פציעה בקרסול ועדה רפואית משרד הביטחון

קראו את פסק הדין להלן על מנת להרחיב את הידע בנושא פציעה בקרסול ועדה רפואית משרד הביטחון: ערעור על החלטתה של הועדה הרפואית העליונה הפועלת מכוח חוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט- 1959[נוסח משולב] (להלן: "חוק הנכים") העובדות .1המערער נפגע בקרסול ימין במהלך שירותו הצבאי בסוף שנת 1992, ועבר מספר ניתוחים בכף הרגל. הועדה הרפואית מצאה קשר בין שירותו הצבאי לנכותו, וקבעה לו % 30נכות, זמנית לשישה חודשים, בהתאם לסעיף מבחן 35(1)ד' לתוספת הראשונה לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות-נכות) התש"ל- 1969(להלן: "התקנות") (החלטה מיום 9/1/95). המערער ערער על החלטת הועדה הרפואית המחוזית וביקש כי אחוזי הנכות ייקבעו לשנתיים ומחצה, כדי שיוכל לרכוש רכב בתנאים מיוחדים לנכי צה"ל. הממונה על הוועדות הרפואיות פנה לועדה בבקשה לדחות את הערעור וביקש להאיר את עיני הועדה כי לדעתו סעיף המבחן על פיו יש לקבוע את הנכות הינו סעיף 49(3) לתקנות. הועדה הרפואית העליונה, שסברה כי צפוי שיפור במצב הרגל, החליטה להותיר את החלטת הועדה הרפואית המחוזית על כנה, ובנוגע לסעיף המבחן הוסיפה: "הנכות נקבעה לפי סעיף 35(1)ד' בגלל הכאבים שיש לנבדק בעוד שהסעיף הדן בארטרודזיס סבטלרית מתאר מצב סופי ללא כאבים." (החלטה מיום 14/5/95). המערער זומן לבדיקה חוזרת ביום .13/3/96לאחר בדיקת המערער ועיון במכתב שהביא המערער מרופאו, קבעה הועדה הרפואית המחוזית כי אחוזי הנכות שנקבעו למערער יוארכו בשנה נוספת (החלטה מיום 13/3/96). לאחר שנה זומן המערער לבדיקה חוזרת. הועדה הרפואית המחוזית קבעה בממצאיה כי האיחוי הושג, אולם כיום נותרה הגבלה תפקודית בינונית, ומשצפוי שיפור נוסף, נקבעו למערער % 20נכות זמנית לשנה נוספת, לפי סעיף 35(1)ב' לתקנות. המערער ערער על ממצאי הועדה הרפואית המחוזית לועדה הרפואית העליונה והגיש חוות דעת מומחה, בה קבע פרופ' ג. דה-לאון-פלבסקי כי מצב הרגל הינו סופי ויש לפסוק למערער % 30נכות צמיתה לפי סעיף 35(1)ד' לתקנות. המערער זומן לועדה הרפואית העליונה ביום 8/6/97ונבדק על ידה. בהחלטתה קבעה הועדה: "הוועדה עיינה בחוות דעתו של פרופ' פלבסקי מה- 1.6.97ולא מצאנו את ההגבלה בקרסול שתוארה ..." (החלטה מיום 8/6/97) משראתה הועדה הרפואית העליונה כי חסרים בידיה נתונים, נשלח המערער לבדיקת . T.cלאחר קבלת ממצאי הבדיקה הוחלט בועדה הרפואית העליונה כי: קיים חוסר איחוי של הנסיון לקבוע המשולש. מצב זה מתאים במדויק למתואר בסעיף 2 49ו' % .20ואין מקום להפעיל סעיף מותאם כפי שתיאר ד"ר פלבסקי בחוות דעתו מיום .1/6/97" (החלטה מיום 7/7/97). בשנת 1997הגיש המערער למשרד הביטחון- אגף השיקום תביעה נוספת להכרה בנכות שנגרמה לו במהלך השירות הצבאי- כדור שחדר לכף ידו השמאלית במהלך שמירה במושב זרעית. על פגימה זו הוסף למערער % 1נוסף לנכותו הכללית. ביום 11/5/98הגיש המערער בקשה למשרד הביטחון- אגף השיקום לחזור ולהיבדק בפני ועדה רפואית בשל החמרה שחלה ברגלו. המערער זומן לועדה הרפואית המחוזית שהחליטה לאחר בדיקתו כי אין כל הבדל בין מצבו כיום למצב בו שרוי היה עת הופיע בפני הועדה הרפואית ביום .8/6/97הועדה המחוזית הותירה בעינם את אחוזי הנכות שנקבעו למערער. המערער ערער על החלטת הועדה הרפואית המחוזית באמצעות בא כוחו. בערעור הוגש תזכיר מבית החולים הדסה הר הצופים בירושלים הנוגע למצבו הרפואי של המערער. המערער זומן להופיע בפני הועדה ביום 7/12/98ונבדק על-ידה. הועדה הרפואית העליונה לא מצאה מקום להתערב בהחלטתה של הועדה הרפואית המחוזית. על החלטה זו של הועדה הרפואית העליונה מערער המערער בפני. טענות הצדדים .2לטענת המערער הועדה הרפואית העליונה לא נימקה מדוע היא דוחה את ערעורו, למרות שכטריבונל שיפוטי חובה עליה לנמק את החלטתה. לטענתו, הועדה הרפואית העליונה לא התחשבה בעדותו הסובייקטיבית על כאביו, ומחוות דעת המצויה בידו מיום 7/3/99ממנה עולה כי ההפרעה התפקודית נובעת מ"ארטרלגיה כרונית" ולא כפי שנקבע בועדה. על כן יש לשנות את סעיף הליקוי ולהעלות את אחוזי הנכות בהתאם, ל-% .30המערער עותר כי התיק יוחזר לעיון מחדש בועדה הרפואית. .3לטענת המשיב חוות הדעת שבידי המערער לא עמדה בפני הועדה הרפואית העליונה והוכנה לאחר שהועדה הרפואית העליונה אמרה את דברה. לגופו של עניין טוען המשיב שסוגיית ה"ארטרלגיה כרונית" מצא את ביטויו בחוות הדעת הראשונה שהכין פרופ' ג. דה-לאון-פלבסקי ונדחה מפורשות בידי הועדה הרפואית ביום .8/6/97לטענת המשיב על בית המשפט לדחות את הערעור מכיוון שהוא אינו עוסק ב"נקודה משפטית", אלא נוגע לקביעות עובדתיות ורפואיות. .4לאחר ששקלתי את כל הטענות מסקנתי היא כי דין הערעור להידחות. חוק הנכים קובע מפורשות: 12א.(א) חייל משוחרר או חייל בשירות קבע וכן קצין תגמולים רשאים לערער על החלטת ועדה רפואית עליונה לפני בית המשפט המחוזי, בנקודה משפטית בלבד." בית המשפט לא יתערב בקביעות עובדתיות שניתנו בידי ועדה רפואית, או כאשר העדיפה הועדה הרפואית רופא אחד על פני משנהו (ע"א 147/74 ידידיה נ' משרד הבטחון פ"ד כט(2) 533; ע"א 140/79 אזולאי נ' קצין התגמולים פ"ד לג(3) 74, 76). חוות הדעת של פרופ' ג. דה-לאון-פלבסקי .5המערער מתבסס בערעורו על שתי חוות דעת שניתנו על ידי פרופ' ג. דה-לאון-פלבסקי. חוות דעת אחת ניתנה ביום 1/6/97ונדחתה על-ידי הועדה הרפואית בה הוצגה, משקבעה הועדה הרפואית שהיא חולקת על הממצאים המופיעים בחוות הדעת (החלטות הועדה הרפואית מיום 8/6/97ו-7/7/97). חוות הדעת השניה לא הובאה בפני הועדה הרפואית העליונה מכיוון שניתנה ביום 7.3.99, כארבעה חודשים לאחר התכנסות הועדה הרפואית העליונה וכחודש ומחצה לאחר שנמסר למערער דבר החלטתה. בית המשפט לא יפתח מחדש את היריעה ויבחן חוות דעת רפואית אשר הוגשה לאחר הכרעת הועדה הרפואית העליונה. אמנם, במקרים קיצוניים יתיר בית המשפט הגשת חוות דעת רפואית לאחר שהועדה הרפואית העליונה אמרה את דברה, אולם הוא יעשה כן במקרים קיצוניים בלבד, כפי שבית משפט של ערעור מתיר במקרים ספורים בלבד הגשת ראיות נוספות בערעור (ראה את סעיף 4(א) לתקנות הנכים ומשפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום)(סדרי הדין בערעור) התשמ"ז- 1987המחילות על ערעור על-פי חוק הנכים את תקנות סדר הדין האזרחי בשינויים המחויבים, ותקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד- 1984שעניינה ראיות נוספות בערעור וע"א 5220/90 אטאס יוסף נ' אבי שלום דינים עליון לה 172; ע"א 1912/93 שושנה שחם נ' רפאל מנס דינים עליון נה 127; ע"א 27/91 קבלו שמעון נ' שמעון עבודות מתכת פ"ד מט(1) 450; 4272/91 יוסף ברבי נ' פרדי ברבי פ"ד מח(4) 689וי. זוסמן סדר הדין האזרחי מהדורה שביעית (1995) עמ' 852). לא השתכנעתי כי המקרה העומד בפני הוא מהמקרים בהם יש להתיר הוספת ראיה נוספות בערעור בדמות חוות דעת רפואית. המערער לא נימק מדוע לא הוגשה חוות הדעת לועדה הרפואית העליונה ולא ביקש להתיר לו להביא ראיה נוספת בערעור. .6למעלה מהצורך אציין כי אין בחוות דעתו החדשה של פרופ' ג. דה-לאון-פלבסקי דבית אשר לא היה בחוות דעתו הקודמת שהוגשה לועדה הרפואית ונדחתה על ידה. בחוות דעתו הראשונה קובע הפרופסור כי: "ברגלו הימינית של הנ"ל לא הושגה את מטרה כירורגית של חיבור טרסלי יציב. נשאר מצב סופי של חיבור חלקי בלבד הגורם לתופעה קלינית כרונית של ארטאלגיה עם הגבלה תפקודית ריצינית." (חוות דעת מיום 1/6/97בעמ' 2) ובחוות דעתו החדשה קובע הפרופסור כי: "... אבל במקרה זה גורם של "הקשיון" אינו מהווה בסיס להפרעה התפקודית, אלה הארטלגיה הכרונית." (חוות דעת מיום 7/3/99בעמ' 2). סעיף הליקוי .7הועדה הרפואית העליונה הסבירה בהחלטה מיום 14/5/95כי הנכות הנקבעת למערער הינה בהתאם לסעיף 35(1)ד' לתקנות "בגלל הכאבים שיש לנבדק בעוד הסעיף הדן בארטרודזיס סבטלרית מתאר מצב ללא כאבים". משהתייצב מצבו של המערער הוחלף סעיף הליקוי בסעיף 2 49ו' משראתה הועדה הרפואית כי הסעיף הנ"ל מתאר במדויק את מצב רגלו של המערער (החלטה מיום 7/7/97). איני רואה פסול בשנוי סעיף הליקוי כפי שנקבע בועדה הרפואית העליונה, ולא ראיתי שיש מקום להתערב בשאלה הרפואית גרידא: מהו הבסיס הרפואי לסיווג הפגימה ברגלו של המערער. אכן, פרופ' ג. דה-לאון-פלבסקי גורס כי יש לבסס את נכותו של המערער על סעיף ליקוי אחר, אפס דעתו נדחתה מפורשות בידי הועדה הרפואית העליונה ביום 7/7/97, ונקבע כי הסעיף המתאים לתיאור הפגימה הינו סעיף 2 49ו', החלטה שעליה לא הוגש בזמנו כל ערעור. לא כל שכן שסעיף 49לתקנות הינו ספציפי ועוסק בליקויים ב"כף הרגל", כאשר סעיף 35לתקנות הינו סעיף כוללני העוסק ב"מחלות העצמות והפרקים". נימוק הועדה הרפואית .8לא מצאתי שיש ממש בטענתו של המערער כי הועדה הרפואית לא נימקה כיאות את החלטתה. הועדה הרפואית בחנה את החומר המצוי בפניה, האזינה לטענותיו של המערער בדבר מצבו ובדקה אותו. תוצאות הבדיקה, שהן רפואיות בעיקרן, הן שהביאו את הועדה הרפואית העליונה להחליט כפי שהחליטה. נימוקיה הרפואיים של הועדה מפורטים בתוצאות הבדיקה שבדקה. בפני הועדה הרפואית לא עמדה כל חוות דעת רפואית אחרת שדרשה את התייחסותה, ולא היה בידה לפרט את תוצאות הבדיקה הרפואית שביצעה יותר מכפי שפירטה. משבחנה הועדה הרפואית את הממצאים הרפואיים והגיעה לכדי מסקנה כי טענותיו ובדיקותיו של המערער אינן מובילות לכל ממצא פתולוגי, דחתה הועדה את ערעורו. .9הערעור נדחה בזאת, אין צו להוצאות.צבארפואהקרסולמשרד הביטחוןועדה רפואית