חוזה רשות מוגדר כיצור משפטי בן-כלאיים, אשר מתכונתו, צורתו ומהותו - חוזית ואילו תוכנו ואופיו מושפעים מהעובדה שרשות ציבורית היא צד לו (גבריאלה שלו חוזי רשות בישראל 3 (1985); גבריאלה שלו חוזים ומכרזים של הרשות הציבורית 13 (1999)). מכאן שפרשנות החוזה אינה יכולה להיעשות תוך התעלמות מסיגול התיאוריה החוזית ואולם זאת לצרכי מינהל, ובאופן אשר יאפשר למינהל לבצע תפקידיו, תוך איתור נקודת האיזון בין עניינו של הפרט לבין משאבי הציבור. מכאן שיש להחיל על אותה מערכת חוזית, שתי מערכות דין שונות ובעלות הנחות יסוד שאינן בהכרח עולות בקנה אחד. שתי מערכות דינים - דיני חוזים ומשפט ציבורי - החלות על חוזה כזה מחייבות מערכת כללים אשר יאפשרו לרשות להתקשר בחוזים תוך גמישות מרבית, ותוך הכרה בצרכים המשתנים של הרשות. כדי לדעת איזו ממערכת הדינים רלוונטית, אין עוד צורך בסיווגו של חוזה הרשות, ויש לעמוד על בחינה של הנסיבות הספציפיות. קרי; להעמיד את המשקל המתחייב בבחינת מהות הפעילות או היחס החוזי. התוצאה מן האמור שאין מקום לסווג חוזה רשות אם הוא באופיו שלטוני או מסחרי - כל חוזה רשות מאחד בתוכו את שני ההיבטים. לכן בענייננו, ולמרות שמדובר בחוזה רשות שהוא במהותו מסחרי, הרי שלצד דיני החוזים חלים על חוזה זה גם עקרונות המשפט המינהלי, לפיו חייבת הרשות לנהוג בהגינות, אך לא רק כלפי הצד לחוזה אלא גם כנאמן הציבור. כלל זה - שהוא בגדר דין מיוחד - מאפשר לרשות ציבורית להשתחרר מחוזה מחמת צרכים חיוניים. הקלה זו הניתנת לרשות מינהלית, מקנה בידי הרשות זכות שאינה עומדת לצד פרטי לחוזה, ולכן אין ספק שיש להתיר החלתה רק במקרים שאותם צרכים חיוניים הוכחו, וכאשר העקרונות האחרים המאפיינים את מערכת דיני החוזים ועקרונות המשפט הציבורי, קוימו. ויודגש, סמכות ההשתחררות קיימת, גם אם טובת הפרט המתקשר דורשת את קיום החוזה. במקרה כזה אין איפוא מדובר בביטול ואין המדובר בהפרה. התוצאה המשנית של ההשתחררות היא היות הרשות כפופה לתביעת פיצויים של הפרט, ואולם יש לזכור כי ככול ששיעור הפיצוי הוא גבוה ומקיף יותר, במיוחד כאשר לא מדובר רק על זכות השבה אלא על פיצויי קיום, יש בכך כדי לפגוע בסמכות ההשתחררות, ולכן במקרה כזה - ותוך בחינת הנתונים הנוספים - אין אלא לפצות בשיעור של חסרון כיס. חוזהחוזה רשות