ירידת ערך - מטרד

האם ניתן לקבל פיצוי גם על ירידת ערך וגם על מטרד ? הנזק בגין ירידת ערך הוא נזק ממוני למקרקעין, והפיצוי בגינו מוענק לבעל הנכס אשר מוכיח שבשל מעשים או מחדלים של הנתבע, ירד ערך הנכס שלו. זהו פיצוי בגין נזק רכושי, ממוני שניתן לחישוב אריתמטי על סמך השוואת עיסקאות שנעשו במועדים הקובעים. נזק זה נקבע על סמך חוות דעת של שמאי מקרקעין. פיצוי עבור מטרד, לעומת זאת, הוא ראש נזק נפרד ומגיע בנוסף לפיצוי בגין ירידת ערך, למי שמוכיח שבפועל נגרם לו נזק בשל מטרד סביבתי שהנתבע אחראי לו. זהו נזק לא ממוני, שנפסק בגין כאב וסבל על פי הערכת בית המשפט, על פי שיקול דעתו הבלעדי לאחר ששמע את הראיות. נכון שלכאורה נראה שקיימת חפיפה בין הפיצוי בגין המטרד לבין הפיצוי בגין ירידת ערך, שכן בשני המקרים הנזק נובע מהמטרד. ואולם, כפי שפורט לעיל, קיימת הבחנה ברורה בין השניים. בנזק של ירידת הערך המטרד הוא הגורם לנזק. הוא הסיבה לכך שנגרמה ירידת ערך למקרקעין. הנזק הממוני שנגרם לתובעים בגין ירידת הערך של דירותיהם, נגרם כתוצאה מהמטרד, הרעש הבלתי פוסק של האוטובוסים, זיהום האויר, והתדרדרותה של השכונה אליה חדרו גורמים עבריינים, נפתחו מכוני ליווי והשכונה הפכה למקום בלתי ראוי למגורים. לכן הפיצוי עבור הסבל שסבלו התובעים מהמטרד, צריך להיות מוענק, במקרה זה, בנוסף לפיצוי בגין ירידת ערך. ויוענק רק למי מהתובעים שהוכיח שהוא המשיך להתגורר בפועל בדירה לאחר פתיחת התחנה המרכזית החדשה. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ירידת ערך - מטרד: עניינה של החלטה זו, הכרעה בשאלה האם פיצוי בגין ירידת ערך נכס מקרקעין כתוצאה מקיום מטרד, "בולע" גם פיצוי בגין נזק לא ממוני בשל המטרדים הנטענים. רקע עובדתי - בקליפת האגוז התובעים בשתי התביעות המאוחדות, הינם בעלי דירות המצויות בקירבת התחנה המרכזית החדשה בתל - אביב (להלן :"התחנה המרכזית החדשה"). התובעים טוענים לקיומה של אחריות בנזיקין של הנתבעות, בגין הקמתה והפעלתה של התחנה המרכזית החדשה. התובעים עותרים לפיצויים בגין ירידת ערך דירותיהם ובגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם בשל מטרדי רעש, זיהום אויר, פיח, מפגעי ריח, סיכונים בריאותיים ופגיעה באיכות החיים שעל פי הנטען, נגרמו להם כתוצאה מהקמתה והפעלתה של התחנה המרכזית החדשה. התביעה בת.א. 6127-08-07 (להלן:"תביעת פרץ"), הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל- אביב יפו, בשנת 1993. התביעה בת.א. 6120-08-07 (להלן:"תביעת טוויל"), הוגשה לבית המשפט המחוזי בתל- אביב יפו, בשנת 1996. עם הקמתו של בית המשפט המחוזי מרכז, הועבר הדיון בתביעות האמורות לבית משפט זה. אשר לסוגיית ירידת ערך הדירות, הגיעו הצדדים להסכמה שאושרה וקיבלה תוקף של החלטה, על פיה, לצרכי פשרה, מבלי להודות בטענה כלשהי, אם וככל שיקבע כי הנתבעות או מי מהן, אחראית כלפי התובעים, לירידת ערך הדירות נושא התביעה, אזי מוסכם כי סכום ירידת הערך של הדירות בתביעת פרץ, יעמוד על סך של 100,000 דולר ארה"ב, לפי ערכם בש"ח ביום מתן פסק הדין בשאלת האחריות וסכום ירידת הערך של הדירות בתביעת טוויל ,יעמוד על סך של 80,000 דולר ארה"ב, לפי ערכם בש"ח ביום מתן פסק הדין לעניין האחריות (ראה החלטת כב' השופטת ר. רונן מיום 15.11.06). ב"כ הצדדים הגיעו להסכמה כי בשלב זה תוכרע השאלה המשפטית האם הפיצוי על ירידת ערך הדירות, "בולע" פיצוי בגין נזקים לא ממוניים בשל המטרדים הנטענים. דהיינו, האם מדובר בשני ראשי נזק נפרדים, אשר בגין כל אחד מהם זכאים התובעים לפיצוי או שמא מדובר בראשי נזק חופפים ובטענה לכפל פיצוי. על פי החלטת כב' השופט מנהיים, מיום 9.1.11, הוגשו על ידי הצדדים,סיכומים בכתב, בשאלה האמורה - וכעת לי להכריע בה. טענות התובעים התובעים טוענים כי הינם זכאים הן לפיצוי בגין ירידת ערך הדירות שהינו נזק כלכלי והן לפיצוי בגין הנזק הלא ממוני שנגרם להם בגין המטרדים הנטענים, כפועל יוצא מעובדת מגוריהם בקירבת התחנה המרכזית החדשה. התובעים עומדים בהקשר זה, על האבחנה בין תובע המתגורר בפועל בדירה המצויה באיזור הרלבנטי וסובל מהמטרדים הנטענים, לבין מי שהינו בעל דירה באיזור הרלבנטי, אך אינו מתגורר בה. לטענת התובעים, לבעל דירה, באיזור הרלבנטי, אשר אינו מתגורר בדירתו, נגרם נזק רק בגין ירידת ערך הדירה בעוד שלבעל דירה המתגורר בפועל, באיזור הרלבנטי, נגרם נזק נוסף, מעבר לנזק בגין ירידת ערך הדירה, בגין הפגיעה באיכות החיים כתוצאה ממטרדי הרעש, ריח, זיהום האויר וכיוצ"ב. התובעים מוסיפים וטוענים כי נוכח העקרון המנחה בדיני הנזיקין - עיקרון השבת המצב לקדמותו, מקום בו לא ניתן להשיב את המצב לקדמותו, יש לפצות את הניזוקים בכסף, בגין מלוא נזקיהם , הן בגין ירידת הערך והן בגין המטרדים הקשים אותם הם סובלים מידי יום ביומו, נוכח עובדת מגוריהם בדירותיהם. התובעים מסתמכים על ההלכה שנקבעה בע"א 44/76 אתא חברה לטקסטיל בע"מ נ' זאב שוורץ, פ"ד ל(3)785 (1976) (להלן: "פרשת אתא נ' שוורץ"), במסגרתה נדונה תביעתו של מי שגר בשכנות למפעל שהוקם על ידי אתא וסבל מטרד רעש כתוצאה ממתקני האוורור והקירור של המפעל. בית המשפט העליון, הכיר בזכותו של בעל הדירה, להפסקת המטרד ועמד על האבחנה בין הפגיעה הרכושית והפגיעה הלא רכושית הנגרמת כתוצאה מהמטרד. התובעים מוסיפים ומפנים לפסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון בת.א. 1412/95 (מחוזי תל- אביב יפו) אהובה בצלאל נ' התחנה המרכזית החדשה בתל אביב (לא פורסם, , 10.8.04) (להלן: "פרשת אהובה בצלאל"), במסגרתו נדונה תביעתם של כ- 100 דיירים המתגוררים בסמוך לתחנה המרכזית החדשה. כב' השופטת לבהר שרון, נדרשה לשאלה האם הפיצוי בגין ירידת ערך הדירות והפיצוי בגין מטרד, מהווה "כפל פיצוי" וקבעה כי מדובר בראשי נזק נפרדים שאינם חופפים. התובעים מטעימים אמנם כי פסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון בפרשת אהובה בצלאל, כמו גם פסק דין קודם שניתן בפרשה זו, על ידי כב' השופט טלגם, בוטלו במסגרת הסכם פשרה שהושג בין הצדדים, במסגרת הליכי גישור. אולם לטענתם, מבחינה משפטית, פסקי הדין אשר ניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בפרשת אהובה בצלאל, מדברים בעד עצמם ולא בוטלו על ידי בית המשפט העליון, לגופם של דברים אלא כחלק מהסדר פשרה כולל. טענות הנתבעות הנתבעות טוענות כי פסק דינו של כב' השופט טלגם, בפרשת אהובה בצלאל, בוטל כליל על ידי בית המשפט העליון ואילו פסק דינה של כב' השופטת לבהר שרון, היה נתון לערעור, ועל כן לא ניתן לראות בפסקי הדין הללו הלכה ואפילו לא הלכה מנחה. לגופו של עניין, טוענות הנתבעות כי פסיקתם של כב' השופט טלגם ושל כב' השופטת לבהר שרון, בפרשת אהובה בצלאל, לפיה ישולמו לבעלי הדירות בסביבת התחנה המרכזית החדשה, הן פיצויים בגין ירידת ערך הדירות והן בגין אבדן הנאה וסבל, הינה שגויה שכן היא מזכה את התובעים, בפיצוי כפול בגין אותה עוולה ואותו נזק. הנתבעות מוסיפות וטוענות כי הירידה בערך הדירות אינה אלא הפן האחר של הפיחות השוטף שחל בהנאתם של התובעים מן הדירות וכי הירידה במחירי הדירות, הינה בגדר נגזרת של הפגיעה באיכות החיים, על כן כל פיצוי נוסף שייפסק בגינה, יהווה פיצוי כפול בגין אותו נזק. הנתבעות מפנות למאמרו של הכלכלן, פרופ' אפרים קליימן: א. קליימן "הפגיעה ממטרד ליחיד והתרופה המשפטית לה - הערות של כלכלן", משפטים ט' (תשל"ט) 85, 85-86 (1979), המנתח את התרופות הראויות בעילת המטרד ומציין כי :" הפגיעה הרכושית- קרי, ירידת ערך הבית - אינה אלא הביטוי המהוון ( capitalizd ) של ערך הפגיעה של רכושית המתוארת כאן. השתיים הן צורות ראייה חלופיות של אותו הנזק עצמו...". הנתבעות מוסיפות וטוענות כי ייתכן ואין באמור כדי לשלול באופן מלא, תשלום פיצוי בגין מטרד, בנוסף לפיצוי בגין ירידת ערך של המקרקעין החשופים למטרד, מקום בו התובע יוכיח באופן ספציפי את נזקו המיוחד, כגון שעקב המטרד נגרמו הוצאות רפואיות מוכחות. אולם לטענתן, לא ניתן לעשות כן, מקום בו מדובר בסבל ואי נוחות הנגרמים באופן טבעי ורגיל כתוצאה מהמטרד. הנתבעות טוענות כי הדין האנגלי מגביל את הפיצויים שניתן לפסוק בעילת המטרד, לשיעור הירידה בערך רכושו של הניזוק ושולל פסיקת פיצויים נוספים בגין אובדן הנאה או אי נוחות וכיוצא באלה נזקים. כן נטען כי מרבית המלומדים ובתי המשפט בארה"ב, מצאו הצדקה בפסיקת פיצויים בגין מטרד, מעבר לירידת ערך הרכוש, רק מקום בו הוכח נזק מיוחד. דיון והכרעה לאחר ששבתי ועיינתי בטענות הצדדים, סבורה אני כי אין לראות בפיצוי בגין ירידת ערך הדירות כ"בולע" ומכיל בתוכו את הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני אשר נגרם בגין המטרדים הנטענים, לאותם תובעים המתגוררים בדירות המצויות בקירבת התחנה המרכזית החדשה ואשר מעבר לירידת ערך דירותיהם, סובלים פגיעה מתמשכת באיכות חייהם בגין מטרדי הרעש, הריח וזיהום האוויר, הנטענים. תובע המתגורר בדירה, ניזוק פעמיים - הן מהירידה בערך דירתו והן מהפגיעה בהנאתו ובאיכות חייו, כתוצאה מהמטרדים אותם הוא חווה, כפועל יוצא מעובדת מגוריו בדירה וזאת להבדיל מבעל דירה המושכרת לאחר, אשר הפגיעה בו מתבטאת בירידת ערך הנכס, המגולמת בהפחתה בדמי השכירות, כתוצאה מהמטרדים הנטענים, כדברי כב' השופט (כתוארו אז) שמגר, בפרשת אתא נ' שוורץ: "הפגיעה במשיב היא כפולה - היינ היא הן רכושית והן לא רכושית: יש במטרד משום גרימת נזק לערכו של הבית בכלל, ושל דירתו של המשיב בפרט, וזוהי הפגיעה הרכושית. כן יש פגיעה מהותית בנוחות וההנאה הסבירה מאיכות החיים, המביאה לשלילה של היכולת לנהל חיים סדירים בתנאים סבירים ובכך הפגיעה הלא רכושית " (שם, בעמ' 800 לפסה"ד, ההדגשות במקור- ב.ט). ראיתי לצרף דעתי לדעתה של כב' השופטת לבהר שרון, בפרשת אהובה בצלאל, אשר דנה בסוגיה זו ופסקה כדלקמן: "הנזק בגין ירידת ערך הוא נזק ממוני למקרקעין, והפיצוי בגינו מוענק לבעל הנכס אשר מוכיח שבשל מעשים או מחדלים של הנתבע, ירד ערך הנכס שלו...זהו פיצוי בגין נזק רכושי, ממוני שניתן לחישוב אריתמטי על סמך השוואת עיסקאות שנעשו במועדים הקובעים. נזק זה נקבע על סמך חוות דעת של שמאי מקרקעין...פיצוי עבור מטרד, לעומת זאת, הוא ראש נזק נפרד ומגיע בנוסף לפיצוי בגין ירידת ערך, למי שמוכיח שבפועל נגרם לו נזק בשל מטרד סביבתי שהנתבע אחראי לו. זהו נזק לא ממוני, שנפסק בגין כאב וסבל על פי הערכת בית המשפט, על פי שיקול דעתו הבלעדי לאחר ששמע את הראיות.... נכון שלכאורה נראה שקיימת חפיפה בין הפיצוי בגין המטרד לבין הפיצוי בגין ירידת ערך, שכן בשני המקרים הנזק נובע מהמטרד. ואולם, כפי שפורט לעיל, קיימת הבחנה ברורה בין השניים. בנזק של ירידת הערך המטרד הוא הגורם לנזק. הוא הסיבה לכך שנגרמה ירידת ערך למקרקעין. הנזק הממוני שנגרם לתובעים בגין ירידת הערך של דירותיהם, נגרם כתוצאה מהמטרד, הרעש הבלתי פוסק של האוטובוסים, זיהום האויר, והתדרדרותה של השכונה אליה חדרו גורמים עבריינים, נפתחו מכוני ליווי והשכונה הפכה למקום בלתי ראוי למגורים. לכן הפיצוי עבור הסבל שסבלו התובעים מהמטרד, צריך להיות מוענק, במקרה זה, בנוסף לפיצוי בגין ירידת ערך. ויוענק רק למי מהתובעים שהוכיח שהוא המשיך להתגורר בפועל בדירה לאחר פתיחת התחנה המרכזית החדשה." (ההדגשה במקור - ב.ט). לפיכך ראיתי לקבוע כי הפיצוי בגין ירידת ערך הדירות, שהינו פיצוי בגין הפגיעה הרכושית תולדת המטרד, אינו בולע את הנזק הלא - ממוני אשר נגרם, על פי הנטען, כתוצאה מאותם מטרדים, לבעלי דירות המתגוררים בפועל בקרבת התחנה המרכזית החדשה, ואין מדובר בכפל פיצוי. שאלת הזכאות לפיצוי בגין נזק לא ממוני, כפועל יוצא מעובדת מגוריהם של התובעים בדירות, כמו גם גובה הפיצוי והתקופה בגינה יפסק, תידון לגבי כל תובע על פי נסיבותיו, במסגרת פסק הדין. ניתנה היום א' תמוז תשע"ב, 20 יוני 2012, בהעדר הצדדים. המזכירות תמציא החלטה זו לב"כ הצדדים בתיקים המאוחדים. ירידת ערךמטרד