחו לנתבע, ו/או כל אישור מסירה הנוגע להתראות הנ"ל, ממנו עולה כי הנתבע סירב לחתום עליו, כאשר עדותו של האחרון מחזקת עניין זה. זאת ועוד, בעקבות עדותו של הנתבע בכך שלא ביקרו נציגיה של התובעת טרם אישור הפיצוי, איני מקבלת את טיעוניה של האחרונה כי תנאי למתן הפיצוי הינו ביקור של נציגיה בשטחו של הנתבע, ככל ולא הציגה הנחיות כלשהן מטעמה בעניין זה, וככל שלא הוכיחה כי נציגים מטעמה ביקרו בשטח של המגדל האחר טרם מתן הפיצוי, אשר בסופו של יום היה אמור לקבל את ההמחאה, שלכאורה נשלחה בטעות אל הנתבע. על כן, הנני מקבלת את עדותו של הנתבע בעניין זה, ומוצאת אותה מהימנה. בסיכומיו טען ב"כ התובעת כי מפרוטוקול בית המשפט עולה כי, הנתבע מוכן להחזיר את הכסף בתשלומים.מעיון בפרוטוקול הנ"ל, הטענה כי הנתבע היה מוכן לשלם את סכום ההמחאה בתשלומים, מקורה בדברי ב"כ התובעת לפרוטוקול, ולא של הנתבע ו/או בא כוחו. עניין זה אף מקבל חיזוק בחקירתו של הנתבע בפניי, עת נשאל על עניין זה. " ש: לא ביקשת לפרוס את החזר לשנים? ת: לא. ש: לא אמרת שאם לא תפרסו לי לא תראו גרוש? ת: לא..". בנוסף, עיינתי בחשבוניות אותן הציג הנתבע בפניי, מהן עולה כי בסמוך לתאריך כתיבת השיק, 23.05.05, הופקו על ידי הנתבע בתאריך 25.05.05 הן "קבלה" והן "חשבונית מס", כאשר בקבלה מופיעים פרטי ההמחאה, הבנק, זמן הפירעון והסכום. טענותיו של ב"כ התובעת בסיכומיו בעניין מספרי הקבלה והחשבוניות שאינם מספר תואמים אחד לשני, אינה רלוונטית לעניין זה, כאשר בעסק פעיל לא בהכרח מספור הקבלות והחשבוניות הינו מספור זהה. לא נעלמו מעיני טענותיו של ב"כ התובעת בסיכומיו כי משניסה הנתבע להוכיח זכות לקבלת הכסף, אזיי יש להפעיל את הכלל של הודאה והדחה. כידוע, בדרך כלל, על התובע מוטל הנטל הבסיסי והראשוני, להוכיח את תביעתו.את נטל ההוכחה ניתן להרים באמצעות הצגת ראיות שונות או לפי מאזן ההסתברות, כי גרסת הצד עליו מוטל הנטל, הינה הגרסה העדיפה, או כי הראיות שהוצגו בתמיכה לגרסתו, הינן ראיות עדיפות. הלכה זו נקבעה בשורה של פסקי דין: ע"א 475/81 זיקרי יעקב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ פ"ד מ (1) 589 מפי כבוד השופט ברק (כתוארו אז): "נטל ההוכחה ביחס לתביעתו הבסיסית מוטלת עד סוף המשפט על התובע". .."נטל השכנוע מוטל על המערער.. היה עליו להוכיח, ע"פ מידת ההוכחה הנוהגת במשפט האזרחי - נטייה של מאזן הסבירות לטובתו - כי נתקיימו היסודות המקיימים את זכותו..." על העיקרון והכלל האמור חזר כבוד השופט ברק (כתוארו אז) בע"א 497/85 אשר אשל נ' פיליפ גאררלסט פ"ד מב (1) 89, בעמוד 94. ראה פסיקה נוספת בעניין: ע"א 438/69 ביינון ואח' נ' זינגר ואח' פ"ד כד (2) 125, ע"א 6369/98 רות גרינברג נ' אל (אברהם שמעון) פ"ד נד (4) 409, ע"א 1096/97 עטיה אבו גו'בה נ' פימו פ"ד נג (14) 481, ע"א 1880/94 רחל קטן נ' אלי קטן פ"ד מט (1) 215, ע"א 1212/91 קרן לכי נ' פליציה בינשטוק פ"ד מח (3) 705. טענה של "הודאה והדחה", הינה טענה בה מודה הנתבע בעובדות המהותיות של עילת התביעה, אך מציין עובדות נוספותאשר בעטיין גורס הוא, כי התובע אינו זכאי לסעד המבוקש. במצב זה, מוטל על הנתבע נטל השכנוע לגבי העובדות "המדיחות" הנטענות על ידו. כאשר הוא אינו מרים את הנטל, מתקבלת גרסת התובע, שכן הנתבע הודה בה (ע"א 642/61 טפר נ' מרלה, פ"ד טז 1000, 1004; רע"א 3592/01 עיזבון המנוח סימן טוב מנשה נ' ע. אהרונוב קבלנות בניין (1988) בע"מ, פ"ד נה(5) 193, 194; י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, (מהדורה שביעית), 1995, 321-320). לעניין העברת נטל הראיה בגין טענות של 'הודאה והדחה' נקבע בע"א 777/80 שרייבר נ' שטרן, פ"ד לח(2) 143, 146 כדלקמן: "כדי להעביר את נטל הראיה מתובע לנתבע, צריכה טענת הנתבע להיות מסוג 'הודאה והדחה' - 'כן, אבל', כלומר הודאה בכל העובדות הנטענות ע"י התובע, כשבצדה של אותה הודאה, טענות המפקיעות את זכותו של התובע". בענייננו, אין הנתבע מודה בעובדות הנטענות על ידי התובעת, כי ההמחאה נשלחה אליו טעות, ואף על פי כן הינו זכאי לסכום הכסף אשר הועבר אליו. טענתו של הנתבע, הינה כי העברת ההמחאה בוצעה כדין, לאחר פניה אל התובעת, כאשר נטל הוכחת העובדה כי העברת ההמחאה לידי הנתבע, מקורה בטעות, נשאר על התובעת, ומהראיות ועדויות הצדדים כפי שהובאו בפניי, לא עמדה התובעת בנטל זה. סוף דבר לאור האמור לעיל, הגעתי למסקנה כי התובעת לא הצליחה להרים את נטל ההוכחה לתביעתה. אי לכך, הנני מורה על דחיית התביעה. התובעת תשלם לנתבע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪, וזאת תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא ישולמו במועדם, ישאו הפרשי ריבית והצמדה כדין מהיום ועד התשלום בפועל. שיקים