מנהל מקרקעי ישראל הפנה לסעיף 9(ב) לחוק חופש המידע ולחריגים הקבועים בס"ק (1) ו-(4), המעניקים חיסיון מפני גילוי המידע כאשר גילוי המידע עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה או כשמדובר במידע בדבר דיונים פנימיים. קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ישיבה פנימית - חופש המידע: בפני בקשה לגילוי קלטות המתעדות את ישיבת הנהלת מינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל") בקשר להסדר פשרה שהושג בין המבקשת לבין הנהלת מחוז ת"א במינהל. התובענה העיקרית עניינה תביעה לפיצויים בשל ניהול מו"מ שלא בתום לב, תוך רשלנות והפרת חובה חקוקה בשל מו"מ שנמשך למעלה מעשור שנים, בסיומו הושג הסכם פשרה בין המבקשת לבין נציגים מוסמכים של מחוז ת"א במינהל, לגבי נכסים שהמבקשת מחזיקה בהם. לאחר גיבוש הסכם הפשרה בין המבקשת לבין נציגי מחוז ת"א במינהל, נדון ההסכם בהנהלת המינהל ובסופו של דבר לא אושר על ידה. בדיון ההוכחות מיום 25/1/12 העיד מנהל מחוז ת"א במינהל, מר משה פופיק, כי כל דיוני ההנהלה מוקלטים (עמ' 39 ש' 14 לפרוטוקול), ובכלל זה שלושה דיונים שהתקיימו בקשר להסכם הפשרה (במועדים 20/8/08, 24/2/09, 13/4/10). בסיומה של ישיבת ההוכחות הוריתי למינהל להודיע אם קיימות הקלטות כאמור. בהודעה שהתקבלה ביום 21/2/12 הודיע המינהל כי נמצאו קלטות של שני דיונים מתוך שלושה (מיום 20/8/08 ו- 13/4/10). בעקבות כך הגישה המבקשת בקשה לגילוי ההקלטות. בדיונים בבקשה שהתקיימו ביום 8/5/12 וביום 26/6/12, הודיע המינהל כי קיימת רק קלטת אחת תקינה שתומללה במלואה (מיום 13/4/10), שכן הישיבה מיום 20/8/08 הוקלטה באופן לא תקין ולא ניתן לתמלל אותה. טענות אלה של המינהל נתמכו בתצהירה של הגב' רחל צדקה, אשר נחקרה עליהן בבית המשפט. במסגרת ההליכים המקדמיים שנתקיימו ולמרות דרישה של המבקשת לקבל לידיה פרוטוקולים של ישיבות ההנהלה, המינהל לא הביא לידיעת המבקשת ובית המשפט כי קיימות הקלטות של הדיונים (ראה החלטה מיום 7/4/11). בטרם הוגשה התביעה פנתה המבקשת למינהל ביום 1/7/09 וביקשה לקבל העתק מהחלטת הנהלת המינהל מיום 24/2/09 וכן את פרוטוקול הדיון. המינהל המציא למבקשת את החלטת ההנהלה וכן את החלטת ועדת הפשרות המרכזית מיום 9/12/09 כאשר קטעים נכבדים מאותן החלטות הושחרו. במהלך הדיון בבקשה זו, ולאחר שהוגשו טענות הצדדים בכתב המציא המינהל למבקשת גם את פרוטוקול הישיבה מיום 13/4/10 שחלקים ממנו הושחרו. תמליל הישיבה מיום 13/4/10 במלואו, נמסר לעיונו של בית המשפט. לטענת המבקשת זכאית היא לקבל את הקלטות מהטעמים הבאים: המינהל מושתק ומנוע מלטעון לחיסיון גורף ביחס לדיונים הנ"ל, שעה שלא ציין זאת בתצהיר גילוי המסמכים ובבית המשפט, ובפרט בדיון מיום 7/4/11, ביקש להשחיר קטעים מסוימים מהמסמכים מטעמי חיסיון עו"ד לקוח וחיסיון הליך גישור. עתה מנוע המינהל לטעון לחיסיון אחר. יש חשיבות בחתירה לגילוי האמת הנגזרת מהזכות הבסיסית לעיון במסמכים של הצד שכנגד, קל וחומר כאשר מדובר בגוף ציבורי. בנסיבות העניין חלה חובה על המינהל לגלות את דיוניו לאור עילת התביעה של ניהול מו"מ בחוסר תום לב. ללא חשיפת הדיונים, לא תקבל המבקשת את יומה בבית המשפט ולא תזכה לבירור תביעתה באופן הוגן וראוי. לטענת המשיבה יש לדחות את בקשת המבקשת מהטעמים הבאים: זכות העיון במסמכים אינה מוחלטת. מולה ניצבים אינטרסים נוספים דוגמת האינטרסים לאפשר לרשות השלטונית לקיים דיון פתוח ענייני וממצה, על מנת שהמינהל יוכל למלא את חובתו כראוי. יש להבטיח כי הדברים הנאמרים במסגרת דיון פנימי יהיו חסויים שאם לא כן לא ניתן יהיה לקיים שיח פתוח וגלוי. היעדר דיון ממצה עלול ליצור החלטה המבוססת על תשתית חלקית בלבד. בעניין זה מפנה המינהל לדברי הכנסת ולפסיקה בעניין ועדות בדיקה רפואיות או ועדות בקרות איכות לגביהן נקבע כי יש להבטיח חיסיון על דברים הנאמרים באותם דיונים. המינהל מפנה לסעיף 9(ב) לחוק חופש המידע ולחריגים הקבועים בס"ק (1) ו-(4), המעניקים חיסיון מפני גילוי המידע כאשר גילוי המידע עלול לשבש את התפקוד התקין של הרשות הציבורית או את יכולתה לבצע את תפקידיה או כשמדובר במידע בדבר דיונים פנימיים. קבלת הבקשה עלולה, בטווח הארוך, לפגוע באינטרס הציבורי שכן הדבר עלול לגרום לכך שלא יתקיים דיון פתוח, ממצה ומנומק שבמסגרתו יישקלו כל השיקולים הרלבנטיים, בשל הידיעה שטיעונים המועלים בדיון פנימי עלולים לשמש בעתיד למכשלה והדוברים יזהרו בדבריהם, יעלו רק את הסיכויים ולא את הסיכונים על מנת שלא לחשוף "נקודות תורפה" וקיים חשש לקבלת החלטות לא מאוזנות, סיכול פשרות וכו'. הדברים שנאמרו בישיבה כוללים עמדות של גורמים משפטיים וכן חוות דעת של יועצים משפטיים, הנהנים מחיסיון עו"ד-לקוח. בתשובה לטענות המינהל, השיבה המבקשת כדלקמן: אין עיגון משפטי לחיסיון על תוכנם של דיונים משפטיים. דווקא העובדה שקיים חיסיון בתחומים אחרים מעידה על היעדרו בתחום זה. חובת השקיפות של פעולות הרשות המנהלית חלה גם על החלטות המינהל לרבות הדיון שקדם להן. הידיעה על קיומה של שקיפות תחייב את המשתתפים בדיון לנהל דיון הוגן ולשקול שיקולים ענייניים. אם יוטל חיסיון על דיונים אלו, לא ניתן יהיה לבקר את החלטות המינהל ולערער אחר תקינותן באופן אפקטיבי. החלטות המינהל במלואן, על נימוקיהן צריכות להיות חשופות ונתונות לביקורת ציבורית. הצעת חוק מינהל מקרקעי ישראל שאושרה בקריאה ראשונה בכנסת, מרחיבה את חובת הפרסום של החלטות מועצת מקרקעי ישראל, מתוך הרציונאל שהמינהל קובע את מערך הזכויות בקרקעות הציבור ומשפיע באופן מרחיק לכת על החברה, הסביבה, הכלכלה והמשפט. על כן יש לתת משקל ראוי לזכות הציבור לדעת ולהגברת השקיפות של החלטות אלו. עפ"י עמדת המינהל די בכך שיועץ משפטי יטול חלק בדיון של גוף ציבורי כלשהו (הנעשה כדבר שבשגרה) כדי להטיל חיסיון גורף על כל האמור בדיון. עמדה זו מנוגדת לעקרונות היסוד של המשפט המינהלי. חוות דעת משפטיות שהוכנו לקראת דיון בהנהלת המינהל ומהוות חלק אינטגראלי מהחלטות הנהלת המינהל אינן בגדר התייעצויות פנימיות או חוות דעת לקראת דיון בביהמ"ש, ועל כן הן אינן חסות תחת חיסיון עו"ד-לקוח. פרוטוקול הדיון של הנהלת המינהל הוא מסמך המשקף התייעצות הקבועה בדין, ועל כן כפוף לזכות העיון הקבועה בחוק חופש המידע. הזכות לקבל מידע על פעילות רשות ציבורית היא מאבני יסוד של חברה חופשית ודמוקרטית. גילוי - משמעותו שקיפות, ושקיפות - משמעותה מינהל תקין ושמירה על טוהר המידות. הערכאה השיפוטית מחויבת לבחון טענות המועלות כנגד החלטות שהתקבלו ע"י גוף מינהלי ולצורך כך יש לחשוף את הליך קבלת ההחלטה ולעמוד על טיבו. בענייננו, יש להחיל את הכלל בעניין אי הבאת ראייה רלבנטית, שכן יש להניח כי אילו היה המינהל פועל באופן תקין והיה במסמכים כדי לתמוך בכך, היה מגלה אותם. דיון והכרעה טענת המבקשת לפיה המינהל מושתק מלהעלות טענות חיסיון נוספות מעבר לאלה שהועלו בישיבת קד"מ מיום 7/4/11, דינה להידחות, מן הטעם שטענות החיסיון נטענו ביחס למסמכים אחרים מאלה הנבחנים בהחלטה זו. עתה מדובר בתמלילי הקלטות ישיבות הנהלת המינהל. באשר לטענת המבקשת שהמינהל מושתק להעלות טענה לחיסיון עו"ד-לקוח החל על מסמכים אלו, יצוין כי חיסיון עו"ד לקוח הוא חיסיון מוחלט שנקבע בחקיקה מפורשת (סעיף 48 לפקודת הראיות, סעיף 90 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 וכלל 19 לכללי האתיקה של לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), תשמ"ו-1986). לגבי חיסיון זה נקבע כי "בשל חשיבותו הרבה של החיסיון החל ביחסי עורך-דין לקוח מקובל לראותו כחיסיון מוחלט לגביו לא נקבעה בפקודת הראיות נוסחת איזון ולא הוקנתה לבית המשפט סמכות להורות על הסרתו" (בשפ 7064/08 מדינת ישראל נ' ליאורה ברקו (2009) . (וראה גם: רע"א 1412/94 הסתדרות מדיצינית הדסה עין-כרם נ' עפרה גלעד (פ"ד מט (2) 516, בעמ' 521, קדמי, על הראיות, תשס"ד, כרך ב', עמ' 922).) יוצא כי אפילו לא נטען לכך בהזדמנות הראשונה ו/או במסגרת תצהיר גילוי מסמכים, אין לבית המשפט סמכות להורות על הסרתו. משמעות אי גילוי הקלטות על ידי המינהל בשלב ההליכים המקדמיים הוא עניין לדיון במסגרת פסק הדין בתיק העיקרי בעוד בקשה זו דנה בשאלה האם יש לחייב את המינהל בחשיפת ההקלטות, אם לאו. כך גם ביחס לטענת המבקשת לתחולתו של הכלל בדבר אי הבאת ראיה רלבנטית. המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת להקלטה של דיון אחד בלבד מיום 13/4/10, אשר תמלילו נמסר למבקשת ביום 25/6/12, כשחלקים ממנו הושחרו. זאת, לאור תצהירה של הגב' רחל צדקה מטעם המינהל כי הקלטת הדיון מיום 24/2/09 לא נמצאה והקלטת הדיון מיום 20/8/08 נמצאה פגומה. בדיון שהתקיים בפני ביום 26/6/12 ביקשה המבקשת לבדוק את טענת המינהל כי הקובץ ובו הקלטת הדיון מיום 20/8/08 פגום ולהעביר את ההקלטה לבדיקת מומחה, ובתוך כך התחייבה להודיע לבית המשפט על זהות המומחה שיבדוק את ההקלטה, בתוך 7 ימים. מאחר והודעה כאמור לא ניתנה, נראה כי המבקשת ויתרה על בדיקת ההקלטה מיום 20/8/08. באשר לחשיפת תמליל הדיון מיום 13/4/10 בשלמותו, סעיף 1 לחוק חופש המידע מחייב רשות ציבורית למסור מידע לכל אזרח או תושב ישראלי, ובסעיף 9 לחוק נקבעה שורה של חריגים שבהתקיים מי מהם נאסר על הרשות או שאין היא חייבת למסור את המידע. על פי הוראות סעיף 17 (ד) לחוק, רשאי בית המשפט להורות על מתן מידע מבוקש אף אם הוא נכנס בגדר חריגי החוק, בהתאם לשיקול דעתו, אם הוא סבור שהעניין הציבורי בגילוי המידע עדיף וגובר על הטעם לדחיית הבקשה ובלבד שגילוי המידע אינו אסור עפ"י דין. בסעיף 11 לחוק נקבע כי גילויו של המידע אינו חייב להיות מוחלט וכי קיימת אפשרות למסירת מידע חלקי או בתנאים. לאור חשיפתו של המידע בפועל, נראה כי המינהל חזר בו מטענותיו לתחולת החריגים הקבועים בסעיף 9(ב)(1) ו- 9(ב)(4) לחוק, והוא משתית את טענותיו על החיסיון עו"ד- לקוח, בהתאם לסעיף 48 לפקודת הראיות. בנסיבות העניין, טוב עשה המינהל שנאות למסור בידי המבקשת את תמליל ההקלטה מיום 13/4/10. בעע"ם 7024/03, אריה גבע נ' יעל גרמן (טרם פורסם) (ניתן ביום 6/9/06) נקבע כי במרבית המקרים, משקלו של האינטרס הציבורי בפרסום תוכנם של שלבים מקדמיים פחות ממשקלו של האינטרס הציבורי שבפרסום החלטה, וכי יש רצון לאפשר לרשות להשלים מלאכתה מתוך ידיעה שהחלטה או המדיניות עצמה תתפרסם. ואולם, דברים אלו יפים כאשר עילת התביעה עוסקת בסבירות ההחלטה של הרשות. לא כך בענייננו. עילת התביעה היא בטענה לחוסר תום לב מצד המינהל בקיום המו"מ, שאינו יכול להיבחן על יסוד ההחלטה הסופית בלבד, אלא מחייב בחינת הדרך בה הלך המינהל עד לקבלת החלטתו הסופית. על מנת להתחקות אחר דרך זו, יש צורך לחשוף את מהלך הדיון (וכפועל יוצא את ההקלטות ו/או התמלילים של הישיבות) ככל שהוא נוגע לתהליך קבלת ההחלטה, באשר הוא לב ליבה של המחלוקת. בעמ"מ 9135/03, המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, (טרם פורסם) (ניתן ביום 19/1/06) נקבע כי אם הצביע מבקש המידע על עניינו הפרטי במידע המבוקש, יש בכך משום נימוק כבד משקל המטה את כפות המאזניים אל עבר מסירת המידע (להבדיל מקיומו של אינטרס כללי). סבורה אני כי במקרה זה, לאור עילת התביעה, כפות המאזניים נוטות לטובת המבקשת. חלק מהקטעים שהושחרו ע"י המינהל אכן חוסים תחת חיסיון עו"ד-לקוח, אך לא כולם. ברור כי עצם השתתפותו של יועץ משפטי בדיון אינו מטיל חיסיון על כלל הדיון והחיסיון חל רק על אותם דברים הקשורים בטבורם לייעוץ משפטי - קרי: דברים שעניינם הסוגיה המשפטית ו/או המצב המשפטי ו/או הסיכון המשפטי. על כן יש לחשוף בפני המבקשת שורה נוספת בתמלול ההקלטה - שורה 14 בעמ' השני לתמליל דבריו של משה פופיק לאחר המילים "בנווה שרת". התוצאה, אם כן, היא שהבקשה מתקבלת בחלקה. אין צו להוצאות.חופש המידע