מה הדין בסוגיית כניסת מעקלים מהוצאה לפועל לדירה בשכירות ? קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עיקול דירה בשכירות: רקע עובדתי .1ביום 4/12/97שכרו המערערים מידי המשיבים 2ו- 3דירת מגורים הנמצאת ברחוב האייל 38/6, בשכונת מלחה בירושלים (להלן - הדירה). על פי חוזה השכירות המשיבים את הדירה לתקופת שכירות של שנתיים - מיום 1/1/98ועד ליום 31/12/99, עם אופציה להארכת השכירות לשנתיים נוספות - עד ליום .31/12/2001 .2ביום 1/7/98הופיעו בדירה מעקלים מטעם המשיב 1(להלן - הבנק), שהציגו הוראת פינוי מטעם לשכת ההוצאה לפועל, שיש לבצעה ביום 21/7/98, זאת מן הטעם שהוטלה משכנתא על הדירה לטובת הבנק וכי המשיבים 2ו- 3אינם פורעים את החוב שבגינו מושכנה הדירה. .3המערערים הגישו לבית המשפט קמא בקשה למתן פסק דין הצהרתי (ה"פ 362/98) לפיו הם זכאים להחזיק בדירה עד ליום 31/12/99וכן כי הם זכאים לנצל את זכותם לפי החוזה - להארכת תקופת השכירות עד ליום .31/12/2001 בנוסף על כך, על פי בקשת המערערים (בש"א 2826/98) הורה בית המשפט קמא, בהחלטה מיום 16/7/98על עיכוב הליכי ההוצאה לפועל עד לדיון בבקשה. הבנק הגיש בקשה דחופה למחיקת הבקשה על הסף (בש"א 4002/98), ובעניין זה קבע בית המשפט קמא (כבוד השופט כ' מוסק) כי "לכאורה קמה לשוכרים עילת תביעה בהמרצת הפתיחה הנ"ל. יחד עם זאת, יש עדיין לברר מספר שאלות עובדתיות ומשפטיות". .4הדיון בבקשת המערערים נדחה מספר פעמים, ולבסוף נקבע ליום .14/7/99המערערים לא הופיעו לדיון בבית המשפט במועד האמור בשל מחלתו של המערער. בית המשפט קמא קבע כדלהלן: " .1המבקשים לא התייצבו לדיון, למרות שהדיון נקבע להיום. .2אין בפני כל תעודת מחלה. .3עברה מזה חצי שעה ועד עתה המבקשים לא טרחו להתייצב, דבר שנראה לי מוזר, אם אכן הבקשה כה חשובה להם. .4לאור האמור, הבקשה נדחית. המבקשים ישאו בהוצאות המשיב 1בסכום של 000, 3ש"ח בצירוף מע"מ. .5צו המניעה הזמני, שניתן במסגרת בש"א 2826/98 - בטל בזה. .6באשר להוצאות התייצבותו של עו"ד שראל (כונס הנכסים - ע"ק), לא הוגשה בקשה לדחות את הדיון מטעמי נסיעה לחו"ל. לפיכך, אין לי אלא לפסוק הוצאות בקשר לדיון היום. אני מחייב את המבקשים בהוצאות בסכום של 500ש"ח בצירוף מע"מ." .5המערערים הגישו בקשה לביטול ההחלטה האמורה (בש"א 6813/99), שצור .5תעודת מחלה המפרטת את הסיבה לאי הופעת המערער לדיון. בעניין זה קבע בית המשפט כדלקמן: " .1המבקשים לא התייצבו לדיון שנקבע ליום .14/7/98 .2אין בפני כל הסבר באשר לאי התייצבותה של המערערת .2 .3לא ברור לי מדוע לא טרחו המבקשים לבקש את דחיית הדיון עוד בשעות הבוקר כאשר המבקש 1טוען שחש ברע עוד בשעות הלילה והיה תשוש לגמרה בשעות הבוקר. .4אין בפני כל הסבר לכך שהמבקשת 2עצמה לא התייצבה לדיון להודיע שהמבקש 1אינו יכול להתייצב לדיון. .5אין בפני כל הסבר לכך שהמבקש 1לא פנה מיד בשעות הבוקר לקבל תעודה רפואית ולהמציאה לדיון ולא עשה כן לאחר הדיון ולאחר שניתנה החלטתי. .6לאור האמור הבקשה לביטול ההחלטה - נדחית". ההליך - ערעור או בקשת רשות לערער .6משהוגש ערעור זה ובמתכונת שהוגש, כערעור על החלטה מסיימת של בית-המשפט קמא, בהתאם לסעיף 37לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, היה דינו להתברר בפני מותב תלתא, ואין בהסכמת בעלי הדין, כשלעצמו, כדי להכשיר דיון בפני דן יחיד. עם זאת, באי כוח הצדדים הגיעו להסכמה לפיה יש לראות בערעור זה בקשת רשות ערעור, כפי שהיה צריך להגישה מלכתחילה, ומשום כך יש לדון בה בהתאם לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984(להלן - תקנות סדר הדין האזרחי), בפני שופט של בית-המשפט המחוזי, כדן יחיד. בעניין זה ראוי להביא את דבריו של הנשיא ברק ברע"א 2072/99 דוד נחום נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם), בנוגע לדרך שיש לנקוט במקרים מעין אלה, לאמור - אם ההליך שיש לנקוט הוא בקשת רשות לערער או ערעור. הגם שנסיבות המקרה דנא שונות, הדרך שהיה צריך לפעול לפיה היא שבעל הדין המשיב על החלטה שלאחר מתן פסק דין או החלטה מסיימת היא, הגשת בקשת רשות לערער ולא ערעור. משהוגשה בקשת רשות לערער, רשאי בית-המשפט לדון בה כבערעור, בין שהצדדים הסכימו לכך ובין שלא הסכימו, וזאת לפי הוראות תקנה 410לתקנות סדר הדין האזרחי. בענייננו, הסכימו הצדדים, כי ההליך יתנהל כאילו הוגשה בקשת רשות לערער, וכי בקשת הרשות תידון כערעור. טענות בעלי הדין .7המערערים טוענים כי בבקשה לביטול החלטה, כמו זו שנתן בית-המשפט קמא, מתבקש בית המשפט לבחון את הסיבה שבעטיה נעדר בעל הדין מהדיון ומה הם סיכויי התביעה, ולפיכך, יש לבטל את החלטת בית המשפט מיום 14/7/98, להורות על קביעת מועד דיון ולחדש את צו המניעה הזמני. לטענת הבנק, המערערים נהגו בזלזול, כפי שאף עולה מהעובדה שהמערערים בחרו שלא להתייצב לדיון, על אף שהציגו את העניין כמהותי ביותר מבחינתם. בנוסף על כך, העלה הבנק טענה, לפיה בית המשפט קמא "אמר" כי עמדה בפניו המרצת פתיחה אשר לא צורף אליה כל תצהיר לאימות העובדות, ובנסיבות אלה דינה להידחות. המשיבים 2ו- 3מסרו את עמדתם בנוגע להליך זה, אולם, נראה כי עיקר טענותיהם מופנה כלפי ההליך בלשכת ההוצאה לפועל, שבקשתם תלויה ועומדת בפניו. אי התייצבות המערערים לדיון .8בהחלטה מיום 14/7/98דחה בית המשפט קמא דחה את בקשת המערערים לסעד הצהרתי נוכח אי התייצבותם לדיון. אולם, בעניין זה יש לציין כי בא כוחם של המערערים נכח בדיון, ובנסיבות אלה אין לראות את ההחלטה כאילו ניתנה במעמד צד אחד, אלא כהחלטה שניתנה במעמד שני הצדדים, ולפיכך אין מקום לדחות את הבקשה בשל אי התייצבות המערערים (וראו: ע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מא(3) 746). בנסיבות אלה היה, לכאורה, על בית המשפט לפעול בהתאם לתקנה 522(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, לפיה "לא התייצב המצהיר בהתאם להודעה, לא ישמש תצהירו ראיה אלא ברשות מיוחדת מאת בית המשפט או הרשם". בקשה לביטול החלטה .9בית המשפט מוסמך לבטל פסק דין או החלטה, שניתנו במעמד צד אחד בלבד (וראו א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה חמישית מעודכנת, עמוד 260). לפיכך, ונוכח העובדה שאין לראות את החלטת בית המשפט קמא מיום 14/7/98, כאמור, כאילו ניתנה בפני צד אחד בלבד, לא היה לכאורה מקום שבית המשפט קמא יבטל את החלטתו. .10בין כך ובין אחרת, אוסיף כי במסגרת השיקולים שעל בית המשפט לשקול בעת הבקשה לביטול פסק דין או החלטה מסיימת, יציג בית המשפט לעצמו שתי שאלות אלה: השאלה הראשונה, שלה נודעת חשיבות משנית - סיבת המחדל שהביאה לאי התייצבות; והשאלה השניה, שהיא החשובה יותר - מה הם סיכויי ההצלחה של המבקש (ד"ר י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ש' לוין, עמוד 738). וכך מצינו בדברי הנשיא שמגר בע"א 146/85 גמליאל נ' מנורה חברה לביטוח (פ"ד מא(3) 746): "אפילו נגרמה התקלה באשמתו, עשויה בקשתו של אותו בעל דין להיענות, ובלבד שיש בידו להראות סיכוי להצלחת הגנתו ושאין במחדלו משום זלזול מכוון בבית המשפט" (עמוד 749). .11בענייננו, בית המשפט קמא בחן אך את השאלה המשנית, בדבר הנסיבות שהביאו לאי התייצבות המערערים - עקב מחלתו של המערער והעובדה שהמערערת 2לא התייצבה לדיון. דא עקא, הגם שמדובר במחדלם של המערערים, הרי שלאור העובדה שהוגשה תעודה רפואית המאשרת את מחלתו של המערער במועד הדיון, אין לראות בהתנהגותם של המערערים זלזול מכוון בבית המשפט, ובהתאם להלכה הנוהגת, כאמור, היה מקום להיענות לבקשת המערערים. זאת ועוד, בית המשפט קמא לא בחן את הסוגיה של סיכויי ההצלחה של המערערים. בעניין זה יש לציין כי בית המשפט קמא בבש"א 4002/98 קבע כי, לכאורה, קמה למערערים עילת תביעה - דבר שיש בו כדי להעיד על סיכויי ההצלחה של המערערים, ובהתאם להלכה הנוהגת, כאמור, יש ליתן משקל עודף לסוגיית סיכויי ההצלחה במניין השיקולים לביטול החלטה, ואף מן הטעם הזה היה מקום להיענות לבקשת המערערים. טענת הבנק לפיה בית המשפט קמא אמר "כי עמדה בפניו המרצת פתיחה אשר לא צורף אליה כל תצהיר לשם אימות העובדות" ובנסיבות אלה דינה היה להידחות - אינה זוכה לכל חיזוק בדברים העולים מהחלטותיו של בית המשפט קמא. נוכח האמור יש לקבוע כי אף אם היה בית המשפט קמא מוסמך לדון בבקשה לביטול ההחלטה, הרי שלא היה מקום לדחותה, כאמור, אלא לדחות את הדיון ולחייב את המערערים בהוצאות, בלא קשר לתוצאות הדיון, ולדון בבקשה למתן סעד הצהרתי לגופה. .12לפיכך, נראה לי לקבל את הערעור, לבטל את ההחלטה מיום 14.7.98ולהחזיר את הענין לבית המשפט קמא כדי שידון בבקשה לגופה וזאת כנגד הטלת הוצאות על המערערים בסכום שיקבע לא קשר לתוצאת הדיון בבקשה. משמעות הדבר, בין היתר, כי צו המניעה הזמני שבוטל לפי ההחלטה האמורה - יישאר בעינו עד להחלטה אחרת של בית-המשפט קמא. .13בנסיבות העניין בהליך זה - אין צו להוצאות. ניתן היום י"ב בתשרי תש"ס (22.9.1999), בהעדר הצדדים. נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוחשכירותהוצאה לפועלעיקול