קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עבודה במכירות בארה''ב - תביעת פיצויים: 1. לפנינו תביעתו של התובע להחזר עלות כרטיס טיסה, אבדן הכנסה ל- 3 חודשים, עוגמת נפש ופיצוי עונשי. 2. אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת - א. הנתבעת הינה חברה אחות לחברת LALI BEAUTY INC (להלן: "חברת האחות") אשר אוגדה בארה"ב ועוסקת במכירה קמעונאית בקניונים בארה"ב. ב. הנתבעת פרסמה מודעת "דרושים" באינטרנט ובעיתונות. הצדדים חלוקים על תוכן המודעה, האם מדובר בגיוס עובדים ע"י הנתבעת לעבודה בחו"ל במכירת מוצרי יופי מים המלח בקניונים כטענת התובע, או מודעה לקבלת הכשרה ובדיקות התאמה למכירת המוצרים באחד ממיקומי חברת האחות בארה"ב. ג. התובע, ביחד עם חברו מר רן מויאל, ענו למודעה ונפגשו עם מר אלון פרשטיין אשר עבד כמנהל פעילות הנתבעת בישראל. ד. מר פרשטיין הציג לתובע ולמר מויאל דוגמת הסכם התקשרות. הצדדים חלוקים האם חתמו על ההסכם. לא הוצג הסכם חתום. ה. התובע ומר מויאל טסו לארה"ב. ו. לתובע היתה ויזת B1/B2 שהיא ויזת תייר. ז. התובע ומר מויאל עברו תשאול ע"י מחלקת ההגירה והתובע סורב להיכנס לארה"ב והוחזר לארץ. 3. הראיות - מטעם התובע העידו התובע ומר מויאל ומטעם הנתבעת העיד מר פרשטיין. 4. טענות התובע - א. הנתבעת פרסמה מודעת "דרושים" באינטרנט לפיה היא מבקשת לגייס עובדים בחו"ל. ב. התובע נפגש עם נציג הנתבעת מר פרשטיין, נוהל מו"מ בארץ ואף הוכן הסכם עבודה שדוגמא ממנו מצורפת לתצהיר מר פרשטיין. ג. הנתבעת ניהלה מו"מ עם התובע שלא בתום לב. ד. הנתבעת התרשלה כלפי התובע בעצם אי הנפקת אישור עבודה/הדרכה כדין בארה"ב. כמו-כן המציאה לו "דף קשר" ובו טלפונים מנותקים. ה. רשלנותה של הנתבעת גרמה לכך שהתובע לא נכנס לארה"ב, גורש, לא עבד, לא הרוויח שכר מובטח ולא טייל בארה"ב כפי שתכנן. 5. טענות הנתבעת - א. התובע משנה גרסאותיו. בכתב התביעה טוען כי התקיימו יחסי עובד ומעביד בינו לבין הנתבעת ואילו בסיכומיו טען כי מדובר במשא ומתן לקראת חוזה. מדובר בהרחבת חזית אסורה. ב. הנתבעת הדריכה את התובע לומר את האמת בכניסה לארה"ב, דהיינו כי בא להתלמד ב- LALI ואח"כ לטייל בארה"ב. עוד הובהר לתובע כי האחריות לקבלת אשרת כניסה לארה"ב מוטלת עליו. ג. ויזת התובע B1/B2 מאפשרת עבודה לצורך הכשרה. ד. פקיד ההגירה התרשם שהתובע אינו דובר אמת ולכן לא אפשר לו להכנס לארה"ב. ה. בעדותו של התובע התגלו סתירות, הן לגבי השאלה האם חתם על הסכם עבודה והן לגבי מועד הוצאת הויזה. ו. בין הצדדים התנהל משא ומתן אשר לא הבשיל לחוזה עבודה, ואף לו היה מבשיל, הרי שהחוזה לא נחתם הואיל ושלטונות ההגירה של ארה"ב לא התירו את כניסת התובע. ז. לחלופין, אף אם נכרת החוזה, הרי שהיה זה חוזה עם תנאי מתלה. משלא התקיים התנאי החוזה בטל. ח. בין הצדדים לא התקיימו יחסי עובד ומעביד. התובע לא עבד כלל בנתבעת. ט. הסעדים המבוקשים ע"י התובע מקורם בעוולות שלטענת התובע נעשו מחוץ לגבולות ישראל. י. התובע חשף עצמו מרצון ובידיעה ברורה כי יתכן ושלטונות ההגירה בארה"ב לא יתירו את כניסתו. יא. התובע לא הוכיח את נזקיו. 6. ההכרעה - לאחר שבחנו את הראיות ואת טענות הצדדים להלן ההכרעה: המחלוקת הראשונה הטעונה הכרעה הינה מה הציעה הנתבעת לתובע ומהו ההסכם שנכרת, ככל שנכרת, בין הצדדים. 7. בעניין ההצעה קיבלנו את עדותו של התובע, לפיה המודעה שפרסמה הנתבעת באינטרנט עסקה בגיוס עובדים ע"י הנתבעת לעבודה בחו"ל במכירת מוצרי יופי מים המלח בקניונים. 8. טענת הנתבעת כי מדובר במודעה להכשרה של עובדים לצורך הרחבת הפעילות בארץ לא הוכחה, לא מתיישבת עם דוגמת החוזה וממילא אינה רלבנטית, כיוון שמר פרשטיין מודה כי מדובר למעשה בעבודה בארה"ב במכירת מוצרים בקניונים. בתצהירו מסר מר פרשטיין - "בזמן הרלבנטיים לכתב התביעה ביקש מר שרמן להרחיב את פעילותה של LALI אף לישראל. לצורך כך הוקמה הנתבעת וזו החלה בקבלת מועמדים לעבודה. על אדם המעוניין לעבוד בחברה לעבור הליך הכשרה של 6 חודשים ובדיקת התאמה למכירות של אחד ממוצרי LALI, באחד ממיקומי החברה בארה"ב. בתקופה הרלבנטית לכתב התביעה נכנסו כ- 10 מועמדים לארה"ב מתוכם נותרו 3 מועמדים. בדעת הנתבעת היה להתחיל את העבודה בישראל לקראת סוף שנת 2010 תחילת 2011 עם גיוס מספיק עובדים והקמת מערך בארץ. אציין מיד, כי התכנית לא יצאה אל הפועל ונדחתה לפרק זמן לא ידוע, עקב המצב הכלכלי הקשה, אשר פקד את ארה"ב ואירופה. הנתבעת פרסמה הודעות דרושים באינטרנט בעיתונות, למודעות ניגשו אנשים רבים, חלקם הגיע לארה"ב. הנתבעת אינה מתקשרת עם המועמדים בטרם הינם מגיעים לארה"ב וחותמים על חוזה העסקה דוגמת זה המצורף לתצהירי זה". כלומר אף לפי התצהיר מדובר בעבודה של ששה חודשים בארה"ב. 9. לא סביר כי לצורך עבודת מכירה של מוצרי יופי מים המלח נדרשת הכשרה של ששה חודשים, קל וחומר ששה חודשים בארה"ב. הנתבעת אשר פרסמה את המודעה היתה יכולה באמצעות הצגת המודעה לתמוך בגרסתה, כי מדובר בהכשרה. הימנעות הנתבעת מלהציג את המודעה מחזקת את המסקנה כי לו היתה מוצגת היתה תומכת בעדותו של התובע. יתירה מכך. מר פרשטיין מודה בעדותו כי במודעה היה רשום: "דרושים עובדים לעבודה בארה"ב" (פרוטוקול עמ' 12 ש' 11). 10. לא זו אף זו. מר פרשטיין צירף לתצהירו דוגמת חוזה העסקה. לטענת מר פרשטיין התובע לא נדרש לחתום על החוזה והוסבר לו כי חוזה ההתקשרות נועד למועמדים לאחר שמסיימים את תהליך ההכשרה (סעיף 5 לתצהיר מר פרשטיין). התובע ומר מויאל העידו כי חתמו על חוזה אם כי התובע טוען כי הסעיף הראשון בדוגמת החוזה לא היה בחוזה עליו הוא חתום. כך או כך, דוגמת החוזה אשר צורפה לתצהיר מר פרשטיין אינה תומכת בגרסת הנתבעת כיוון שיש בדוגמא תנאי מתלה לפיו הצליח העובד להיכנס לארה"ב. לגרסת מר פרשטיין החוזה היה אמור להיחתם רק לאחר הכניסה לארה"ב. אם כך לא ברור מדוע הוכנס התנאי. 11. מסקנתנו, אפוא, כי הנתבעת הציעה לתובע לעבוד במכירת מוצרי ים המלח בקניונים בארה"ב תמורת אחוזים מהמכירה והתובע קיבל את ההצעה, ולפיכך נכרת בין הצדדים הסכם, אף אם לא בכתב. 12. אלא שלתובע היתה ויזת B1/B2 ולא היה לו היתר לעבוד בארה"ב. עובדה זאת היתה ידועה הן לתובע והן לנתבעת. אשר לידיעת התובע, התובע נשאל בחקירתו הנגדית איזו ויזה הוציא והשיב: "יש לי את הויזה בדרכון, אני מעיין בדרכון זו ויזה B1/B2. זו ויזת תייר". (פרוטוקול עמ' 9 ש' 33). ובהמשך אישר לשאלת בית הדין כי ידע שעם ויזת תייר אסור לו לעבוד בארה"ב. (פרוטוקול עמ' 10 ש' 17-18). כך גם אף העד מטעמו מר מויאל השיב לשאלה אם ידע שאסור לו לעבוד בארה"ב: "זה לא סוד, כבר בארץ ידעתי שאסור לי לעבוד בארה"ב". (פרוטוקול עמ' 9 ש' 2-3). 13. איננו מקבלים את גרסת עד הנתבעת לפיה היתה לתובע ויזת הכשרה. למר פרשטיין הוצגה ויזת התובע B1/B2 והוא נשאל האם זאת ויזת עבודה, והשיב: "כן, בהגדרת הכשרה" (פרוטוקול עמ' 11 ש' 5). בתשובה לשאלה מה פירוש הכשרה מפרט העד את העבודה לה נדרש המועמד. אין ספק כי מדובר בתיאור של עבודה וכי הויזה של התובע לא אפשרה זאת. כאמור, הנתבעת והתובע ידעו כי לתובע לא היה היתר לעבוד בעבודה שהוצעה על ידי הנתבעת. 14. התובע טוען כי הוטעה וכי סבור היה כי מדובר בהעסקה לגיטימית. התובע הציג תמליל שיחה בינו לבין מר פרשטיין אחרי שחזר לארץ, וכך אומר התובע: "לא יודע, הייתי בטוח שהכל בסדר, הכל חוקי, אני מגיע פתאום אה... כל הטלפונים לא זמינים, הכל נראה פיקטיבי, אומרים לי אין חברה כזאת בכלל. יש חברה כזאת בכלל (לליב ביוטי) U.S יש דבר כזה?" (תמליל שיחה עמ' 3 ש' 23-25). אלא שלאור עדותו לא קיבלנו את טענת התובע כי לא ידע שמדובר בהעסקה שאינה לגיטימית. 15. תמיכה לידיעתו כי ידע שמדובר בהעסקה שאינה לגיטימית הינה תשובותיו לפקידת ההגירה (נספח ג' לתצהיר התובע) שאינן תואמות את המציאות, לפיה הינו מועסק בנתבעת 6 חודשים כמנהל מכירות האחראי על 4 עובדים אחרים ואשר הגיע לארה"ב כדי ללמוד על מוצרים חדשים כדי למכרם בישראל. Q: How long have you been employed by lali beauty? A: 6 months. Q: What are you duties and responsibilities as a salesperson for lali beauty? A: I push the business. I organize the sales. I take care of the employees and running from place to place. We have tow locations and I have to see there is enough product. Q: How do you push the business? A: With people, trying to sell the product. I talk to people selling the products. Q: What type of products does lali beauty sell? A: Make up, dead sea products, cosmetics. : Q: What is the purpose of your travel to the united states? A: I com to learn about new products, to sell in Israel. התובע נמנע מלמסור את האמת כדי לנסות ולהיכנס לארה"ב כדי לעבוד בה על אף שהויזה שהיתה ברשותו לא אפשרה לו עבודה. 16. התובע, לבקשת פקידת ההגירה מסר את כתובת המעסיק ומספר טלפון כפי שנמסרו לו על ידי הנתבעת. שני הטלפונים לא היו מחוברים ובטלפון סלולארי ענה בחור שטען שהוא קרוב משפחה של מנהל הנתבעת ואמור לאסוף את התובע ואת מר מויאל. התובע בסוף התחקור סורב להיכנס לארה"ב. 17. האם זכאי התובע לסעד ומהו - כאמור, בין הצדדים נחתם הסכם ליצירת יחסי עובד ומעביד. בפועל לא החל התובע לעבוד כיוון שסורב להיכנס לארה"ב. הן התובע והן הנתבעת ידעו בעת שקיימו משא ומתן ובעת שנכרת ההסכם כי מדובר בהעסקה שאינה לגיטימית לאור העובדה כי לתובע אין היתר עבודה בארה"ב. לפיכך, בבואנו לשקול האם יש לחייב את הנתבעת בפיצוי, יש לטעמנו להטיל את האחריות לנזק של התובע על שני הצדדים ולאמץ את הרציונל של דוקטרינת האשם התורם על אף שבמקור מדובר בהגנה למפר חוזה וספק אם במקרה זה ניתן לקבוע כי הנתבעת הפרה את החוזה. באשר להגדרה של מושג זה נאמר: "הגנת האשם התורם הינה הגנה העומדת למפר חוזה כנגד הנפגע כאשר זה האחרון תרם באשמו לנזקיו. תוצאת תחולתה היא חלוקת נטל הנשיאה בנזקיו של הנפגע בין שני הצדדים לחוזה. הגנת האשם התורם מביאה לידי חלוקת אחריות אנכית, הנובעת מאחריות נפרדת לנזקים או לחלקי נזק שונים". (אריאל פורת, הגנת אשם תורם בדיני חוזים, עמ' 13-14). הטענה כי דוקטרינת האשם התורם אינה חלה בדיני חוזים נדחתה על ידי בית הדין הארצי לעבודה: "הטענה כי דוקטרינת האשם התורם אינה חלה עת עסקינן בדיני חוזים - אינה נכונה. הלכה פסוקה היא כי ניתן להפעיל את דוקטרינת האשם התורם גם עת עסקינן בדיני חוזים בכלל, ועת עסקינן בהפרת חוזה עבודה בפרט (ע"ע 499/07 אלפרן - סיפן מוליכים למחצה בע"מ, טרם פורסם, ניתן ביום 10.8.1999). הפעלת דוקטרינה זו בדיני החוזים נסמכת בעיקרה על עקרון תום הלב והיא מהווה חריג לכלל הקובע אחריות מוחלטת של המפר כלפי מי שניזוק מן ההפרה". אשר לאופן חלוקת הנזק נאמר: "נראה כי רצוי להימנע מלקבוע מבחנים קשיחים לחלוקת הנזק ובמקום זאת להיעזר בשורה של מבחני עזר וקריטריונים שיסייעו בחלוקה צודקת של הנזק בכל מקרה על פי נסיבותיו. בחלוקת הנזק יש להביא בחשבון את היחס בין חומרת ההפרות של הצדדים, ראוי להתחשב במידת האשם שדבק בפעולותיו של כל אחד מהם, ויש להשוות את התרומה הסיבתית של כל אחת מההפרות לנזק. במקרים מסויימים יש מקום להבחין בין המשקל שניתן לאינטרס ההסתמכות של הצדדים לבין זה הניתן לאינטרס הציפייה. במקרים אחרים יש מקום לבחון אם מטעמים של מדיניות משפטית ראוי להטיל על צד אחד לחוזה אחריות רבה יותר. שיקולים אלו ואחרים יובאו בחשבון כשהמטרה היא חלוקה צודקת של הנזק בהתחשב במאפייניו של המקרה הנדון". (ע"א 3940/94 שמואל רונן חברה לבניין ופיתוח בע"מ - נ' - ס.ע.ל.ר חברה לבנין בע"מ פ"ד נב' (1) 210 בעמ' 227). 18. מן הכלל אל הפרט - כאמור, מדובר בהסכם לעבודה בארה"ב, שאינה לגיטימית, נוכח העובדה כי לתובע לא היתה ויזה המתירה לו לעבוד בארה"ב. שני הצדדים היו מודעים לעובדה זו ולתוצאה האפשרית כי יתכן והתובע יסורב להיכנס לארה"ב. יחד עם זאת, נתנו משקל לעובדה כי הנתבעת היא שיזמה את ההצעה, פרסמה את המודעה ו"ציידה" את התובע ב"דף קשר" שאמור היה לסייע לו לשכנע את פקיד ההגירה להתיר לו להיכנס לארה"ב. בפועל שניים מהטלפונים אשר צוינו לא היו מחוברים. לשיקולים אלה יש משקל בתביעה להחזר עלות כרטיס הטיסה. 19. טענת התובע לזכאות לאבדן הכנסה ל- 3 חדשים נדחית. התובע לא הוכיח כי מדובר בהתחייבות לתקופת עבודה מינימאלית ואף מר מויאל העיד כי עבד שלושה חודשים בלבד כיוון שלא מכר מספיק ובסה"כ הרוויח אולי 550 דולר, וגם זה בהגזמה. התובע לא הוכיח כי היה משתכר 500 דולר לחודש כפי שעולה מכתב התביעה. 20. לאחר ששקלנו את הנסיבות כמפורט, מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בגובה עלות כרטיס הטיסה לארה"ב. הגם שלתובע כאמור אשם תורם חייבנו את הנתבעת במלוא כרטיס הטיסה, וזאת לאור העובדה כי היא זו שיזמה את ההצעה וכי התרשלה בציון מספרי טלפון אשר אינם זמינים. יחד עם זאת, לאור אשמו התורם של התובע, לא מצאנו מקום לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין עוגמת נפש או פיצוי עונשי כלשהו. 21. אשר לעלות הכרטיס, התובע טוען כי מדובר בסכום של 1,500 דולר השווה ל- 5,700 ₪. התובע לא הציג כרטיס טיסה. נתנו אמון בגרסת התובע אשר לעלות הכרטיס, שלא נסתרה. לפיכך תשלם הנתבעת לתובע פיצוי בשווי של 5,700 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל, וזאת תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין. בנסיבות העניין ומשרוב התביעה נדחתה, כל צד ישא בהוצאותיו. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין. פיצוייםארצות הברית (ארה"ב)