הפחתת שכר לעובד בזמן השעיה

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הפחתת שכר לעובד בזמן השעיה: בפני בית הדין תביעת התובע עובד העירייה להשלמת שכרו משיעור-75% מהשכר ששולם לו בתקופת ההשעיה למלוא השכר הקובע לרבות פיצויי הלנה. העירייה טענה כי אין להשלים שכרו משלא התקבלה החלטה כזו. העובדות התובע - טפסר משה סוויסה שימש כמפקד שירותי הכבאות וההצלה בעיריית ירושלים. בעקבות חקירה פלילית נגדו באישומי מתן שוחד ואישורים אחרים, הושעה מעבודתו ביום 11/2/08. בתום תקופת השעיה זו, ביקשה העירייה להאריך השעייתו מבית הדין למשמעת של עובדי הרשות המקומית. בין התובע לעירייה סוכם כי החל מינואר 2009 ובמשך כל תקופת השעייתו תשלם העירייה לתובע 75% משכרו הקובע (להלן: השכר בהשעיה). בית הדין נתן תוקף של פסק דין להסכמה זו. (להלן: פס"ד משמעתי על שכר). השעיית התובע הוארכה בבית הדין למשמעת מעת לעת. בתאריך 24.11.09 דחה בית הדין למשמעת את בקשת העירייה להארכה וקבע כי השעייתו לא תוארך מעבר לתאריך 28.11.09 וכי יש להשיבו לעבודה (נספח א' לכתב התביעה). התובע התייצב לעבודה ומשלא נמצאה לו משרה, הושאל לנציבות שירותי הכבאות. עם שובו לעבודה פנה התובע לעירייה לקבל השלמה לשכרו המלא בתקופת ההשעיה, פניה זו לא נענתה. בפברואר 2010 הוגש נגד התובע כתב אישום לבית משפט השלום בירושלים ובתאריך 16.2.10 הגישה העירייה בקשה חדשה להשעייתו שנדחתה על ידי בית הדין למשמעת. בתאריך 11.5.10 הגישה העירייה בקשה נוספת להשעיה ואף זו נדחתה ע"י בית הדין למשמעת בהחלטה מיום 1.6.10. בתאריך 16.2.11 הוגשה בקשה נוספת להשעיית התובע. מאחר והשאלתו לנציבות הכבאות הארצית נסתיימה החליט בית הדין למשמעת להשעותו השעייה חדשה החל מיום 16.2.11. בתאריך 11.2.11-16.2.11 שהה בחופשה ע"ח העירייה. המחלוקת האם זכאי התובע לתקופת השעייתו מ -11.2.08 ועד 28.11.09 ל-100% שכר, משהושב לעבודה לרבות לעניין הזכויות הסוציאליות דהיינו האם זכאי להשלמת השכר לשכר קובע מלא. ככל שיקבע כי זכאי להשלמת שכר האם קמה לו זכות להלנה בגין תשלומים אלו או שמא יש לעירייה טענת הגנה טובה. הכרעת הדין חוק שירות המדינה (משמעת) תשכ"ז -1963 (להלן: חוק המשמעת), חל על הרשויות המקומיות מכח תקנות הרשויות המקומיות (משמעת) (התאמת הוראות) תשל"ט-1979 בכפוף לשינויים שבתקנות. סע' 49 לחוק המשמעת קובע: 49. (א) עובד שהשעהו נציב השירות או שופט לפי סעיף 43(ב), תשולם לו במשך ששת חדשי ההשעיה הראשונים, לרבות תקופת השעייתו הקודמת לפי סעיף 48, מחצית ממשכורתו הקובעת, וממועד זה ואילך תשולם לו משכורתו הקובעת המלאה; ואולם אב בית הדין, ממלא מקומו, או חבר בית הדין הכשיר להתמנות שופט בית משפט שלום שאב בית הדין הסמיך לכך, רשאי, לפי בקשת התובע או העובד, לפי הענין, להקטין או להפסיק את התשלום לתקופת ההשעיה, כולה או מקצתה, ובתקופה של ששת חדשי ההשעיה הראשונים - גם להגדיל את התשלום, הכל בתנאים שייראו לו. (ב) התשלום על פי סעיף זה יהיה תשלום זמני וכפוף להחלטה הסופית של בית הדין למשמעת או נציב השירות, לפי הענין; היה התשלום חלק ממשכורתו הקובעת של העובד, תעוכב היתרה באוצר המדינה לכל תקופת השעייתו. (ג) שר המשפטים רשאי לקבוע בתקנות מבחנים, סדרי דין והוראות מיוחדות בדבר ראיות בהליכי בקשה לפי סעיף קטן (א). (ד) על אף האמור בסעיף קטן (א) לא יעלה בחודש פלוני התשלום הזמני המשתלם למושעה על הסכום שבו עודפת משכורתו הקובעת על הכנסותיו מעבודות חוץ באותו חודש. והמשך החוק: "עובד שהשעהו נציב השירות.. תשלום לו במשך ששת חודשי ההשעיה הראשונים, לרבות תקנות השעייתו הקודמת לפי סעי 48 מחצית משכורתו הקובעת וממועד זה ואילך תשולם לו משכורתו הקובעת המלאה. אולם אב בית הדין .. ראשי לפי בקשת העובד, להקטין או להפסיק.. גם להגדיל את התשלום...". הסכמת הצדדים שקבלה תוקף של פסק דין בבית הדין המשמעתי העמידה את השכר המשולם מינואר 2009 ולכל תקופת ההשעיה עד אליה הוסכם על 75% מהשכר הקובע. לטעמנו משהחליט בית הדין המשמעתי להפסיק את ההשעיה הראשונה מהווה החלטה זו של בית הדין המשמעתי החלטה חלוטה, המהווה בסיס לערעור. יתר על כן היא מסיימת את תקופת ההסכם לגבי 75%. סעיף 55 לחוק המשמעת קובע כלהלן: "55. (א) חזר עובד מושעה לעבודה לאחר שהופסקו ההליכים נגדו, תשולם לו משכורתו לתקופת ההשעיה שלא שולמה לו לפי סעיף 49; חזר לעבודה לאחר שנציב השירות ביטל את ההשעיה ולא הופסקו ההליכים נגדו תשולם לו משכורתו כאמור זולת אם החליט הנציב אחרת. (ב) מהמשכורת שתשולם לפי סעיף קטן (א) תנוכה הכנסתו של העובד מעבודת-חוץ מכוח סעיף 50, זולת אם הורה נציב השירות, על פי בקשת המושעה, שלא תנוכה כולה או מקצתה".(דגש שלי ש.ש.) הלכה למעשה הליכי ההשעייה הראשונה הופסקו משהוחזר לעבודה והושאל למקום אחר. ברירת המחדל במצב זה היא תשלום מלוא השכר. על כן יש לקבל תביעתו. במאמר מוסגר יאמר כי ככל שהשתכר שם יש לנכות הכנסתו כאמור בסע' 49 (ד) או 55 (ב) לחוק המשמעת). (ראה רשות מקומית ברטהולד זינגר נ' עיריית ת"א ואח' (נבו).) אולם בכך לא די. פרשנות הנוגעת לפגיעה בזכויות העובד תהא מצומצמת אלא אם לא קימת מחלוקת באשר להסכמתו לפגיעה בזכויותיו. פרשנותו של התובע עדיפה בעיננו לא רק מטעם זה אלא גם מהותית כפי שנפרט מטה. מטרת סעיף 49א' לחוק המשמעת לאזן בין השיקול הציבורי נוכח העובדה שמושעה אינו נותן תמורה בביצוע עבודה לשכר המשולם לו ולמנוע בזבוז משאבי הציבור. מנגד ניצבת חזקת החפות של העובד ומתן אפשרויות ראויה לפרנסה, כל עוד קיימת חפות זו. כאמור סעיף 49(א) נוקט לשון ברירת מחדל. דהיינו תשלום מחצית השכר במשך שישה חודשים ולאחר מכן תשלום שכר מלא וזו צריכה להיות מקויימת בעניינו. לבית הדין המשמעתי אומנם מוקנית הסמכות להורות על תשלום שכר מופחת, לאחר ששת חודשי ההשעייה הראשונים אולם במקרה שלפנינו בית הדין סיים את ההשעיה והעיר על אורכה ולא קבע פגיעה נוספת בשכרו כך שלא מצאנו בסיס מהותי לפגיעה נוספת בעובד. נוסף על כך , סעיפים 53, ו-55 לחוק שירות המדינה (משמעת) קובעים כי עובד אשר זוכה בדין המשמעתי, או שהופסקו ההליכים המשמעתיים כנגדו, זכאי להשבה של מלוא הכספים אשר קוזזו בעת תקופת ההשעיה. הדין המשמעתי דומה לדין הפלילי וניתן להיעזר בו ליישום כלליו המצמצמים את הפגיעה (ער"מ 5/81 הלוי נ' עיריית תל אביב פ"ד לו(1), 673, 681), תע"א 5202/08 זיסון שמעון נ' עיריית רמלה ). לכן בהפסקת ההליכים של התובע בבית הדין המשמעתי יש ליישם פרשנות מצמצמת זו. החוק הגביל את תשלום השכר המופחת לשישה חודשים ונוכח הפרשנות המצמצמת כפי שקבענו לעיל אין להותיר את התובע פרק זמן ארוך משישה חודשים או כפי שהוסכם עמו מפורשות בהשעיה הראשונה ללא שכר מלא. טוענת העירייה כי על פי הפסיקה אין כל מניעה להמשיך ולשלם שכר מופחת אף לאחר ששת חודשי העבודה הראשונים. אולם אין בפסיקה זו כדי לסייע מאחר ולא היה זה בית הדין המשמעתי,שלגביו הפסיקה מתייחסת, שקבע כי שכרו של המבקש יופחת, ההפך, בבית הדין הוחלט לסיים השעייתו בניגוד לעמדת העיריה והעירייה מנסה חרף זאת לפגוע בשכרו. לעיריה אין קנויה סמכות זו. לא הוצג בפנינו המקור הנורמטיבי לסמכותה אחרי תום ההשעיה הראשונית המוקנית לראש העיר לפני ההליכים המשמעתיים וזה אינו המצב העובדתי בהליך. לכך יש להוסיף כי העירייה כלל לא הצביעה, אף שאין לה סמכות קנויה לדעתנו , על הפעלת שיקול דעת כלשהו, או ביצוע היוועצות, או נטילת הנסיבות של התובע בחשבון באסמכתא כלשהיא בכתב או בעל פה. אין פרו' לא התקיימה ישיבה ומכל מקום אלו לא הוכחו. על כן לא הוכחה החלטה בעניין שיעור תשלום השכר לתובע. בהעדר כל החלטה פוזיטיבית של העירייה, גם לו הייתה לה סמכות כזו מה שאין כן, יש לדחות את טענתה. זאת ועוד, באשר לסמכות ראש הרשות , זו נובעת לעניין השעיית עובד מחוק הרשויות המקומיות (משמעת) ומתקנות הרשויות המקומיות (משמעת) התאמת הוראות). בית הדין הארצי קבע כי אמצעי ההשעיה אינו עונש אלא אמצעי להגנת שמו הטוב של השירות הציבורי. בדבע נד 3-120 יחיאל סבח נ' ראש עירית ת"א פד"ע כו 395 נקבעו השיקולים השונים בדבר השעיית עובד ונקבע כי יש להתחשב בכל אלה. לטעמו של בית הדין גם בשאלת צמצום שכרו יש להפעיל שיקול דעת דומה, נוכח אותם אינטרסים של העובד לשמירה על זכויותיו ולתוצאות האישיות והכלכליות הקשות כלפיו. (ראה מאמר ל ר' קוטאי ,פגיעה במשרתו של אדם בשירות הציבורי בשל חשד לביצועה של עבירה פלילית" עלי משפט ב' תשס"ב). בהעדר עריכת שיקול כזה יש לדחות את טענות העיריה. בנסיבות אלו יש להחיל את ברירת המחדל הן לפי סעיף 49 והן לפי סעיף 55 בכל מקרה התובע זכאי לתקופה שבמחלוקת למלוא שכרו. נראה כי אין כלל ספק מהי הפרשנות הנכונה של הסעיפים אלו נוכח הפסיקה הרחבה. אלא שהעירייה העדיפה שבית הדין יהיה זה שיקבל את ההחלטה .. בנסיבות אלו יילקחו בחשבון הוצאות. יש לומר כי עצם הגשת כתב האישום ,כעבור זמן רב, אינה משנה לעניין זה שכן החל מתקופת ההשעיה השנייה שאושרה ע"י בית הדין המשמעתי יישקל כל העניין מחדש. יודגש כי לפי סעיף 47 גם אם הועמד לדין פלילי לא בהכרח יושעה או יצומצם שכרו. יש לשקול מגוון שיקולים גם אז. לאור האמור תביעתו של התובע לתשלום מלוא שכרו 11/12/08לתקופה מ- 11/12/08 ועד 28/11/09 מתקבלת. משכורת קובעת לעניין המשכורת הקובעת נקבע בסעיף 46 לחוק המשמעת: "(2) משכורת קובעת בזמן פלוני - המשכורת הקובעת שלפיה הייתה משתלמת אותו זמן קצבתו של העובד המושעה אילו זכאי לקצבה ביום השעייתו. " כך גם נקבע בסעיף 2 לחוק המשמעת. התשלום יבוצע על בסיס הוראות החוק .משכורת קובעת בשיעור 100% יש לשלם לו בגין תקופה שמ-11/12/08 ועד 28/11/09. אין מקום לכל פרשנות אחרת לשון המחוקק ברורה. באשר לפיצויי ההלנה, מצאנו כי בנסיבות השתלשלות עניינו של התובע ועמדת העירייה משהוגשו בקשות חוזרות להשעיה אף שנדחו ,ומשהוגש בסופו של יום כתב אישום, מדובר במחלוקת משפטית של ממש בדבר מעמדו וזכאותו לשכר. על כן בנסיבות אלו לא מצאנו הצדקה לחייב בהלנה. בזמן שחלף מאז השעייתו לראשונה בפברואר 2008 ועד להגשת כתב האישום בפברואר 2010 והשעייתו הנוספות מ-2/2011, מצביעה על לוח זמנים ארוך. בכך יש להתחשב, כאמור בפסיקות בית המשפט העליון בעניין ברטהולד זינגר לעיל לפיה עניין צמצום שכר עובד מושעה נתון לבקורת שיפוטית נוכח העובדה שעובד נאלץ להשתכר פחות מהראוי ומהמאפשר הבטחת קיום שוטף של העובד ובני משפחתו בתקופת ההשעיה. (שם 448 סיפא) נקבע כי במצב של זמן ממושך של ההליכים בית המשפט עשוי להפעיל בקורת שיפוטית על החלטה כזו, ובוודאי שלטעמנו על החלטה מנהלית. וגם מטעם זה מצאנו כי יש להשיב לתובע מלוא שכרו ,אולם רק בצירוף הפרשי הצמדה וריבית לתקופת המחלוקת. (ראה גם מט/3-38 חיים שוורץ נ' עיריית תל אביב יפו (נבו), ע"ע (ארצי) 478/07 שוקי ויטה נ' נציב שירות המדינה. ) עוד, התביעה היא בגין תקופה בה לא עבד, ולכן לא מדובר בתמורה לעבודה אלא בתשלום משכורת בגין תקופת העדר עבודה. גם מטעם זה אין הצדקה להשתת ההלנה על הסכומים. המשכורת הקובעת תשולם ככל שלא נתקבל שכר מאגוד הכבאות אותו יש כמובן לקזז על פי החוק. יחד עם זאת משפנה התובע ולא נענה ונוכח ברירת המחדל בחוק והעדר החלטה פוזיטיבית בעירייה סכומי התשלום יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום 28.11.09 ועד לתשלום בפועל. משהתקבלה התביעה ובית הדין קבל פרשנות התובע תשלם העירייה שכ"ט עו"ד התובע בסך 6,500 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום אם לא ישולם במועד יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל. הפחתת שכר / ירידה בשכרהשעיה