קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא עונש על חטיפה ושוד: השופטת ע' ארבל: ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 52958-01-11 (כבוד השופטת ח' הורוביץ), אשר השית על המשיב 28 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי ופיצוי כספי בסך 20,000 ש"ח למתלוננים. העובדות הצריכות לעניין 1. המשיב הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן. על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ד.א ו-א.א (להלן: האחים או המתלוננים) נסעו ברכב והבחינו במשיב שחיכה בתחנת אוטובוס בחדרה וסימן לרכבים לעצור על מנת להסיעו. ד.א, אשר נהג ברכב, עצר  את הרכב והציע להסיע את המשיב למחוז חפצו. המשיב התיישב מאחורי הנהג ובשלב מסוים שלף מברג, הצמיד אותו לצווארו של ד.א והורה לו לנסוע למקום מבודד סמוך. בדרך לשם, ובשל החשש והפחד מהמשיב, ד.א עלה על מדרכה והתנגש עם הרכב בתמרור. לאחר שהגיעו למקום, הורה המשיב לאחים לצאת את הרכב ולמסור לו את כל חפציהם, לרבות הטלפונים הסלולאריים שלהם וארנקו של ד.א. בהמשך, נכנס המשיב לרכבם של האחים במטרה לגנוב אותו תוך שהוא מאיים עליהם כי אם יודיעו על כך למשטרה הוא יגיע לביתם וירצח אותם ואת משפחתם. המבקש נהג עם הרכב לנתניה, שם החנה אותו ויצא ממנו. לאחר שחזר אל הרכב גילה שאינו יכול להתניע אותו שכן התנעתו כרוכה בהקשת קוד סודי שאותו לא ידע. בעקבות זאת, התקשר באמצעות הטלפון הנייד ששדד מד.א למכשיר הטלפון של אמו של ד.א מספר פעמים תוך שהוא מתחזה לד.א, וזאת במטרה לשכנעה למסור לו את הקוד. בהמשך, חזר המשיב לחדרה, שלא באמצעות הרכב, רכש מזון באמצעות כרטיס האשראי של ד.א וניסה לבצע שתי רכישות נוספות אשר נכשלו בשל דחיית העסקאות על ידי חברת כרטיסי האשראי. למחרת בבוקר אותר רכבם של המתלוננים בנתניה והוחזר לבעליו, כאשר כתוצאה ממעשיו של המשיב נגרם לו נזק בסך 15,259 ש"ח. 2. בעקבות הודאתו של המשיב, הרשיע אותו בית המשפט המחוזי בעבירות של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק; איומים לפי סעיף 192 לחוק; והונאה בכרטיס חיוב לפי סעיף 17 לחוק כרטיסי חיוב, התשמ"ו-1986. 3. מפאת גילו הצעיר של המשיב, הוסכם בין הצדדים כי יוכן בעניינו תסקיר שירות מבחן. מהתסקיר עלה כי המשיב נולד ברוסיה ונוכח קשיים כלכליים והיעדרותם הרבה של הוריו מהבית הוא נשלח ללמוד בפנימייה, בה ניסה להתאבד בגיל 13 על רקע קשיי השתלבות. לאחר שהוריו התגרשו, התגורר המשיב זמן מה עם אביו ברוסיה ולאחר מכן שב לישראל נוכח חילוקי דעות עם אביו. בתקופת נערותו התחבר המשיב לנערים אשר נהגו לשתות אלכוהול ומאז הוא נוהג לשתות כמויות גדולות של משקאות חריפים. שירות המבחן התרשם כי המשיב פיתח התמכרות לאלכוהול וכי הוא מתקשה לשלוט בכעסיו ודחפיו במצבי שיכרות. מאז ביצוע העבירות ניסה המשיב לפנות למטפלת אלטרנטיבית לשם התמודדות עם בעיית השתייה, אולם טיפול זה נחל כישלון. כמו כן צוין כי מעורבותו של המשיב בעבירות אינה משקפת ערכים ודפוסים עבריינים אלא הינה ביטוי לקשייו הרגשיים המצריכים התערבות טיפולית להפחתת הסיכון להישנותן. משכך, המליץ שירות המבחן להעדיף את הפן השיקומי ולשלבו במסגרת של קהילה טיפולית סגורה. 4. בגזר הדין, עמד בית המשפט המחוזי על חומרת העבירות שבהן הורשע המשיב ועל הנסיבות בהן בוצעו. המתלוננים בתמימותם אספו את המשיב כדי ליתן לו הסעה, ותחת זאת הוא חטף אותם וגזל את רכושם. עוד צוין כי עקב האיום והפחד שהפעיל עליו המשיב, נקלע ד.א לתאונה אשר רק בנס תוצאותיה לא היו חמורות יותר. בשל הנסיבות החמורות של המקרה, אשר בית המשפט קבע כי הן בוצעו בשיקול דעת ובתכנון, לא אומצה המלצת שירות המבחן. לזכותו של המשיב זקף בית המשפט את עברו הנקי, את העובדה שלקח אחריות למעשיו והביע צער וחרטה, את נסיבות חייו הקשות כפי שהשתקפו בתסקיר שירות המבחן ואת הודאתו בכתב האישום המתוקן. 5. מתסקירו המשלים של שירות המבחן עולה כי המשיב מפחית מחומרת התמכרותו לאלכוהול, ועל רקע זה סבור כי אינו זקוק לטיפול גמילה אינטנסיבי. עוד צוין בתסקיר כי הוצע לשלב את המשיב בפרויקט "מאסר ראשון" אולם הוא סרב מאחר שההשתתפות בפרויקט הצריכה מעבר לאגף אחר בבית הסוהר. טענות הצדדים 6. הערעור שלפנינו מופנה נגד עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב. לטענת המערערת, העונש אינו הולם את חומרתם הרבה של מעשי המשיב ואת נסיבות ביצוען, ומכאן שאין בו כדי להוות גורם מרתיע דיו כלפיו וכלפי עבריינים פוטנציאליים. נטען כי השילוב בין מעשיו של המשיב - מרגע שהמתין לרכב שייקח אותו, דרך החטיפה והשוד של המתלוננים ועד לעובדה שניסה להשיג את מספר הקוד של הרכב בכזב מאמם - מעיד כי הוא פעל בתכנון, בשליטה ובקור רוח. בנוסף, נטען כי אין בשיקולים לקולא שמנה בית המשפט כדי להביא להקלה כה גדולה עם המשיב. המערערת ערה לנסיבות חייו של המשיב ולטענותיו כי היה מכור לאלכוהול, אולם למרות הצהרותיו לא עשה ניסיון של ממש להיגמל מאלכוהול והוא מסרב להשתתף בטיפול שהוצע לו בין כותלי בית הסוהר. 7. באת כוח המשיב סבורה כי העונש שהושת על המשיב הינו עונש חמור בהתחשב בגילו הצעיר ועברו הנקי, בכך שהודה בהזדמנות הראשונה במעשים ובחרטה שהביע. עוד נטען כי התיאור בתסקיר המשלים הינו מוגזם במובן זה שהמשיב אינו צורך כיום כמויות גדולות של אלכוהול. עם זאת, הביעה באת כוח המשיב תקווה כי הוא יבחר באפיק טיפולי לשם התמודדות עם בעיית האלכוהול וקשייו הרגשיים. הכרעה 8. לאחר שעיינו בנימוקי הערעור ושמענו את טיעוני הצדדים בדיון, מצאנו כי דין הערעור להידחות. כידוע, נקודת המוצא היא שלא בנקל תתערב ערכאת הערעור בעונש המאסר שהושת על ידי הערכאה הדיונית. התערבות כאמור שמורה למקרים חריגים, כגון אם נמצא כי העונש חורג באופן קיצוני מרף הענישה הנוהג, או כי נפלה בגזר הדין טעות היורדת לשורש העניין (ראו למשל: ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי, פס' 8 לפסק דינו של השופט גרוניס (, 3.7.2006)). לא מצאנו כי המקרה דנן נמנה עם המקרים החריגים הללו. 9. תחילה נדגיש כי לא נעלמה מעינינו חומרת מעשי המשיב. חומרה זו באה לידי ביטוי בכך שהוא התנהל על פי דפוס פעולה שתוכנן מראש ובוצע בתעוזה רבה ובקור רוח. המשיב הצטייד מבעוד מועד במברג שבאמצעותו איים על נהג הרכב, התיישב מאחוריו, ידע לכוונו למקום מבודד סמוך ושדד את חפציהם ורכבם של המתלוננים תוך איום מפורש שאם ידווחו על כך למשטרה הוא ירצח אותם ואת משפחתם. לאחר מכן הותיר אותם במקום מבודד כשהם חסרי פרוטה ומבלי שיש באפשרותם ליצור קשר עם משפחתם. המשיב אף התקשר לאמם של המתלוננים תוך שהוא מתחזה לבנה וזאת על מנת להשיג ממנה במרמה את הקוד להנעת הרכב. לבסוף, השתמש המשיב בכרטיס האשראי ששדד מנהג הרכב. בית משפט זה עמד זה מכבר על התופעה המכוערת של שוד נהגים וגניבת רכבם: "לאחרונה אנו עדים לתופעה שלא היתה מוכרת עד כה, כאשר בצמתים מרכזיים ואף בטבורה של עיר, מותקפים נהגים באלימות רבה, מוצאים מרכבם והעבריין נמלט עם הרכב שגנב מהזירה. זהו גלוי נוסף של נחשול האלימות השוטף את המדינה, המתאפיין בתעוזה רבה של המבצעים ופריקת עול מוחלטת, עד שאזרחים שוב אינם בטוחים גם במקומות שעד כה התהלכו או נסעו בהם ללא חשש." (ע"פ 7672/06 מדינת ישראל נ' אבו עמרה, עמ' 4-3 לפסק הדין (, 6.3.2007)). 10. ואכן, בגין מקרים מסוג זה יש להשית עונש מאסר חמור ומרתיע. עם זאת, אין ספק כי נסיבותיו האישיות של המשיב חריגות הן, ובית המשפט מצא להקל עמו בהתחשב בהן ובשיקולים נוספים שפורטו בגזר הדין, וביניהם גילו הצעיר, עברו הנקי, הודאתו בהזדמנות הראשונה והחרטה הכנה שהביע. גם אנו סבורים שהיה מקום להקל עם המשיב על רקע שיקולים אלה. לסיכום, התרשמנו כי בית המשפט המחוזי שקל את כל השיקולים הרלוונטיים וערך ביניהם איזון ראוי ולכן העונש שהושת על המשיב לא מצדיק את התערבותנו. 11. לא נסיים בלי להדגיש את החשיבות שבהענקת טיפול למשיב, שיהיה בו כדי לקדם את שיקומו בין כותלי בית הסוהר ולעזור לו להתמודד עם קשייו הרגשיים. גורמי הטיפול בשירות בתי הסוהר סבורים כי למשיב רקע של שימוש מזיק באלכוהול והוא נמצא בסיכון לפיתוח התמכרות. בנוסף, כאמור, שירות המבחן התרשם כי המשיב מתקשה לשלוט בדחפיו התוקפניים כשהוא שיכור. דברים אלה מדגישים את החשיבות שבשילובו של המשיב במסגרת טיפולית מתאימה, וזאת לשם מניעת חזרתו לעולם הפשע. אמנם המשיב מביע לעת עתה התנגדות לטיפול, אולם אנו מקווים בכל לב כי בעת שהותו בין כותלי בית הסוהר ישנה עמדה זו וישכיל לקבל ולנצל את הכלים הדרושים לו לצורך שיקומו.  הערעור, אפוא, נדחה. חטיפהמשפט פלילי