מועד להגשת בקשה לתיקון פסק דין

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון פסק דין: 1. לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לתיקון ו/או השלמה ו/או הבהרה של פסק הדין שניתן ביום 30.11.11 (להלן: "פסק הדין"). עניינה של התביעה הינו חיוב הנתבע לפצות את התובעת בגין נזקים שנגרמו לה על ידו, והכל כמפורט בפסק הדין. 2. בבקשה מעלה המבקשת מספר טעמים לבקשתה. בין אלה כי היא שוהה הרחק מישראל, בניו-זילנד, כי האיחור הוא בן ימים ספורים, כי מצבה הבריאותי הוחמר לאחרונה, כי מדובר בטעויות בהיסח הדעת, כי לא נגרם נזק ניכר לנתבע אם תינתן הארכת המועד לא כל שכן יתכן ויהיה בכך כדי לייתר את הערעור. בין לבין, נמסר כי הוגשה בקשה לבית המשפט העליון להארכת מועד להגשת הערעור. 3. לבקשה להארכת המועד צורפה בקשת התיקון עצמה. בגדר התיקונים המבוקשים, הם אלה: 3.1 יש להוסיף ריבית על רכיב הפסד ההשתכרות בעבר. 3.2 יש להוסיף אובדן השתכרות למשך 12 חודשים נוספים, בהם היתה לתובעת נכות זמנית על יסוד קביעת המומחה מטעם בית משפט. 3.3 יש לבטל את ניכוי הפיצוי אשר הושת על הנתבע לשלם לתובעת בהליך הפלילי. 3.4 יש לפסוק מע"מ על שכר הטרחה שנפסק לתובעת ולחלופין להגדיל את שיעור השכר שנפסק, כך שיכלול את סכום המע"מ. 3.5 יש לפסוק הוצאות שונות, וכן לבטל את התניית תשלומן בהמצאת קבלות. הנתבע מתנגד לבקשה. בין יתר טעמיו הם שהבקשה אינה נתמכת בתצהיר כדין, כי לא הייתה כל מניעה ביד התובעת להגיש את הבקשה במועד, כי לא קיימים "טעמים מיוחדים" כנדרש לצורך היעתרות לבקשת האורכה. לגופו נטען כי אין עסקינן בטעויות אשר בית המשפט שנתן את פסק הדין, רשאי לתקנן. הנתבע אף עתר לחייב את התובעת בערובה להבטחת תשלום הוצאות הבקשה, בקשה שלא ראיתי מקום להיעתר לה, אף ללא צורך בתגובה, בשים לב לכך שההוצאות הכרוכות בה, בשים לב למכלול הנסיבות אינן בשיעור המצדיק הפקדת ערובה כתנאי לבירורה. 5. בתשובתה טענה התובעת כי לא היא נדרשה ליתן תצהיר שיתמוך בבקשה שכן היא מושתתת על טעמים שאינם עובדתיים. עוד נטען כי מדובר בטעויות קלאסיות שמקובל לתקנן והן בגדר טעויות ש"בהיסח הדעת". 6. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, הגעתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להדחות, וזאת מהטעמים הבאים: 7. בקשה לתיקון פסק דין יש להגיש תוך 21 יום מיום מתן פסק הדין, וקבוע בסעיף 81 לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984 (להלן: "חוק בתי המשפט"). הארכת מועד זה אפשרות רק אם קיימים "טעמים מיוחדים" לכך, וקבוע בתקנה 428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. 8. הבקשה הוגשה בחלוף 7 ימים מתום המועד להגשת בקשה לתיקון פסק דין. לפיכך, על התובעת היה לשכנע את בית המשפט בקיומם של "טעמים מיוחדים" לאיחור. הפכתי בבקשה ובתגובה, ולא מצאתי בהם כל טעמים לאיחור. 9. מוכן אני לקבל את טענת ב"כ התובעת לפיה מרשתו מתגוררת בניו-זילנד, אך אין בכך טעם להארכת מועד, במיוחד לאור האמור בתשובה ונספחיה. לעניין זה אפנה למכתב ב"כ התובעת מיום 18.12.11 אשר בסעיף 4 לו נטען שהאופן בו חושב סכום פסק הדין על ידי ב"כ הנתבע, אינו מקובל על ב"כ התובעת. כלומר, התובעת, לפי האמור במכתב בא כוחה, ידעה לכאורה כבר ביום 18.12.11 על הטעויות נשוא בקשתה זו, ולמצער על חלקן. משכך, היה עליה להגיש את בקשתה עוד במהלך התקופה הקבועה לכך לפי חוק בתי המשפט. התובעת לא נתנה כל הסבר מדוע לא הגישה את הבקשה כמצופה, בתוך המועד הקבוע. אוסיף כי הטעם לפיו התיקון המבוקש, עשוי לייתר את הערעור, אינו יכול להיחשב כסיבה להארכת המועד, לא כל שכן, לא נתמך בתצהיר. 10. אין בידי לקבל את טענה ב"כ התובעת לפיה עסקינן במחלוקת משפטית שאינה דרושה תצהיר. טעמיה של הבקשה להארכת מועד הם עובדתיים ומשכך היה לתמוך אותם בתצהיר. אוסיף כי ניתן היה להסתפק בתצהיר של מי המקורב לתובעת והמצוי בפרטי הסיבות לאי הגשת הבקשה במועד, ולאו דווקא בתצהיר של התובעת נוכח הריחוק הגיאוגרפי, ככל שהיה בכך כדי להקשות על קבלת תצהיר. לא נעלמה מעיני הטענה לפיה חלה לאחרונה החמרה במצב התובעת, כאמור בסעיף 7 לבקשה, וכמות שנמסר לב"כ התובעת מפי בעלה. ושוב, טענה זו ככל שרלוונטית להארכת המועד, היה על התובעת לתמוך באסמכתא רפואית ולמצער בתצהיר של בעלה, אך גם כזאת לא נעשה. לפיכך, ובהעדר טעמים, לא כל שכן טעמים מיוחדים, אין מנוס אלא לדחות את הבקשה. מעבר לדרוש; 11. בחנתי גם את הטעויות שנטען כי חלו בפסק הדין, וסבורני כי גם אם הייתה התובעת מתגברת על הקושי באיחור בהגשת הבקשה, לא היה בכך כדי להיעתר לבקשה לגופה. לטעמי, התיקונים המבוקשים, אינם נכללים במסגרת המותר על פי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. סעיף 81 לחוק בתי המשפט מגדיר את המונח "טעות" לצורך בקשת התיקון: "טעות לשון, טעות בחישוב, פליטת קולמוס, השמטה מקרית, הוספת דבר באקראי וכיוצא באלה". ההלכה הפסוקה הורתה כי יש לפרש באופן דווקני את הוראת סעיף 81 לחוק בתי המשפט וזאת רק לאותם מקרים שקיימת בהם טעות טכנית גרידא אך לא לאפשר במסגרת הוראה זו תיקון מהותי, שהדרך לתקנו הינו באמצעות ערעור. בהקשר זה אפנה לדברי בית המשפט העליון בע"א 769/77 יוסיפוב נ' יוסיפוב, פ"ד ל"ב(1) 667, 670: "הסוגיה של טעות סופר נדונה בתקנה 486 ולפיה רשאי בית-המשפט בכל עת, אם נתבקש לכך, לתקן טעויות סופר בפסיקתא או בהחלטה או שגיאות שחלו בהן מחמת פליטת קולמוס או השמטה מקרית. מדובר בעיקרו של דבר על השמטה טכנית הנובעת מהיסח-הדעת ומתייחסת לדברים אשר בית-המשפט רצה לכלול בהחלטתו, כאשר נתן אותה אך הדבר נשמט מתשומת-לבו ללא דעת; (ההדגשה אינה במקור -א.א.) (כן ראה רע"א 9078/08 פינקלשטיין נ' טיב בית חרושת לנקניק בשר מעושן [2009]); לטעמי, התיקונים המבוקשים אינם נופלים בגדר אחד העניינים אשר נכללים המונח "טעות" שבסעיף 81 לחוק בתי המשפט, וכקבוע בהלכה הפסוקה. התיקונים מהווים שינוי מהותי של פסק הדין. מדובר בשינוי חיובים אשר בפסק הדין, וככל שנפלה בהם שגגה, הסמכות לתקנה מסורה לערכאת הערעור. כך אציין כי "תוספת ריבית" להפסד ההשתכרות היא שינוי משמעותי אשר על ערכאת הערעור לבחון האם יש מקום לקבלו, בדומה הוספת שנה שלמה לרכיב הפסד ההשתכרות, אינו בטעות אריתמטית. גם הטענה לפיה הנתבע זנח את עתירתו להפחתת הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי מסורה לערכאת הערעור. אשלים כי גם הוספת מע"מ לסכום השכר שנפסק אינו מהווה השמטה לאור תיקון התקנות וכאמור גם בין היתר גם בפסק הדין בע"א 3454/11 בלאל נ' אביטל (2011). מכאן, שאין עסקינן בתיקון של אחד העניינים המותרים לתיקון לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט אלא בשינוי מהותי ואף דרסטי, שהדרך להשיג עליה היא באמצעות הליכי ערעור. 12. באשר לטענת המבקשת בנושא ההוצאות; אזי עסקינן בבקשה לשומת הוצאות לפי תקנה 512 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ולא בבקשה לתיקון טעות לפי סעיף 81 לחוק בתי המשפט. בהקשר זה אוסיף כי גם היה והתובעת תגיש בקשה לשומת הוצאות, היא לא תהייה זכאית להחזר של סכומים, ללא כל ראיה ולו ראשית ראיה בגינם, שכן אמירה בבקשה, שאינה נתמכת בתצהיר לפיה, למיטב זיכרונה של התובעת היא שילמה למומחה מטעמה סך של 6,000 ₪, אינה יכולה להוות "אסמכתא" לעניין. התובעת תישא בהוצאות הבקשה בסך 1,750 ₪. תיקון פסק דין