מכרז תפור

מהו "מכרז תפור" ? בעניין חומרתו של מכרז "תפור" שתוצאותיו נקבעו מראש נאמרו בבג"צ 3751/03 יוסי אילן נגד עירית תל אביבי יפו ואח', פ"ד נט (3), 817, הדברים הבאים: "בחינת הדברים מקרוב תלמדנו, כי עיקר לענייננו הוא בצורך ובהכרח כי חבר ועדת מכרזים ישקול ויבחן את ההצעות ואת המועמדויות שהוא מתבקש לשקול ולבחון בלב פתוח ובנפש חפצה. כי יעשה עצמו כשדה שטרם נחרשה, ויניח לכל אחד מן המועמדים לחרוש בו ולשכנעו כי הוא, דווקא הוא, האיש המתאים לאיוש המישרה שהוכרז עליה במיכרז. כי יגבש עמדה ויחליט בדעתו רק לאחר שישמע כל אשר יש לשמוע ויעיין בכל חומר בכתב שלענין. כי יתן דעתו לכך שכל אחד מן המועמדים זכה להזדמנות שווה להציג את עניינו. כי יראה עצמו, ככל הניתן (ובכפיפות לאמור להלן), כשופט זוטא המנוער מכל זיקה לענין הנידון לפניו, וגם אם נמנה הוא עם חברים רבים בוועדת מיכרזים, ינהג כמי שההכרעה במיכרז תלויה אך ורק בו. ועל דרך השלילה: אסור הוא חבר ועדת מיכרזים שישב למיכרז ודעתו מגובשת ונחרצת מראש מה אומר הוא להחליט. אסור לו לחבר ועדת מיכרזים שיחליט במיכרז והוא לא פתח את ליבו להשתכנע, או בטרם שמע כל אשר ניתן לשמוע וקרא כל אשר יש לקרוא. אם אחרת ינהג ימעל חבר הוועדה בתפקידו, שלא זו דרכו של שופט ולו שופט-זוטא הוא. אסור הוא חבר ועדת מיכרזים שתהא לו דעה קדומה; שאם ישב לדין - ואכן לדין הוא יושב - ויתן לדעה קדומה להוליך אותו כי אז לא ימלא באמונה תפקיד שהוטל עליו למלאו, קרא, ליתן הזדמנות שווה לכל ההצעות שתעלינה לפניו להכרעה ביניהן. זה המעט שניתן לדרוש מחבר ועדת מיכרזים. אסור לו לחבר ועדה ליתן ידו ל"מיכרז תפור" או ל"מיכרז מכור", קרא, למיכרז שתוצאותיו נקבעו מראש. מיכרז שתוצאותיו ידועות מראש אינו כלל מיכרז. מעשה רמיה הוא. חברי ועדה או חבר ועדה היודעים מראש מה יחליטו - מועלים בתפקידם. בהחליטם מראש לפסול מועמדים אלה ואחרים לאייש את המשרה שהוכרז עליה, או, לבחור במועמד פלוני דווקא, פוצעים חברי הוועדה בכבודם של המועמדים; שהמועמדים סוברים כי ניתנת להם הזדמנות לשכנע את חברי הוועדה בכישוריהם העודפים על כישורי חבריהם בעוד אשר משמשים הם אך כתפאורה ובתפקידי סטטיסטים בהצגה שסופה ידוע מראש. רק אם יימנעו מכל אלה ינהגו חברי הוועדה בהגינות ויעשו צדק כמצופה מהם". כלל יסוד בדיני מכרזים הוא כי יש לקיים את עקרונות השוויון והתחרות ההוגנת במכרז. על חברי הועדה לבחור למשרה הפנויה את המועמד המתאים ביותר, בהתאם לנורמות ולדינים לפיהם מתקבלת החלטה על ידי ועדת המכרזים אשר לה ניתנה הסמכות: "על חברי ועדת הבחינה בעניין שלפנינו מוטל תפקיד רב-אחריות לבחור למשרה פנויה בשירות הציבורי את המועמד המתאים ביותר, וזאת על פי האינטרס הציבורי. מילוי תפקיד זה צריך להיעשות תוך הימנעות מניגוד עניינים ושמירה על כללי יושר והגינות עם כל המועמדים, בתנאים שווים ומתוך חובה לנהוג ללא דעה קדומה וללא פניות או משוא פנים" {דב"ע נה/ 112-3 יואב אלון נ' המוסד לביטוח לאומי, (לא פורסם)}. יחד עם זאת, כלל יסוד הוא כי אין בית הדין מחליף את שיקול דעתו בשיקול דעת הרשות ואין הוא שם עצמו בנעליה של ועדת הבוחנים ומכתיב שיקוליה כל עוד זו פועלת במתחם הסבירות. "הלכה פסוקה היא מימים ימימה כי ההחלטה בדבר בחירת אדם לתפקיד מסורה לוועדת הבוחנים ולא לבית-המשפט או לבית-הדין ותפקיד הערכאה השיפוטית מתמקד בתקינות ההליך, בבחינת שיקולי הוועדה ובעמידה על קיומם של כללי הצדק הטבעי" {ע"ע 1279/02 מדינת ישראל נ' שלמה כרמי, פד"ע לח (2003), 415}. מכרז