הפסיקה קבעה לא פעם, את גישתה באשר לטענות סותרות, כך נקבע גם בע"א 1662/99 - חזקיהו חיים נ' אליהו חיים ו-6 אח' . פ"ד נו(6), 295 שקבע כדלקמן: "תורת ההשתק (מניעות)... נועדה למנוע תוצאות בלתי צודקות המתחייבות לכאורה מן הדין על-ידי השתקתם של המתדיינים מלטעון בבית-המשפט טענות משפטיות ועובדתיות אף אם הן נכונות כשלעצמן... ...תורת ההשתק אינה נפגעת מעקרון תום-הלב ואינה פוגעת בו. היא פועלת בשילוב עמו. דומה כי יש לראות בדיני המניעות ביטוי דיוני של עקרון תום-הלב (על כך ראו: א' ברק חוק השליחות (כרך א), בעמ' 126; השופטת דורנר ברע"א 4928/92 עזרא נ' המועצה המקומית תל-מונד, בעמ' 101-100; שלו בספרה הנ"ל בעמ' 61; ד' פרידמן, נ' כהן חוזים (כרך א), בעמ' 94; ג' שלו "הבטחה, השתק ותום-לב" בעמ' 317 ואילך). התשתית הרעיונית לתורת ההשתק, כמו לעקרון תום-הלב, מעוגנת בעקרונות של יושר ומוסר... ...כלל הוא כי אין "...לתת גושפנקא לטיעונים סותרים כאמור(הדגשה שלי). תקנת הציבור סולדת מן המניפולציה בהליכי משפט..." (ע"א 1393/92 קזצ'קוב הבל נ' קזצ'קוב, בעמ' 361). יש למנוע מבעל-דין לטעון בשני הליכים משפטיים טענות שאינן עולות בקנה אחד, וזאת על-ידי ההשתק השיפוטי. כלל זה נובע מדרישת תום-הלב החלה גם על פתיחת הליך שהוא פעולה משפטית, ומן הצורך לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצולו לרעה". אומנם בפס"ד חיזקיהו דובר על טענות סותרות בשני הליכים משפטיים שונים אך על אחת כמה וכמה הראציונאל של תורת ההשתק נותר אותו הראציונאל גם כאשר מדובר על טענות סותרות שאינן מתיישבות זו עם זו באותו ההליך. טענות סותרותשאלות משפטיות