משיכת בקשה לביטול עיקול זמני

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא משיכת בקשה לביטול עיקול זמני: מהלך הדיון בבקשה וטענות הצדדים בפני בקשתה של המבקשת כי אתיר לה "למשוך" את בקשתה לביטול צווי עיקול זמניים שניתנו לבקשתה, במעמד צד אחד, בתיק זה, כנגד המבקשת. בבקשתה לביטול העיקול הזמני טענה המבקשת, כי הצדדים בתיק זה, יחד עם צדדים שלישיים, אמורים להגיע להסדר כאשר לסכומים הנטענים בכתב התביעה נשוא תיק זה, או חלקם. לטענתה, נתבקשה ע"י המשיבה לבטל את צו העיקול ולהגיע עימה להסכמות באשר לטענות המועלות כלפיה, ולפיכך הגישה את הבקשה לביטול העיקול. עוד הוסיפה המבקשת, כי אין באמור משום ויתור על אילו מזכויותיה הדיוניות, לרבות באשר להגשת בקשה למתן צו עיקול בשנית, ככל שההסדר בין הצדדים לא ימוצה. על החלטה זו ניתנה על ידי החלטה, ביום 2/1/2011, ובמסגרתה הוריתי, לבקשת ב"כ המבקשת, על ביטול צווי העיקול בתיק זה. בו ביום, בשעה מאוחרת יותר, הגישה המבקשת את בקשתה זו, "למשוך" את הבקשה לביטול העיקולים. בבקשתה זו טענה המבקשת כי יש לאפשר לה למשוך את הבקשה לביטול צו העיקול, עליה חתמה ביום שישי האחרון, 31/12/2010. לטענתה, הסכימה להגיש בקשה לביטול צו העיקול שניתן ביום ה', 30/12/2010, מתוך התחשבות במשיבה, ונוכח העובדה כי זו הסכימה להגיע עמה להסדר, באשר לחלק מחיוביה כלפי המבקשת. עוד הוסיפה המבקשת, כי ביום ו', 31/12/2010, ובבהילות רבה, נאלץ ב"כ המבקשת להכין בדחיפות בקשה לביטול צו העיקול, וכך עשה. העתק מהבקשה נשלח לבקשת ב"כ המשיבה למשרדו. המבקשת טוענת כי לאור אופן התנהלות הדברים ביממה האחרונה שלפני הגשת בקשה זו, עולה, כי בקשתה המיתממת של המשיבה, כלשונה, לכך שהמבקשת תבטל את צו העיקול, נעשתה שלא בתום לב ותוך הסתרת מידע נרחב באשר לשיקוליה האמיתיים. לדידה של המבקשת, המשיבה חפצה בביטול צווי העיקול, ככל הנראה, על מנת שתוכל לגבות כספים המגיעים לה מהמחזיקים אליהם הופנו הצווים ומאחרים, ולאחר מכן לאפשר לבעלי עניין בה לרוקן את קופתה תוך השארת ספקיה, בכללם המבקשת, בפני שוקת שבורה. לטענת המבקשת, לאור השתלשלות הדברים, ומאחר ואין בדעת המשיבה לעמוד באילו מן התחייבויותיה כלפי המבקשת, יש להשאיר את הצווים על כנם ולאפשר למבקשת להגיש את הצווים למחזיקים תוך הארכת המועד לעשות כן. הבקשה, למרות הטענות העובדתיות הרבות, החמורות לכאורה, המצויות בה, לא גובתה בתצהיר. ביום 3/1/2011 הוריתי על מתן תגובה מטעם המשיבה, ועל עיכוב החלטתי בדבר ביטול צווי העיקול, לבקשת המבקשת. בתגובתה טענה המשיבה כי חברת "בי פיור הקבוצה לשיפור איכות הסביבה בע"מ" (להלן: "בי פיור") רכשה לאחרונה את השליטה במשיבה וב"כ המבקשת, אשר ידע זאת, וידע כי המשיבה זקוקה להזרמת כספים מבעלת השליטה החדשה בה, הגיש את בקשת העיקול, הבלתי מבוססת, לדידה של המשיבה, כדי לדחוק את המשיבה לפינה. המשיבה טוענת, כי לאחר שהוגשה בקשת העיקול, הבהירה בי פיור לב"כ המבקשת, כי אם תיוותר בקשת העיקול תיוותר על כנה, לא יוזרם אשראי בסך 300,000 ₪ והדבר יגרום לקריסת המשיבה. לכן, לטענת המשיבה, הגיש ב"כ המבקשת בקשה מוסכמת לביטול העיקול שהוטל במסגרת התביעה ואותם 300,000 ש"ח הוזרמו על-ידי בי פיור עם ביטול העיקול. לטענתה, מיד לאחר קבלת האשראי, הוגשה לבית המשפט הבקשה להותרת העיקול על כנו ויש בכך משום חוסר ניקיון כפיים וחוסר תום-לב קיצוני בהגשת הבקשה. הבקשה נתמכה בתצהירים של נציגים מטעם המשיבה. בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה, טענה המבקשת כי בניגוד לנטען על ידי המשיבה, הרי שחברת בי פיור לא לקחה על עצמה את כלל חיובי המשיבה ובשל כך לא בוצעה או הושלמה ההעברת השליטה במשיבה לבי פיור. המבקשת הוסיפה ותיארה בתשובתה את ההשתלשלות העובדתית הבאה: לטענתה, ביום ו', 31/12/2010, הוזעק ב"כ המבקשת למשרדו לצורך פגישה דחופה עם מר אלי שטרן מי שרשום כבעליה, מנהלה ומורשה החתימה של המשיבה. למשרד הגיעו מר פנחס ביטון מנהל המבקשת, אדם נוסף ומר אלי שטרן. לטענת המבקשת, בפגישה שהתארכה עד לשעות אחה"צ של אותו יום ביקש מר שטרן בדחילו ורחימו ולאחר שהופעלו עליו, לדבריו, לחצים כבדים ומתמשכים, שלא לומר איומים (כלשון התשובה - י.ב.) ע"י מר ציון בדש, מבעליה של חברת בי פיור, במטרה שיגרום להסרת העיקול הזמני, שאם לא כן, יפסיק להזרים כספים למשיבה וידאג לחדלונה המיידי. לטענת המבקשת, בשל הלחץ הרב בו היה נתון מר שטרן והמצוקה אליה נקלע, ולאחר בחינת אפשרויות נוספות להביא לפתרון סוגיית העיקול הזמני, וכן מתוך התחשבות במצבו העדין של מר שטרן מול מר בדש ומול המצב לפיו עסק שבנה במהלך עשורים מתמוסס בין אצבעותיו, הוסכם בין הצדדים כי מר שטרן ישעבד נכס לטובת העניין כחלופה אפשרית למחיקת צו העיקול הזמני וזאת אף כי המבקשת הבינה כי שעבוד הנכס לא ישיב לה את כספה באופן מיידי אלא ישמש רק בטוחה לחיובי המשיבה. לטענת המבקשת, באותו מעמד לא ידע מר שטרן לומר את פרטי הנכס המדויקים ונקבע, כי במוצאי שבת יעביר טלפונית את פרטי הנכס על מנת שהמסמכים לחתימתו יהיו מוכנים כבר ביום ראשון בבוקר. על סמך הבטחתו זו בלבד, לפיה יחתום על הניירת ביום א', טוענת המבקשת בתשובתה, הסכימה להגיש את הבקשה לביטול העיקול. לטענת המבקשת, הבקשה נשלחה בפקס לב"כ המשיבה, לאחר שהפעיל לחץ רב, בחוסר נימוס, כלשונה של התשובה, על ב"כ המבקשת. ברם, ביום א', לא הגיע מר שטרן לצורך החתימה על מסמכי השעבוד, ולפיכך, בחוסר ברירה, הגישה המבקשת את בקשתה לביטול העיקולים. לטענת המבקשת, טענות המשיבה בדבר חברת בי-פיור, אינן ידועות למבקשת ואינם מעניינה. לתשובה צורף תצהירו של מנהל המבקשת. לאור עמדות הצדדים קבעתי את הבקשה לדיון בפני, במעמד הצדדים, ביום 13/1/2011. בדיון חזר ב"כ המשיבה על טענותיה והוסיף כי ביום 10/1/2011, חתם מר שטרן על מסמכי השעבוד של נכס אישי שלו, בעיר חדרה. עוד הוסיף ב"כ המשיבה, כי התביעה אותה הגישה המבקשת היא הליך כפול וחסר סיכוי, שכן חתמה על מסמך העדר תביעות כנגד המשיבה, וכנגדו קיבלה שיק על הסך של 222,617 ₪, אותו הגישה לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל, לאחר שבוטל על ידי המשיבה. ב"כ המשיבה טען כי מסמך העדר התביעות לא הוצג לבית המשפט בבקשתה המקורית של המבקשת להטלת צווי העיקול הזמניים בתיק זה. ב"כ המבקשת חזר אף הוא על גירסתה העובדתית של המבקשת לקרות האירועים, כמופיע בתשובתה, והוסיף כי הופעלו לחצים אדירים על מר שטרן ועל מנהל המבקשת להגיע להסכמה, וכאשר לא הגיע מר שטרן לחתום על מסמכי השעבוד, לא נותר למבקשת ברירה אלא להגיש את בקשתה לביטול בקשתה לביטול צווי העיקול. ב"כ המבקשת הוסיף כי תצהירי המשיבה, מפי נציגיה שלא נכחו בפגישה, הם בבחינת עדות שמיעה וכי בניגוד לטענת המשיבה, האשראי ניתן לה עוד קודם להסכם בדבר ביטול העיקולים. ב"כ המבקשת הוסיף כי כיום הוא מוכן לוותר על השעבוד על הנכס, שאותו מסר, בסופו של דבר, מר שטרן, שכן מתנהלים עניינים שאינו מודע אליהם והוא אינו מוכן עוד ליטול סיכונים, ואף לא נבחן מצבם המשפטי של הנכסים המוצעים כשעבוד. עוד הוסיף ב"כ המבקשת כי על מסמך העדר התביעות חתם מנהלה של המבקשת, בלית ברירה, לאחר שהמשיבה "מעכה" אותו, כלשונו. דיון והכרעה נמצאנו למדים כי הבקשה לביטול העיקולים היא למעשה תולדה של "הסדר דיוני" בין הצדדים, אשר קיבל תוקף של החלטה. ב"כ המבקשת טוען, למעשה, לפגמים ברצון בעת כריתת "הסדר הדיוני" (כך בבקשתו הראשונה טען, למעשה, להטעייה ו/או חוסר תום-לב במו"מ לקראת ההסכם הדיוני) ו/או, בתשובתו, להפרת ההסכם הדיוני, בשל העובדה שלא שועבד הנכס ששעבודו היה תנאי לקיומו של ההסדר. כבר עתה יש לומר כי שגה, אם כך, ב"כ המבקשת, באופן בו בחר לפעול, לאור מהות טענותיו. ראשית, ההסדר הדיוני בין הצדדים כלל מנגנון שנועד לאפשר למבקשת לפעול באמצעותו, במקרה של הפרה נטענת של ההסדר הדיוני. מנגנון זה, הנזכר כבר בבקשה לביטול העיקולים הוא הגשת בקשה למתן צווי העיקול, בשנית. המבקשת בחרה שלא לפעול על פי המנגנון המוסכם, ואין בפיה הסבר מניח את הדעת לעובדה זו. שנית, טענותיו של ב"כ המבקשת, מחד, בדבר פגמים ברצון מסוג הטעייה ו/או כפייה ו/או עושק ו/או חוסר תום-לב במו"מ, לקראת ההגעה להסדר הדיוני (ב"כ המבקשת טען בעירבוביה אודות "לחצים", "הסתרת מידע", "איומים" ו/או קונסיפרציה לריקון נכסי המשיבה), ומאידך, בדבר הפרתן המאוחרת של הוראות ההסדר הדיוני (בשל אי חתימת מר שטרן על מסמכי השעבוד), אינן יכולות לדור בכפיפה אחת. יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך תמש 43890/05 א. צ. נ' א. ג. (פורסם בפדאו"ר): "בכתב התביעה ובסיכומים משתמשת ב"כ האישה בערבוביה בטענות הן לעניין ביטול הסכם מחמת פגמים בכריתתו, והן בטענות לביטול הסכם מחמת הפרתו המאוחרת. יאמר מעתה, אין מקומן של טענות אלה לדור בכפיפה. הרי, אם טוענת האישה לביטול של ההסכם מחמת טעות, הטעייה, כפייה או עושק טוענת היא למעשה כנגד תקפות ההסכם, בעוד אם טענתה היא כי אחד הצדדים הפר מהותית את ההסכם, לאחר כריתתו, המשמעות היא ההסכם תקף וכי ידעה האישה מראש על מה היא חותמת, וקיבלה את הדברים כמות שהם בעוד הוראות ההסכם הופרו מאוחר יותר.". (ההדגשות שלי - י.ב.). על המבקשת היה לבחור באחת מן העמדות: או שההסדר הדיוני מבוטל מחמת פגמים ברצון טרם כריתתו, או שהוא ניתן לביטול של הפרתו המאוחרת. שלישית, אם טוען ב"כ המבקשת כי ההסדר הדיוני ניתן לביטול, בשל הפרתו המאוחרת, לא ברור כלל מדוע הסכים לקבל מאת מר שטרן, לאחר הגשת הבקשה למשיכת הבקשה לביטול העיקולים, את מסמכי שעבוד הנכס, ואף החתים אותו עליהם בעצמו. הרי הדבר משתמע כהסכמה למתן ארכה למפר הנטען (מר שטרן) לקיום חלקו בהסדר הדיוני (ראה הוראות סע' 7-8 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970). טענתו של ב"כ המבקשת כי כעת, לאחר שהחתים את מר שטרן על מסמכי השעבוד, ולאחר שנוכח לדעת כי נתפסו בצווי העיקול כספים, הוא "מעדיף", כלשונו, לוותר על הנכס שניתן כבטוחה חלף העיקולים, בהסכמה, היא טענה שלא יכולה להישמע מפיו. טענותיו כי לא בדק את הנכס המשועבד, או את האפשרות לשעבדו, הינן טענות בלתי מתקבלות על הדעת, לאור העובדה שהסכים לבטל את העיקולים, מראש, על סמך נכס זה, מבלי לדעת את מלוא פרטיו (כפי שציינה המבקשת עצמה בתשובתה). רביעית, למעלה מן הצריך אומר, כי עיינתי, שנית, בכל הבקשות לעיקול זמני וההשלמות שנדרשו (במעמד צד אחד) והגעתי למסקנה כי המבקשת לא עמדה, במסגרת בקשותיה, בחובת הגילוי הנדרשת ממנה, באופן מלא, וזאת בכל הנוגע לנסיבות כריתתו של מסמך "העדר התביעות" אליו התייחסו הצדדים בדיון בפני. אמנם, המבקשת צירפה מסמך זה (כאחד הנספחים - עמ' 166 מתוך בקשה בת 177 עמודים - שאינה בקשת העיקול המקורית, אלא בקשת הבהרה נוספת מיום 6/12/2010), אך לא התייחסה לנסיבות כריתתו כלל ולמעשה בחרה "להבליעו" בין נספחיה של בקשה עבת קרס. המדובר במסמך מהותי ביותר, הכולל, על פניו, ויתור תביעות מצידה של המבקשת כלפי המשיבה, והטענות לגבי נסיבות כריתתו היו צריכות לבוא במפורש ובצורה ברורה. לעניין זה חשוב לזכור כי "מוטלת על המבקש חובה לגלות את כל העובדות העשויות להשפיע על שיקול דעתו של בית המשפט. הפונה לבית המשפט בבקשה לסעד זמני חייב לגלות את כל העובדות העשויות להיות רלוונטיות לבקשתו. במקרה של ספק עליו להשאיר את שאלת הרלוונטיות להחלטת בית המשפט ולא לקבוע בעצמו, מתוך ראיית האינטרס הצר שלו, מה יש לגלות לבית המשפט". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 525 - ההדגשה שלי - י.ב.). כידוע, "בדונו סעד זמני מכהן בית המשפט כבית משפט של יושר. עליו לבדוק אם קיימים שיקולים שלא להיעתר לתובע, דהיינו, אם בא התובע לבית המשפט ביושר ובניקיון כפיים, או שמא מעלים הוא עובדות חשובות מידיעתו של בית המשפט". (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 524 - ההדגשה שלי - י.ב.). בית המשפט הדן בבקשה לסעד זמני, במעמד צד אחד, תלוי לחלוטין בתום ליבו של מגיש הבקשה ובמידת הגילוי העולה מן הבקשה. לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את בקשתה של המבקשת כי אתיר לה לחזור בה מבקשתה כי אורה על ביטול העיקולים. העיקולים שהוטלו לבקשתה בתיק זה, על זכויות המשיבה, יבוטלו בתוך 7 ימים מהיום, במסגרתם תוכל המבקשת להשיג על החלטתי או לפעול כפי הבנתה. המבקשת תשלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 2,500 ₪. עיקול זמניעיקול