תניית שיפוט זר יכול שתהיה ייחודית ויכול שתהיה מקבילה, ומהותה של תניית השיפוט מבחינה זו נמדדת על-פי לשונה של ההוראה (ע"א 9/79 קרפול נ' הורביץ הנ"ל, שם, בעמוד 296). אם תניית השיפוט היא מקבילה, אין התניה מצדיקה עיכוב הדיון בתביעה שהוגשה בארץ, (ע"א 433/64 הנ"ל, בעמוד 165כפי שאומץ בע"א 9/79 הנ"ל בעמוד 265). ##להלן החלטה בנושא סמכות בינלאומית תניית שיפוט:## 1. התובע - בנק לאומי לישראל בע"מ - הגיש תביעה כספית נגד הנתבעת מס' 1- חברת ספנות המובילה מטענים וטובין לישראל וממנה והיא תאגיד שמושבה בהמבורג שבגרמניה, נגד הנתבעת 2, שהינה סוכנת ונציגה של הנתבעת 1 בישראל, ונגד נתבעת 3 שהינה בעלת מחסני ערובה בירושלים. בכתב התביעה טוען התובע כי הוא המחזיק והבעלים של שטר מטען (שהעתקו צורף לכתב התביעה וסומן "ב") וכי הוא זכאי לקבל לידיו את הטובין המפורטים בשטר המטען מכוח שטר מישכון לטובתו. עוד נטען, כי המדובר הוא במטען של 260 שקי קפה ששוגרו באמצעות הנתבעת 1 באניה "אימיר" שהיתה במועד הרלוואנטי בבעלותה או בחכירתה של הנתבעת 1 ושטר המטען הוצא על-ידי הנתבעת 1בגין המטען הנ"ל. מאמציו של התובע לקבל לחזקתו את המטען לא עלו יפה, ומכאן התביעה. בכתב התביעה ארבע עילות, לאמור: א. גזל; ב. עיכוב שלא כדין של המטען; ג. לחלופין, התרשלות; ד. לחלופי חלופין, הפרת החוזה שנוצר בין הנתבעת 1לבין התובע מכוח שטר מטען. על-פי עילות אלה תובע התובע את המטען נשוא שטר המטען, או לחלופין, תשלום שווי המטען ביום התשלום. 2. בבקשה שלפני מבקשות נתבעות 1 ו- 2 לצוות עיכוב ההליכים בתביעה שהוגשה נגדן על-ידי התובע (המשיב לפי, להלן - המשיב) ולהורות כי תביעת המשיב נגד המבקשות תוגש לבית-המשפט המוסמך במערב גרמניה. 3. בבקשה שלפני נטען, כי על-פי סעיף 2 לשטר המטען חל על הסכם ההובלה שנקשר בין המבקשת לבין המשיב הדין המערב-גרמני ומקום השיפוט בקשר לכל ענין הנובע משטר המטען הוא במערב גרמניה. באשר למבקשת מספר 2 נטען, כי על-פי סעיף 28 לתנאי שטר המטען זכאית זו כסוכנת כללית של המבקשת 1 לכל הזכויות המוקנות לזו האחרונה, לרבות הזכויות הנובעות מהאמור בסעיף 2 לשטר המטען הקובע כאמור את הדין החל ואת מקום השיפוט. 4. הצדדים הגישו תצהירי המפרטים את טענותיהם העובדתיות, ולא ביקשו לחקור את המצהירים על תצהיריהם. הוריתי לבאי-כוח הצדדים לסכם טענותיהם בכתב. 5. לפני שאכנס לטענות באי-כוח הצדדים אבקש לסכם כמה כללים יסודיים ובסיסיים המנחים את בתי-המשפט בהפעילם את שיקול הדעת בדיון בבקשת עיכוב הליכים מעין זו, כפי שגובשו בפסיקת בית-המשפט העליון. (ע"א 422/64 "ציון" חברה לביטוח נ' מאטסחפי; ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה"; ע"א 194/68 פיירמנס חברה לביטוח נ' "אנוטריה"; ע"א 138/70 greek south american line shippingנ' דומיניון חברה לביטוח; ע"א 9/79 קרפול נ' הורביץ: א. אין בכוחו של הסכם בין הצדדים בדבר סמכותו של בית-משפט נכרי לדון בסכסוכים ביניהם כדי לגרוע מסמכות בית-המשפט בישראל, הואיל וסמכות השיפוט היא אחד מכוחות הריבון (ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה" הנ"ל). ב. תניית שיפוט זר יכול שתהיה ייחודית ויכול שתהיה מקבילה, ומהותה של תניית השיפוט מבחינה זו נמדדת על-פי לשונה של ההוראה (ע"א 9/79 קרפול נ' הורביץ הנ"ל, שם, בעמוד 296). ג. אם תניית השיפוט היא מקבילה, אין התניה מצדיקה עיכוב הדיון בתביעה שהוגשה בארץ, (ע"א 433/64 הנ"ל, בעמוד 165כפי שאומץ בע"א 9/79 הנ"ל בעמוד 265). ד. על הנתבע המבקש את עיכוב הדיון לשכנע את בית-המשפט כי תניית השיפוט היא ייחודית(ואינה מקבילה) והיא חלה על נושא הסכסוך שהובא בפני בית-המשפט. ה. לאחר שהנתבע עמד בנטל זה, יהא על התובע המבקש מבית-המשפט ליטול לעצמו סמכות השיפוט. להראות טעם מיוחד מדוע יטול לעצמו בית המשפט את הסמכות ונטיתו הראשונית של בית-המשפט תהיה לטובת מבקש העיכוב, שכן על הצדדים לכבד את ההסכם שנעשה ביניהם. (ע"א 433/74 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה" הנ"ל, ע"א 194/79 פיירמנס חברה לביטוח נ' "אנוטריה" הנ"ל, וע"א 138/70 american line shipping greek southנ' דומיניו חברה לביטוח הנ"ל). ו. השיקולים והעקרונות המנחים את בית-המשפט בדיון בבקשת עיכוב הליכים המתבססת על תניה בהסכם המפנה את הצדדים לבוררות בארץ זרה זהים לשיקולים והעקרונות שינחו את בית-המשפט בדיון בבקשה המתבססת על תניית "שפוט זר" (ע"א 138/70 הנ"ל), והעקרון המונח ביסוד ההוראה בדבר עיכוב הליכים לפי חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968, תופס לגבי תניה להישפט בחו"ל (ע"א 433/64 הנ"ל הדן בנושא זה מבחינת פקודת הבוררות המנדטורית שבוטלה זה מכבר). 6. בסיכומיו המצויינים של בא-כוח המבקשות מושם דגש רב למשקל המכריע שמייחדים בתי-המשפט בישראל לתרופת האכיפה לאחר תחילתו של חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970. דברים אלה נכונים הם, ואולם אינני סבור כי יש בהם כדי להשפיע כשהמדובר הוא במתן תוקף לתניית "שיפוט זר". בתי-המשפט בישראל סברו כבר לפני תחילתו של החוק הנ"ל כי בית המשפט חייב (בהעדר נסיבות מיוחדות) לתת תוקף להסכם כזה ולא לסייע לתובע להפרו (השווה במיוחד ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה" הנ"ל), ואינני סבור כי החוק הנ"ל הוסיף כאן נופך מיוחד בכך שחיזק את סמכות העיכוב של בית-המשפט, או גרע משיקול דעתו שלא לעכב את הדיון, מה גם שתניית "שיפוט זר" איננה בגדר תניה המעניקה זכויות מהותיות לבעלי ההסכם כשניתן להעמיד זו מול זו את תרופת האכיפה מול תרופת הפיצויים, אלא הסעיף הוא מכשיר עזר לאכיפתו של ההסכם בלבד. 7. אדון בחלק הראשון של פסק-די זה בשאלה אם תניית "השיפוט הזר", כפי שנוסחה בשטר המטען שלפני, מחייבת בין הצדדים שלפני בית המשפט, ומקנה בידי המבקשות או מי מהן עילה לבקש את עיכוב הדיון. טענתו הראשונה של בא-כוח המשיב היא כי תכניות שטר המטען מודפסות באותיות זעירות בלתי קריאות לחלוטין בדרך הרגילה ותוכנן לא הובא במפורש לידיעת המשיב. הלכה פסוקה היא, כי אין צד להסכם יכול להשתחרר מתניותיו של הסכם עקב כך בלבד שהן מודפסות באותיות זעירות (ע"א 99/59 "הם" נ' פיינר ואח'), אלא אם המדובר הוא בתנייה המהווה תנאי מגביל שיש בו כדי לקפח את הלקוחות, והפסול על-פי חוק החוזים האחידים, תשכ"ד- 1964, ואולם לא נטען על-ידי המשיב כי התניות הנדונות פסולות על-פי חוק זה שממילא אינו חל על שטר מטען זה הכפוף, לכל הדעות, למשפט הגרמני. הסתמכותו של המשיב היא על הדברים שנאמרו בע"א 97/75 גרוס ואח' נ' אי.טי.אס. ואח', שם נקבע כי אדם אינו קשור לתניות חוזה שתוכנן לא נמסר לו והנדפסות באותיות בלתי קריאות לחלוטין. בנסיבות הענין, אין כל ממש בטענה זו ואני דוחה אותה. אשר לטיב הדפסת האותיות המהוות את התניות של שטר המטען, נכון הוא, כי תניות אלה מודפסות באותיות זעירות אך יכול אני לקבוע כי אותיות אלה בהחלט קריאות הן ללא שימוש כלשהו באמצעי עזר כלשהם. המשיב דנא אינו יכול להישמע כלל בטענה שתניות שטר המטען לא הובאו לידיעתו. יתירה מזאת: תשומת לבו של המשיב הופנתה במפורש לכל תניות של שטר המטען. על הדף הראשון של שטר המטען נאמר באותיות הנוחות בהחלט לקריאה: In accepting this bill of lading the merchant expressly accepts" and agrees to all its stipulations on both pages, whether Written, printed, stamped or toherwise incorporated, as fully as".if they were all signed by the maechant כפי שייראה להלן, המשיב הוא בגדר merchantבמובן ההגדרה של ביטוי זה בשטר המטען. זאת ועוד: להבדיל ממה שארע בע"א 97/75 גרוס ואח נ' אי.טי.אס. ואח' הנ"ל, כשהמדובר היה בשכיר רכב על-ידי "אדם מן הישוב", המדובר הוא כאן בנטילת שטר מטען על-ידי בנק הרגיל בטיפול במסמכים כאלה, כשלא הוכח ולא נטען כי התניות שהבנק תוקף הינן תניות יוצאות דופן מבחינה כלשהי. גם מטעם זה (ולא רק מהטעם שהמשיב אינו צד מקורי לשטר המטען) לא היה כל צורך להביא את התניות הנדונות לתשומת לבו של המשיב (השווה ע"א 251/64 גונשיורויץ נ' מפעל הפייס). בסופו של דבר, טענת "האותיות הזעירות" מעוררת תמיהה כשהיא באה מבנק העוסק במסמכים מסוג זה בדרך הרגילה של עסקו, ואשר נטל לידיו את המסמך כבטוחה לאשראי שהעניק ללקוחו. 8. טענה נוספת בפי המשיב היא, כי סעיף השיפוט אינו מחייב אותו מפני שבמידה והמדובר הוא במשיב היחסים בינו לבין המוביל (המבקשת מס' 1) הינם יחסי חייב ומוטב, ואינם יחסים שבין חייב ונושה. טענה זו דינה להידחות ואני דוחה אותה. כבר הפניתי לתניה המופיעה בדף הראשון של שטר המטען, אשר על-פיה ה"סוחר" ("merchant" מקבל על עצמו במפורש כל התניות בשני הדפים שבשטר המטען כאילו כולן נחתמו על ידיו. המונח "סוחר" מוגדר בסעיף 1 לשטר המטען כדלקמן: Wherever the term merchant is used in this bill of lading it" shall be deemed to include the charterer, the shipper, the Shipper, the consigner, the receiver or any other holder , of the bill of lading authorized as such by endorsement thereon".as well as the owner of the cargo די בתניה זו כדי להביא לדחיית טענת המשיב, שכן תניה זו הינה חד משמעית ומטילה על ה"סחר" - מונח הכולל כל מי שנוטל לידיו את שטר המטען לרבות המשיב דנא - כל תניותיו לרבות תנית "השיפוט הזר". בע"א 9/79 קרפול נ' הורביץ הנ"ל מצא בית-המשפט העליון, כי הוראה בדבר "שיפוט זר" המצויה בגופו של שטר חוב מחייבת אף ביחסים שבין צדדים רחוקים לשטר, והיא מחייבת כל אדם החותם עליו או מסחרו כלפי כל האוחז בו. את אשר חל על שטר חוב, חל ביתר שאת על שטר מטען שאנו מסמך סחיר במלוא מובן המלה (כפי שיראה להלן). אפילו טעיתי במסקנתי זו, הרי שהמשיב קשור על-פי תניית "השיפוט הזר" מכוח חוק המחאת חיובים, תשכ"ט- 1969. אמת, נכון הדבר, כי על-פי סעיף 10 לחוק הנ"ל, אין הוא חל על המחאות לי מסמכים סחירים, ואולם נראה כי כוונת הסעיף הנ"ל היתה למסמך סחיר במובנו המקובל, כגון שטר, שלפי טיבו יכול המסחר להעמיד לאוחז בתנאים מסויימים זכות טובה משהיתה לו לעצמו, בעוד אשר על-פי המחאת חוב, מעצם טיבה וטיבעה יעמדו לחייב כלפי הנמחה כל הטענות שעמדו לו כלפי הממחה בעת שנודע לו על ההמחאה (סעיף 2 לחוק) והממחה מפנה מקומו לנמחה וחדל להיות צד לענין אותה זכות. (ראה, מרים בן פורת "חוק המחאת חיובים, תשכ"ט-1969" ב-פירוש לחוקי החוזים, בעריכת ג' טדסקי סימן 34). שטר מטען אינו מסמך סחיר במובן זה שכן אין הוא מקנה למוסב קנין טוב יותר מזה שהיה בידי המסב (השווה 169-. 168th ed. P.p 17, , scrutton, on charterparties וכן paget, the law of bankig). אם תמצי לומר כי יש לראות במשיב מוטב במובן פרק ד' לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן - חוק החוזים) הרי גם אז תחול על המשיב תנית "השיפוט הזר" נוכח הוראת סעיף 37לחוק הנ"ל המורה אמור: "כל טענה שיש לחייב כלפי הנושה בקשר לחיוב תעמוד לו גם כלפי המוטב". סבורני, כי טענה בקשר לתניית "שיפוט זר" היא טענה "בקשר לחיוב", שכן טענה זו נובעת ממערכת היחסים שבין החייב לנושה ואינה טענה אישית בין צדדים אלה שאינה נובעת מן החוזה אלא מיחסים חיצוניים שבין החייב לנושה, כגון טענת קיזוז (השווה ג' שלו, "חוזה לטובת אדם שלישי" בפירוש לחוקי החוזים בעריכת ג' טדסקי סימן 74). 9. אדון עתה בשאלה אם המבקשות הרימו את הנטל המוטל עליהן להראות כי תניית "השיפוט הזר" בשטר המטען היא תניה ייחודית, להבדיל מתניית "שיפוט מקביל". בית-המשפט העליון דן בפסק-הדין הנ"ל ע"א 9/79 קרפול נ' הורביץ בפרשנותה של תניית ה"שיפוט זר" הנ"ל, אם ייחודית היא או מקבילה, כפי שנאמר על-ידיו (שם, בעמוד 266; 267): "מהותה של תניית השיפוט, אם ייחודית היא, אם מקבילה, נמדדת על פי לשונה של ההוראה. מכיוון שכך, ממילא ענין לנו בפירושה של לשון התניה, בענין זה התגבשו בפסיקה שני כללים הרלוואנטיים לעניינינו: ראשית, תניית שיפוט תתפרש כתניה ייחודית רק אם יש בה לשון מפורשת ובלתי מסוייגת המעניקה סמכות שיפוט לבית-משפט פלוני תוך שלילת סמכותם של בית-המשפט האחרים... ...בית-המשפט פסק כי אין לפרש הוראה זו כהוראת שיפוט ייחודית. על-מנת להקנות סמכות שיפוט ייחודית מפורשת, משלא עשו כן, יש לפרש את התניה האמורה כבאה אך לקבוע שהצדדים רשאים לתבוע בהנובר. שנית, במקרה של ספק יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה. כך, למשל, טבעי הוא כי בשטר מטען המנוסח והמודפס על ידי חברת שיט, השולחת אניותיה לרחבי תבל, תבקש החברה להגן על האינטרסים שלה, ולא תרצה להתדיין בכל נמל אפשרי בו תעגונה אניותיה, אלא תרצה להתדיין במקום הנוח לה (ע"א 433/64 (1) הנזכר, ע'166)". בית-המשפט מגיע לידי מסקנה כי תניית השיפוט באותו ענין שלפיו בתי-המשפט של מקסיקו-סיטי או ניו-יורק-סיטי "shall have jurisdictio" אינה נוקטת לשון ייחודית מפורשת. לשונה של תניה זו דומה ללשון התניות שנדונה בפרשת hoerter (אותן הבאנו תהא סמכות שיפוט ולא שעל-ידי כך נשללה סמכות השיפוט של בתי המשפט האחרים. לשונה של תניה זו דומה ללשון התניות שנדונה בפרשת Hoerter (אותן הבאנו לעיל) ובפרשת ע"א 347/71 פסח נ' לצ'ין (בע' 356) (שם נאמר: en cas de confilit" "ia tribunal d'izmir est compertent) בהם נפסק כי התניה קובעת סמכות שיפוט מקבילה ולא ייחודית. להלן מוסיף בית-המשפט (מפי כבוד השופט ברק), כי בנסיבות הענין ונוכח טיבו של שטר החוב הנדון, אין זה מתקבל על הדעת כי כוונת הצדדים היתה לקבוע בו סמכות שיפוט ייחודית העשויה לנגוד את האינטרסים של האוחז הפוטנציאלי, שהתכוונו להגן עליהם. לבסוף מאבחן בית-המשפט את תנית השיפוט שהיתה לנגד עיניו מתנית השיפוט שעמדה לנגד עיני בית המשפט בע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה" הנ"ל בה נאמר: All claims and disputes arising under and in connection with" ".this bill of lading shall be judged in the r.p.f. bucharest ואומר (שם, בעמ' 268): "בעוד שההוראה הנזכרת מנוסחת בלשון פעילה לפיה כל התביעות תידונה בבוקרשט הרי בעניננו הניסוח הוא 'סביל' והוא אך מעמיד סמכות שיפוט לבתי-המשפט במכסיקו סיטי ובניו-יורק סיטי בלא שתשתמע מכך שלילת סמכותם של בתי המשפט האחרים. אמת הדבר, בהוראה הנזכרת - כמו בענין שלפנינו - אין לשון יחודיות מפורשת, ובכל זאת נפסק כי התניה מעניקה סמכות יחודית אך הדבר מוסבר בכך שהצדדים באותו משפט לא כפרו בענין זה ואילו אצלנו שאלה זו שנויה היא במחלוקת. לבסוף - וזה העיקר - מטרתה של התניה ההיא לא תוגשם אלא אם היא תפורש כתניה יחוית, בעוד שבמקרה שלפנינו מטרתה של התניה לא תוגשם אלא אם היא תפורש כתניה מקבילה". לבסוף אימץ בית-המשפט העליון את פסק דינו של בית-המשפט המחוזי שלא לעכב את ההליכים על-פי התניה הנ"ל, בהיותה תניית שיפוט מקבילה, כשבית-המשפט מאבחן, את המקרה ואת מטרת תניית "השיפוט הזר" מהתניה שהותנתה בע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה". נראה לי, כי אם נחלק את ניסוחם של סעיפי שיפוט בשטרי מטען לסעיפים המנוסחים בלשון "פעילה" ובין סעיפים המנוסחים בלשון "סבילה" על-פי הנחיות בית-המשפט העליון בע"א 9/79 קרפול נ' הורביץ הנ"ל (שם, בעמוד 268) נראה, כי סעיפי שיפוט הקובעים כי לבית-המשפט הנכרי תהיה סמכות לדון בסכסוך בין הצדדים נכנסים לגדר הסעיפים הסבילים, ואילו סעיפים שנאמר בהם כי כל הסכסוכים הנובעים משטר המטען ידונו (בלשון צווי) בבית-המשפט הנכרי מנוסחים בלשון "פעילה". במקרה נא נקבע, כאמור, כי כל חילוקי הדעות יוכרעו בבתי המשפט הגרמניים. .(Shall be governed by" "...law...and decuded in the german courts Grman). זאת ועוד: בפרשנותו של סעיף כזה יש ליתן את הדעת לכוונת הצדדים ולמטרתם כפי שהיא משתקפת גם מכלל הנסיבות, כשאני מפנה במיוחד להוראת סעיף 25(א) לחוק החוזים המחייב פירוש חוזה לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהיא משתמעת מתוך החוזה, ובמידה שאינה משתמעת ממנו, מתוך הנסיבות. במקרה שלפנינו אין חולק על כך כי המבקשת מס' 1היא חברת ספנות גרמנית שמשרדה ומרכז ניהול עסקיה הינו בגרמניה. שטר המטען הוצא בעיר המבורג ונמסר לשולח (stoeckler gmbh) כפי שעולה משטר המטען עצמו, לאמור, הצדדים המקוריים לשטר המטען שנעשה בגרמניה הם שתי חברות גרמניות. החוק המהותי החל על שטר המטען הוא החוק הגרמני. כמו בע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה" הנ"ל גם כאן המדובר הוא במוביל השולח ספינותיו על פני הימים, שמקום מושבו הוא בגרמניה, וסביר הוא כי הוא אשר ניסח את שטר המטען רצה לדאוג לכך שכל סכסוך הנובע מביצועו של שטר המטען יתברר בבתי המשפט של מקום מושבו ולפי המשפט החל במקום מושבו. ואם היה עוד ספק באשר לאופייה הייחודי של תניית השיפוט בשטר מטען זה, הרי באה אותה הוראה בסעיף 2 הקובעת (בתרגומה העברי - שלי) כי: "במקרה שהדין של המדינה אשר בה מוגשת התובענה אינו מכיר בהסכם האמור הנ"ל בדבר הייחודיות של בית-המשפט הגרמני ו/או בהסכם בדבר הייחודיות של הדין הגרמני, יחולו כללי האג כפי שנחקקו באותה מדינה...". מדברים אלה משתמעת כוונתם החד-משמעית של הצדדים לראות בתניית השיפוט תניה ייחודית, הן במה שנוגע לשיפוט בתי-המשפט הגרמניים והן במה שנוגע לתחולת הדין הגרמני, שכן אלמלא כך, נשארת אותה תניה שהבאתי חסרת משמעות כלשהי. אין גם מקום לטענה כי "מאזן הנוחיות" מחייב לקיים את הדיון בישראל מן הטעם שמרבית העדים שיש להשמיעם בתביעה זו נמצאים בארץ. טענה דומה לכך נדחתה כבר על-ידי בית-המשפט העליון בע"א 422/64 "ציון" חברה לביטוח נ' מאטסחפיי הנ"ל (שם, בעמוד 307), שם נטען, כי הקשר היחיד בין המטען לבין המדינה הזרה (הולנד) הוא רק היותה של החברה המובילה חברה הולנדית, ובית-המשפט מדגיש כי הסיבה להעדפת בתי המשפט ההולנדיים טמונה בתניות שטר המטען להן הסכימה התובעת, וכוונתה של תניה זו היתה לתת לחברה ההולנדית את העדיפות הזאת, וטעמי נוחות בלבד ושאר טעמים שאין בהם כדי סיכול תביעתה של המערערת נגד המשיבה הראשונה אינם צריכים לשמש הצדקה להפרתו. אף בע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה" הנ"ל נקבע במפורש, כי שיקולי הנוחיות של בעל דין אחד לא די בהם כדי לפטור אותו מחבות חוזית, ומוסיף בית המשפט ואומר (שם, בעמוד 167): "בחוזה להובלה ימית טבעי הדבר שהצדדים מתגוררים במרחק רב אחד מהשני ונוחיותו של אחד היא אי-נוחיותו של השני, בעוד שעדי התובעות מתגוררות בארץ הפריקה, עד הנתבעת כגון אנשי הצוות מתגוררים בארץ מולדת האניה. בנסיבות אלה חייב אחד הצדדים לוותר לשני, ומן הצדק שהמוותר יהא מי שהסכים לכך בחוזה ההובלה, אלא אם יש בידו להוכיח שהדבר יגרום לסיכול הצדק". (השווה גם בע"א 138/70 greek south american line shippingנ' דומיניון חברה לביטוח הנ"ל). במקרה דנא יאמר גם, כי אין חולק על-כך כי על תביעת המשיב חל הדין הגרמני, ולפי שיטת המשפט שלנו יש להוכיח את הדין הגרמני כדין זר כדרך שמוכיחים עובדה. כאן יהא על המבקשות להביא עדים מומחים מגרמניה, ולא רק זאת, אלא שאם יוגש ערעור על פסק-הדין של הערכאה המקורית, ימצאו עצמן המבקשות מקופחות בשל כך שלצורך הדיון בערכאת הערעור יהיה דין מימצא של הערכאה המקורית בכל השאלות המשפטיות המתעוררות בתביעה זו כדין מימצא עובדתי שאפשרות ההתערבות בו (שלערכאת הערעור) מוגבלת היא. כיוצא בזה יש לדחות את הנימוק שיתכן ועיכוב ההליכים נגד המבקשות יביא לפיצול הדיון, מאחר והתביעה דנא הוגשה גם נגד הנתבעת השלישית. טענה זו כבר נדחתה מכל וכל בע"א 422/64 "ציון" חברה לביטוח נ' מאטסחפיי הנ"ל (שם, בעמוד 306) שם נאמר כי "עצם צרופם של נתבעים נוספים לתביעה אינו כשלעצמו יכול לשמש הכשר בידי המערערת (התובעת) כדי להתנכר להתחייבותה". (וראה גם ע"א 433/64 נברום מריטים בע"מ נ' "הסנה" הנ"ל). טענה נוספת כפי שהועלתה בתצהיר שהוגש מטעם המשיב היא כי אין לעכב את הדיון גם מן הטעם שמרבית תביעותיו של המשיב הן על-פי עילות שבנזיקין. בא-כוח המשיב לא חזר על טענה זו במהלך סיכומיו ועל כן יש לראותו כמי שזנח אותה, וגם לגופה אין בטענה זו ולא כלום. טענה נוספת בפי המשיב היא כי המבקשות פעלו בקשר לטובין הנדונים תוך התעלמות והתנערות מוחלטת מקיומו של שטר המטען. לצורך הדיון בבקשה זו בלבד אני יוצא מהנחה כי טענה זו הינה בחזקת אמת. בע"א 768/77 (טרם פורסם) ואשר העתקו צורף לסיכומי המבקשות נאמר על-ידי בית-המשפט העליון (עמוד 3 לפסק-הדין המודפס) כי הפרה יסודית של חוזה אינה גורעת כהוא זה מתוקפו של סעיף השיפוט הזר, ובנושא זה ההלכות שנקבעו לענין תקפותו של הסכם בוררות בין הצדדים ישימות גם לגבי סעיף שיפוט זר. בסיכום: אם היתה כאן הפרה יסודית של התניות של שטר המטען על-ידי המבקשות - כטענת המשיב - הרי שזוהי אחת הטענות החייבות להתברר כשבית-המשפט יברר את התביעה לגופה, ואין בעצם השמעת הטענה מפי המשיב כדי לסכל את סעיף השיפוט הזר. התוצאה היא, כי אני דוחה את כל הטענות שהעלה בא-כוח המשיב כי אין לעכב את הדיון מחמת חוסר תום לב של המבקשות בהגשת בקשתן. לפיכך אני מגיע לידי מסקנה כי המשיב לא הרים את נטל השכנוע המוטל עליו להראות כי אין לתת תוקף במקרה דנא לסעיף השיפוט הזר לפי שטר המטען הנידון. לפיכך אני דוחה את המבקש במידה והיא מתייחסת למבקשת מס' 2. אשר על כן, אני מחליט לעכב את הדיון בהליך שבין המבקשת מס' 1 לבין המשיב, בכפוף לכך שאם המשיב יגיש תביעה חדשה בגרמניה תוך שישה חודשים ממועד מתן החלטה זו, או בתוך שישה חודשים ממועד מתן פסק-דין בערעור והערעור יידחה, אם יוגש ערעור על החלטה זו, יהיה על המבקשות לוותר שם על טענת ההתיישנות, ואם למרות הוויתור ידחה בית-המשפט בגרמניה את תביעת המשיב מחמת התיישנות, יורשה המשיב לחדש את הדיון בתביעתו בבית-משפט זה. בקשת המבקשת 2 לעיכוב הדיון נדחית. המשיב ישלם הוצאות המבקשת מס' 1 לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 10 שקל בצרוף מע"מ; המבקשת מס' 2 תשלם הוצאות המשיב לרבות שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 000, 5 שקל בצרוף מע"מ. לחיובים הנ"ל יתווספו ריבית והפרשי הצמדה כמשמעותם בסעיף 1 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961, ממועד מתן החלטה זו ועד לתשלום המלא בפועל. ניתן היום, 13.8.1982, במעמד עו"ד מרכוס בהעברה מעו"ד פרידמן, בא-כוח המבקשים ועו"ד דרורי בשם המשיב. חוזהתניית שיפוטתניות בחוזהסמכות בינלאומית