קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא השארת נזקים בדירה בשכירות: כללי התובעת השכירה לנתבעת דירה בבית שמש לפרק זמן של שנה אחת ובהסכמת הצדדים פינתה הנתבעת הדירה שלושה חודשים לפני תום תקופת השכירות. התובעת טענה כי לאחר פינוי הדירה גילתה נזקים שהותירה אחריה הנתבעת בדירה בערך של 951 ש"ח והגישה לבצוע ללשכת ההוצאה לפועל "שטר חוב" שעליו חתמה הנתבעת ושני ערבים. הנתבעת הגישה התנגדות לבצוע השטר. ההתנגדות התקבלה. הצדדים העידו במהלך הדיון ואלה עיקרי עדותם: עדות התובעת התובעת העידה כי גילתה נזקים בשלושה מקומות בדירה. 1. חורים וחריצים בכיור המטבח, כאשר על פי הצעת המחיר שהגישה, עלות ההחלפה וההתקנה מגיע לסך של 595 ש"ח. 2. עמעם הלוגן ונורת הלוגן לא תקינים - העלות הכוללת להחלפה והתקנה מגיעה לסך של 98 ש"ח, על פי הצעת מחיר שנמצאת בידה. 3. שריטות וקילוף צבע בתא ההקפאה של המקרר - עלות התיקון על פי הצעת מחיר בסך של 258 ש"ח. לדעת התובעת הנזקים בכיור המטבח נבעו כתוצאה משפשוף ושטיפת כלים על ידי הנתבעת בתוך הכיור ולא שפשוף הכלים על משטח העבודה הסמוך לכיור וכפי שנהגה היא לעשות. לענין העמעם הודתה כי קילקולו נבע כתוצאה משמוש רגיל וסביר במהלך מגורי הנתבעת בדירה. באשר לנזק בתא ההקפאה של המקרר, סבורה התובעת , כי הדבר נבע משמוש בכלי חד לגירוד הקרח שהצטבר בדפנות תא ההקפאה. עדות הנתבעת הנתבעת העידה כי בעת שקיבלה הדירה היו בכיור נקודות שחורות והיא השתמשה בחומרי ניקוי לכלים כפי שהורתה לה התובעת. לענין נורת ההלוגן טענה כי בעת שנשרפה הנורה החליפה לנורה אחרת. באשר לתא ההקפאה, טענה כי במשך כל תקופת שהותה בדירה לא הפשירה את תא ההקפאה ועל כן לא השתמשה בכלי כלשהו לגירוד הקרח מהדפנות. הנתבעת טענה כי אינה זוכרת שהתובעת אמרה לה כי עליה להפשיר המקרר כל 3 חודשים. דיון לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי במסמכים שהוגשו לבית המשפט, אני בדיעה כי לענין הכיור , עמעם ההלוגן והנורה, הנזקים שנגרמו בהם נגרמו תוך כדי שמוש יום יומי וסביר של הנתבעת כפי שאכן הודתה התובעת בהגינותה כי רבה. בגין נזקים שכאלו אין מקום לדעתי לחייב את הנתבעת לפצות את התובעת, שכן המדובר בדירת מגורים שהושכרה לנתבעת וכל עוד השתמשה בה כשוכרת סבירה אין לחייבה לפצות את התובעת. אין, לדעתי, לקבל טענת התובעת כי פעולת שטיפת הכלים תיעשה בחלקה מחוץ לכיור וזה ישמש רק לשטיפת הכלים. מקבל אני טענת הנתבעת לענין זה כי השתמשה רק בחומרים שהתובעת הורתה לה, וכי החורים והחריצים בכיור, באם אמנם ישנם כאלה, אין היא אחראית להם. כזו היא דעתי גם לענין המפסק החשמלי ונורת הלוגן. אלו יצאו משמוש עקב שמוש רגיל וסביר כפי שמשתמש כל אדם בביתו ואין להשית הוצאות אלו על הנתבעת. לעומת זאת לענין תא ההקפאה, אין אני מקבל טענת הנתבעת, כי במשך כ- 9 חודשים בהם התגוררה בדירה לא הפשירה ולו פעם אחת את המקרר. עם זאת, כפי שעולה מגירסת התובעת אין המדובר במקרר חדש אלא במקרר משנת 1991, אשר מטבע הדברים בלה עם הזמן ואף אם התובעת תשמור עליו כל העת יתקלף הצבע מהחלק הפנימי של הדפנות. לא שוכנעתי, על פי הראיות שהובאו בפניי, כי מעשיה של הנתבעת הם שגרמו להתקלפות הצבע הפנימי בתא ההקפאה, כדברי התובעת. זאת ועוד, גם בהצעת המחיר לבצוע תיקון מטעם חברת אמפא בע"מ, אשר הגישה התובעת לבית המשפט, לא נאמר מהם מהות התיקונים הנדרשים במקרר שמהם ניתן היה ללמוד, אולי, מהו הנזק שנגרם לתא ההקפאה וכיצד נגרם. תנאי החוזה בסעיף 6 לחוזה שנחתם בין הצדדים נאמר כי - "השוכר מתחייב לתקן כל נזק שיגרם בדירה ו/או כל נזק שיגרם לציוד.." בעת כריתת החוזה בין הצדדים היתה הנתבעת עולה חדשה מברית המועצות לשעבר, אשר לא יכלה לקרוא החוזה ותנאיו. החוזה תורגם לה לשפתה על ידי עובדת מסוכנות תיווך "משכן נכסים". אולם כל תרגום, יהא טוב וקרוב לשפת המקור ככל שיהא, אינו מבטא בהכרח גם את מלוא המשמעות המשפטית של מילותיו של החוזה. לו היו שואלים את הצדדים מה היתה כוונתם בעת כריתת החוזה לענין סעיף 6 , האם אמנם תחוייב הנתבעת לתקן כל נזק שיגרם בדירה או כל נזק שיגרם לציוד, אף אם השתמשה בו כמנהג שוכר רגיל וסביר, סבורני, כי התשובה היתה כי כוונתם היא שרק במידה ויגרם נזק שאינו במסגרת שמוש רגיל וסביר יהא על הנתבעת לתקנו ולהשיב המצב לקדמותו. כעקרון, על משכיר דירה לדעת כי כאשר הינו משכיר את דירתו, נכנסים לגור בה אנשים אשר חיים ופועלים בדירה וזו איננה מהווה בבחינת מוזיאון אשר התצוגה בו אסורה למגע כלל ועיקר. בדירה, כולל הרהיטים והציוד שבה, משתמש השוכר לצרכיו וכל עוד הוא עושה זאת בצורה סבירה ורגילה אין לחייב את השוכר בתשלום עבור קלקולם של חפצים וציוד. סיכום לאור האמור לעיל, משהודתה התובעת, בהגינותה כי רבה, כי בענין הכיור והמפסק החשמלי נהגה הנתבעת כמשתמש רגיל וסביר ואלו נפגעו תוך כדי שמוש שכזה, אין מקום לחייב הנתבעת בהוצאות תיקונם. לענין תא ההקפאה, לא שוכנעתי כי אמנם קיימים נזקים בתא ההקפאה, שטיבם לא התברר, וכי אלו נגרמו על ידי הנתבעת. אשר על כן הנני דוחה התביעה. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות בסך כולל של 300 ש"ח. שכירות