קראו את ההחלטה להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פסילת ראיה שהושגה ע''י חוקר פרטי: לפניי בקשת התובעת (להלן: "המבקשת") להוציא מתיק בית המשפט ראיות שהוגשו על ידי הנתבעים לבית המשפט הכוללים תצהיר חוקר פרטי, ודיסק שבו הקלטה של המבקשת. טענות הצדדים לטענת המבקשת, הדיסק פסול משום שהושג על ידי חוקר מטעם הנתבעות (להלן: "המשיבים") במרמה ובפיתוי תוך התחזות לאדם שמעוניין להכיר את המבקשת כנציג עמותת "חיש" שעוסקת בהתנדבות ותוך כדי שיחה הסב את הדברים לתחום האישי ויצר את הרושם שהוא מתעניין להכיר על בסיס רומנטי. עוד טענה המבקשת, כי התנהגות החוקר מהווה פגיעה חמורה בפרטיותה ובכבודה של המבקשת ומנוגדת לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות התשמ"א- 1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") ולסעיף 3(3) לתקנות חוקרים פרטיים ושרותי שמירה (אתיקה מקצועית), תשל"ג- 1972 (להלן: "תקנות חוקרים פרטיים"). כמו כן, נטען כי ההקלטה וההסרטה אינן מהימנות ונכונות. מלבד העובדה שנעשו בהם שינויים והשמטות, התאריך המופיע על גבי הסרט הוא ה- 12.8.11, וזאת לעומת תצהיר החוקר שם הצהיר כי מדובר בדו"ח החוקר מיום 8.8.12. הנתבעות (להלן: "המשיבות") התנגדו לבקשה. לטענתן, הראיות הושגו בהתאם לדרישות החוק. החוקר פעל ללא דופי וכי בהתנהגותו לא נפגעה ולו במקצת פרטיותה של המבקשת. אמירותיה והתנהגותה של המבקשת בעת החקירה בוטאו מתוך רצונה הטוב ולא הופעלו עליה כל לחץ או כפייה. זאת ועוד, לטענת המשיבות, החוקר לא ניסה "לפתות" את המבקשת או ליצור רושם של אדם המתעניין להכיר את המבקשת על בסיס רומנטי, אלא הציג עצמו כמי שמעוניין להציע לה עבודה כמדריכת תיירים ותו לאו. הוסיפו המשיבות וטענו, כי סרט ההקלטה מהימן, לא נעשו בו כל שינוי או השמטה מכוונת והוא משקף נאמנה את שהתרחש בפגישתם של החוקר והמבקשת. בתגובת המבקשת לתגובת המשיבות לבקשה, חזרה המבקשת על בקשתה. דיון והכרעה בתקנה 3(3) לתקנות חוקרים פרטיים נקבע כי "חוקר פרטי לא יתחזה כשליחו של אדם פלוני או כמי שפועל מטעמו" ובתקנה 5 לתקנות חוקרים פרטיים נקבע כי "חוקר פרטי ישתמש בתיאור מקצועו, לכל מטרה ועניין, במילים "חוקר פרטי"; השימוש במילה "חוקר" בלבד או בתוספת שם תואר אחר- אסור". בענייננו, החוקר הציג בפני המבקשת מצג שווא, לפיו הוא נציג עמותת "חיש" שעוסקת בהתנדבות בליווי אנשים מבוגרים לטיולים בחו"ל, ולא ציין כי הוא חוקר פרטי כמתחייב בתקנה 5 לתקנות חוקרים פרטיים. לא זאת אלא זאת, החוקר ניסה לדלות מהמבקשת פרטים רלוונטיים לתביעה דנן, באמצעות מחמאות שהרעיף עליה והסבת השיחה לתחום האישי יותר. החוקר ניצל את היות המבקשת אישה דתייה והחל לדון איתה ביחסים שבינו ובינה, "שמירת נגיעה", כיצד הדבר אפשרי, תוך שהוא מחמיא לה, ומנסה ליצור רושם כי הוא מעוניין בקשר אישי איתה, כך דלה מהמבקשת אמירות שונות הנוגעות לתחום האישי. כמובן, שכל דברי החוקר בהקשר זה היו כוזבים וללא כל כוונה אמיתית. באופן זה, הצליח לחדור לפרטיותה של המבקשת, להוציא ממנה אמירות שונות במטרה להציגן בבית המשפט ולעשות באמירות אלה שימוש כראיה מטעם הנתבעים. יפים לענייננו הדברים שנקבעו בתא (י-ם) 2176/08 מנאל רפיק טוויל נ' אלסנדוק אלפלסטיני לפיצוי נפגעי תאונות דרכים : "...התנהלות כגון זו פסולה מכל וכל. הדעת אינה סובלת שחוקרים פרטיים, ולא כל שכן מי שאינם מורשים לבצע חקירה, ידלו ממי שנפגעו בגופם מידע באמצעות התחזות לנציגיהם של גורמים פילנטרופיים העשויים להיטיב עם הנפגעים, ובסופו של יום יותירו נכזבה, ובה בעת יבקשו לזקוף לחובתם את המידע שהתקבל בצורה כה לא הגונה. התנהלות חסרת הגינות זו מפרה את סעיף 1 לתקנות חוקרים פרטיים ושירותי שמירה (אתיקה פרטית..זאת ועוד: היא מפרה גם את סעיף 3(3) לאותן תקנות..." עם זאת, ברע"א 7219/11 הפניקס חברה לביטוח נ' בויראת נעים (להלן: "פרשת בויראת נעים") נקבע כדלקמן: "גם אם אניח כי החוקר מטעם המבקשת פעל בניגוד להוראות חוק החוקרים הפרטיים בעת השגת ממצאי החקירה- ואיני נדרש להכריע בעניין זה- אין הדבר כשלעצמו מוביל למסקנה כי פירות החקירה פסולים מלשמש כראיה במשפט. כשרות הראיה נבחנת בנפרד מחוקיות האופן שבו הושגה (ע"פ 115/82 מועדי נ' מדינת ישראל, פד"י לח (1) 197 (1984)). לאמור: אין הראיה נפסלת אך משום שלצורך השגתה הופר דבר חוק. אמנם, כלל זה אינו חזות הכל ונקבעו לו בחקיקה מספר חריגים...הוראה דומה ניתן למצוא בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות. אלא שלא כך בחוק החוקרים הפרטיים, בגדרו לא נמצאה כל הוראה הפוסלת ראיות שהושגו שלא כדין...". היינו, גם במקום בו פירות החקירה הושגו תוך הפרה לכאורה של כלל האתיקה החלים על חוקרים פרטיים- אין מקום לפסילת הקלטת. עם זאת, הפרת תקנות החוקרים הפרטיים אינה נותרת ללא מענה ומצב בו איש הישר בעיניו יעשה. אלא שהתרופה להפרת תקנות החוקרים הפרטיים אינה מצויה במישור הראייתי, כי אם במישור המשמעתי והפלילי (פרשת בויראת נעים). המבקשת טענה, כאמור, כי החוקר הפר בפעולותיו גם את חוק הגנת הפרטיות, וכי גם מטעם זה ראוי להורות על פסילת ההקלטה. נראה כי, בנסיבות המקרה, המבקשת, אישה רווקה אשר הייתה מעוניינת במציאת בן זוג, הרגישה נינוחה בחברת החוקר, שיתפה פעולה בשיחה, הרגישה מחוזרת במידת מה ואף חשה כי ייתכן שקיים פוטנציאל להיכרות, זאת בשל המחמאות שנתן לה החוקר באומרו למשל: "לפי איך שאת נראית את פספוס גדול" וכן בהסבת השיחה לתחום אישי יותר. בנסיבות אלה, המבקשת מסרה לו פרטים שונים על עצמה, דעותיה ועברה במטרה למצוא לפתח שיחה ויתכן גם ליצור עמו קשר. די בכך בכדי לקבוע כי נעשה שימוש במידע לצורך המשפט שלא למטרה שלשמו נמסר, וזאת בניגוד לסעיף 1(9) לחוק הגנת הפרטיות. בנסיבות אלה, לחוקר לא עומדות ההגנות מכוח חוק הגנת הפרטיות, וזאת משום שלא פעל ב"תום לב" ומשום שהחקירה בוצעה בניגוד לחוק חוקרים פרטיים ולתקנות האתיקה שהותקנו מכוחו. לטעמי, יש לראות בחומרה את מעשיו של החוקר שחדר במרמה לפרטיותה של המבקשת. ברור כי אילו ידעה המבקשת כי מדובר בחוקר פרטי שאין מאחורי דבריו שמץ של כוונת אמת, לא הייתה כלל נכנסת איתו לשיחה. אלא שהתנהלות החוקר גרמה למבקשת למסור מידע אישי והביאה לפגיעה בפרטיות המבקשת. סבורני, כי אין להשלים עם התנהגות זו של חוקר פרטי, גם אם הוא נשלח להשיג מידע שישמש כראיה בבית המשפט. על בית המשפט להציב גבולות ברורים בעניין זה, ולדחות כל ניסיון של הגשת ראיות שהושגו תוך הפרה של ההגנה על הפרטיות שעה שנעשה שימוש במצג שווא. עוד אומר, כי לטעמי, הפרת הכללים מצד החוקר הפרטי הנובעים מחוק החוקרים הפרטיים והתקנות על פיו, ככל שהיה בכך כדי לסייע לאותו חוקר לקבל מידע תוך פגיעה בזכויות הנחקר, יכול לשמש שיקול נוסף או בלעדי, בנסיבות המתאימות, שלא לקבל ראיות אלה, שעה שמדובר בהפרה חמורה של הכללים החלים על חוקרים פרטיים. במצב זה, בהתאם לסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, אני פוסל את תצהיר החוקר והדיסק מלשמש כראיה ויש להוציאו מתיק בית המשפט. למעלה מן הצורך, אומר כי המבקשת לא עומתה בחקירתה הנגדית מול הדברים שאמרה לחוקר, כך שלא ניתנה לה כל הזדמנות להסביר את הדברים שנאמרו בקלטת, דבר שהיה ראוי לעשותו תוך עימות ישיר לנאמר בהקלטה. לפיכך, גם מטעם זה ספק בעיני אם ראוי היה לקבל את תצהיר החוקר וההקלטה כראיה, ולכל היותר היה ראוי לייחס לכך משקל ראייתי נמוך ביותר. לאור האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה כאמור על הוצאת תצהיר החוקר והדיסק מתיק בית המשפט. אני מורה לצדדים לסכם בכתב. התובעת תגיש סיכומיה עד 1/8/12, הנתבעים עד 1/9/12. זכות תשובה עד 10/9/12. פסילת ראיותחוקר פרטי