קראו את גזר הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא העונש על ניסיון לגנוב מכונית: 1. הנאשם הורשע על ידי בנסיון לגניבת רכב - לפי סעיף 413ב' בצרוף סעיף 25 של חוק העונשין, חבלה במזיד לפי סעיף 413ה לאותו חוק, גניבה מרכב לפי סעיף 413ד(א) לחוק וכן גניבת רכב לפי סעיף 413ב לחוק. מדובר ב"קורות לילה אחד" ב"אשמורת ראשונה" של ה23/04/97-. כל האישומים קשורים בשני ארועים של אותו לילה. על פרטיהם הרחבתי את הדיבור בהכרעת הדין ואין צורך לחזור עליהם. 2. זו הסתבכותו הראשונה של הנאשם אשר הוא כבן 22 שנה, תושב שועפט (מזרח ירושלים), רווק המתגורר בבית הוריו ומתפרנס מעבודה כנהג (עפ"י דבריו בפני), או מעבודה בלתי קבועה בבנין - עפ"י תסקיר שרות המבחן. 3. בתסקיר שרות המבחן מתואר רקע משפחתי בעייתי, כולל אלימות פיזית ומילולית בתוך המשפחה (הורים ו9- ילדים בגילים 14-32). התא המשפחתי התפרק לאחר שהאב עזב את משפחתו ונשא אשה אחרת. האב ושנים מאחיו עובדים בבנין - ומנהלים אורח חיים עצמאי מנותק מהמשפחה. הנאשם סיים 12 שנות לימוד אך בשנות הלימודים האחרונות נאלץ לצאת לעבודות מזדמנות - וכך נמנעה ממנו השקעה מירבית של מרצו וכחו בלימודים. כיום - לאחר שהאחים הגדולים הקימו משפחה הוא מפרנסם היחיד של אמו ואחיותיו. קצינת המבחן תולה את הסתבכותו בלחצים הכספיים והציפיות הגבוהות ממנו, בכל הקשור בפרנסת המשפחה. 4. חרף מודעות לחומרת העבירות ממליצה קצינת המבחן להסתפק בעונש מאסר בעבודות שירות ומאסר על תנאי - וזאת בהיות המדובר בהרשעה ראשונה ומשום סברתה כי ההליכים שהתנהלו הם עצמם בבחינת "גורם מרתיע ומשמעותי עבורו" - והן בשל החשש (המתלווה תדיר להענשה ראשונה) שמאסר בפועל עלול לחשפו ל"תת תרבות עבריינית" וכך להשפיע על מהלך חייו בעתיד. 5. נציג המאשימה מבקש לגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל לתקופה ממושכת. מבקש הוא כי ביהמ"ש לא יסטה מרמת הענישה אשר נקבעה ע"י ביהמ"ש העליון לעבירות אלו - משהוכרזו "מכת מדינה". לסברתו, בעבירות אלו גם עבר נקי וגיל צעיר אינם שיקולי "קולא" של ממש. לצד החומרא מבקש הוא לזקוף את העובדה כי מדובר בשני ארועים, שבאחד מהם אף נהג הנאשם רכבו בפראות תוך פגיעה במכוניות חונות. נציג המאשימה מקשה אף על קביעת קצינת המבחן כי הנאשם הוא מפרנסם היחיד של אמו ואחיותיו - שהרי מאז מאי 1997 נתון הנאשם בתנאי מעצר בית ואם כך הוא אזי או שלא אמר אמת לקצינת המבחן או - חמורה מכך - נוהג הוא להפר את תנאי שחרורו - ושתי האפשרויות חמורות הן. 6. הסניגור המלומד איננו חולק על חומרת העבירות והנחיות הערכאות הגבוהות בעניין נורמות הענישה הראויות - ובכל זאת סבור הוא כי יש לתת משקל נכבד לטעמים שהביאו את שרות המבחן למסקנתו - העובדה כי זו הרשעתו הראשונה של הנאשם והחשש שכליאתו תהא סימן דרך ותמרור בדרכו אל עולם העבריינות - ובכך ינזק הציבור לא פחות מהנאשם עצמו. הסניגור מזכיר כי הנאשם נמצא מזה למעלה משנה בתנאי מעצר בית שאין הם "מילתא זוטרא" ובודאי נטל מכביד עד מאוד - כלכלית. הסניגור מבקש איפוא לאמץ את המלצת שרות המבחן. 7. אכן אף אני איני סבור כי נכון הוא לזנוח את שיקולי הקולא ונסיבותיו האישיות של הנאשם - כל נאשם - רק משום שמדובר בהרשעה בעבירה אשר הוכרה כמכת מדינה ובמסגרת מאבק החורמה המתנהל כנגד מכה זו. מאמין אני שכל נאשם אשר נכשל לראשונה זכאי לפחות להזדמנות אחת, וכי ראוי לציבור לתמוך בו - כשהוא ניצב ב"צומת דרכים" מרכזית בחייו - ולכוונו אל דרך הישר ולא "ליתן את המכה" אשר תגלגלו אל המדרון. גם בעניינו של נאשם זה אין בדעתי להתעלם מכל אלו, אולם - חזקה עלי מצוות הערכאות הגבוהות ממני והמסר החד משמעי אשר יצא מהן - ומחייב הטלת מאסר בפועל, לתקופה ניכרת, גם בכגון דא. 8. חזרתי ושקלתי את כל נסיבות המקרה; עיינתי ב"תקדימים" אשר הוצגו בפני ורבים אחרים שהצטברו בידי. לצד החומרא זקפתי בראש ובראשונה את חומרת העבירות, כמו גם את העובדה שבוצעו ע"י "צוות" שנראה כי פעל במטרות ברורות אף לא הסתפק במעשה יחיד. בצד הזכות עומדים לנאשם עברו הנקי, גילו הצעיר, העובדה שתפקידו לא היה ככל הנראה מוליך ומנהיג הצוות הוא אשר שימש כנהג והוביל את חבריו אל מקום ביצוע העבירות [מצוי בפני גזר דינו של "שותפו" אשר הורשע בשמונה אישומים וממנו עולה כי אותו שותף היה הרוח החיה], תסקירה החיובי של קצינת המבחן והעובדה שהנאשם מצוי מזה למעלה משנה בתנאי מעצר בית. לאחר ששקלתי כל אלו אני גוזר על הנאשם: (א) 21 חדשי מאסר בפועל (מהם תנוכה כל תקופה בה שהה במעצר בקשר לאישומים אלו - 26/04/97 עד 02/05/97 - כולל). (ב) 24 חדשי מאסר נוספים אותם לא ירצה אלא אם יעבור בתוך שנתיים מיום שחרורו מהמעצר עבירת רכוש כלשהי. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום הודעה לנאשם. רכבגניבה