קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הלנת שכר מועצה דתית: השופט י' אליאסוף 1.לפנינו ערעור על פסק דינו החלקי (שכותרתו היא "החלטה") של בית הדין האזורי בבאר-שבע מיום 14.1.1996 (תב"ע נד / 2-10; השופט הראשי אזולאי כדן יחיד), בו חויבה המשיבה (להלן - המועצה הדתית) לשלם למערער פיצויי הלנת פיצויי פיטורים והלנת שכר. הרקע וההליך בבית הדין האזורי 2. על-פי סעיף 10א(א) לחוק שירותי הדת היהודיים [נוסח משולב], תשל"א1971- (להלן - חוק שירותי הדת היהודיים), רשאי השר לענייני דתות לדרוש ממועצה דתית למלא חובה או לבצע עבודה שהיא נדרשת או מוסמכת לעשות לפי החוק, תוך זמן שנקבע. בסעיף 10א(ב) לחוק נקבע כדלקמן: "(ב) לא מילאה המועצה אחרי הצו תוך הזמן האמור, רשאי שר הדתות לאחר התייעצות עם ראש הרשות המקומית למנות אדם הנראה לו מתאים שימלא את החובה או יבצע את העבודה, ובלבד שהשכר וההוצאות הכרוכות בכך יהיו על חשבון התקציב של המועצה." 3. ביום 19.11.1991 הודיע השר לענייני דתות למערער כי בהתאם לסעיף 10א(ב) לחוק שירותי הדת היהודיים הוא ממנה אותו למלא את החובות ולבצע את העבודות שפורטו בהודעה, במקום המועצה הדתית האזורית לכיש. מינוי זה בוטל ביום 31.8.1993, על-פי הודעת סגן השר לענייני דתות מיום 18.8.1993. 4. ביום 26.1.1994 הגיש המערער, בבית הדין האזורי, כתב תביעה מתוקן כנגד המדינה והמועצה הדתית, בו טען כי נתקיימו יחסי עובד-מעביד בינו לבין המדינה או המועצה הדתית. המערער תבע לקבל את שכרו בעד החודשים פברואר 1993 עד אוגוסט 1993, פיצויי פיטורים וכן פדיון חופשה שנתית. כן תבע המערער פיצויי הלנה ו / או הפרשי הצמדה וריבית לגבי סכומי תביעתו. בכתב ההגנה שהגישה המדינה נטען, בין השאר, כי אין מתקיימים יחסי עובד-מעביד בין המערער לבין המדינה, וכי שכרו של המערער וכל הוצאה הכרוכה בו הם על חשבון תקציב המועצה הדתית. המועצה הדתית לא הגישה כתב הגנה מטעמה. עם זאת, בדיון לפני רשם בית הדין טען נציג המועצה כי הוא רואה במדינה את "הכתובת" לתביעות המערער, מה עוד שחזקה על המערער כי "דאג לכך שכל המגיע לו ישולם לו". המוסד לביטוח לאומי צורף כנתבע נוסף בתובענה. 5. בתצהיר עדות ראשית שהגיש המערער הוא טען, בין השאר, כי המשרד לענייני דתות העביר מדי חודש כספים לחשבון הבנק של המועצה הדתית אשר נועדו, בין היתר, לתשלום שכרו. שכרו שולם על-ידי המועצה הדתית, אשר הנפיקה עבורו את תלושי השכר. 6. ביום 8.11.1995 הודיעו נציגי המערער והמשיבים לבית הדין האזורי כדלקמן: "מבלי לפגוע בזכויות וטענות הצדדים תשלם נתבעת 3 [המועצה הדתית] לתובע, כלהלן: 1. בגין משכורת 93 / 2 - 7750.32 ש"ח נטו. 2. בגין משכורת 93 / 3 - 5634.21 ש"ח נטו. 3. בגין משכורת 93 / 4 - 6845.28 ש"ח נטו. 4. בגין משכורת 93 / 5 - 6700 ש"ח נטו. 5. בגין משכורת 93 / 6 - 6552.78 ש"ח נטו. 6. בגין משכורת 93 / 7 - 8000.69 ש"ח נטו. 7. בגין משכורת 93 / 8 - 8000.96 ש"ח נטו. 8. ע"ח פיצויי פיטורים בשיעור של משכורת חודשית לכל שנת עבודה, סך 16,478 ש"ח. 9. פדיון חופשה שנתית 16,478.79 ש"ח. 10. הפרשי הצמדה וריבית על הסכומים האמורים החל מתום כל חודש משכורת לגבי המשכורת, ולגבי פיצויי פיטורים ופדיון חופשה מיום 31.8.93, ועד לתשלום בפועל. 11. השתתפות בשכ"ט עו"ד בשיעור של 20% בתוספת מע"מ מכל הסכומים האמורים, כולל ריבית והפרשי הצמדה, שנפסקו לזכות התובע. 12. התשלומים האמורים יבוצעו תוך 60 יום מהיום. 13. ביחס לתביעת התובע לפיצויי פיטורים מעבר למשכורת חודשית לכל שנת עבודה כפי שהוא תובע, יימשך הדיון בביה"ד. 14. אנו מבקשים לאשר את ההסכם ולתת לו תוקף של החלטה. 15. הסכם זה נערך על יסוד הודעת ב"כ נתבעת 1 [המדינה] כי הנתבעת 1 תתקצב את הנתבעת 3 עפ"י המקובל, על מנת שנתבעת 3 תוכל לעמוד בתשלומים האמורים עד למועד האמור. במקרה של אי תשלום ההסכם כל הסכומים האמורים במועד, תעמוד לתובע הזכות לפנות לביה"ד בבקשה לפיצוי הלנה או לביטול כל ההסכם או לכל סעד אחר עפ"י בחירתו. 16. התובע וב"כ נתבעת 2 [המוסד לביטוח לאומי] מודיעים כי יפנו בהסכמה לבית דין זה בבקשה לאפשר להם להשמיע ראיות נוספות הנוגעות למעמדו של התובע כעובד." בית הדין האזורי אישר את ההסכם ונתן לו תוקף של החלטה. 7. משעברו 60 ימים והתשלומים לפי ההסכם הנ"ל לא שולמו, הודיע ב"כ המערער לבית הדין האזורי, ביום 11.1.1996, כי המועצה הדתית לא שילמה את הסכומים שפורטו בהסכם הנ"ל, מאחר שהמדינה לא תיקצבה את המועצה הדתית. ב"כ המערער הודיע עוד לבית הדין כי אמנם רשאי המערער במקרה זה לבטל את ההסכם הנ"ל, כאמור בסעיף 15 בו, אולם אין הוא נוקט בצעד זה. בקשתו היתה לפסוק למערער פיצויי הלנה על הסכומים שפורטו בהסכם, וכן להעניק לו סעדים נוספים שפירט. בהחלטתו מיום 14.1.1996 התייחס בית הדין האזורי להסכם הנ"ל בין הצדדים, וקבע כדלקמן: "6. ביחס להסכם מיום 8.11.95 וכל עוד לא הוגשה בקשה לביטולו ולא בוטל פסק הדין מן הדין לחייב את נתבעת 3 בתשלום פיצוי הלנה בגין פיצויי פיטורים שנקבעו בהסכם זה, לאור הזכות שנשמרה לתובע לבקש פיצויי הלנה. בכל הקשור לתקופה שעד להסכם נראה לי שלאור המחלוקת שהיתה ביחס לזכאות התובע ואי יכולתה של נתבעת 3 לשלם את הכספים ולאור ההסכם אשר בו הוסכם על תשלום ריבית והפרשי הצמדה עד תום 60 יום מיום ההסכם, יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם על ריבית והפרשי הצמדה כאמור בסעיף 10 להסכם, עד ליום 8.1.96. החל ממועד זה אין כל הצדקה או עילה לביטול או להפחתה של פיצויי ההלנה. העובדה שמדובר בתקציב חדש היתה יכולה להיות ידועה לנתבעת 1, ואין באי הסכמתה של המועצה האזורית להשתתף במימון כדי לשחרר את הגורמים המופקדים מטעם המדינה על המועצה הדתית ועל המועצה האזורית מאחריותם לדאוג לכך שהמועצה הדתית תקבל את המימון הדרוש על מנת שתוכל לעמוד בתשלומים שקיבלה על עצמה בהסכם שקיבל תוקף של החלטה, כאשר ההסכם נערך על יסוד הודעת ב"כ המדינה, כי המדינה תתקצב את המועצה הדתית עפ"י המקובל על מנת שהמועצה הדתית תוכל לעמוד בתשלומים האמורים עד למועד האמור. במצב זה ניתן לצפות שהגורמים המופקדים במדינה על תיאום בין הגורמים השונים המופקדים על תקצוב המועצה הדתית יעשו את המוטל עליהם על מנת לאפשר למועצה הדתית לעמוד בתשלומים שקיבלה על עצמה בהסכם שקיבל תוקף של החלטה. 7. לאור זאת, אני מחייב את הנתבעת 3 [המועצה הדתית] לשלם לתובע פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום של 16,478 ש"ח החל מיום 8.1.96 ועד לתשלום בפועל, וזאת בנוסף לריבית והפרשי הצמדה שהתגבשו עד למועד זה, עפ"י סעיף 10 להסכם. כמו-כן, אני מחייב את נתבעת 3 לשלם לתובע פיצויי הלנת שכר עבור המשכורות בהן חויבה בהסכם האמור, החל מיום 8.1.96 ועד לתשלום בפועל, וזאת בנוסף לריבית והפרשי הצמדה שהתגבשו עד למועד זה, עפ"י סעיף 10 להסכם. כמו-כן, אני מחייב את נתבעת 3 לשלם לתובע הוצאות בגין הדיון בבקשה זאת בסך 2500 ש"ח בתוספת מע"מ. 8. הסכומים האמורים יווספו לכל הסכומים שנפסקו לזכות התובע עפ"י החלטה מיום 8.11.95. 9. ביחס לסעדים האחרים המבוקשים, כולל שאלת הסמכות לדון בתביעה נגד נתבעת 1, תינתן החלטה לאחר שמיעת העדויות הנוגעות לענין, בהתחשב בתצהירים שהוגשו ובצורך לחקור את המצהירים בחקירה נגדית." 8. ב"כ המדינה הודיעה לבית הדין האזורי כי ביום 28.1.1996 היא העבירה במישרין למערער סכם של 69,298 ש"ח "הכולל קרן, ריבית והצמדה בהתאם להחלטות בית-הדין מיום 8.11.1995 ו14.1.96- לפי פירוט מכתב המצ"ב, וזאת לצורך ביצוע חלקה של הנתבעת 1 [המדינה] בהסכם מיום 8.11.95". 9. בית הדין האזורי קבע מועד להמשך הדיון בתובענה לפניו, אך דיון זה נדחה עקב הגשת הערעור לפנינו. נושא הערעור 10. הערעור שלפנינו מתייחס לקביעתו של בית הדין האזורי בדבר הפחתת פיצויי ההלנה והעמדתם על ריבית והפרשי הצמדה עד ליום 8.1.1996. לטענת ב"כ המערער, לא היו לפני בית הדין האזורי ראיות המהוות עילה לביטול פיצויי הלנה בגין התקופה שקדמה ליום 8.1.1996. לפיכך, המערער עתר לקבלת פיצויי הלנה אף לגבי התקופה שלפני ינואר 1996. הסעד אותו ביקש המערער, היה "חיוב המועצה בפיצויי הלנה מלאים מיום התגבשותה של כל עילה ועילה (הימים שנועדו לתשלום המשכורות ולתשלום פיצויי הפיטורים) ועד ליום התשלום המלא בפועל". 11. לאחר שמיעת טיעוני הצדדים לפנינו, הודיעה ב"כ המדינה ביום 17.11.1996, כדלקמן: "א. בהמשך לדברים שנאמרו בבית-הדין בישיבה הקודמת, בדקה המדינה את האפשרות להשלים את תשלום הסכום שהוטל על המועצה הדתית אזורית לכיש (משיבה מס' 1, להלן - החייבת), בהחלטת ביה"ד קמא מיום 14.1.96 (עליה נסב הערעור, להלן - ההחלטה), מבלי להודות בצידקת החיוב. ב. לדעתנו - מנקודת מבטה של החייבת, יש לראות את התשלום בסך 69,298.00 ש"ח, שהועבר לידי המערער ע"י המדינה בינואר 1996, כתשלום ע"ח הקרן לפי ההחלטה. * ראה: ע"א 66 / 384, רובינשטיין נגד סולל בונה בע"מ, פ"ד כ'(4) 99, בעמ' 103. ג. אשר על כן, ומאחר שהתשלום הנ"ל כיסה את מלוא הקרן בגין שכר ופיצויי פיטורין לפי ההחלטה (ויותר), העבירה המדינה לידי המערער, באמצעות בא-כוחו, ביום 13.11.96 - עוד 101,513.58 ש"ח, המהווים השלמת החוב ע"פ ההחלטה (כולל פיצויי הלנה מיום ההחלטה ועד יום התשלום הראשון, וכן יתרת הסכומים שנפסקו בהחלטה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית, הכל כמפורט בחשבון שנשלח למערער יחד עם התשלום הנוסף). ד. התשלום הנוסף שולם למען הזהירות, תוך שמירת הזכות לדרוש השבתו, אם יתברר בסוף ההליכים המשפטיים שהמערער לא היה זכאי לו." ערעור בזכות או ברשות? 12. ב"כ המדינה טענה לפנינו כי החלטת בית הדין האזורי מיום 14.1.1996 אינה "פסק-דין" אלא בגדר "החלטה אחרת" אשר הערעור עליה טעון קבלת רשות. תשובת ב"כ המערער לטענה זו היא כי פסק הדין הוא אמנם חלקי, אך הוא בגדר פסק דין סופי לעניין פיצויי ההלנה. על כן, הערעור לבית דין זה, לגביו, הוא בזכות. 13. לאור השתלשלות הדברים בבית הדין האזורי ומהותם של ההליכים שהתנהלו, אין אנו חייבים להכריע בשאלה האם החלטתו של בית הדין האזורי מיום 14.1.1996 היא "פסק-דין" או "החלטה אחרת". בנסיבות אלה, אף אם ההחלטה היא בגדר "החלטה אחרת", רואים אנו לנכון לדון בערעור שלפנינו כאילו הוגשה לגבי ההחלטה בקשת רשות ערעור במועד וניתנה רשות ערעור. הטיעונים לגופו של הערעור 14. הטיעונים העיקריים של ב"כ המערער לפנינו הם כדלקמן: (א) לפני בית הדין האזורי לא היו ראיות המראות עילה לביטול פיצויי ההלנה בעד התקופה שקדמה לחודש ינואר 1996; (ב) התשלומים למערער עוכבו בשל העדר כספים, ואין בכך עילה לביטול פיצויי הלנה; (ג) המערער לא ויתר על פיצויי הלנה בעד התקופה שקדמה לחודש ינואר 1996; (ד) הזכות לבקש הפחתה או ביטול של פיצויי הלנה היא זכותה של המועצה הדתית ולא של המדינה, בהיותה משיבה פורמלית בלבד. 15. הטיעונים העיקריים של ב"כ המדינה לפנינו הם כדלקמן: (א) החלטת בית הדין האזורי מיום 14.1.1996 היא החלטת ביניים בלבד, אשר עדיין לא סיימה את המחלוקת בין הצדדים. זאת מן הטעם שאין לפסוק פיצויי הלנה, אלא על שכר מולן, והשאלה אם מדובר בשכר עבודה למערער, תיחתך רק כאשר תוכרע השאלה האם המערער הוא "עובד" של המועצה הדתית או "עובד המדינה"; (ב) המערער מונה לפי חוק שירותי הדת היהודיים, והוא היה במעמד מיוחד של סטטוס לפי החוק ולא במעמד של "עובד"; (ג) מאחר שהמערער לא ביטל את ההסכם מיום 1.11.1995, לא היה מקום להחליף את ההסכמה על תשלום הסכומים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בלבד. 16. המועצה הדתית לא התייצבה לדיון ולא הגישה טיעונים מטעמה. ההכרעה בערעור 17. בדיון בבית הדין האזורי ביום 8.11.1995 הובאה לפני בית הדין הסכמה של הצדדים בדבר תשלום סכומים שונים למערער, וכן לוח זמנים של התשלום, וזאת "מבלי לפגוע בזכויות וטענות הצדדים". שני נושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים, נשארו "פתוחים" להמשך הדיון, והם - נושא פיצויי הפיטורים המוגדלים (פיסקה 13 להסכמה) וכן "מעמדו" של המערער (פיסקה 16 להסכמה). 18. נושא פיצויי ההלנה הוסדר בין הצדדים, בכך שהם הסכימו כי ישולמו הפרשי הצמדה וריבית בלבד (פיסקה 10 להסכמה), וזאת בכפוף לביצוע התשלומים תוך ששים ימים (פיסקה 12 להסכמה). לא הוסכם בין הצדדים כי במקרה של פיגור בתשלום, ישולמו אוטומטית פיצויי הלנה במקום הפרשי הצמדה וריבית. הוסכם כי במקרה של פיגור בתשלום, תהיה למערער זכות לנקוט בצעדים כדלקמן (פיסקה 15 להסכמה): (א) לפנות לבית הדין בבקשה לפיצוי הלנה; (ב) לפנות לבית הדין בבקשה לביטול כל ההסכם; (ג) לפנות לבית הדין בבקשה לכל סעד אחר. 19. המערער בחר למעשה באפשרות הראשונה בפנותו לבית הדין בבקשה לחייב את המועצה הדתית בתשלום פיצויי הלנה מלאים. אין זו תביעה של המערער לפיצויי הלנה, באשר תביעה זו נכללה כבר בפיסקאות 11, 12, 15 ו18- לכתב התביעה המתוקן שהגיש. הבקשה האמורה הוגשה במסגרת פיסקה 15 של ההסכמה בין הצדדים, וככל בקשה נתונה היא לשקול דעתו והחלטתו של בית הדין. 20. לגבי בקשה זו נערך דיון ביום 14.1.1996, בו פירט ב"כ המערער את טענותיו וכן פירטו טענותיהם ב"כ המדינה וב"כ המועצה הדתית. יש לזכור גם שבתיק בית הדין נמצאו אז תצהיר העדות הראשית של המערער מיום 31.8.1996 וכן תצהירו של מר יהושוע ישי, מטעם המדינה, מיום 8.1.1995. 21. החלטתו של בית הדין האזורי היתה, אפוא, במסגרת ההסכמה שבין הצדדים, אשר כללה גם הסכמה דיונית לגבי האפשרות שבה יהיה פיגור בתשלום למערער. על פי הסכמה זו טענו הצדדים טיעוניהם, מבלי שביקשו להגיש ראיות כלשהן, ובית הדין נתן את החלטתו. השאלה היא, על כן, האם נפל פגם בתהליך מתן החלטתו של בית הדין האזורי מיום 14.1.1996 או שהיא לוקה בטעות. 22. בשים לב למכלול הנסיבות העולות מתיק בית הדין האזורי, מסקנתנו היא כי בית הדין פעל במסגרת סמכותו על-פי ההסכמה שבין הצדדים, וכי לא נפל פגם בתהליך מתן החלטתו של בית הדין האזורי, ואין ההחלטה לוקה בטעות. 23. לאור זאת, אנו מחליטים לדחות את הערעור, והעניין מוחזר לבית הדין האזורי לשם המשך הדיון בהליך. 24. אין צו להוצאות בהליך הערעור, אולם בית הדין האזורי יביא בחשבון ההוצאות בסיום ההליך, אף את הליך הערעור.הלנת שכרמועצה דתית