קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא בקשה לסילוק סעדים על הסף: 1. עניינה של החלטה זו ב"בקשה מטעם פז חברת נפט בע"מ לסילוק, על הסף, של חלק מהסעדים הנתבעים בכתבי התביעה". רקע וטענות הצדדים: 2. מונחת לפניי בקשתה של נתבעת 1 (להלן: "פז") לסילוק על הסף של חלק מהסעדים הנתבעים על ידי התובעים. המדובר בסעדים הנתבעים בסעיפים 167.2, 168, 172 ו-173 לכתב התביעה שהוגש בת.א. 2438/08, וכן סעיפים 43א ו-43ב לכתב התביעה המתוקן בת.א. 2442/08. 3. עניינן של שתי התביעות שהדיון בהן אוחד, במבנה הנמצא ברחוב דוד המלך מס' 19 בירושלים (להלן: "המבנה"). המבנה נבנה בשיטת הבנייה הידועה כשיטת ה-"פל-קל", הזכורה מאסון ורסאי, אשר התרחש כתוצאה מקריסתה של רצפת אולם אירועים שנבנתה בשיטת בנייה זו. עובר לבניית המבנה מושא דיוננו, הייתה פז בעלת הזכויות במקרקעין עליהם נבנה המבנה. היא יזמה את בנייתו, והיא מכרה לתובעים יחידות במבנה. התובעים בת.א. 2438/08 הינם בעלי דירות במבנה, והתובעים בת.א. 2442/08 הינם בעלי חנויות ומשרדים במבנה. 4. בכתבי התביעה אותם הגישו מעלים התובעים כנגד הנתבעים, ובראשם פז, טענות שונות באשר לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהקמת המבנה בשיטת הפל-קל. לטענת התובעים, ביסוד התביעות אותן הגישו, מספר עילות תביעה. וכלשונם: "הן על יסוד עילות תביעה מכוח דיני החוזים (נוכח הפרת הנתבעת את ההסכם שנכרת בינה לבין רוכשי הדירות), הן על יסוד עילות תביעה מכוח דיני המכר ובפרט מכוח חוק המכר (דירות) התשל"ג-1973 (בין היתר נוכח אי ההתאמה היסודית בממכר, בשים לב לחיובים החלים על הנתבעת כ"מוכר" מכוח הדין) והן בגין עילות תביעה נזיקיות (נוכח הרשלנות, מצג השווא, התרמית וההונאה והפרת החובה החקוקה שהתקיימה במעשי הנתבעת בעת הקמת הבניין ולאחר מכן)" (סעיף 14 לתגובת התובעים בת.א. 2438/08). 5. התובעים עותרים לקבלת סעדים כספיים, ואולם בצד הסעדים הכספיים עותרים התובעים לקבלת סעדים נוספים. במסגרת הבקשה שלפניי מתמקדת פז בסעדים הנוגעים לדרישת התובעים לתיקון המבנה ולחיזוקו, וזאת לנוכח טענת התובעים כי בשל בנייתו בשיטת הפל-קל, המבנה מסוכן ודורש תיקון וחיזוק. לטענת פז, יש לסלק סעדים אלה על הסף ולמחוק אותם מכתבי התביעה. 6. תמצית טענת פז בהקשר זה היא, כי הסמכות והאחריות הבלעדית לאתֵר מבנים הבנויים בשיטת הפל-קל, ולקבוע האם מבנה דורש תיקון או חיזוק נמסרו לרשויות המקומיות, וזאת בהתאם לתיקון שנעשה בתקנות התכנון והבניה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות), התשס"ז-2007 (להלן: "תקנות התכנון הבניה"), ובהתאם לחוזר מנכ"ל משרד הפנים מס' 5/2007 (שפורסם ביום 10.7.07 על ידי משרד הפנים), הכולל הנחיות לטיפול במבנים שנבנו בשיטת הפל-קל, שהוכנו וגובשו על ידי מטה מקצועי-הנדסי שהוקם בעקבות לקחי אסון ורסאי וממצאי ועדת החקירה שהוקמה בעקבותיו (להלן: "החוזר"). משכך טוענת פז, כי בענייננו, לעיריית ירושלים, ולה בלבד, מסורה הסמכות והאחריות הבלעדית לקבוע האם המבנה מושא דיוננו טעון תיקון או חיזוק. לטענת פז, החוזר מכתיב לרשות המקומית באופן מפורט ומדוקדק כיצד עליה להפעיל את סמכותה בכל הנוגע למבנים שנבנו בשיטת הפל-קל וכיצד לטפל במבנים אלה. לא כל מבנה שנבנה בשיטת הפל-קל חייב תיקון או טיפול, ולעיתים די בהטלת מגבלות שונות על השימוש בו (כגון הגבלת העומס המירבי המותר), ביצוע מעקב, וביקורת תקופתית. בענייננו טוענת פז, כי עיריית ירושלים פעלה בהתאם להוראות תקנות התכנון הבניה ולחוזר, ביצעה בדיקות ביחס למבנים שנבנו בשיטת הפל-קל המצויים בתחום שיפוטה וקבעה ביחס ל-64 מבנים, ביניהם המבנה מושא דיוננו, כי אין הוא דורש תיקון או חיזוק אלא רק עריכת בדיקות תקופתיות אחת לשנה. בנסיבות אלה טוענת פז, כי טענת התובעים לפיה המבנה דורש תיקון או חיזוק מהווה ניסיון לתקוף החלטה מחייבת של עיריית ירושלים, לפיה, כאמור, המבנה אינו דורש תיקון או חיזוק. לטענת פז, ככל שהתובעים חולקים על החלטת עיריית ירושלים בעניין זה, הרי שהמקום היחיד בו הם רשאים להעלות את טענותיהם הוא בבית המשפט לעניינים מנהליים, לו מסורה הסמכות העניינית לדון בחוקיותה של החלטת העירייה ובתוקפה. לטענת פז, בית משפט הדן בתביעות האזרחיות אותן הגישו התובעים, אינו מוסמך להרהר אחר קביעותיה של העירייה, או לקבוע ממצא שאינו מתיישב עימן. מכאן טענת פז, שיש למחוק מכתבי התביעות את הסעדים שעניינם תיקון המבנה וחיזוקו. פז מוסיפה וטוענת, כי אם לא יסולקו הסעדים הנ"ל מכתבי התביעה, משמעות הדבר תהיה ריקון מתוכן של הוראת החוזר ותקנות התכנון והבניה. זאת משום שקביעתה של הרשות המקומית, בענייננו העירייה, כי מבנה אינו מסוכן, תהיה בסך הכל חוות דעת נוספת ולא קביעה מחייבת כפי שלטענת פז צריך להיות. 7. התובעים מתנגדים לבקשת פז. לטענתם, החוזר איננו בגדר דבר חקיקה מחייב. הוא מכוון אל הרשויות המקומיות בלבד, והוראותיו נוגעות אך ורק לאחריותה של הרשות המקומית לאתֵר מבנים מסוכנים ולוודא את תיקונם או הריסתם. לטענת התובעים, אין בהוראות החוזר כדי לגרוע מזכויות חוזיות ו/או נזיקיות הקיימות בין צדדים לחוזה, ומזכויות המוקנות לפי חוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973, שנועד להגן על רוכשי דירות מפני בנייה בלתי תקנית. התובעים מוסיפים וטוענים, כי לצורך גיבוש עמדתה של העירייה בדבר מצבו של המבנה מושא דיוננו, העירייה לא ביצעה בדיקה עצמאית למבנה, אלא הסתמכה על חוות דעת של הקונסטרוקטור והמהנדס האחראי לבניית שלד הבניין, מר יוסף גורדון - שהינו נתבע 7 - ומהנדס נוסף שעבד עימו. לטענת התובעים, חוות דעת זו מנוגדת לחוזר, במסגרתו נקבע כי הבדיקה תיעשה על ידי מהנדס מוסמך, ובתנאי שלא היה אחראי לתכנון שלד המבנה. התובעים מוסיפים וטוענים, כי חוות הדעת אף עומדת בסתירה לעקרונות יסוד של ניגוד עניינים. עוד טוענים התובעים, כי אין מקום להיעתר לבקשת פז לסילוק הסעדים על הסף, שכן הכרעה בשאלה אם יש הצדקה למתן הסעדים להם עתרו בכתב התביעה תינתן על ידי בית המשפט רק לאחר שמיעת ראיות הצדדים כסדרן. התובעים דוחים את הטענה כי בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בסעדים מושא הבקשה. לטענת התובעים, עניין לנו בתביעה "אזרחית" מובהקת המוגשת מצדם של רוכשי דירות כנגד גורמים "אזרחיים" שלפי הטענה אחראים לנזקים שנגרמו להם כתוצאה מהקמת המבנה בשיטת בנייה מסוכנת ולא תקנית, ובניגוד לסיכום שהיה בין הצדדים. התובעים מוסיפים וטוענים, כי אין כל סעד בכתב התביעה המכוון לתקיפת החלטה כלשהי של העירייה ודי בכך כדי לקבוע כי הסמכות העניינית נתונה לבית משפט זה. עוד טוענים התובעים, כי אין הם חולקים או מבקשים להשיג על המגבלות שהטילה העירייה על השימוש במבנה (הימנעות מהיווצרות עומס של 250 ק"ג על מ"ר, הימנעות מהצטברות מים ושלג על התקרה וכיוצ"ב) ועל דרישתה לערוך ביקורת שנתית, אלא שלטענתם אין די בכך, ויש לפעול לתיקון המבנה. התובעים טוענים עוד, כי החוזר אינו בגדר דבר חקיקה מחייב, וזאת בשונה מחוזרי מנכ"ל אחרים שבמסגרתם מובאות הוראות שניתנו מכוח חיקוק. בענייננו מדובר בחוזר בו מופיעים הנחיות ונהלים המיועדים לגורמים המפוקחים על ידי משרד הפנים, הרשויות המקומיות, אשר מחייבים את הרשות אך לא את האזרח. בהתייחס לתקנות התכנון והבנייה אליהן הפנתה פז טוענים התובעים, כי כחלק מלקחי אסון ורסאי, ובעקבות עבודת מטה מקצועי-הנדסי שהוקם בעקבותיו, תוקנו תקנות התכנון הבניה והוספו הוראות טכניות-מקצועיות שיחולו על ביצוע תיקון שלד שנבנה בשיטת הפל-קל, ואולם,לשיטתם, אין בתקנות אלה כל הוראה המקנה לעירייה סמכות כלשהי - ובוודאי לא סמכות בלעדית - לקבוע אם מבנה שנבנה בשיטת הפל-קל טעון תיקון או לא. התובעים מוספים וטוענים, כי גם לגופו של עניין עמדתה של העירייה בנושא מסוכנות המבנה היא שגויה ודינה להתבטל. לטענתם, בקשתה של פז נעדרת כל ציון של עילה מכוח תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") אשר תצדיק את בקשתה לסילוק הסעדים על הסף. עוד טוענים התובעים, כי הבקשה הוגשה בשיהוי וגם מטעם זה דינה להידחות. 8. בנוסף לתגובת התובעים הוגשו לבקשה תגובות נוספות: תגובתה של העירייה (שגם היא נתבעת בתיק זה) ותגובתם של נתבעים 7-9. העירייה איננה מתנגדת למחיקת סעדים מכתב התביעה, ואולם במסגרת תגובתה היא ביקשה להעמיד על דיוקן מספר טענות שהועלו על ידי פז במסגרת בקשתה. לטענת העירייה, כאשר מדובר בבניין שנבנה בשיטת הפל-קל, על בעליו או על האחראי לביצוע העבודה (כמשמעותם בחוק העזר לירושלים (מבנים מסוכנים), התשמ"א-1980) מוטלת האחריות לבצע בדיקות ותיקונים, ככל שנדרש, על מנת שהבניין יהיה בטיחותי. סמכותה של העירייה בהקשר זה מתמצית, לשיטתה, לדרוש את עריכת הבדיקות והתיקונים הנדרשים, ולקבל את ממצאי הבדיקות והתיקונים. ואולם, האחריות לביצוע התיקונים, ככל שאלה נדרשים, מוטלת על הבעלים או על האחראי על ביצוע העבודה. העירייה מוסיפה וטוענת, כי האחריות לקבוע אם דרושים תיקונים היא על בעל הבניין באמצעות הגשת חוות דעת של מהנדס שנשכר מטעמו המחווה את דעתו על מצבו של הבניין. לטענת העירייה, היא אינה קובעת את מצבו של הבניין, אלא מקבלת לידיה חוות דעת הנדסית הקובעת את תקינות הבניין או את הצורך בחיזוקו. בענייננו טוענת העירייה, הוגשה לה חוות דעת הנדסית מטעם בעל הבניין המאשרת את יציבות המבנה, זאת בהתאם להוראות חוק העזר העירוני הנ"ל, ובהתאם להוראות החוזר. 9. נתבעים 7-9 הודיעו בתגובתם כי הם מצטרפים לבקשתה של פז. במסגרת התגובה, דחו נתבעים אלה את הטענות שהועלו על ידי התובעים נגד מהימנות חוות הדעת שנתנו באשר ליציבותו של המבנה. לטענת נתבעים אלה, חוות הדעת שלהם ניתנה רק לאחר בדיקתו של המהנדס מטעם העירייה אשר קבע כי הבניין אינו דורש חיזוק. 10. פז השיבה לתגובות הצדדים. לטענתה, הסעדים שנתבקשו בכל אחד מכתבי התביעה היו שונים. בעוד שבת"א 2438/08 עתרו התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם את עלויות תיקון המבנה וחיזוקו, הרי שבת"א 2442/08 ביקשו התובעים לחייב את הנתבעים לבצע בעצמם את תיקון המבנה וחיזוקו ורק לחילופין, עתרו לחייב את הנתבעים לשלם להם את עלויות תיקון המבנה וחיזוקו. לטענת פז, בתגובת התובעים לבקשה אין התייחסות לטענותיה בכל הקשור בסעד של תיקון על ידי הנתבעים עצמם, ומשכך על הבקשה להתקבל בכל הקשור לסעד זה. פז שבה על טענותיה לפיה עמדתה של העירייה כי המבנה אינו דורש חיזוקים או תיקונים היא עמדה מחייבת וככל שהתובעים חולקים עליה, עליהם לעשות זאת במסגרת הגשת עתירה מתאימה לבית המשפט לעניינים מנהליים ולא במסגרת תביעה זו. בנסיבות אלה טוענת פז, כי יש לדחות על הסף את הסעדים מושא הבקשה מחמת היעדר סמכות עניינית, בהתאם להוראות תקנה 101(א)(2) לתקנות. פז גם דוחה את הטענה לפיה חל שיהוי בהגשת הבקשה. דיון והכרעה 11. הגעתי לכלל מסקנה שיש לדחות את הבקשה שהגישה פז. התביעות אותן הגישו התובעים הן תביעות מתחום המשפט האזרחי ולא מתחום המשפט המנהלי; עילות התביעה לקוחות מהמשפט האזרחי ולא מהמשפט המנהלי; הנתבעים, ברובם המכריע, הינם גורמים אזרחיים ולא גופים שלטוניים; הסעדים המתבקשים הם סעדים "אזרחיים" ולא סעדים "מנהליים". 12. ודוקו: התובעים אינם עותרים לכך שעיריית ירושלים תשנה את עמדותיה ואת קביעותיה ביחס למצבו של המבנה מושא דיוננו. אכן, לתובעים יש השגות בדבר האופן בו העירייה קיבלה את החלטתה ובדבר תוכנה של ההחלטה עצמה. ואולם התובעים אינם עותרים לכך שבית המשפט יבטל את החלטת העירייה או יורה לה לקבל החלטה אחרת. עניינם של התובעים אינו בהחלטת העירייה אלא בהתנהגות הנתבעים, ובראשם פז. בתביעות אותן הגישו מבקשים התובעים שבית המשפט ידון בתביעותיהם האזרחיות נגד הנתבעים, ובמסגרת זו יקבע את מצבו של המבנה. ככל שבית המשפט ימצא כי המבנה מסוכן, מבקשים התובעים שבית המשפט יורה לנתבעים לתקן את המבנה ולחזקו, או להעמיד לרשותם סכום כסף אשר יאפשר להם לבצע בעצמם את עבודות החיזוק והתיקון הנדרשות. 13. מן האמור עולה, כי במוקד המחלוקת בין הצדדים ניצבת השאלה, מיהו הגורם המוסמך לקבוע מה מצבו של המבנה מושא דיוננו. פז טוענת, כי הגורם האחד והיחיד המוסמך לעשות כן, היא עיריית ירושלים. לטענת פז, ככל שהתובעים אינם מקבלים את קביעותיה של עיריית ירושלים, כי אז עליהם להגיש נגד העירייה עתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים, לתקוף בצורה ישירה את החלטת העירייה, ולבקש להביא לביטולה או לשינויה. מנגד טוענים התובעים, כי בצד האפשרות העומדת להם להגיש עתירה מנהלית, פתוחה בפניהם הדרך להגיש תביעה אזרחית, כפי שעשו, בגדרה הם זכאים לבקש כי בית המשפט יקבע שהמבנה מסוכן, ויעניק להם את הסעדים אשר יביאו לתיקון המצב ולהסרת הסכנה. 14. אני סבור כי הדין עם התובעים. ההסדרים המיוחדים שנקבעו ביחס לבניינים שנבנו בשיטת הפל-קל בעקבות "אסון ורסאי", נועדו לאתר מבנים מסוכנים ולפעול לתיקונם. הסדרים אלה לא שללו את זכות היסוד של אדם לפנות לערכאות ולתבוע את הגורם אשר לטענתו פגע בו, בין בדרך של הפרת חוזה, בין בדרך של ביצוע עוולה נזיקית, ובין בדרך של הפרת דיני המכר. על מנת לשלול זכות כאמור, הייתה נדרשת הוראה ברורה, מפורשת וחד משמעית - וכזאת אין. יוצא, על כן, שבצד ההסדרים המיוחדים שנקבעו בעקבות "אסון ורסאי" ובמקביל להם, נותרה זכותם של מי שרואים עצמם נפגעים מהתנהגות כלשהי המעניקה להם עילת תביעה אזרחית, לפנות לבית המשפט האזרחי ולהגיש תביעתו לבית משפט זה. 15. לטענת פז, הגורם היחיד המוסמך לקבוע את מצבו של המבנה מושא דיוננו היא עיריית ירושלים, ובכפוף לביקורתו של בית המשפט לעניינים מנהליים, קביעתה של העירייה מחייבת בכל הקשר שהוא, גם לצורך הליכים אזרחיים. אין בידי לקבל טענה זו, ולו מהטעם שגם לעניין טענה מסוג זה נדרשת הוראה ברורה, מפורשת וחד משמעית - וכזאת אין. קביעותיה של העירייה והחובות אותן היא מטילה בדבר הצורך לבדוק מבנים, לתקנם ולחזקם, מחייבות את מי שהקביעות והמטלות מופנות אליו. אדם שנדרש לעשות על ידי העירייה פעולה מסוימת חייב לבצעה, והדרך היחידה להימנע מביצועה היא בהגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. מטעם זה, הקביעות שהעירייה קבעה ביחס למבנה מושא דיוננו והמטלות שהטילה על פז מחייבות את פז. עם זאת, קביעות אלה אינן שוללות מן התובעים את הזכות להגיש נגד פז ונגד הנתבעים האחרים תביעות אזרחיות ובגדרן של תביעות אלה לטעון שקביעותיה של העירייה הקלו עם פז, שכן מצבו של הבניין קשה מזה לו טוענת התביעה. אכן, ככל שקביעות העירייה הינן קביעות עצמאיות ואובייקטיביות - ועל כך יש מחלוקת בין הצדדים - הדעת נותנת כי במסגרת ניהול ההליך יינתן לעמדתה משקל של ממש. עם זאת, עמדת העירייה תהיה רק אחת מהדעות שיבואו בפני בית המשפט, ובסופו של דבר יהא זה מתפקידו של בית המשפט להכריע בדבר. 16. יש להעיר, כי פרט לשיקול העיוני עליו עמדתי, קיים גם שיקול מעשי. שהרי פז אינה טוענת שקביעת העירייה מהווה סוף פסוק. מוסכם על פז שהתובעים רשאים לחלוק על עמדת העירייה, אלא שלטענת פז הדרך לעשות זאת היא בהגשת עתירה מנהלית ולא אגב בירור תביעה אזרחית. משמעות עמדתה של פז היא, כי יהיה צורך לפצל את הדיון, כך שהתביעה אותה הגישו התובעים, לגבי הסעדים שאת מחיקתם פז אינה דורשת, תמשיך ותתברר בבית משפט זה, בעוד שטענות התובעים לגבי מצבו של המבנה והצורך לתקנו ולחזקו, יתבררו במקביל בבית המשפט לעניינים מנהליים. אך מובן, שפיצול כזה אינו רצוי, מה גם שספק אם בידי בית המשפט לעניינים מנהליים מצויים כלים טובים יותר לבירור שאלות הנדסיות כגון אלו שעומדות לפנינו, מהכלים המצויים בידיו של בית המשפט האזרחי. 17. בטרם חיתום יודגש, כי לא מן הנמנע שבסופו של ההליך תתקבל עמדתה של פז וייקבע כי המבנה אינו דורש חיזוק או תיקון. כל שנקבע בהחלטתי הוא, כי עמדתה של העירייה בדבר מצבו של המבנה אינה מחייבת את התובעים, ובמסגרת התביעות אותן הגישו, הם רשאים לטעון אחרת. לנוכח כל האמור לעיל, אין מקום לסילוק הסעדים המבוקשים על הסף כבר בשלב המקדמי הנוכחי בו מצוי ההליך. סוף דבר 18. הבקשה נדחית. פז תשלם לשתי קבוצות התובעים, ביחד ולחוד, הוצאות בסכום כולל של 7,500 ₪. הואיל ועיקר מלאכת התשובה נעשתה על ידי התובעים בת.א. 2438/08, יחליטו התובעים כיצד לחלק את ההוצאות ביניהם. 19. אני קובע בתיק ישיבת קדם משפט נוספת ליום 10.7.12 בשעה 15:00. על כל אחד מהצדדים להודיע לבית המשפט, תוך 15 ימים, את עמדתו בדבר האפשרות שבית המשפט ימנה מומחה מטעמו, אשר יתבקש לחוות דעתו לגבי השאלות המקצועיות השנויות במחלוקת בין הצדדים. סילוק על הסף