ניסיון שוד תכשיטים - מעצר עד תום ההליכים

קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא ניסיון שוד תכשיטים - מעצר עד תום ההליכים: 1. כתב האישום מייחס למשיבים המעשים הבאים: נטען כי המשיבים קשרו לשדוד מפעל לייצור תכשיטי יוקרה ברמת מוצא. בהמשך לקשר ולשם קידומו, הגיעו המשיבים, ביום 5/4/11, בשעה שאינה ידועה במדויק למאשימה, בכלי רכב השייך למשיב 2, לחניון בלקסטיר ברמת מוצא הנמצא סמוך למפעל. לצורך ביצוע השוד, הגיעו המשיבים לחניון כשבחזקתם אקדח מסוג ברטה, אשר נגנב בשנת 1998. לאקדח צורף משתיק קול, והוכנסה לתוכו מחסנית הטעונה ב - 7 כדורים 0.22 מ"מ. כמו כן, הצטיידו המשיבים ב - 4 כדורי 0.22 מ"מ נוספים. יתר על כן, נטען כי המשיבים הגיעו לחניון כשהם מצוידים בפרטי הסוואה כגון: פאות, שפמים, כפפות וכן בציוד שנועד לשמש אותם בביצוע השוד כגון: שרטוט של המפעל, אזיקונים, כבל חשמל ארוך וכיו"ב. המשיבים נעצרו בחניון במהלך פעילות שגרתית ומקרית של המשטרה באזור החניון לאחר שהתנהגות המשיבים עוררה את חשדם. העבירות המיוחסות למשיבים הן קשירת קשר לביצוע פשע לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, תשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), עבירה של ניסיון שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402 (ב) בצירוף סעיף 25 לחוק, ועבירה של נשיאה והובלה של נשק לפי סעיף 144 (ב) לחוק. ראיות לכאורה: 2. אין מחלוקת כי הפריטים המפורטים לעיל (כמתואר בכתב האישום), אכן נמצאו במכוניתו של המשיב 2, במקום ובמועד האמורים וכי מפעל התכשיטים נמצא במרחק לא רב. לגרסת המשיבים, בתמצית, המשיב מס' 2 אמור היה להעביר לאחר את הפאוץ' שנמצא במכונית (בין מושב הנהג למושב הנוסע), ואשר הכיל אקדח, מחסנית, כדורים ומשתיק קול, אולם נטען כי השניים לא ידעו מה היה תוכנו. לטענת המשיב 2, הוא התבקש להעביר הפאוץ' ע"י אדם מסוים, מראשון לציון לאזור ירושלים, לאדם אחר. המשיב 2 סרב למסור את זהותם. המשיב 1 נלווה אליו שכן ביקש להגיע לביקור אצל דודתו. באותו יום הייתה שביתת רכבות והוא קיבל 'טרמפ' מהמשיב 2. המאשימה נסמכת, בעיקר ובין היתר, פרט למעצר המשיבים במקום ובמועד המתוארים כשברשותם הפריטים שכללו אקדח, אזיקונים, פאות, שפמים ופריטי לבוש רבים, גם על כך שנמצא במכונית שרטוט אשר אין חולק כי הוא מתאר את מפעל התכשיטים הסמוך, על נסיבות מעצרם של השניים ואמירותיהם הספונטניות, על ההתפתחויות שחלו בחקירתם, ועל כך שלטענת המבקשת האליבי או הסברו של המשיב 1 מדוע ביקש להגיע לירושלים, אינו הגיוני. נסיבות המעצר וגרסאות המשיבים 3. הבלשים שי לוי ואיתי אופיר מתחנת הראל נסעו עם בלשים נוספים ברכב בילוש באזור, במסגרת פעילות שגרתית. כאשר חלפו על פני מכונית המשיבים שחנתה בחניון, הבחין הבלש שי לוי במשיבים כאשר המשיבים מתכופפים ומביטים לעבר רכב הבילוש. מאחר שלא היו במקום רכבים רבים והתנהגות המשיבים נתפסה כחשודה, הוחלט לבודקם. לאחר שרכב הבילוש יצא מטווח עינם של המשיבים, יצאו בלשים מרכב הבילוש וחזרו באופן רגלי לכיוון מכונית המשיבים. בהיותם בסמוך למכונית המשיבים, במרחק של כעשרה מטרים, מפרט הבלש שי לוי: "הבחנתי בנוסע שליד הנהג שהיה עם שיער מלא בצבע אפור ונראה מאחור כאישה והנהג לצידו היה נראה כגבר..." כאשר שי לוי התקרב למכונית, עד לחלון הנוסע: "הבחנתי שהבחור הוא קירח. שהיה לו על הברכיים פאה שיער מאפיר". בהמשך מציין שי לוי כי הפאה שהייתה על ברכי הנוסע, הייתה לפני כן על ראשו. מאחר שראה פאות ותחפושות ברכב, שאל לוי את השניים אם "יש ביניהם מפגש רומנטי", והנוסע (שהוברר אחר כך כי היה משיב 1) השיב כי אינו מעוניין להגיב. הבלש איתי אופיר, ראש צוות הבילוש, ירד אף הוא מרכב הבילוש ונלווה לשי לוי ולבלש נוסף. כאשר הגיע לרכבם של המשיבים, פתח את דלת הנהג והבחין כי הנוסע "הוריד במהירות פאה בצבע אפור מראשו..." איתי אופיר וחבריו הזדהו כשוטרים, נהג הרכב (המשיב 2) אמר לו שהם באו למסיבת תחפושות והמשיב 1 אמר שהוא בא לבקר קרובת משפחה במבשרת, אך לא ידע למסור את כתובתה. משנפתחו דלתות הרכב, הבחין איתי אופיר כי על רגלו של משיב 1 אזיק אלקטרוני, והמשיב 1 אמר לו שיש לו אישור להיות מחוץ לביתו בשעה זו (עובדה שאין חולק שהיא נכונה). לאור ההתנהגות הלחוצה של המשיבים הוחלט לבצע חיפוש ברכב. איתי אופיר הרים את הפאוץ' שהיה על בלם היד שבין מושב הנהג ומושב הנוסע, שאל את המשיב 2 למי שייך הפאוץ', משיב 2 השיב שאינו יודע וכי יתכן שהוא שייך למשיב 1 אלא שלאחר מכן המשיב 2 חזר בו ואמר "זה שלי כל מה שנמצא ברכב שלי. אני לוקח את הכלי עליי. שאלתי אותו מה יש בתוך הפאוץ' והוא אמר לי זה אקדח ומשתיק קול. שיחקתם אותה". המשיב 2 הוסיף כי היה אמור להעביר האקדח והפאות "למישהו" שסרב למסור את זהותו והיה אמור לקבל כסף בתמורה. שי לוי ציין בהודעתו לגבי משיב 1 כי משיב זה כי אמר "מה אני אקבל על זה תשעה חודשים על אחזקת נשק...". לאמור לעיל יש לצרף את שרטוט המפעל שנתפס במכונית המשיבים, במושב הנוסע, ואת העובדה שהמפעל נמצא במרחק קצר (ר' תיעוד חזותי). בנוסף, משיב 1 מסר בהודעתו הראשונה כי ביקש לנסוע לבית דודתו במבשרת, ביקש הסעה ממשיב 2, השניים טעו בדרך ונעצרו כאשר ביקשו לעשות צרכיהם, תוך שמשיב 1 הכחיש כי הייתה פאה על ראשו או כי ידע מה יש ברכב. בהודעתו השנייה אמר כי ביקש לנסוע ברכבת לדודתו במבשרת. מאחר שהייתה שביתה חזר לכיוון מרכז העיר ואז פגש במשיב 2, אותו לא ראה זמן רב, וביקש ממנו "שיקפיץ" אותו לירושלים ונענה בחיוב, תוך שהוסיף: "הוא לא אמר לי שהוא צריך לנסוע לשם". בהודעה זו הוא מציין כי כבר כמה שנים לא ביקר את דודתו, אינו יודע את כתובתה או את מספר הטלפון שלה ושער כי תהא בבית מאחר שהייתה מבוגרת. רצונו לבקרה נבע מכך שאימו ביקרה את הדודה כשבועיים לפני כן וביקשה גם ממנו לערוך ביקור. בהודעתו השלישית ציין משיב 1 כי ביקש לנסוע עם הרכבת לתל-אביב ומשם באוטובוס לירושלים, זאת מאחר שלפי דעתו אין אוטובוס מראשון לציון לירושלים. בנה של הדודה, אילן כהן, מסר בהודעתו כי למשיב 1 אין כל קשר עם אמו או בני משפחתו מזה שנים רבות, אין למשפחתו עניין בו והוא מעולם לא הוזמן אליהם לביקור. ממשיב 2 נגבו שתי הודעות בהן עמד על כך שלא ידע מה מכיל הפאוץ' והוא נתבקש להעבירו תמורת תשלום. הוא אינו מוסר ממי קיבל את הפאוץ'. 4. לדברי סנגורו של משיב 1, כתב האישום מבוסס על הסקת מסקנה. אמנם אין מחלוקת שהרכב בבעלות משיב 2, במכוניתו נמצא פאוץ' שהכיל אקדח אך היה סגור ולא ניתן ללמוד על תוכנו. האקדח היה בנפרד מהמשתיק קול. אין גם מחלוקת שהפאוץ' על כל תכולתו נשלחו לבדיקת ד.נ.א וט.א. ולא התקבלו תוצאות הקושרות את המשיבים לאותם חפצים. עוד נטען כי בדו"ח הפעולה של הבלש אופיר, אף שמדובר בדו"ח מפורט מאוד, לא מוזכרים דברי משיב 1 כפי שרשם שי לוי. באשר לעבירת ניסיון השוד נטען כי לא הוחל בביצועה. עוד נטען כי המשיב 1 לא ידע על קיום התשריט אף אם ישב עליו, ובכל מקרה טרם הגיע שלב הביצוע, שכן המרחק מהמכונית למפעל הוא כ - 300 -400 מ'. נטען כי מהודעת מנהלת המפעל עולה כי מצויים במפעל כ - 50 עובדים ובנוסף סטודנטים לצורפות, ובתאריך הרלבנטי היו גם 15 פועלים שעסקו בשיפוץ המפעל (כמופיע בדיסקים). מנהלת המפעל אמרה, בנוסף, כי בכל רגע נתון סידורי האבטחה אינם מאפשרים כניסה ללא הקשת קוד, ובכל מקרה, בכל כניסה, היא מקבלת הפניה לטלפון הסלולארי. הקוד ידוע לשלושה אנשים בלבד, (הבעלים ומנהל המפעל) רק הם פותחים את הדלת, ואפילו לשומר לא ידוע הקוד. עוד נטען כי מאחר שמשיב 1 הכחיש כי חבש פאה, מדוע לא נבדקה הפאה במז"פ לסתור גרסתו. הודעותיו של משיב 1 ברורות ועקביות הוא שמר על אותה גרסא. באה הפניה למחקרי תקשורת לפיהם לא התקיימו שיחות בין המשיבים בחודשים שקדמו למעצרם. לסיכום, כך נטען, לא באה ראיה לקשירת קשר ולשוד מזוין. חבישת הפאה לא הגיעה כדי עבירת הניסיון וגם אם גרסת הביקור אצל הדודה היא שקר, אין בכך לבסס אשמה. 5. סנגורו של נאשם 2 הצטרף לדברי סנגורו של משיב 1 והוסיף כי משיב 2 מסר גרסא בה דבק לאורך כל הדרך. גם אם גרסא זו אינה סבירה, אין פירוש הדברים שאינה נכונה: המשיב 2 היה אמור להעביר את הפאוץ' לאחר, מכאן למסקנה שתוכנן שוד הדרך ארוכה, ועצם העובדה שהפאוץ' על תכולתו היו ארוזים ועוטפים מעידים על הובלה. הודגש שהמפעל נסגר בשעה 17:00 לערך ואז נשאר רק השומר, וקיימת כניסה אחת בלבד. המשטרה, כך נטען, צעדה רק בקו חקירה שעניינו שוד המפעל. כן נטען, בין היתר, השרטוט המודפס של המבנה (לעומת השרטוט שנתפס) אין בו התאמה מלאה למציאות ואין חוות דעת אדריכל או מהנדס בנושא זה. הוסבר כי המשיב 2 עובד באחזקת מבנים כולל ניקיון וגינון והוא נתן הסבר לעניין הפריטים שנתפסו אצלו. לגבי המזוודות, הבהיר שהוא מחזיקן באופן קבוע ברכב מאחר שבעלי בתים מוסרים לו בגדים. עוד נטען כי לאחר הסגירה של המפעל, התכשיטים מוכנסים לכספות, ואם המשיבים החזיקו תשריט, הם אמורים לדעת את הנהלים ושעות העבודה, לרבות כך שאין תכשיטים בנמצא מחוץ לכספות, ולא נמצאו כלים לפריצת כספות. ראיות לכאורה - דיון 6. כנגד המשיבים קיימת תשתית ראייתית בעוצמה ראויה ומספקת לשלב זה: השניים נמצאו יחדיו במכונית בה הוחזק שלל פריטים: החל מבגדים מסוגים שונים (לרבות חליפות), אזיקונים, איזולירבנד, ותיקים, וכלה בפאות, אקדח, מחסנית, כדורים, משתיק קול ותשריט של מפעל תכשיטים הנמצא בסמוך. תגובתו הראשונית של משיב 2 לכך שבפאוץ' נמצאים אקדח ומשתיק קול, עוד בטרם נפתח הפאוץ', ודבריו של המשיב 1 באשר לעונש הצפוי בגין אחזקת נשק, סותרים, בשלב זה, את גרסתם המאוחרת יותר, לפיה לא ידעו מה מכיל הפאוץ'. הסברו של משיב 1 למטרת בואו למבשרת רעוע ביותר: הוא לא ביקר את דודתו מזה שנים, לא ידע למסור פרטים על כתובת מגוריה והנה, לפתע פתאום ביקש לראותה, כאשר, כפי שעולה מעדות בנה, גורלה לא עניין כלל את המשיב 1. הסתירות לגבי נסיבות המפגש "האקראי" עם משיב 2 מחזקות זאת. לכך מצטרפת העובדה שקיימת עדות בדבר חבישת הפאה על ראשו של משיב זה, והסרתה רק עם הגעת הבלשים. התמונה הראייתית המצטיירת, בעוצמה הדרושה בשלב זה, היא שהשניים חברו יחדיו להגיע למקום בו נעצרו, כשברשותם אקדח לקיומו היו מודעים. המשיב1 חבש פאה, ולכך מצטרפת עובדת הימצאות התשריט, אזיקונים, איזולירבנד ופריטי לבוש רבים. הסברי המשיבים בעניינים אלה, יובהרו במשפט. גם אם קיים סימן שאלה מסוים לגבי ניסיון עבירה של שוד דווקא, לשלב זה עוצמת הראיות מספקת. עילת מעצר 7. אין חולק כי אם קיימות ראיות לכאורה, כי אז קיימת עילת מעצר מחמת מסוכנות המשיבים. חלופת מעצר 8. המשיב 1 כבן 39. בעברו עשר הרשעות (בשנים 1994 - 2009) עיקרן עבירות סמים ואלימות. משיב 2 כבן 67 בעברו שבע הרשעות, האחרונה בשנת ,1987 אז נדון לשתים עשרה שנות מאסר בפועל בגין שוד מזוין. סנגורו של משיב 1 הציע מעצר באיזוק אלקטרוני (כיום מצוי המשיב 1 באיזוק אלקטרוני, לא בכל שעות היממה, בגין עניין אחר) בפקוח אותם מפקחים. סנגורו של משיב 2 הציע מעצר בית בתנאים מגבילים בבית המשיב בפיקוח בנו או בתו. נטען כי המשיב 2 הנו אדם מבוגר העובד למחייתו. 9. הכלל הוא, בעבירות בנשק, כי עבירת נשק "מקימה עילת מעצר סטטוטורית הכרוכה במסוכנות ועל כן רק במקרים חריגים ומיוחדים, ניתן להפיג את מטרת המעצר בנסיבות אלה על דרך של חלופה" (בש"פ 10023/23, בש"פ 1933/10). בנסיבות ענייננו, מדובר באקדח גנוב, טעון במחסנית ולו משתיק קול, כאשר המשיבים החזיקו במכונית פריטים רבים, שעיקרם אזיקונים, איזולירבנד, כפפות ופאות כאשר משיב 1 אף חבש פאה לראשו עובר למעצרו. צירופם של כל אלה לעברם המכביד של המשיבים, כאשר אין כל הסבר מתקבל על הדעת לשאלת הימצאותם במקום בו נמצאו, וקיומו ברשותם של תשריט מפעל התכשיטים הנמצא בסמוך, מוליכים למסקנה כי לא ניתן לאיין את המסוכנות העולה מהמשיבים בדרך של חלופה. 10. לפיכך, אני מורה על מעצר המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים. מעצרמשפט פלילישודתכשיטיםמעצר עד תום ההליכים