מכירת כרטיסי טיסה במחיר מוזל - צו מניעה

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא מכירת כרטיסי טיסה במחיר מוזל - צו מניעה: בקשה למתן צו מניעה זמני. מדינת ישראל עותרת כי אצווה על המשיבה . ,t.w.aשהיא חברת תעופה זרה הרשומה בישראל שתימנע מלמכור בארה"ב כרטיסי טיסה מארה"ב לישראל ובחזרה בתעריף מוזל המבוסס על "תכנית פולרואיד" (ראה להלן), וכן שהמשיבה תימנע מלהוביל נוסעים בין ארה"ב לישראל בתעריף מוזל המבוסס על "תכנית פולרואיד". חברת "אל-על", שהיא חברת התעופה הלאומית של ישראל, והנמצאת כיום בכינוס נכסים, ביקשה להצטרף לעתירה. בפתיחת הדיון התנגד ב"כ המשיבה לצרוף זה אך דחיתי בקשתו, שכן סבור הייתי, וכך סבור אני גם עכשיו, שהצרוף דרוש על-מנת לאפשר לבית-המשפט לפסוק בצורה ממשית בכל השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. יתירה מזו, אין ספק של"אל-על" אינטרס ממשי בנושא הדיון, שכן, כפי שיוסבר להלן, היא ניזוקה ותינזק מהמשכת "תכנית פולרואיד". איצירופה של "אל-על" היה גורם לדיון נוסף ומיותר. מאחר ומדינת ישראל תומכת בצירוף זה, לא היתה כל סיבה שלא אענה לבקשת הצירוף. העובדות בין מדינת ישראל לבין ארה"ב קיים הסכם תעופה משנת 1950, וכן נערך ביניהן בשנת 1978פרוטוקול בדבר אותו הסכם. במסגרת ההסכם והפרוטוקול קיים מנגנון לפיו כל חברת תעופה חייבת להמציא לרשות התעופה האזרחית של הצד שכנגד כל תעריף שברצונה להנהיג. תעריף זה נכנס לתוקף 45יום מיום המצאתו, אלא-אם-כן יתנגדו לו רשויות התעופה של שתי המדינות הנ"ל. באוגוסט 1984המציאה המשיבה למינהל התעופה האזרחית בישראל (להלן המינהל) תעריף טיסה מארה"ב לישראל (ראה נספח ב' לתצהירו של מר בדש, ראש האגף ליחסים בינלאומיים ב"אל-על"). בין היתר, נקבע שהמחיר לטיסה סדירה הלוך ושוב בעונת החורף הוא 609דולר של ארה"ב. בתחילת חודש אוגוסט 1984התקשרה המשיבה בארה"ב עם חברת "פולרואיד" בתכנית שמטרתה לעודד בין תושבי ארה"ב מכירת מוצרי "פולרואיד" מחד וכרטיסי טיסה של המשיבה מאידך. ב- 23.8.84נשלח לסוכני הנסיעות בארה"ב החוזר המהווה נספח ג' לתצהירו של מר נחתומי, שהוא הממונה על שירותי התעופה וקשרי חוץ במינהל. בחוזר זה נאמר, בין היתר, שמי שרוכש ממוצרי חברת "פולרואיד" מקבל אישור לרכישת כרטיסי טיסה הלוך ושוב בכל טיסות המשיבה בתוך ארה"ב, באירופה ובמזרח התיכון בהנחה של %.25 בחוזר גם נאמר, שהתכנית נכנסת לתוקף ב- 1.10.84ומסתימת ב31.1.85, דהיינו, את רכישת מוצרי "פולרואיד" יש לבצע בתקופה הנ"ל. מי שרוכש מוצרים כנ"ל מקבל תלוש שבאמצעותו רשאי הוא לרכוש כרטיסים לטיסה בעונת החורף 1984/85, אך לא לפני 1.1.85ובעונת החורף 1985/86עד .15.3.86 אין חולקים שהמשיבה לא המציאה למינהל הודעה על ההסדר הנ"ל שכן לטענתה אין זה כלל תעריף חדש. היא אמנם מקבלת תמורת כרטיסים שהיא מוכרת מחיר מופחת, אך את ההפרש בין מחיר זה למחיר שהומצא לרישום למינהל כנ"ל מקבלת היא בפרסומת שחברת "פולרואיד" עשתה ועושה למבצע. אין זה חזיון נפרץ שחברות תעופה משלמות בעד שירותים או סחורות, שהן רוכשות בכרטיסי טיסה, ומר בדש הודה כי גם "אל-על" נוהגת כך, ואין הדבר מהווה תעריף מיוחד. לדעתי יש יסוד לטענת ב"כ המבקשים שאין דומים הסכמי חליפין (barter) מהסוג שמבצעת "אל-על" כנ"ל ל"הסכם פולרואיד" הנדון. בהסכמים מהסוג הראשון משולם המחיר המלא בעד הכרטיס והמחיר אף נקוב בו, מה שאין כן ב"הסכם פולרואיד", שבו מקבלת המשיבה תמורה גלובלית ולא מרוכשי הכרטיסים. תמורה גלובלית זו יכולה להיות גבוהה יותר או פחותה מההפרש בין המחיר של הכרטיסים שנמכרו, כפי שמופיע בתעריף שנמסר לרישום, לבין המחיר ששולם בפועל ע"י רוכשי הכרטיסים. עובדה היא שעל הכרטיסים שנמכרו במסגרת "תכנית פולרואיד" מצויין המחיר המופחת והוא 456דולר (ראה נספח ו' לתצהירו של מר נחתומי). מכאן שהמשיבה לא קיימה לכאורה את חובתה להמציא לרישום תעריף מיוחד זה. ב"כ המשיבה טוען בראש ובראשונה כי אין קיימת יריבות בין מרשתו לבין המדינה, שהרי מדובר בהסכמים בין מדינות, ואין מרשתו צד להסכמים אלה, והם אינם מחייבים אותה. אינני מקבל טענה זו, שכן התעלם הפרקליט המלומד מהחקיקה הקיימת בישראל בענין זה (ראה להלן), ושעל-פיה ניתן למרשתו הרשיון לבצע טיסות לישראל וממנה. ממשיך וטוען ב"כ המשיבה שלמדינה אין עילת תביעה. המדינה יכולה, אולי, לנקוט נגד מרשתו בסנקציות העונשיות הקבועות בחוק רישוי שירותי תעופה, תשכ"ג-1963 [4] ובתקנות רישוי שירותי תעופה (העברה, הסבה ופדיון של מסמך תובלה בטיסות סדירות) התשמ"ב- 1983[5]. ברם, הדין הוא, כי אין לתת צו מניעה על-מנת לאסור על אדם לבצע עבירה פלילית. בענין זה מסתמך ב"כ המשיבה על הדברים שנאמרו ב-ת"א (ת"א) 1397/73, המ' (ת"א) 3470/76 [2]. באותו מקרה ביצע אדם מעשה פלילי והורשע על מעשיו אך למרות ההרשעה המשיך במעשיו הנלוזים. מי שנפגע מהמעשים תבע את האדם שביצע אותם על בזיון בית-הדין, דהיינו, על-כך שהלה ממשיך במעשיו. הנשיאה התורנית (כתוארה אז) של בימ"ש זה, דחתה את התביעה תוך שאימצה, בין היתר, דברים שנאמרו ע"י המלומד snellבספרו "על דיני יושר" (הוצאה 25), עמ' 581: An injuction will not be granted to compel the performance" of positiv statutory duties. When a statute imposes a new Infringement e.g. a fine, a person aggrived by its breach and particular negative duty and provides a remedy for its Of property of his has been invaded. But the att. Gen. As the it is not entitled to enjoin the wrongdoer unless some tight . Upholder of public rights may sue for an injunction of the"statutory penalty is shown to be inadequate כפי שרואים אנו מהחלק האחרון של הקטע שצוטט, יש ליועץ המשפטי להבדיל מאדם פרטי, הזכות לקבל צו מניעה אם הסנקציה הפלילית איננה מספקת. בפסק-הדין . 121Ch 1(1931) general v. Sharp- attorney[3] שעניינו דומה מבחינות מסויימות לענייננו, נקבע כי ליועץ המשפטי הסמכות לפנות ולבקש צו מניעה על-מנת לאלץ את מי שמפר הוראה סטטוטורית שימנע מכך, נוסף לסמכותו-חובתו לתבעו בפלילים, וזאת אם הענישה הפלילית איננה יעילה. השאלה היא, כמובן, אם במקרה הנדון בפנינו הסנקציה שנקבעה בחוק איננה מספקת או איננה יעילה. בחוק ובתקנות הנ"ל נקבעו סנקציות שונות, ובתוכן התליית רשיון טיסה וביטולו, וכן קנס כספי ומאסר למי שמפעיל כלי-טיס שלא בהתאם לתנאי רשיון ולמי שציין על כרטיס הטיסה (כמו שצויין בכרטיסי טיסה הנמכרים במסגרת "תכנית פולרואיד"), שאין הוא ניתן להסבה (ראה ס' 11לחוק הנ"ל [4] ותקנה 4(א)(2) לתקנות הנ"ל [5]). ב"כ המדינה לא הצליחה לשכנעני כי הסנקציות האמורות אינן מספיקות או יעילות, ושהיה ראוי לנקוט בהליך האזרחי הנדון. שלא כמו במקרה sharpהנ"ל, כאשר מי שהפר את ההוראה החוקית הורשע ונקנס ששים פעם (!) על ביצוע העבירה, הרי במקרה הנדון הוא כלל לא הועמד לדין, ורשיונו לא נשלל. ברצוני לציין, כי אינני כופר בסמכותו של היועמ"ש להגיש תביעה אזרחית נגד המשיבה, אך שאלת מתן הצו תיבחן לפי המסיבות, כלומר, האם הדרך הזו נותרה הדרך היחידה לאחר שהדרכים האחרות (העונשיות) התגלו כבלתי-יעילות. ברם, לצורך בירור זכותה של המדינה לזכות בסעד הזמני, אצא מתוך ההנחה (שכאמור לא קיבלתיה) שלא נותרה דרך אחרת למדינה אלא לנקוט בצעד שנקטה. יתירה מזו, אצא מתוך הנחה, שאותה מוכן אני יותר לקבל, שהדרך בה פעלה המשיבה עשויה להזיק לציבור משום שהיא תגרום אי-סדר בדרכי רישום הטיסות, וכל חברת תעופה עשויה לקבוע מחירים כטוב בעיניה. שני מכשולים לפחות עומדים לדעתי בדרכה של המדינה אל יעדה, ולא נראה לי שתוכל להתגבר עליהם. הלא הם "השיהוי" ו"מאזן הנוחיות". "תכנית פולרואיד" הגיעה לידיעת המדינה בסוף חודש ספטמבר או בתחילת חודש אוקטובר .1984 בתאריך 7.10שלח מר נחתומי טלקס למר פרנקפורט, מנהל המשיבה בישראל, ובו תלונות על מספר מחדלים של המשיבה בקטע הששי והאחרון של הטלקס נאמר: Also we are informed about polaroid t.w.a. low fare and" should you consider it here please note our policy refilling ."act will apply the same to it as well לא נתקבלה תשובה על טלקס זה. ראש המינהל מר שוהמי ביקש לזמן את מר פרנקפורט הנ"ל לפגישה, אך פגישה כזו לא יצאה משום מה אל הפועל. חלפו שני חודשים, ובתאריך 6.12.84נשלח ע"י המינהל טלקס נוסף למר פרנקפורט (נספח ז' לתצהירו של מר נחתומי), בו מתלונן הוא על איקבלת תשובה לטלקס הראשון ודורש הסברים להפעלת "תכנית פולרואיד" תוך ציון שהפעלת תכנית זו מהווה הפרה של ההסכמים האויריים בין ארה"ב לבין ישראל. למחרת נשלח טלקס נוסף למר פרנקפורט הדורש מהמשיבה להפסיק מיד את בצוע "תכנית פולרואיד", וכן דורש מתן תשובה תוך 72שעות ובה התחייבות מלאה לקיים את דרישות המינהל (נספח ז' חלק תחתון כנ"ל). ב- 19.12.84שלח פרקליטה של המשיבה מכתב למינהל (נספח ח' לתצהירו של מר נחתומי). במכתב זה כופר הפרקליט המלומד בכך שמרשתו אינה מקיימת את חובתה בקשר להצגת תעריף. ב- 25.12.84שלח המינהל טלקס בתשובה למכתב הנ"ל (נספח ט') ובו ציין כי ההסבר איננו מספק. ב- 28.12.84הוגשה העתירה נשוא הדיון. לא מצאתי בתצהירו וחקירתו של מר נחתומי הסבר מספק למחדלה של המדינה בתקופה שבין משלוח הטלקס הראשון למשלוח הטלקס השני. כל מה שנעשה בענין זה הוא משלוח מכתב ממשרד החוץ הישראלי לממשלת ארה"ב, בה מתבקשת האחרונה להתערב בנושא. לא נתברר לי מה היה גורל המכתב ואם נתקבלה תשובה במשרד החוץ, אך נראה שאין ממשלת ארה"ב מוכנה לפעול בענין זה, בהיותה סבורה שההסכם האוירי לא הופר. לדברי מר נחתומי, מה שהמריץ את המדינה לפנות בטלקס השני למשיבה הוא המוצג "י" שנתקבל במשרדי המינהל בסוף חודש נובמבר 1984; זהו כרטיס שנמכר בארה"ב במחיר מופחת. הסבר זה איננו מספק. המינהל עמד במגע הדוק עם חברת "אל-על" בענין זה, והוא ידע יפה את כל פרטי התכנית שהופעלה החל מ- .1.10.84את אשר נעשה ב- 28.12.84צריך היה לעשות בתחילת חודש אוקטובר, אם לא לפני-כן. ב"כ המבקשים טוענים, ובצדק, ששיהוי אינו חוסם תביעה אלא בהתקיים תנאים מסויימים, דהיינו: א. כאשר שיהוי כמוהו כזניחת התביעה. ב. כאשר הורע מעמדו של הצד שכנגד כלפי יריבו עקב השיהוי בהגשת התביעה. ג. כאשר קופחו עקב השיהוי אפשרויות הצד שכנגד להוכיח טענותיו כנגד התביעה. ראה ע"א 656/79 [1], בעמ' .317 במקרה דנן אין ספק שהתקיים לפחות התנאי השני. מתוך ארבעת החודשים שבהם ניתן לרכוש מוצרי פולרואיד ולקבל תלושים לרכישת כרטיסי טיסה חלפו בעת שהוגשה הבקשה כבר שלושה חודשים. אם תסרב המשיבה למכור כרטיסי הנחה למחזיקי התלושים היא עלולה לעמוד בפני תביעות של רוכשי המוצרים של פולרואיד. אלה רכשו את המוצרים על-סמך פרסומת שנעשתה ע"י המשיבה ופולרואיד גם יחד (אם כי מומנה כנראה רק ע"י פולרואיד). ב"כ המבקשים היפנוני לפיסקה המופיעה בעמ' 4של נספח א' לתצהירו של מר בדש, שהוא חוזר ששלחו שתי החברות הנ"ל לסוכני הנסיעות בחודש אוקטובר 1984, שבו נאמר: Validity and use of certificate for international travel is" subjected at all times to rules and regulations of foreign ."governments מכאן, טוענים ב"כ המבקשים, שאין סיכוי לתביעותיהם של רוכשי הכרטיסים נגד המשיבה, שהרי התנאי לקיום ההתחייבות הוא שהיא תואמת את חוקי המדינות הזרות. ומאחר והמשיבה לא קיימה את חובותיה החוקיות אין התחייבותה הנ"ל תופסת. ודאי שטענת הגנה זו לא תעזור למשיבה כלפי אלה שכבר רכשו אצלה את כרטיסי הטיסה. היא יכולה אולי לעזור לה כלפי אלה שטרם רכשום. ברם, מאחר והמשיבה סבורה היתה, ועדיין היא סבורה, שאין התכנית פוגעת בהוראות חוק ובצווים של מדינת ישראל, היא המשיכה במכירת כרטיסים. מחדלם של המבקשים, במשך חודשים ימים, חיזק כנראה את דעת המשיבה שהיא פועלת כדין. יתכן והתקיים גם התנאי הראשון בין שלושת התנאים שעליהם יש להשתית את טענת השיהוי. את הימנעותו של המינהל מלנקוט באמצעים משפטיים נגד המשיבה, תוך שהתכנית מופעלת במלוא המרץ, יכלה המשיבה להבין כזניחת הדרישה לרישום. מן הראוי לציין כי לגבי יתר הדרישות המצויינות בטלקס מ- 6.10.84פעל המינהל, ולגבי הדרישות שלא קויימו אף מיהר המינהל והגיש (בתיק אחר) צו מניעה. נכון אמנם שאינני רואה בשלב זה שהתקיים התנאי השלישי בין התנאים המשתיתים טענת שיהוי. אך לא הרי תביעה לפס"ד הצהרתי (כמו במקרה הנדון בע"א 656/79 הנ"ל [1]) כבקשה למתן צו מניעה זמני הנדונה כאן. כשמדובר בצו מניעה זמני, שבו הסעד המבוקש כאן הוא למעשה זהה עם הסעד אותו מבקשים בתביעה העיקרית, יש להקפיד יותר עם המבקשים. כאן מגיעים אנו למאזן הנוחיות שהוא שיקול חשוב בהענקת הסעד המבוקש. הפגיעה במדינה (להבדיל מהפגיעה ב"אל-על") היא במידה רבה ערטילאית, ומכל מקום היא ניתנת לתקון ע"י נקיטת הסנקציות הקבועות בחוק הנ"ל. בעוד אשר הפגיעה במשיבה היא כפי שכבר ציינתי, ממשית מאד. קיים חשש רציני שהמשיבה תעמוד בפני מאות תביעות משפטיות של לקוחות שהאמינו לפרסום ורכשו ממוצרי פולרואיד, בהסתמכם עליו. אין לשער גם את הנזק למוניטין של המשיבה מאי-מילוי התחייבויותיה שעל-פי הפרסום. מהנימוקים הנ"ל סבורני שיש לדחות את עתירתה של המדינה. אשר לעתירתה של "אל-על". עילתה של מבקשת זו מושתתת על סעיף 63לפקודת הנזיקין [6], היינו, על הסעיף של הפרת חובה חקוקה. אין לי ספק שהתכנית גרמה וגורמת נזק למבקשת זו. מי שנהג לטוס במטוסים של המבקשת עשוי היה להעדיף טיסה במטוסי המשיבה, שהיא כאמור זולה הרבה יותר. יתרה מזו, הכרטיס איננו ניתן להעברה, כלומר מי שרכש הכרטיס מהמשיבה לא יוכל לטוס ב"אל-על" (מה שמותר בטיסה סדירה), וזו תפסיד מכך. מאידך, אינני בטוח אם החוק והתקנות הנ"ל נועדו לפי פירושן הנכון לטובתה או להגנתה של "אל-על". ברם, גם אם אצא מתוך ההנחה שהתקיימו כל התנאים הכלולים בסעיף 63הנ"ל, הרי לא הצליחה מבקשת זו כמו שלא הצליחה המדינה לדלג לפחות על שני המכשולים שהוזכרו לעיל. היא השתהתה בפנייתה לבית-המשפט (בקשת ההצטרפות הוגשה רק ב-8.1.85), ומאזן הנוחיות איננו נוטה לטובתה, שהרי מבקשת זו תוכל לתבוע פיצוי נזיקין נגד המשיבה, אם תוכיח את הפרת החובה החקוקה. אינני מזלזל בקושי להוכיח את שיעור הנזק שנגרם לה וייגרם לה, אך הדבר איננו בלתי-אפשרי. ניתן, לדוגמא, לבדוק בעת ניהול המשפט את היחס בין טיסות שתי החברות בעונות קודמות לבין היחס האמור בתקופה הרלבנטית. ניתן לקבל פרטים בדרך של גילוי מסמכים על מספר כרטיסי ההנחה שנרכשו בטיסות לישראל וכו'. אשר-על-כן, סבור אני שיש לדחות את הבקשה. אני מחייב את כל אחת משתי המבקשות לשלם למשיבה הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום של 000, 150שקל. תביעות נגד חברות תעופהתעופהצוויםצו מניעה