"יחסי העבודה - מטבעם - הם בעלי אופי דינמי, והם משתנים לפי הנסיבות" (דב"ע נג / 4-13, חברת תרכובות ברום בע"מ - ההסתדרות הכללית ואח', פד"ע כ"ו, 179, 190). הדברים אמורים ביתר הדגשה לגבי יחסי עבודה קיבוציים, בהם ישנם גורמים משתנים ואינטרסים לגיטימיים של הצדדים ליחסי עבודה, המוצאים איזון בהסכמתם המתבטאת בהסכם קיבוצי. יש והסכמה זו מוצאת ביטוי בהסכם קיבוצי מרכזי או בסיסי המסדיר מכלול רחב של נושאים, ואילו לאחר מכן נחתמים הסכמים קיבוציים נוספים, בנושאים מיוחדים. שאלת היחס בין מערכת של הסכמים קיבוציים כאמור, בכל הנוגע להוראות הנורמטיביות שבהסכמים הקיבוציים, מוצאת פתרונה על-פי סעיף 23 לחוק הסכמים קיבוציים, תשי"ז1957-, בו נקבע כי "הולכים אחר הוראה שהיא לטובת העובד". שאלת הייחס בין מערכת הסכמים קיבוציים, יכולה להתעורר אף לגבי ההוראות האובליגטוריות שבהסכמים. בשאלה זו יש לדון ולפסוק על-פי נוסח ההוראות ההסכמיות ועל-פי כללי הפרשנות המקובלים לגבי הוראות הסכמיות אלה. בהקשר לכך יצויין כי כשם שהסכם קיבוצי יש לקרוא בשלמות ולפרש את הוראותיו על-פי כלל הוראותיו של ההסכם, כך יש לקרוא ביחד את ההוראות האובליגטוריות שבהסכמים קיבוציים שונים, ולפרשם על פי המכלול.יחסי עבודה