נקודת המוצא הינה, כי בהתאם לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970[8], רשאי בית-המשפט להפחית את שיעור הפיצויים המוסכם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. אכן לאור הפסיקה, הפחתת הפיצוי המוסכם בהתאם לסיפא לסעיף 15(א) הנ"ל, מותרת רק במקרה חריג שבו מצא בית-המשפט העדר "כל יחס סביר" בין הפיצוי והנזק שניתן היה לחזותו מראש, והתערבותו של בית-המשפט בפיצוי המוסכם מצומצמת ונדירה, וכל עוד קיים יחס סביר כלשהו ולו גם בדוחק, משאירים בעינו את הפיצוי המוסכם (ראה ע"א 307/77 דליה רוזנר ואח' נ' בניני ט.ל.מ. חברה לבנין בע"מ). קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת פיצוי מוסכם: .1בענין דנן הוגשה תובענה בסדר דין מקוצר, כאשר לדידי אין כל ספק, כי לאור המסמכים שצורפו לתובענה, מהות הענין והסכום הקצוב, לא היתה כל מניעה לנקוט בהליך בדרך זו, והשאלה היחידה הינה האם היה מקום לדחות בקשה למתן רשות להתגונן או לאו, ועל כך הוגש הערעור דנן. מכל מקום, ברי כי בתובענה עסקינן בעתירה לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים מוסכמים וזאת בהסתמך על זכרון דברים מיום 28.11.83שנערך בין הצדדים, שבו התחייב הנתבע להמציא לתובעים תוך 60יום את כל המסמכים הדרושים לשם ביצוע רישום חלקיו של אדם בשם פרשן בחלקה 68גוש 15034על שם התובעים, ונקבע במפורש, כי אם הנתבע לא ימציא המסמכים תוך המועד הנ"ל, כי אז יהיה עליו לשלם לתובעים פיצוי בסך של 000, 35דולר, לפי שווים בשקלים בעת התשלום. זאת ועוד, בין הצדדים נערך הסכם נוסף ביום 11.12.83, שבו התחייב הנתבע למכור לתובעים את חלקיהם של בנזמין וזלברמן שבחלקה הנ"ל, ועוד, שאם תוך 60יום מיום חתימת ההסכם יתברר שאין באפשרותו של הנתבע לעמוד בהתחייבותו זו, אזי ישלם לתובעים פיצוי מוסכם בסכום העולה פי 5, 3על מה ששולם על-ידי התובעים, ומאחר והתובעים שילמו לנתבע סך של 000, 12דולר, עותרים התובעים לחייב את הנתבע בתשלום הסך 000, 42דולר, לפי שוויו בשקלים. .2למעשה, עיון בתצהירו של הנתבע שהוגש בתמיכה לבקשתו לרשות להתגונן וכן בעדותו בבית-המשפט, מצביע על כך כי לגופו של ענין נטען שמדובר בתשלום קנס ולא בפיצוי, מה עוד, שהנתבע מסוגל לעמוד בכל התחייבויותיו שבהסכמים הנ"ל וכך אין כל מקום לפיצוי כלשהו, מאחר והנתבע לא קיים התחייבויותיו עקב כח עליון, שעיקרו .ד מחלת אשתו ואשפוזה, ותאונת דרכים שארעה לו, לאחר שהמועד לביצוע הוארך קודם לכן בהסכמת הצדדים. בנוסף לכל זאת נטען, כי ההסכמים נגועים באיחוקיות ואין, איפוא, כל מקום להיזקק להם בתובענה זו. .3אין כל ממש בטענותיו של המערער בדבר אי-החוקיות, ומשוכנעני שטענה זו נטענה מן השפה ולחוץ ללא כל פרטים הצריכים לענין זה, וכך צדק כב' הרשם גלפז, בכך שדחה טענה זו ואין כל מקום לאפשר למערער להתגונן בטענה זו, וגם מנוסח ההסכמים לא נראה, כפי שנטען בערעור, שמדובר באי-חוקיות. יחד עם זאת סבורני, כי בנסיבות דנן היה צריך כב' הרשם להעתר לבקשה ולאפשר למערער להתגונן כנגד התובענה, עקב טענותיו שהתשלום הנדרש מהווה קנס, מה גם ולדבריו היו סיבות כבדות משקל שמנעו ממנו בזמנו לעמוד בהתחייבויותיו, בעוד שעתה הינו מוכן לקיים ההתחייבויות, כלשונן. ברור, כי בשלב זה אין כל מקום להיכנס לעובי הקורה ולבחון מה משקלן של טענות אלה, כאשר בכל מקרה אין ספק כי בעת הדיון בבקשה לרשות להתגונן יש רק לבדוק אם יש בטענות הנתבע סיכוי כלשהו להגנה בפני התביעה, "ואין מקום בדיון בבקשה לבדוק אם ואיך יעלה בידי המבקש להוכיח את טענותיו ועוד פחות יש מקום לבדוק אם כבר בדיון כזה הוא הוכיחן. אם יש בטענות המבקש משום הגנה כנ"ל, אין לשלול ממנו את האפשרות לדיון מלא במשפט עצמו, אלא אם ברור שהחומר שהובא בפני ביתהמשפט לצורך הדיון בבקשה מפריך, על פניו, את טענות המבקש, כלומר שהוא על פניו משמיט את הקרקע מתחתיו באופן שלגבי המסקנה המשפטית לא נשאר מאומה מהן" (ע"א 855/75 וריטס בע"מ ואח' נ' נחמן זיו, בעמ' 259, 260[1]). לפיכך, יש לוודא בשלב זה אם הנתבע הראה טעם ולו גם לכאורה, ואפילו באורח דחוק, בבחינה ראשונית מוקדמת של הענין, גבי עילה חוקית בעלת משמעות וממשות, שאם תוכח במשפט תוכל לשמש הגנה בפני התובענה. (ראה ע"א 478/78 חנה אנגלנדר נ' יצחק אשכנזי, בעמ' 441[2] וכן ע"א 575/76 עזבון יעקב דוביצקי נ' אהרון דוביצקי, בעמ' 201[3]). מתצהירו של הנתבע ומחקירתו נראה בעליל, שהגנתו איננה הגנת בדים ולמעשה כב' הרשם התעלם במסגרת החלטתו מטענותיו בדבר זאת שמדובר בקנס, וכן בקשר להעדר אפשרות עקב סיבות שאינן תלויות בנתבע לבצע התחייבויותיו, והסיכוי לעשות זאת עתה. עם זאת, יש לבחון אם יש ממש בטענות ב"כ התובעים כי אין כל סיכוי בהגנתו זו, מה עוד וטענת הקנס לא פורטה כדבעי. נקודת המוצא הינה, כי בהתאם לסעיף 15(א) לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970[8], רשאי בית-המשפט להפחית את שיעור הפיצויים המוסכם אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש, בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. אכן לאור הפסיקה, הפחתת הפיצוי המוסכם בהתאם לסיפא לסעיף 15(א) הנ"ל, מותרת רק במקרה חריג שבו מצא בית-המשפט העדר "כל יחס סביר" בין הפיצוי והנזק שניתן היה לחזותו מראש, והתערבותו של בית-המשפט בפיצוי המוסכם מצומצמת ונדירה, וכל עוד קיים יחס סביר כלשהו ולו גם בדוחק, משאירים בעינו את הפיצוי המוסכם (ראה ע"א 307/77 דליה רוזנר ואח' נ' בניני ט.ל.מ. חברה לבנין בע"מ, [4]). אך מכאן ועד הטענה שכבר בשלב של הבקשה לרשות להתגונן אפשר היה, בנסיבות דנן, לחרוץ גורלה של ההגנה ולדחות טענות אלה, המרחק רב. ניתן אמנם לומר, שאין בתצהירו של הנתבע פירוט מושלם בענין טענת הקנס, אך אין להסיק מכך שטענה זו לא הועלתה במפורש, וכן אין הדבר דומה לנאמר ב-ע"א 195/74 מלכה ושלמה סיני נ' עליזה ואריה יהלום, בעמ' 667[5], שבו הובהר כי בתצהיר לא צויינה כל טענה עובדתית העשויה להניע את בית-המשפט להפחית את שיעור הפיצויים המוסכם. על כל פנים אין לחסום עתה את דרכו של הנתבע, אם כי עליו להביא ראיות בדבר הצורך להפחית הפיצוי (ע"א 169/75 אלימלך דוידסקו נ' ישעיהו שפר, בעמ' 513[6]), ויש לאפשר לו להתגונן בגין טענות אלה, ייתכן ויקשה עליו לשכנע שעסקינן בקנס וכי יש מקום להפחית את הפיצוי (ע"א 707/78 ידיד יוסף ואח' נ' שמואל קניאל, בעמ' 800[7]), אך לפרקים, אפשר לראות גם מנוסח ההסכם שהפיצוי נקבע ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה, כתוצאה מסתברת של ההפרה. על מנת להשלים התמונה, אציין כי מנגד נטען ע"י ב"כ התובעים, כי בהסכם השני מיום 11.12.83נקבע במפורש שהנתבע מוותר על זכותו להתגונן בפני תביעת פיצויים לפי הסכם זה, אך מאחרובכל מקרה נראה שיש לאפשר לנתבע להתגונן כנגד התובענה המבוססת גם על עתירה לחיוב בפיצויים בגין זכרון הדברים מיום 28.11.83, שבו לכל הדעות אין כל סעיף ויתור, סבורני שאין צורך להתייחס לטענה הויתור בהחלטה זו, אם כי על פני הדברים אפשר שאין בויתור זה משום מניעה להתגונן כהלכה גם כנגד העתירה לפיצויים בהסכם השני מיום .11.12.83 .4התוצאה היא, כי ניתנת בזה למערער רשות להתגונן רק בעילות שצויינו בהחלטה זו, כשהתצהיר ישמש כתב הגנה. חיובו של המערער בהוצאות יבוטל, ואילו בערעור זה כל צד ישא בהוצאותיו, כאשר במסגרת ההכרעה בתובענה לגופה ניתן יהיה להתייחס לענין ההוצאות גם בהקשר להוצאות הערעור דנן.פיצויים מוסכמיםפיצויים