מינוי מומחה בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה

האם ניתן למנות מומחה בתאונת דרכים שהיא גם תאונת עבודה ? קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה למינוי מומחה לסתור קביעה על פי דין: מבוא לפניי תביעת התובע בגין נזקי גוף שנגרמו לו בתאונה שארעה ביום 2.7.05 (להלן:"התאונה"). התאונה הינה "תאונת דרכים" כמשמעה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן:"החוק"). התאונה הוכרה כ"תאונת עבודה" ע"י המוסד לביטוח לאומי. התובע נבדק ע"י ועדה רפואית במל"ל אשר קבעה כי נותרה לו נכות אורטופדית בשיעור של 10% בגין הגבלות בתנועות ע"ש צווארי וכן הפעילה את תקנה 15 במלואה. התובע עותר להבאת ראיות לסתור בדרך של מינוי מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. הנתבעת מתנגדת לבקשה. כל ההדגשות להלן הינן מופיעות במקור אלא אם יאמר אחרת. תמצית טענות התובע [המבקש] התובע יליד 11.9.1958, נהג מונית עצמאי בעיסוקו ומקצועו, נפגע בתאונת דרכים, כאמור, ביום 2.7.05, במהלך עבודתו. כתוצאה מהתאונה נפגע התובע בראשו, בפניו, בצוואר, בגב, בידיו וברגליו. ביום 25.7.05 התלונן התובע בפני נוירולוג קופת החולים, ד"ר מולוצ'ניקוב, בין היתר, על כאבי ראש מעירים מהשינה. ביום 11.8.05 הפנה הנוירולוג את התובע למעקב פסיכיאטרי בשל "חרדות, פחדים וכאבי ראש". ביום 12.9.05 נבדק התובע ע"י מומחית לפסיכיאטריה, ד"ר יעל נחמה, בבית החולים אברבאנל. התרשמותה של הפסיכיאטרית היתה כי התובע "סובל מתסמונת פוסט טראומטית עקב תאונת דרכים" והמליצה על טיפול תרופתי ברסיטל, ועל פגישות לטיפול התנהגותי. התובע הגיע למפגשים ביום 9.11.05, 5.12.05 ו- ,25.12.05, אולם לא התמיד בהגעה למפגשים נוספים ועל כן הופסקו המפגשים ביוזמת בית החולים. יחד עם זאת, מהתיעוד הרפואי הנוסף שצורף ואשר נערך ע"י ביה"ח עולה, כי הטיפולים והמעקב בבית החולים חודשו ביום 7.2.06, וכי התובע התמיד במעקב בבית החולים באופן רציף למדי ובמשך תקופה ארוכה נוספת. ביום 30.10.06 נבדק התובע פעם נוספת ע"י הפסיכיאטרית ד"ר נחמה בביה"ח אברבאנל, אשר מצאה כי התובע עדיין סובל מתסמונת של עוררות יתר והמליצה על טיפול תרופתי. ממועד זה, מועד בו הוחלט על סגירת התיק בשל העדר שיתוף פעולה בקבלת הטיפול התרופתי, החל התובע להגיע שוב למפגשים בבית החולים. ביום 7.11.07 שב התובע ופנה לביה"ח. בתקופה שעד ליום 22.6.08 נבדק התובע בביה"ח שמונה פעמים בסה"כ במהלכן התלונן, בין היתר, על כאבי ראש; פחדים; עוררות יתר; סחרחורות ועוד. כן עולה כי לא נטל באופן סדיר את הטיפול התרופתי שהומלץ לו- לדבריו, "בשל חשש להתמכרות לתרופות". ביום 20.12.09, נבדק התובע על ידי ד"ר שירה נוימן כהן, אף היא פסיכיאטרית באברבנאל, אשר אבחנה גם היא PTSD, והורתה על טיפול תרופתי בלוסטראל 100 מ"ג. הועדה הרפואית לעררים של המל"ל [להלן - "הועדה"] קבעה, ביום 24.12.08, כי כתוצאה מן התאונה, נותרה לתובע נכות אורטופדית בלבד, בשיעור 10%. לאחר הפעלת תקנה 15, העמידה הועדה את נכותו בשיעור כולל של 15% לצמיתות, לפי סעיף 37[7][א], בגין הגבלות בתנועות ע"ש מותני. עוד קבעה הועדה, כי לא נותרה לתובע כל נכות בתחום הפסיכיאטרי כתוצאה מהתאונה, וכי המדובר בהפרעות נפשיות שהיו קיימות עובר לתאונה. [ממצאי הוועדה יובאו בפירוט בהמשך]. טוען התובע, כי הועדה מסתמכת על מסמך בודד ויחיד, משנת 1991, אשר נערך במסגרת שירותו הצבאי, כ- 15 שנה עובר לתאונה. לדידו, המדובר במסמך ישן שאינו רלוונטי לתובענה דנן, וכי על אף שהתיעוד הנוגע לפגיעתו הנפשית לאחר התאונה הינו רב ומשמעותי, בחרה הועדה להתעלם מכך, ולבסס ממצאיה על אותו מסמך בודד, ולקבוע כי המדובר במצב נפשי קודם. לשיטת התובע, הועדה התבססה על מידע חלקי בלבד מתוך מלוא תיקו הרפואי של התובע בבית החולים אברבנאל, וביססה ממצאיה ומסקנותיה על חוות דעתו של הפסיכולוג הקליני מטעם המל"ל, ד"ר גאגין, המתעלמת לחלוטין מהאבחנות הרפואיות שנעשו לתובע בבית החולים, ואשר קבעו כי הינו סובל מ- PTSD. גורס התובע, כי נפלו פגמים מהותיים בקביעות הועדה, המקימים את אותם טעמים מיוחדים, כאמור בסעיף 6ב' לחוק, והמתירים הבאת ראיות לסתור את קביעות הועדה. תמצית טענות הנתבעת [המשיבה] הנתבעת סבורה כי לא נפל כל פגם בהחלטת הועדה, וכי אין בטיעוני התובע כדי לשנות מהחלטתה, אשר נתמכה על דבריו הוא ודברי בא כוחו בפניה, ולאחר שנבדק עברו ומצבו הנוכחי, באמצעות הזמנת כל תיקיו הרפואיים. התובע, כך לטענת הנתבעת, הגיש תביעתו למל"ל ביום 27.10.05, ובתביעתו זו לא ציין כל טענה שהיא בדבר מצבו הנפשי, ובסעיף ו' לטופס הפגיעה, תיאר את מגבלותיו כדלקמן: "כאבים והגבלות בגב ובצוואר, כאבי ראש, בחילות וסחרחורות, כאבים והגבלות בידיים וברגליים, פגיעה בשמיעה". ממשיכה הנתבעת וטוענת כי ביום 7.2.06 נבדק התובע על ידי ועדה רפואית, בפניה עמדו טפסי התביעה, מסמכי חדר המיון, ומסמכי קופת החולים, שצירף לתביעתו. בפני ועדה זו טען התובע כי הינו סובל מכאבי ראש, ופנה עקב כך לאברבנאל. בשל כך, נבדק התובע ביום 11.6.06 על ידי ד"ר גרופר, מטעם המל"ל. ד"ר גרופר ציין, כך לטענת הנתבעת, כי לפי דברי התובע בפניו, בתקופת שירותו הצבאי, היה בטיפול קב"ן. ד"ר גרופר מצא כי רמתו הקוגניטיבית של התובע נמוכה מהנורמה, ומצא רמזים להפרעה אישיותית. בוועדה שהתקיימה ביום 29.6.06 ציין התובע את כאבי הראש מהם הינו סובל, כאבי צוואר וכאבי גב. הועדה בקשה לקבל מסמכי התובע מצה"ל. ביום 3.8.06 ציינה הועדה כי קיבלה לידיה מכתב ממשרד הביטחון, בו צוינו רישומים אודות נוירוזה ממנה סובל התובע, והמגבילה את פעילותו במספר תחומים, החל מיום 25.6.91. אשר על כן, קבעה הועדה כי לא נותרה לתובע נכות פסיכיאטרית. התובע הגיש ערר, אשר נדחה ביום 21.2.07. לאחר מכן הגיש התובע החמרת מצב, ולבסוף הובא עניינו בפני הועדה הרפואית לעררים אשר דחתה את ערעורו. הנתבעת סבורה כי בפני הועדה עמד מלוא תיקו הרפואי של התובע, וכי התובע נבדק על ידי פסיכיאטרים ופסיכולוגים במספר הזדמנויות, ועל אף האמור, מצאה הועדה כי הפרעות האישיות מהן סובל התובע, אינן קשורות עם התאונה, ואובחנו עוד עובר לה, בשנת 1991. אין כל ספק, כך לדידה, כי החלטותיה ניתנו לאחר בדיקה מעמיקה ולא כלאחר יד, ויש לדחות את בקשת התובע להביא ראיות לסתור את החלטות הועדה. החלטת הועדה הרפואית לעררים בפרק האבחנות, קובעת הועדה כי אבחנה "הפרעות באישיות מהסוג תלותית עם קווי חרדה ודיכאון קלים ביותר שאינם קשורים לתאונה". בפרק סיכום ומסקנות, קובעת הועדה כי "הנפגע פנה לראשונה לטיפול נפשי ב- 4.12.05 למרפאת חוץ בבי"ח אברבנאל, מאז מבקר פעם בחודש אצל הרופאה המטפלת. בתיקו ישנם מס' רישומים על אי שיתוף פעולה בטיפול, לא נוטל את הכדורים אלא על דעת עצמו...הרופאה המטפלת המליצה לסגור את התיק בגלל אי שיתוף פעולה רפואי עם המטפלים...לפי בקשת הנפגע הטיפול נמשך... לסיכום מדובר בגבר שסובל מהפרעת אישיות תלותית במספר תחומים כאמור לעיל, שלא קשורות עם התאונה שעבר..." הועדה מתייחסת לממצאי דוח נוירופסיכולוגי מיום 10.10.07, שנערך בידי ד"ר נאגין, שציין כי "אין סימנים המעידים על קיום תגובה בתר חבלתית אלא תגובת חרדה, ודכאון קל, כחלק מהפרעות באישיות..." סעיף 6ב' לחוק קובע: "נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו". נקבע בפסיקה כי על בית המשפט לעשות שימוש במשורה בסיפא לסעיף 6ב', וכלשון כבוד השופט אור בע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פ"ד מה(4)77: "אכן פסיקתו העקבית של בית המשפט היא שיש למעט במתן רשות להביא ראיות לסתור על פי הסיפא של ס' 6ב', ולצמצם את ההיתר למקרים נדירים בלבד". כן התאפשר הדבר כשחל שינוי משמעותי במצב הנפגע מיום קביעת הועדה ועד לדיון בביהמ"ש, או כאשר לא עמדו בפני הועדה עובדות רלבנטיות חשובות הנוגעות למצבו הרפואי של הנפגע קודם לתאונה, שלו היו בפניה, היו מביאים לתוצאה שונה. בע"א 634/95 עודה נ' רותם, פ"ד לט(4) 505 קבעה כבוד השופטת בן פורת כי סטייה מהכלל האמור לעיל, תהיה בנסיבות יוצאות דופן, אך במקרים בהם יהא מקום לכך, הטעמים יהיו טעמים משפטיים או עובדתיים: א. טעמים משפטיים כגון: האם נראה לביהמ"ש, כי הליך הקודם היה נגוע בפגם מהותי כגון תרמית קל וחומר - בטלות מדעיקרא (כגון פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי). ב. טעמים עובדתיים כבדי משקל וחדשים כגון: אם חל שינוי מהותי במצבו של התובע או שנתגלתה נכות נוספת לאחר הקביעה הקודמת. בהיות רשימת הטעמים רשימה לא סגורה, התירו בתי המשפט להביא ראיות לסתור כאשר החומר הרפואי שעמד בפני הועדה אינו שלם ואינו משקף את המצב הרפואי לאשורו (רע"א 3233/94 קרנית נ' פלבינסקי, מפ' כבוד השופט אור). סבורני כי נסיבותיו של תיק זה, נופלות לגדר אותם מקרים בהם יש ליתן בידי המבקש הבאת ראיות לסתור, באשר קביעות הועדה, הגם שנסמכו על כל המידע והתיק הרפואי של התובע אשר עמד בפניה, התעלמו במידה רבה, מממצאי הפסיכיאטרים המומחים שבדקוהו בבי"ח אברבאנל וטיפלו בו לאורך זמן. כעולה מדברי הועדה בדוח, כפי שהובאו לעיל, זו לא נתנה דעתה לאבחנותיהם וקביעותיהם של הפסיכיאטריות שטיפלו בתובע לאחר התאונה, והעדיפה להתמקד באותה תקופה בה זנח התובע את הטיפולים ונטילת התרופות, מאשר ליתן תשומת לב מספקת לכך שהתובע חזר למסגרת טיפולית, מיוזמתו הוא, בחלוף 4 חודשים בלבד, וכי בשל כך התיק בבית החולים נפתח מחדש. גם חוות דעתו של ד"ר גאגין, עליה סומכת הועדה את מסקנותיה, מתעלמת במסקנותיה מהאבחנות שנעשו של צוות הפסיכיאטרים המומחים שטיפלו בו בתובע בביה"ח, ואשר קבעו חד משמעית כי הינו סובל מ- PTSD עקב התאונה נשוא התובענה דנא. אין כל הסבר של ממש בדוח הועדה מדוע אינה מקבלת את ממצאי הפסיכיאטריות מאברבנאל. וחמור מכך לטעמי, אין כל אזכור ממשי לממצאי המומחים, בדוח הועדה, למעט העובדה שבשל אי התמדה בהגעה למפגשים, הוחלט על סגירת תיקו של התובע שם. סבורני כי החלטת הועדה לבסס את ממצאיה, לפיהם מצבו הנפשי של התובע כיום לא נגרם בשל התאונה, על מסמך בודד ויחיד, משנת 1991, שנערך במהלך שירותו הצבאי של התובע 18 שנים רבות קודם לכן, אין בה כדי לבסס את מסקנתה זו. יתרה מכך, לטעמי אין די במסמך רפואי אחד ויחיד זה, כדי לאיין את כל תיקו הרפואי של התובע מאז התאונה ועד היום, על כל מסמכיו, וכל הקביעות הרפואיות שבו. יובהר כי משהתיעוד מצה"ל לא הומצא ע"י מי מהצדדים הוריתי לתובע לפנות לשלטונות צה"ל על מנת שיעמוד בפני מלוא התיעוד שעמד בפני הועדה. מסתבר כי תיעוד זה כלל ממצא בדבר קביעת פרופיל רפואי בלבד ומשכך אין די בו על מנת לבסס את החלטת הועדה. לאור כל האמור לעיל, ימונה מומחה רפואי בתחום הפסיכיאטרי. החלטת מינוי תשלח בנפרד. מומחהתאונת דרכיםמינוי מומחהתאונת עבודה