המבקש להגיש בקשה לביטול פסק בוררות חייב בכל מקרה, להגיש את הבקשה בתוך 45 יום ממתן הפסק, ואם הוגשה בקשה לאישור הפסק, חייב הוא לעמוד בסד זמנים נוסף של הגשת בקשת הביטול תוך 15 יום מקבלת בקשת האישור. סעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 )להלן: "חוק הבוררות") קובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק...בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו...". תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968 קובעת כי "המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בסעיף 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק". קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא המועד להגשת בקשת ביטול פסק בוררות: מבוא 1. המבקש 1 (להלן: "המבקש") והמשיב 1 (להלן: "המשיב") הינם אחים שבעבר ניהלו במשותף עסקים באמצעות מספר חברות. בשלב מסויים החליטו להיפרד ונחתם ביניהם הסכם פירוד. לאחר מכן נתגלעו מחלוקות בין הצדדים והוגשו תביעה ותביעה שכנגד לבית משפט זה (ת"א 123/07 שנדון בפני כב' השופט מנהיים). באותו הליך הגיעו הצדדים להסכמות לפיהן התבקש בית המשפט להכריע במחלוקת אחת בלבד ביניהם. כן הוסכם במסגרת אותן הסכמות כי הצדדים יפעלו לקביעת ערכה של חברת מ.ו.ה מדידות ושירותים הנדסיים בע"מ (להלן: "החברה") נכון ליום 30.6.02, ואם יישארו ביניהם מחלוקות בקשר לכך יפנו לרו"ח מאיר שמואלי (רואה החשבון של החברה), אשר יכריע במחלוקת במסגרת הליך בוררות, כשהוא פטור מחובת הנמקה. הוסכם גם כי המבקש יהיה זכאי למחצית מהסך שייקבע כערכה של החברה בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.02 ועד התשלום בפועל שישולם תוך 90 יום מקביעת הערך. 2. כב' השופט מנהיים נתן ביום 9.12.09 את פסק דינו במחלוקת שבין הצדדים (ההכרעה היתה לטובת המבקש). 3. לאחר מכן, ומשפניות המבקשים למשיבים להגיע להסכמה לגבי ערכה של החברה לא נענו, נעשתה פניה לבורר, לקיים הליך בוררות. הבורר קבע ביום 8.6.10, כי ערכה של החברה נכון ליום 30.6.02 (להלן: "המועד הקובע") הינו 648,764 ₪, וכי לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 30.6.02 ועד 31.5.10, מסתכם סכום זה בסך של 999,508 ₪. הסכמות הצדדים הן, כזכור כי המבקש זכאי לקבל מחצית הסכום הנ"ל. 4. ביום 30.6.10 פנו המבקשים לבית המשפט בבקשה לחייב את הבורר לאפשר עיון בתיק הבוררות וצילומו. לאחר מסכת של תגובות, ניתנה החלטת כב' השופטת בלכר ביום 21.10.11, ובה הורתה כי המסמכים המפורטים בהודעת הבורר (שהוגשה ביום 11.10.10 אך נושאת תאריך 30.10.10) יועמדו לעיון וצילום המבקשים, למעט נייר העבודה של הבורר. 5. ביום 9.11.10 הגישו המשיבים בקשה לאישור פסק הבוררות (להלן: "בקשת האישור"), וביום 29.11.10 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הבוררות (להלן: "בקשת הביטול"), ובה ביקשו לבטל את פסק הבורר באופן חלקי ולהורות על תיקונו. לבקשה צורפה חוות דעת רואה חשבון ולפיה שוויה של החברה היה 975,680 ₪ למועד הקובע, (סכום העולה על הסכום שנקבע על ידי הבורר), וכ-1,587,000 ₪ לאחר הוספת הפרשי הצמדה וריבית. לטענתם הבורר נמנע מלקבוע את מלוא ערכה בפועל של החברה, ובכך חרג מסמכותו ו/או לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו. כן טענו כי הבורר נמנע מלקיים ולו ישיבה אחת, ולא ערך הליך בוררות כמתחייב מהוראות כל דין, ובכך לא נתן למבקשים הזדמנות נאותה להעלות טענותיהם ולהביא ראיותיהם. 6. ביום 29.12.10 הגישו המשיבים בקשה לסילוק בקשת הביטול על הסף, וזאת מאחר שהבקשה הוגשה לאחר חלוף המועד להגשתה. על-פי חישוביהם המניין של 45 יום להגשת בקשת הביטול מתחיל ביום 8.6.10, ובהתחשב בשביתת עובדי בתי המשפט ובפגרות בתי המשפט היה על המבקשים להגיש את הבקשה לביטול פסק הבורר עד 7.10.10. בנוסף טענו כי חלף גם מניין 15 הימים שעמד לרשות המבקשים מיום שקיבלו את הבקשה לאישור פסק הבורר וכי בקשת הביטול הוגשה בפועל למעלה מ-15 יום לאחר שבקשת האישור התקבלה אצלם. 7. בתגובתם לבקשה לא טענו המבקשים כי מניינם של המשיבים שגוי, אלא שמניין 45 הימים צריך להתחיל מיום 21.10.10 בו ניתנה החלטת כב' השופטת בלכר שאפשרה עיון וצילום תיק הבוררות, או מיום 25.10.10 בו בוצע העיון בפועל. באשר לטענה בדבר חלוף מניין 15 הימים מאז נתקבלה בידם בקשת האישור, טענו המבקשים כי הבקשה נתקבלה אצלם ביום 14.11.10, דהיינו בקשת הביטול שהוגשה ביום 29.10.10, הוגשה בתוך תקופת 15 הימים המותרת. 8. ביום 3.4.11 התקיים דיון בבקשה לסילוק על הסף וההחלטה הנוכחית היא החלטה בבקשה זו. דיון והכרעה 9. סעיף 27 לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 )להלן: "חוק הבוררות") קובע כי "לא ייזקק בית המשפט לבקשת ביטול שהוגשה כעבור ארבעים וחמישה יום מיום מתן הפסק...בית המשפט רשאי להאריך את התקופה האמורה, אף אם כבר עברה, מטעמים מיוחדים שיירשמו...". תקנה 10 לתקנות סדרי הדין בענייני בוררות, תשכ"ט-1968 קובעת כי "המשיב רשאי להתנגד לאישור פסק בוררות בדרך בקשה לביטולו, תוך חמישה עשר ימים מיום שהומצאה לו ההודעה האמורה בסעיף 8, ובלבד שלא יאחר מן המועד הקבוע בסעיף 27 לחוק". 10. המבקש להגיש בקשה לביטול פסק בוררות חייב, אפוא, בכל מקרה, להגיש את הבקשה בתוך 45 יום ממתן הפסק, ואם הוגשה בקשה לאישור הפסק, חייב הוא לעמוד בסד זמנים נוסף של הגשת בקשת הביטול תוך 15 יום מקבלת בקשת האישור. 11. בכל הקשור לטענת המשיבים לגבי חלוף המועד של 15 יום שנקבע בתקנה 10 לעיל, לא הוכיחו המשיבים טענה זו. לא הוצג אישור מסירה הקודם ליום 14.11.10, וכיוון שכך, יש לקבל את טענת המבקשים כי הבקשה לאישור פסק הבוררות נמסרה להם ביום 14.11.10 וכי בקשת הביטול הוגשה בתוך 15 הימים המותרים. 12. שונה המצב בכל הקשור למניין הימים מיום שניתן הפסק. 45 הימים המותרים חלפו להם, מבלי שהוגשה בקשה לביטול הפסק ומבלי שהוגשה בקשה למתן ארכה להגשת בקשה זו. אינני מקבל את טענת המבקשים כי מועד 45 הימים האמורים נמנה רק מיום שניתנה להם אפשרות לצלם את תיק הבוררות. חוק הבוררות קובע במפורש כי המועד הקובע לתחילת מניין הימים הוא המועד בו ניתן הפסק, אם ניתן בפני המבקש, או מהיום שנמסר למבקש העתק הפסק, אם ניתן שלא בפניו. אין כל אזכור לכך שהמועד יחל להימנות מתאריך אחר או בהקשר לקבלת תיק הבוררות לעיון ולצילום. 13. התוצאה היא כי על המבקשים היה להגיש בקשה להארכת מועד, אך הדבר לא נעשה על ידם עד עצם היום הזה. במובלע ניתן להבין מתגובת המבקשים לבקשת הסילוק כי מתקיימים טעמים מיוחדים למתן ארכה, כנדרש בסעיף 27 לחוק הבוררות, אך בקשה להארכת מועד אין כאמור, ובאין בקשה להארכת מועד לא ניתן גם להאריך את המועד. 14. לא יצלח נסיון המבקשים להיתלות במכתב ב"כ המשיבים מיום 7.9.10, בו הודיע כי נוכח כוונת המבקשים לשמור לעצמם את הזכות להשיג על הפסק, ישולם הסכום שהמשיבים חייבים בתשלומו רק לאחר שיאושר הפסק, שכן אין בו כדי להוות אישור כלשהו לארכה להגשת בקשת הביטול. 15. על מנת שלא יסברו המבקשים כי הבקשה לסילוק על הסף מתקבלת אך בשל העובדה שלא הגישו בקשה להארכת מועד, אוסיף כי גם אם היתה מוגשת על ידם ביחד עם בקשת הביטול בקשה להארכת מועד, לא היתה היא מתקבלת. נכון כי את הבקשה להארכת מועד היה צורך להגיש עוד לפני חלוף המועד, אך גם במקרה שהבקשה היתה מוגשת לאחר חלוף המועד, וניתן היה לראות בטעם של פרק הזמן שחלף עד קבלת מסמכי תיק הבוררות, משום טעם מיוחד הנדרש לפי סעיף 27 לחוק הבוררות, הרי שקלול טעם זה עם סיכויי בקשת הביטול היה מביא למסקנה כי אין כל טעם מיוחד בשלו יש להאריך את המועד, שכן סיכויי בקשת הביטול הינם קלושים עד אפסיים, כפי שיפורט להלן. 16. חוק הבוררות מונה רשימה סגורה של עילות ביטול. המבקשים ביססו את בקשתם על עילות הביטול הקבועות בסעיפים 24(3), 24(4) ו-24(5) לחוק הבוררות. 17. העילות לפי סעיף 24(3) (הבורר חרג מסמכויותיו) ו-24(5) (הבורר לא הכריע באחד העניינים שנמסרו להכרעתו) לחוק הבוררות, לא יוכלו להתקבל כעילות ביטול, שכן מחוות הדעת שצורפה עולה כי המבקשים חולקים על פסק הבורר וטוענים כי נפלה טעות בחישוב שערך ובתוצאה אליה הגיע לגבי שווי החברה במועד הקובע. טענה לטעות בפסק איננה מקימה עילת ביטול. אין לטענות המבקשים ולעילת ביטול של חריגה מסמכות דבר וחצי דבר, כך גם לגבי עילת ביטול של אי הכרעה באחד העניינים שנמסרו להכרעת הבורר. רק בדיון שהתקיים הוברר כי המבקשים טוענים שהבורר חישב את ערך החברה לפי שווי מאזני ולא לפי שווי בפועל (עמ' 5 ש' 14-17). נושא שווי מאזני לא נזכר כלל בבקשת הביטול. יתרה מכך, בחוו"ד שצורפה לבקשת הביטול נטען כי שווי החברה לפי המאזן המבוקר למועד הקובע הוא כ-510,000 ₪, בעוד הבורר קבע את שוויה לסך של כ-648,000 ₪, כך שיש קושי בטענה שהבורר קבע שווי מאזני ולא שווי בפועל. מעיון בחוות הדעת מטעם המבקשים עולה כי המומחה מטועם המבקשים חולק על ערכים שונים הרשומים במאזן המבוקר, דהיינו הטענה היא לטעויות שנעשו על ידי הבורר. מהאמור לעיל עולה כי אין להתייחס לטענה האחרונה שלא נטענה כלל בבקשת הביטול, אך גם לו היתה נטענת, עדיין בטעות בפסק עסקינן, ולא באחת מעילות הביטול שנזכרו לעיל. לא רק זאת, אלא שהבורר הגיע להכרעתו לאחר שהמבקשים העבירו אליו, לפני מתן הפסק, חוו"ד של כלכלן שנועדה להוכיח את שווי החברה במועד הקובע (עמ' 5 ש' 20-27), והבורר קבע את קביעתו, כשטענות המבקשים מצויות בפניו, כך שאין כל בסיס לטענה של חריגה מסמכות או אי הכרעה בעניין פלוני. זאת ועוד, הצדדים הסכימו כי פסק הבורר יינתן ללא נימוקים, דהיינו רצונם היה שהבורר המכיר את החברה היטב, בשמשו רואה החשבון שלה, ימסור את הכרעתו לגבי שווי החברה באופן לא מנומק, דווקא כדי למנוע ויכוחים והשגות על חישוביו. עתה, ומשהמבקשים אינם שבעי רצון מהתוצאה, מנסים הם לברוא עילות ביטול שאינן עומדות לרשותם, תוך שהם מגישים חוות דעת נגדית להכרעת הבורר (!) שמטרתה לקבוע כי הבורר טעה בחישוביו. אין להיענות גם לבקשת המבקשים כי בית המשפט יבקש התייחסות של הבורר לטענותיהם בבקשת הביטול, שכן חוק הבוררות ביקש למנוע סיטואציה מעין זו, שמטרתה לעמת את הבורר עם טענות המבקשים, ולפתוח פתח לבירור הנושא מחדש בפני בית המשפט, ואף הסכמת הצדדים לאי הנמקת הפסק באה למנוע טענות לטעויות בקביעת הבורר. אין מקום גם לפרוצדורה מעין זו של הפיכת הבורר לצד להליך, המתבקש למעשה למסור הסברים לפסק שניתן על ידו, למרות שהוא פטור מחובת ההנמקה. 18. גם עילת הביטול לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות (לא ניתנה לבעל דין הזדמנות נאותה לטעון טענות או להביא ראיות) איננה עומדת לזכות המבקשים במקרה זה. אמת, הבורר לא קיים ישיבות בוררות והסתפק בחומר של החברה שהיה ברשותו, בחוו"ד שמאי מקרקעין שהוזמנה על ידו, ובעמדת המבקשים שנמסרה לו, הכוללת גם חוות דעת כלכלן, אך בכך לא די כדי לקבוע כי נמנעה מהמבקשים ההזדמנות לטעון טענות או להביא ראיות. ראשית, נזכר לעיל כי עובר למתן הפסק התאפשר למבקשים להמציא לבורר את עמדתם ואת טענותיהם כשהן מלוות בחוות דעת. שנית, עסקינן בבורר ששימש כרואה החשבון של החברה, ולפיכך מצוי בחומר הנדרש לצורך הערכת שווי החברה. שלישית ועיקר, בעל דין אינו יכול ליהנות מעילת ביטול זו אם חוסר ההזדמנות נובע, לא מהתנהגות הבורר, אלא מהתנהגותו שלו [סמדר אוטולנגי בוררות - דין ונוהל כרך ב 1043 (מהדורה רביעית מיוחדת, 2005) (להלן: "אוטולנגי")]. כך, בעל דין לא יוכל לטעון שהיה על הבורר לשמוע עדויות ולקבל ראיות, בלא שביקש זאת קודם מהבורר (אוטולנגי, עמ' 1044). בענייננו, לא רק שהמבקשים לא ביקשו מהבורר כי יאפשר להם העלאת טענות נוספות, הגשת ראיות, או שיקבע ישיבת בוררות, אלא להיפך, המבקשים האיצו בבורר ליתן את פסק הבוררות על יסוד החומר הקיים בפניו, וכך במכתב מיום 25.5.10 כותב ב"כ המבקשים לבורר כך: "עד כה, בחלוף למעלה מחמישה חודשים ממועד מתן פסק הדין, טרם ניתן פסק הבוררות על ידך. לפיכך, אבקשך ליתן בהקדם פסק בוררות". פניה זו נעשתה בידיעה שהבורר לא זימן כל ישיבת בוררות, וממנה עולה באופן ברור נכונותם וחפצם של המבקשים כי הבורר יתן את פסקו על יסוד מצב הדברים ששרר אותה עת, ובלא שהמבקשים יחפצו בדבר מה נוסף מבחינת הבאת ראיות, העלאת טענות או קיום ישיבות. מכאן, ברור, כי בנסיבות שפורטו לעיל, אין המבקשים יכולים לטעון את טענת הביטול המבוססת על סעיף 24(4) לחוק הבוררות. סיכום 19. הפועל היוצא מהאמור לעיל הוא, כי בקשת המבקשים לבטל את פסק הבוררות הוגשה באיחור, בחלוף המועד לכך, וכי לא הוגשה בקשה להארכת המועד, ולפיכך יש להיעתר לבקשה לסילוק בקשת הביטול על הסף. לא רק זאת, אלא שגם אם היתה מוגשת בקשה להארכת מועד ביחד עם בקשת הביטול, לא היתה מתקבלת היא, שכן סיכויי בקשת ביטול הפסק הינם קלושים עד אפסיים. גם אם היתה בקשת הביטול מוגשת במועדה, סבירות מירבית קיימת לכך שלא היתה מתקבלת. בקשת המשיבים לסלק את בקשת הביטול על הסף מתקבלת, אפוא, והבקשה נמחקת. 20. מאחר שהדרך להתנגד לבקשה לאישור פסק בורר הינה רק על דרך של הגשת בקשה לביטולו (סעיף 23(ב) לחוק הבוררות), ומאחר שבקשת הביטול נמחקה, התוצאה היא שאני נעתר לבקשה לאישור הפסק, ומאשר את פסק הבוררות מיום 8.6.10 שצורף לבקשה לאישור הפסק. 21. הגם שהיה מקום לחייב את המבקשים לשלם למשיבים הוצאות הבקשות השונות, הרי נוכח העובדה כי עת זכו המבקשים בטענותיהם במחלוקת שנתבררה בפני כב' השופט מנהיים בת"א 123/07, לא חוייבו המשיבים לשלם למבקשים הוצאות ההליך, לא אעשה צו להוצאות גם בהליך הנוכחי. יישוב סכסוכיםבוררותביטול פסק בוררות