קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא הקלטות חוקר פרטי במשפט פלילי: עניינה של החלטה זו בהתנגדות הנאשם סליל הקלטה, אותה מבקשת המאשימה להגיש, הכוללת תשאול שערכו חוקרים פרטיים לנאשם, אשר הוקלט על ידי אותם חוקרים (להלן: "ההקלטה"). לטענת הנאשם, קיימים פגמים רבים בנוגע לקבילות הטכנית של ההקלטה כדלקמן: לא ברור מי ביצע את פעולת ההקלטה של התשאול, דהיינו מי הכניס בפועל את הקלטות למכשיר ההקלטה והקליט את השיחות; הקלטת המקורית לא מצויה בידי המאשימה ולא ברור היכן היא נמצאת לפיכך לא מתקיים כלל הראייה הטובה ביותר; נעלמו ההקלטות של תשאולים נוספים שנעשו לנאשם; לא ידועה זהותו של מי שהכין את הדיסק שהוגש לבית המשפט, אשר איננו הקלטת המקורית ולפיכך לא ניתן לדעת שלא נעשו בו שינויים. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדויות החוקרים הפרטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי הוכח כי ההקלטה משקפת נאמנה את התשאול, על פי מבחני הפסיקה, ולפיכך יש לדחות את טענות הנאשם ולקבוע כי ההקלטה קבילה. אלה טעמיי. על פי הפסיקה, על מנת שהקלטה תהיה קבילה, עליה לעמוד במספר מבחנים וביניהם מבחן טכני של מהימנות ואמינות סרט ההקלטה בתור שכזה. נוכח העובדה כי טענותיו של הנאשם מתמקדות בפגמים הנוגעים למבחן הטכני בלבד, החלטה זו מתמקדת במבחן זה בלבד. בע"פ 869/81 מוחמד שניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לח (4) 194 (להלן: "עניין שניר") מנה בית המשפט את התנאים שאת קיומם יש להוכיח, על מנת שההקלטה תהיה קבילה על פי המבחן הטכני, כדלקמן: "כדי שיהיה בידו של בית-המשפט להחליט על קבלת סרט ההקלטה, או התקליט, יש להוכיח או להראות תחילה קיומם של כמה תנאים מוקדמים, היינו: (1) כי המכשיר, או האמצעי האחר ששימש להקלטה, פועל כהלכה ועשוי לקלוט או להקליט דברים נאמרו; (2) שהאדם אשר טיפל בהקלטה ידע את מלאכתו; (3) שההסרטה או ההקלטה מהימנים ונכונים; (4) שלא נעשו בסרט שינויים בצורת הוספות או השמטות; (5) זיהוים של המדברים שקולותיהם נקלטו; יחד עם זאת נקבע בפסיקה, כי המבחן הינו מבחן ענייני שעניינו בחינה אם ההקלטה משקפת נאמנה את האירוע, ולא מבחן טכני פורמאלי גרידא (ראו בין היתר ע"פ 639/79 דוד אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 570). עוד נקבע בפסיקה, כי בית המשפט יהיה רשאי לקבל גם קטעים של שיחה שנקטעו בשל החלטה להקליט רק חלק, או בשל תקלה, וכי רק אם נעשה טיפול זדוני בהקלטה, כדי לשנותה בדרך זו או אחרת יהיה בכך כדי להביא לפסילתה של ההקלטה (ראו בין היתר עניין שניר שלעיל וע"פ 594/86 גד שלוש נ' מדינת ישראל, פ"ד מא(2) 824). ראו לעניין זה את שנקבע בעניין שניר: "הדגש הוא על הנאמנות של מה שהוקלט מבחינת ההצגה כהווייתה של מה שהמכשיר קלט, באופן שהפלט זהה לקלט המקורי. ההקלטה, המשקפת נאמנה את אשר צותת לו, היא הקבילה, וקיומם של אירועים ושיחות נוספים מעבר למה שהוקלט אינו יכול לגרוע מקבילותם של דברים המושמעים כהווייתם והחופפים את אשר המכשיר קלט. אין מדובר איפוא על זיקתו של מה שהוקלט לאירועים או לקטעי דברים, שלא הוקלטו משום מה; לאלו האחרונים יכולה להיות, כמבואר כבר, השלכה על משקל הראיה אך לא על קבילותה; והוא, כמובן, כל עוד ההשמטה או קטיעת ההקלטה לא היו בגדר תוצאתו של זדון, שביקש להוליד עיוות בתמונה כהווייתה על-ידי העלמה או על-ידי שינוי של חלק ממנה." (ההדגשה שלי, ש.ק) ומן הכלל אל הפרט. בענייננו, העידו לעניין ההקלטה שני החוקרים הפרטיים שהיו צד לשיחות עם הנאשם, בנימין קליין ומנחם ליברמן. בנימין העיד שהוא עובד כחוקר פרטי במשך 25 שנה. לדבריו הוא ומנחם נוהגים לערוך תשאולים עם מכשיר הקלטה ולעיתים גם עם מכשיר וידאו (עמ' 22 שורות 13-15). בנימין העיד כי במהלך התשאול שערך לנאשם ולאחרים, עמד מכשיר ההקלטה על השולחן באופן מוסתר. לדבריו מי שהפעיל את מכשיר ההקלטה זה מנחם או הוא, כאשר הוא איננו זוכר מי זה שהפעיל את מכשיר ההקלטה בחקירתו של הנאשם (עמ' 24 שורות 20-21). עוד העיד כי לפני ההקלטה הוא בדק שהמכשיר תקין ושם סוללות חדשות וקלטת חדשה, וכי במהלך החקירה ההקלטה היתה רצופה וללא הפסקות (עמ' 34 שורה 1 ועמ' 38 שורות 15-16). כאשר הושמעה לו ההקלטה, זיהה בנימין את קולו שלו, את קולו של מנחם ואת קולו של הנאשם (עמ' 24 שורה 31 עד עמ' 25 שורה 6). על פי עדותו, שמע בנימין את ההקלטה עובר לדיון (עמ' 34 שורות 23-24). הוא אישר כי ההקלטה והתמליל משקפים נאמנה את שהתרחש בתשאול, ואף הפנה בתשובותיו להקלטה ככזו שמחזקת את עדותו בדבר אופן התשאול: "לא איימנו עליו, ולו במילה אחת...אפשר לשמוע בהקלטה, לא הרמנו את הקול עליו, כך שחד משמעית, לא היה ולא קצה של איום" (עמ' 25 שורות 24-27). וכן: "שאלנו אותו שאלה, היו דברים, היו תשובות שהוא ענה על בערך ואולי, ואמרנו לו, אתה מבין את השאלה, אם לא נחזור עליה שוב, וגם זה מופיע בהקלטה" (עמ' 26 שורות 1-3). מנחם העיד שהוא שירת כקצין ביחידת המודיעין במשטרת ישראל ומשנת 1988 עוסק במסגרות שונות וביניהם בתחום החקירות הפרטיות. אף מנחם העיד כי שמע את ההקלטה כולה ועיין בתמליל (עמ' 51 שורות 16-19), כי ההקלטה משקפת את התשאול ואף הוא הפנה להקלטה בכדי לתמוך בדבריו בעדותו: "לא איימנו. בהקשר להתייחס במהלך החקירה, גם נשמע בתוכן ההקלטה שהוקלט..." (עמ' 47 שורה 23). עוד העיד מנחם כי עיין בתמליל ובתשובותיו אישר כי התמליל משקף את התשאול (עמ' 48 שורה 25 עד עמ' 49 שורה 16 ועמ' 57 שורות 10-17). כאשר הושמעה לו ההקלטה, זיהה מנחם את קולו שלו, את קולו של בנימין ואת קולו של הנאשם (עמ' 50 שורות 25-26). כן העיד בנימין כי מנחם או הוא הפעילו את מכשיר ההקלטה בוודאות, הגם שאיננו זוכר מי היה זה מבין שניהם (עמ' 51 שורות 24-25). בנימין העיד אף הוא כי ההקלטה היתה רצופה והשיב לסניגור כי לא ערך את הקלטת או עשה בה שינוי כלשהו (עמ' 57 שורות 20-26). מעדויות החוקרים הפרטיים המפורטות לעיל עולה כי מדובר בחוקרים פרטיים העוסקים בעבודה זו תקופה ארוכה; כי הם נוהגים לבצע הקלטות במהלך תשאולים; כי עובר להקלטה נעשתה בדיקה כי מכשיר ההקלטה תקין והוכנסה קלטת חדשה; כי ההקלטה של תשאול הנאשם היתה רצופה; כי אחד מהם הפעיל את מכשיר ההקלטה; כי החוקרים הפרטיים שמעו שניהם את ההקלטה ולדבריהם היא משקפת את התשאול כפי שנערך וכי שני החוקרים הפרטיים זיהו את קולם ואת קולו של הנאשם. די בכך כדי להוכיח את הנדרש כי ההקלטה משקפת נאמנה את התשאול שנערך על ידי הנאשם וכי התנאים שנקבעו בעניין שניר, אשר פורטו בסעיף 5 לעיל, מתקיימים. איני סבורה כי יש בעובדה שהחוקרים הפרטיים אינם זוכרים בוודאות מי מהם הוא זה שהפעיל את מכשיר ההקלטה כדי לשנות ממסקנתי, נוכח העובדה ששניהם העידו כי היה זה בוודאות אחד משניהם ושניהם העידו ונחקרו בבית המשפט על כך שההקלטה משקפת נאמנה את התשאול. בנוסף, כפי שנקבע באופן מפורש בפסיקה, נוכח העובדה כי לא הוכח ואף לא נטען כי נעשה טיפול זדוני בהקלטה, אין בעובדה כי לא קיימות קלטות של התשאולים הנוספים של הנאשם, כדי לפגוע בקבילות התשאול שהוקלט, אם כי ייתכן שתהיה לכך משמעות לעניין משקלה של הראיה. אשר לכך שההקלטה שהוגשה איננה הקלטת המקורית. על פי דין ניתן לקבל ראיה משנית, אם הראיה המקורית איננה עוד, כפי שהוכח כי אירע במקרה זה, אלא אם הצד המעוניין בהגשת ראיה משנית, השמיד את הראיה המקורית בזדון כדי למנוע הבאתו לפני בית המשפט (ראו עניין שניר לעיל בעמ' 203). יפים לעניין זה הדברים שנאמרו בעניין שניר כי "כל עוד הטוב יותר הוא בר-השגה, אין לוותר עליו, אך כאשר איננו בר-השגה, לא כלו בכך כל הקצין, וניתן היה לבדוק ולבחון, אם יש אפשרות לשאוב את המידע ממקור משני, וכך נעשה וכדין נעשה". יתרה מזאת, לעניין הקלטה נקבע בעניין שניר שלעיל, כי ניתן להגיש העתק של הקלטה מקורית אם מעיד על כך עד אשר מאשר את תוכנה כהעתק של המקור, כפי שמתקיים במקרה דנן, ואף אין צורך שהעד יזכור את מלוא תוכן ההקלטה, כדלהלן: "מסכת המשפטית, שהתפתחה סביב כלל הראיה הטובה ביותר, ובעיקר התנאים המקילים העניקו קבילות גם לראיות בעלות מעמד משני, להבדיל מן הראיה המקורית הראשונית. אך נטען, כי הראיה המשנית צריכה להתבסס על עדותו של מי שמבקש להגיש אותה, היינו, התוכן שלה, כתעתיקו או כתחליפו של המקור, חייב להתאשר על-ידי עד, הנעזר בראיה המשנית לצורך עדותו או המתאר בעל-פה את תוכנה. התשובה הראשונית לטענה כאמור היא, כי הראיה המשנית יכולה לשמש מבחינת תוכנה כראיה עצמאית בזכות עצמה; כפי שההקלטה עצמה הייתה קבילה, כך גם העתק הימנה קביל, ואין צורך בכך שעד פלוני יזכור את מלוא תוכן ההקלטה כדי שיוכל להגישה. כמוזכר כבר, דרושים תנאים מצטברים מסוימים כדי להפוך הקלטה לקבילה, ובמסגרת קיום תנאים אלה מתמלא גם תנאי הזהוי של ההקלטה מבחינת מקומה, מועדה ומהימנותה, הכול כאמור לעיל. אם כך הדין לגבי ההקלטה המקורית, הרי גם ההעתק מוגש באותה דרך, ובלבד, כמובן, שההעתק קביל על-פי התנאים והסייגים של כלל הראיה הטובה ביותר". ויודגש, בעניין שניר דובר בתמצית שערך העד ששמע את ההקלטה ולא בהעתק ההקלטה כבמקרה דנן, או תמליל מלא של השיחה, שערכם הראייתי רב במידה ניכרת על תמצית, כשלעניין זה קבע כב' השופט ברק "לו היה לפנינו רישום מילולי כפשוטו, שהוא כעין תמליל של ההקלטה המקורית שאבדה, הייתה בכך ראיה משנית מותרת, אליבא דכולי עלמא" (עמ' 223 לפסק הדין). כאמור לעיל, שני החוקרים הפרטיים שמעו את תוכן ההקלטה שהוגשה לבית המשפט, עיינו בתמליל אשר מתעד את המוקלט, ומסרו כי הקלטה זו משקפת נאמנה את התשאול, ולפיכך אין בטעם שהקלטת המקורית לא הוגשה כדי למנוע את קבלת ההקלטה. לאור כל האמור, דין ההקלטה להתקבל. משפט פליליהקלטהחוקר פרטי