קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פיצוי על נזק שנגרם ע''י דחפור צה''ל: לפניי תביעה כספית בגין גרימת נזק שלא כדין לרכבו של התובע ביום 4.1.2007 , בפגיעת דחפור של צה"ל ברכב ללא כל התראה או סיבה מוצדקת. טענות הצדדים: התובע טוען כי הוא הבעלים של רכב מסוג מרצדס S320הנושא לוחית רישוי פלסטיני מספר 65-373-90 שנת ייצור 1996 (רישיון הרכב צורף כנספח א' לכתב התביעה, להלן-"הרכב"). ביום 4.1.2007 בין השעות 16:00-18:00 חנה הרכב מול משרדו בעיר אלבירה שבנפת רמאללה. בעת שהרכב חנה לצד הכביש, פעלו כוחות צה"ל בסיוע דחפורים באזור. דחפור של צה"ל פגע ברכב , ללא כל סיבה סבירה ומבלי שניתנה התראה להזזת הרכב עובר לפעולת הדחפור במקום בו חנה הרכב (להלן-"האירוע"). הפגיעה ברכב , נעשתה בזדון והסבה לו נזקים כבדים הואיל והרכב נהפך, פעם אחר פעם ע"י הדחפור ללא נקיטת אמצעי זהירות כלשהו בהזזתו. הנזק הישיר שנגרם לרכב עומד ע"ס של 32,500 ₪ (חוות דעת שמאי צורפה כנספח ב' לכתב התביעה) וכן נגרמו לתובע נזקים עקיפים. התובע טוען כי האחריות לאירוע מוטלת על הנתבעת 3 (להלן-"הנתבעת") וכן על הנתבעים 1 ו- 2 כאורגנים שלה שגרמו נזק במתכוון לרכושו על ידי הסגת גבול, הפרת חובה חקוקה וכן בהפרת זכויות יסוד על פי הדין. לחילופין ניטען כי הנתבעים גרמו לנזקיו, משלא כיבדו את זכויותיו כמתחייב על פי הדין הבינלאומי המנהגי וההסכמי ועל פי משפט העמים החל על שטח כבוש, בהריסת רכושו בין אם במתכוון ובין אם ברשלנות. לדידו, גרימת הנזק נעשתה בוונדליזם ונקמנות, תוך שימוש בדבר מסוכן שהיה בחזקת הנתבעים. לפיכך, על הנתבעים הנטל להוכיח שהשימוש בדחפור נעשה כדין בבחינת ה'דבר מדבר בעד עצמו'. לראייה הציג התובע תיעוד של האירוע בסרטונים שהוצאו לדבריו ממצלמות אבטחה של עסקו הסמוך למקום חניית הרכב (נספח ב' לתצהירו , להלן-"הסרטון"). לפיכך, על הנתבעים לפצותו על מלוא נזקיו בגין האירוע המגיעים לסך של 40,761 ₪. הנתבעים דוחים את טענותיו של התובע. לטענתם, לא הוכחו זכויותיו ונזקיו של התובע ברכב ולא הוכחה אחריותם לנזק הנטען ומוכחש. פעולתה של הנתבעת התבצעה במסגרת מבצע צבאי ללכידת מבוקש במסגרת פעולותיה למיגור הטרור. במהלך המבצע, הופעלו מטענים ובוצע ירי מאסיבי לעבר כוחות צה"ל. נזקי התובע, אם יוכחו, נגרמו במסגרת 'פעולה מלחמתית' כמעשה מדינה (Act Of State) . בהתאם לכך, עומד לנתבעת פטור מאחריות מפני תביעות אזרחיות לפי הוראת סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה),תשי"ב-1952(להלן-"חוק הנזיקים האזרחיים"). הנתבעים הוסיפו וטענו כי התובע לא הוכיח את תחולת הדין הבנילאומי על התביעה ואת תוכנו. הנתבעים 1 ו-2 טענו כי דין התביעה כנגדם להימחק או להידחות בהיותם ממלאי תפקיד מטעם הנתבעת במסגרת פעולותיה ואינם אישיות משפטית הניתנת לתביעה במשפט אזרחי. לגופו של האירוע, הכחישו הנתבעים את נסיבותיו ואופן התרחשותו כמוצג ע"י התובע. לטענתם, התנהל במועד האירוע מבצע רחב היקף ככינויו: "מבחן לשכה" ללכידת מבוקש. במהלך המבצע הופעלו מטענים ובוצע ירי מאסיבי לעבר כוחות צה"ל והוכחש כי בוצעה פעולה שלא כדין בגרימת נזק פח לרכב. בנוסף טענה הנתבעת כאמור לעיל, כי אם ייקבע כי נגרם נזק לרכב במסגרת המבצע, היא אינה אחראית לנזק, בהיות המבצע בגדר "פעולה מלחמתית" המנויה בסעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים. זאת ועוד, בהתאם לסעיף 5א. לחוק אין להחיל את הוראות סעיפים 38 ו-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] על האירוע הואיל ופעולותיה היו מוצדקות ונעשו כדין ודין התביעה להידחות. דיון ומסקנות: על מנת להכריע בשאלת החבות של הנתבעת לאירוע ותוצאותיו, בחנתי את הראיות שהובאו מטעם הצדדים וצפיתי בסרטון שהוצג ע"י התובע. סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים קובע: "אין המדינה אחראית בנזיקים על מעשה שנעשה על ידי פעולה מלחמתית של צבא-הגנה לישראל". תכליתה של ההוראה, להוציא מתחולת דיני הנזיקין פעולות מלחמתיות שדיני הנזיקין לא נועדו להתמודד עם אותן סוג פעולות ואין את הכלים לעשות כן (ראו: בג"ץ 8276/05 עדאלה נ' שר הבטחון , ניתן ביום 12.12.2006). ביום 24.7.2002, הרבה לפני מועד האירוע, התקבל תיקון לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה) (תיקון מס' 4) התשס"ב-2002 ס"ח 1862 (להלן-"תיקון מס' 4") שהגדיר את המונח "פעולה מלחמתית" והביא לצימצום משמעותי של אחריות כוחות הביטחון בביצוע פעולות למיגור הטרור (ראו: ע"א 8384/05 סאלם נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7.10.2008). תיקון מס' 4 קובע: "פעולה מלחמתית"- "לרבות כל פעולה של לחימה בטרור, במעשי איבה או בהתקוממות, וכן פעולה לשם מניעתם של טרור, מעשי איבה או התקוממות שנעשתה בנסיבות של סיכון לחיים או לגוף". התיקון, לא הוחל רטרואקטיבית ולא בא להחליף את ההגדרות שנקבעו בפסיקה ל"פעולה מלחמתית" כי אם להוסיף עליהן (ע"א 4471/08 סעדה נ' מדינת ישראל, ניתן ביום 7.11.10 , סעיף 15 לפסק הדין, ורע"א 3675/09 מדינת ישראל-משרד הביטחון נ' מוחמד מחמוד סאלח דאוד, ניתן ביום 11.8.11 ). טבעה של פעולה שאופייה מלחמתי שתיצור סיכונים מיוחדים, המצריכים התייחסות שונה ונפרדת שאינה טבעית לדיני הנזיקין (ראו: ע"א 4112/09 מוחמד זגייר נ' המפקד הצבאי באיזור יהודה ושומרון , ניתן ביום 3.1.12). הגדרת "פעולה מלחמתית" נועדה להבטיח את הגשמת התכלית שביסוד מתן פטור לנתבעת לפי הוראת סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים בהתאמתו למצבי מלחמה. בד בבד, יש להבטיח בחינה פרטנית של כל מקרה לגופו על מנת שהפטור, לא יחול על מעשים "אזרחיים", שאינם ראויים לו. עובר להחלת תיקון מס' 4 נקבעו במסגרת פסק הדין בע"א 5964/92 בני עודה נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(4) 1 קריטריונים לבחינה וסיווג של "פעולה מלחמתית" ונקבע: "...יש לבחון את כל נסיבות האירוע. יש לבדוק את מטרת הפעולה, את מקום האירוע, את משך הפעילות, את זהות הכוח הצבאי הפועל, את האיום שקדם לה ונצפה ממנה, את עוצמת הכוח הצבאי הפועל והיקפו ואת משך האירוע. כל אלה זורקים אור על אופיו של הסיכון המלחמתי המיוחד שהפעולה גרמה". אם נגרם נזק במהלך "הפוגה" בפעולה המלחמתית, "אילו המשיב היה נפגע בזמן, במקום או בהקשר נפרדים מאלה של שיא הפעולה" ואין להפריד הפרדה מלאכותית בין חלקי הפעולה (ראו: רע"א 3866/07 מדינת ישראל נ' עאטף נאיף אלמקוסי, ניתן ביום 21.3.12 , סעיף 27 לפסק הדין מפי כב' השופט ח' מלצר, להלן- "פרשת אלמקוסי" ורע"א 10482/07 לואא ח'אלד עלאונה נ' מדינת ישראל-משרד הבטחון , ניתן ביום 17.3.10). מנגד, במקרים בהם קיים פסק זמן ב"פעולה המלחמתית", באותו פרק זמן מתחדדת האחריות כלפי חפים מפשע ופעולה רשלנית במהלכו, אינה יכולה להנות מחיסיון. התובע טען כי הרכב טולטל וניזוק כתוצאה מהרמתו והשלכתו על הקרקע ע"י דחפור ('שופל') של צה"ל שפעל במקום בו חנה הרכב . עדי הנתבעים לא נכחו במקום האירוע בהתרחשותו ולפיכך, עדותם אינה רלוונטית לשיטתו. העדים, לא נהגו בדחפור שפגע ברכבו ואין בידם להעיד בשאלת גרימת הנזק במהלך פעולת הדחפור ועדותם היא "עדות אווירה" בלבד. בנוסף טען התובע, כי יומני המבצע ותיק המוצגים שהוצגו ע"י הנתבעת אינם קבילים משלא הוגשו ע"י עורכם. הנתבעת אמנם אינה אחראית בנזיקין על מעשה שנעשה בתחום הרשאה חוקית אך בנסיבות דנן לשיטתו, היא התרשלה במעשיה. הנתבעים, לא הציגו את הנהלים וההנחיות בנוגע לפעולת נהג הדחפור ולא הוצג תדרוך שניתן לו לפני ביצוע הפעולה. לא נסתרה טענתו על התרשלותה של הנתבעת והעדויות מטעם הנתבעים הינן עדויות סברה פסולות שכן, מי שפיקד על פעולת הדחפורים ונטל חלק בתדריכים לא התייצב להעיד ולא היה בידי העדים להעיד על אותן הנחיות, אם ניתנו. לטענת התובע, הסרטון מוכיח שלא הייתה כל פעילות יוצאת דופן באיזור בו חנה הרכב, שחייבה פגיעה בו בעת שהרכב חנה לצד הכביש. התובע אינו טוען כנגד תחולת תיקון מס' 4 לחוק במועד האירוע אך לטענתו בחינה פרטנית של האירוע מלמדת, שאין זהות בין האירוע ובין המבצע לאיתור מבוקש בבניין לשכת עורכי הדין ברמאללה בהתחשב במרחק בין מקום האירוע והמקום בו התקיים מבצע איתור מבוקש ובשל שוני במטרת שתי הפעולות. עסקינן לדידו, במרחק של 1.5 ק"מ בין רכבו ובין מקום המבצע ללכידת המבוקש. בנוסף טען התובע כי לא היו מצוקה או סיכון ממשי ואיום לחיי החיילים. לפיכך, מדובר בפעולת 'שיטור' של פתיחת ציר על ידי 'שופל' ולא ב"פעולה מלחמתית" כהגדרתה בתיקון מס' 4 לחוק הנהנית מפטור מאחריות בנזיקין. מהעדויות עולה כי הרקע לאירוע הוא פעילות יזומה של צה"ל במסגרת במבצע "מבחן לשכה" שמטרתו הייתה לכידתו של המבוקש , רביע חמאד. בפעילות זו זו נקלעו הכוחות בהתנגדות וספגו מתקפת אש שהיוותה סכנת חיים לכוח . לפיכך, נכנסו כוחות צה"ל לעיר במטרה לחלץ את הכוח הצבאי שהיה מצוי כבר בעיר. במענה לשאלה אם מטרת הפעולה לא היתה רק 'לעצור אדם, את אותו מחבל ולשלוף אותו ולצאת' השיב סא"ל ד.פ. בעדותו: " זו היתה מטרה של יחידה מסויימת. משהו השתבש בחילופי האש של היחידה הזו , פעלו בצורה מאוד מסוערבת , לבד בעיר בשלב זה, ברגע שזה הסתבך שם הם התבצרו במבנה , ההמון סגר עליהם , הכח נקלע לסכנת חיים , הכוחות שהייתי חלק מהם נכנס לחלץ אותו "(עמ' 11 שורות 15-17). במהלך משימת החילוץ, נתקל הכוח המחלץ בהתנגדות ונוצר צורך לבצע פעולות של פתיחה ופינוי של צירים. העד השיב בנוגע לפתיחת ציר באומרו: "המשימה שלנו היתה לבודד את הציר בשביל לאפשר לכחות לצאת משם" (עמ' 11 שורות 11-12) . בנוגע לטווח הפעילות הנידרשת לצורך כך אמר העד כי המרחק, בין כיכר מנרה בה היתה הפעילות ובין מקום עסקו של התובע אשר בסמוך לו נטען כי חנה רכבו , הוא כ-400 מטר ובתשובתו למצג לפיו המרחק הוא כ-1.5 ק"מ השיב: " מרחב המבצע היה אפילו רחב מזה , שכן לצורך חילוץ הכח פתחנו מסדרון שהוא יותר רחב ולכל אורכו התעמקנו עם הפך השופל כלפינו , עם זריקת רימונים וירי וזריקת חפצים מהמבנים" (עמ' 11 שורות 23 ו- 26-27). במהלך פתיחת הציר לצורך החילוץ ובטרם החילוץ גופו , ארע האירוע בנוגע לרכב (עמ' 1 שורה 31). נימצא כי מטרת הפעולה הייתה חילוץ של כוח שהיה בסכנת חיים. אין לסווג בנסיבות אלו את הפעולות לפתיחת ציר,שהוכח כי במסגרתה אכן פונה הרכב ע"י דחפור של צה"ל, כפעולת שיטור כי אם פעולה ליצירת דרך, תרתי משמע, לחילוץ הכוח. סא"ל ד.פ העיד ששיטת הפעולה של האויב היתה לחסום את הצירים ולמנוע את היכולת לחלץ את הכוח המסתערב ובד בבד להתקיף את החיילים ברכבים (עמ' 12 שורות 8-10). בנוסף הוכח מעדותו כמובא לעיל, כי לא היה מרחק גדול בין המקומות בהן קרה האירוע והבניין בו היו החיילים ועל הצורך בהרחבת גזרת הפעולה לאור הלחימה כנגד הכוח הלכוד וכנגד כוחות החילוץ. אין בהרחבת טווח הלחימה עקב התפתחות האירועים במסגרת המבצע, כדי לנתק את הקשר בין מטרת המבצע המקורית ובין פעולת החילוץ של הכוחות שפעלו בשטח. נכונים הדברים בפרט משהוכח (בסיפא של סעיף 12 לעיל) כי היו הפרות סדר, ירי, זריקת רימוני יד וחפצים מהמבנים בעיר במהלך המבצע. זאת ועוד, משך הפעילות של המבצע לא היה שונה ונפרד מהפעילות של האירוע שהתרחש במהלך פתיחת ציר ובמסגרתה (עמ' 11 שורה 29). עיון בסרטון המתעד את גרימת הנזק לרכבו של התובע (סרטון המסתיים בספרות 007) מלמד כי אכן היו מכשולים על הציר באופן שאילץ נסיעה לאחור של חלק מהרכבים בכדי לתמרן ולהמשיך בנסיעה (בנוסף בעמ' 17 שורות 7-8 לפרוטוקול). בדומה לכך מסרטון המסתיים ב- 444 עולה שהרכב הצבאי , לא הצליח לעבור בצורה חלקה ונדרש לתמרן ולנסוע אחורה בסמוך לרכבו של התובע שחנה שם (ראו: דקה 02:50 לסרטון ועמ' 18 שורה 14 לפרוטוקול). בדקה 18:65 בסרטון ניתן ללמוד כי הושלך חפץ מתכתי לעבר הציר (עמ' 19 שורות 4-5) . לדברי העד סא"ל ד.פ. , היה חשש כי חלק מהמכשולים על הציר, ממולכדים (עמ' 17 שורות 12-14). מהתיעוד של דקה 11:30 ניראה כי התרחש פיצוץ כלשהו במקום האירוע וכי לא מדובר בירי שכן ניראה עשן המחזק את גרסתו של העד, בדבר עימותים במקום במסגרת הפעילות וכפי שניתן לראות מצפייה בדקה 14:15 ואילך (עמ' 17 שורות 24-31). גם בסרטון המסתיים ב- 444 דקה 9:20 עולה שהחיילים פתחו את דלת רכבם וירו 3 יריות באויר כאשר לדברי העד סא"ל ד.פ. , הרמת קנה הרובה היה לעבר המקום ממנו נזרקו אבנים לעבר הרכב (עמ' 18 שורה 20). י.מ. העיד כי הוא לא היה הנהג ב'שופל' המתועד בסרטון בו נראית הפגיעה ברכבו של התובע (עמ' 20 שורה 11) כי אם הוא נהג בכלי השני שהגיע בכדי להזיז רכב תקוע באותו מקום (עמ' 20 שורה 15). לדבריו, הקצין שהיה עימו אמר לו שההחלטה היא לפנות יותר מרחב בכדי שעוד ג'פים יוכלו להיכנס ולצאת הואיל ומדובר בנתיב יציאה ולכן הוא נדרש להרחיב את הציר (עמ' 21 שורות 16-17 ובעדותו של סא"ל ד.פ. עמ' 17 שורות 19-20 ). לדברי העד י.מ. היה צורך לפנות את הציר הואיל והיו פצועים בשטח (עמ' 22 שורה 16). התובע, אישר בעדותו כי הבחין בטנקים ורכבי צה"ל לרבות דחפור בסמוך לחנות (עמ' 2 שורות 20 ו- 27 , עמ' 3 שורה 16 ) וכן העיד כי נשמעו צפירות של מכוניות (עמ' 2 שורה 23) . מתוך חשש על חייו ועל חיי עובדיו הם סגרו את החנות (עמ' 2 שורות 20-21). בכך, יש כדי לתמוך בעדויות מטעם הנתבעים לפיהן, היתה לחימה באזור במסגרת המבצע וכי טווח הלחימה הורחב עד סמוך לעסקו של התובע לאור התפתחויות בשטח שדרשו זאת. בנסיבות העניין, הוכח כי משימת פתיחת הצירים היתה פעולת לוואי נדרשת לביצוע פעולת החילוץ שנתקלה גם היא בהתנגדות, בין אם בירי ובין אם בהשלכת חפצים , לרבות אבנים וחפצי מתכת ומטענים. הסיכון, שנשקף לכוחות, הן לכוח הלכוד בבניין והן לכוחות החילוץ, היה חמור דיו עד כדי צורך בביצוע פעולה של פתיחת ציר בפינוי הרכב. אין לנתק בין האירועים השונים, בהיותם בסמיכות פיזית בהתאם לטיב הפעולה ובאותו פרק זמן של מבצע הלכידה של מבוקש, שנכנסו לגדרה של "פעולה מלחמתית" לרבות הסתבכות במהלכה שהביאה להרחבתה, למטרת חילוץ לוחמים. זהות הכוח, שהוכח כי היה כח רחב היקף גם בו יש כדי להוכיח כי מדובר "בפעולה מלחמתית" בהיותה כוללת מסתערבים, חיילים, טנקים ודחפורים מחמת הסכנה שנשקפה ללוחמים ובפרט משנוצר צורך לחלץ את הכוח (על המבחנים לסיווג "פעולה מלחמתית" באירוע דומה ראו: סעיפים 19 ו-24-26 בפסק הדין בפרשת אלמקוסי). סיכומם של דברים, לא נסתרו העדויות מטעם הנתבעת בדבר חשש להימצאות של רכבים ממולכדים בכביש והוכח כי הושלכו רימונים ואבנים לעבר כוח החילוץ באופן שיצר סיכון לכוח ובהתאם, הופעל דחפור לפתיחה ופינוי של צירי הנסיעה למניעת סיכון. לאור נסיבות האירוע , מטרת הפעילות של הנתבעת והאיום שקדם לה, מקום הפעילות והאירוע, משך הפעילות, זהות הכוח הצבאי שפעל והיקפו ועל פי תיקון מס' 4 לחוק לפיו 'כל פעולה של לחימה בטרור ואף פעולה לשם מניעתו שנעשתה בנסיבות של סיכון חיים או לגוף' מהווה "פעולה מלחמתית", אני קובעת כי האירוע מושא התביעה שהוכח בהטלת הרכב על הקרקע לאחר הזזתו ממקום חנייתו, נכנס לגדרה של "פעולה מלחמתית". בהתאם לאמור, חל על הנתבעת ועל יתר הנתבעים, הפטור מאחריות בנזיקין ובכלל זה מעוולת הרשלנות או הפרת חובה חקוקה בגין האירוע, על פי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים. כך גם, אין גם להחיל בנסיבות אלו את החזקה הקבועה בסעיף 38 לפקודת הנזיקין של "דבר מסוכן"( ראו: ע"א 8599/02 עבד אל קאדר מוחמד חזימה נ' המפקד הצבאי באזור יו"ש, ניתן ביום 26.2.06, בסעיף 10 לפסק הדין). מטעמים אלו, התביעה נדחית. בנסיבות העניין , איני עושה צו להוצאות. צבאציוד מכני הנדסי (צמ"ה)דחפור (בולדוזר)פיצוייםצה"ל